אצבוע אירופי – Caralluma europaea

e01

כל שנה ביום ההולדת שלי יש לי מסורת – אני לוקחת יום חופש, ויוצאת לטייל לראות פרחים. בד"כ עם חברים ומשפחה, אבל היתה גם שנה שיצאתי לבדי. 

e03

היום, לצערי, בגלל בעיות הברכיים, אני לא יכולה לצאת לטייל. במקום זה, אני נזכרת בפרח קטן ומיוחד, לא מוכר ומאד חביב עלי – אצבוע אירופי. 

e04

האצבוע הוא סוקולנט – כלומר, צמח בשרני שאוגר מים ברקמות. אין לו עלים, והגבעולים שלו נראים כמו אצבעות שמנמנות 

e14

הוא מזכיר לנו את הקקטוסים, אך הוא שייך למשפחה אחרת – משפחת האסקלפיים (כמו תפוח סדום, למשל). 

e05

הפרח שלו – בגוונים צהבהבים-בורדו – הוא  בשרני, וקטן מאד. קטרו בערך סנטימטר. לטעמי הוא מאד יפה – גם אם הוא בהיר – 

e02

וגם אם הוא כהה – 

e07

הפרי של האצבוע נראה כמו אצבעות מוזרות שמזדקרות מעלה – 

e08

האצבוע צומח בסדקי סלעים ובמצוקים, בהרי יהודה ובהרי הנגב. 

e09

האצבוע פורח פעמיים בשנה – בסתיו (בסביבות נובמבר) ובאביב (בסביבות אפריל). אבל כיון שהוא אוגר נוזלים ולא תלוי בגשמים, יש סיכוי מסויים לראות אותו פורח כל השנה. 

e12

הרי יהודה והנגב אילו איזורים שאני מכירה פחות טוב – יחסית לכרמל למשל – ולכן את כל האצבועים פה פגשתי בזכות אנשים טובים ונחמדים.
כיוון שאני מאמינה גדולה בנתינת קרדיט לאנשים הראויים לו – אזכיר את כל אותם אנשים מצויינים: 

e10

את האצבוע הראשון שפגשתי ראיתי בגן צמחי ארץ ישראל של עָתָי יפה בנתיב הל"ה.  הייתי שם במסגרת השתלמות רת"ם, בתאריך 11.10.2007.
מעט אחר כך, בתאריך 30.11.2007 נפגשתי עם מספר אנשים לסיור אחרי-הגשם בנחל כסלון, בהנחיית פרופסור דנין. שם פגשתי את האצבוע פורח בפעם השניה.

אל נחל כסלון חזרתי כמה וכמה פעמים, לראות אם האצבוע פורח. אבל לרוב פגשתי רק את האצבעות, ללא פריחה.  

e11

הפעם האחרונה שראיתי אותו פורח היתה בחודש מרץ האחרון – 28.3.2013 – יצאנו לטיול פסח משפחות בנחל חלילים, עם אנג'ולי ועם גגג האחת ומשפחותיהם. בשלב מסוים, כשכל הילדים טיפסו אל המערה – אני דיברתי עם ד"ר רון פרומקין – אקולוג ואדם נהדר, והוא ירד במיוחד מביתו על מנת לטפס איתי על המצוק ממול ולהראות לי אצבוע פורח.

ועוד פעם מיוחדת אחת היתה בדיוק היום לפני שנה – 29.12.2012 – בטיול יום ההולדת שלי לצפון הנגב. היינו אז בחולות משאבי שדה, באיזור ממשית ובעוד כמה נקודות. בשלב מסוים ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, לקח אותנו לאיזור שהיו בו כמה מצוקי אבן – ושם בחריצי הסלע צמח האצבוע.

e13

אני רוצה להודות לפרופסור דנין, לעתי יפה, לד"ר פרומקין ולד"ר ספיר – שלימדו אותי על הפרח המקסים והמיוחד הזה!

e06

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

e15

פרחים לצד הכביש בקליפורניה – חלק שני

IMG_1321

אני ממשיכה עם כל מיני פרחים שפגשתי לאורך כביש 1, בהרי Big Sur. 

IMG_1317

את הרשימה הקודמת גמרתי עם תות שדה, ולכן הפעם אני מתחילה עם חמוציות.
יש כמה וכמה מיני חמוציות באמריקה, הם גדלות על שיחים – 

IMG_1319

לחמוציות הללו קוראים Flowering Currants, והשם הלטיני הוא Ribes sanguineum. משמעות השם הלטיני הוא חמוציות אדומות כדם.
מן הסתם, הכוונה היא לפרי האדום. 

IMG_1323

למשפחת המורכבים יש נציגים רבים ביבשת אמריקה, וצהוב זה הצבע הנפוץ אצלם. 

IMG_1117

הפרח הזה הזכיר לי את האכילאה שלנו, אבל אין לו ריח ייחודי כמו לאכילאה. שמו Eriophyllum staechadifolium  ושמו העממי seaside woolly sunflower, כלומר חמנית חוף צמירה. 

IMG_1171

עוד מורכב שפגשתי,  ואני מכירה כבר מקניון סולסטיס – הוא הלבדנית, הדומה לדם המכבים. 

IMG_1220

אני לא בטוחה לגבי המין המדויק, החברים ב-California Native Plant Society מתלבטים גם הם – האם זו לבדנית קליפורנית (Pseudognaphalium californicum)  או לבדנית דו-גונית (Pseudognaphalium biolettii)

IMG_1569

החמציץ הנטוי, שאצלינו הוא מין פולש שחונק צמחים רבים – הוא מין פולש בעייתי גם בקליפורניה. לא צלמתי אותו. במקום זה, צלמתי את החמציץ הקטן המקומי שלהם – Oxalis albicans – חמציץ מלבין

IMG_1506

בתמונה הבאה אפשר לראות את עלי החמציץ הנטוי (בצורת לבבות) חונקים פרח מקומי יפה – חבלבלן 

IMG_1092

באנגלית קוראים לו Morning Glory – תהילת הבוקר. שמו הלטיני –  Calystegia macrostegia. 

IMG_1093

אחד הצמחים הידועים במערב ארה"ב הוא ה-Indian Paintbrush. כתבתי עליו בעבר, לפני 4 שנים – סיפרתי אז את אחת האגדות על הפרח הזה, ואתם מוזמנים להציץ ולקרוא אותה. 

IMG_1301

ה-Indian Paintbrush הוא ממשפחת העלקתיים, וכיון שיש מינים רבים – אני לא בטוחה מי מהם פגשתי. אני מתלבטת בין שני מינים – Castilleja affinis או  Castilleja applegatei.

IMG_1310

עוד פרח שמוכר לי כבר הוא ה-Bush Monkeyflower הכתום. שמו הלטיני – Mimulus aurantiacus, והוא נראה יפה במיוחד על רקע צבעי האוקיאנוס. 

IMG_1365

אחד הצמחים הנפוצים והמסוכנים בקליפורניה הוא ה-Poison Oak. שמו הלטיני – Toxicodendron diversilobum.
תרגום השם העממי ייתן לנו אלון ארסי, אך כיון שזהו צמח ממשפחת האלתיים (כלומר, קרוב יותר לאוג ולאלה) – התרגום המקובל לעברית הוא אוג ארסי.
זהו צמח משתרע – לעתים מטפס, לעתים גדל כבן-שיח מעוצה, וממש לא כדאי לגעת בו. 

IMG_1513

העלים והענפים של הצמח מצופים בשמן מיוחד, שגורם תגובה אלרגית – פריחה, וגירוי עז של העור. רוב בני האדם אלרגיים לצמח, וגם אילו שאינו אלרגיים – עלולים לפתח אלרגיה אם הם מרבים במגע איתו.
זהו צמח נפוץ ולכן – בכל מקום במערב ארצות הברית, אם אתם מטיילים ופוגשים צמח כזה – הזהרו ואל תגעו בו! 

IMG_1514

הצמח הבא מכיל גם הוא שמנים, אבל מסוג אחר לגמרי – זוהי דפנה קליפורנית, קרובה של הדפנה (הער האציל) שלנו. 

IMG_1447

הפרחים שלה קטנים, ונחמדים מאד. לעלים יש ריח נפלא – אם כי אני חייבת להודות שהדפנה שלנו בעלת ריח נעים יותר.
שמה הלטיני – Umbellularia californica, והשם העממי הוא California Laurel. 

IMG_1450

את השיח האחרון שלי להיום אתם בטח זוכרים…. מה, לא? 

IMG_1500

זהו ה"לילך" הקליפורני – סיאנותוס – השיח הריחני שכל כך התלהבתי ממנו. שיח ממשפחת האשחריים, עם פרחים קטנים בגווני תכול-סגול, וריח נהדר! שמו הלטיני – Ceanothus. 

IMG_1509

וכאן אני גומרת את סקירת הצמחים המקומיים שפגשתי לאורך הכביש. את הצמחים צלמתי בתאריך 14.3.2013, לאורך Highway One,
כולם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא,
ותודה לחברי California Native Plant Socierty  שעזרו לי לזהות את הצמחים! 

IMG_1524

פרחים לצד הכביש – Highway One

IMG_1281

כמו שכתבתי, היו לנו כל מיני עצירות לצד הכביש, בהן מצאנו שלל פרחים מקסימים.
ולכן יהיו לי כמה רשימות של פרחים שפגשנו. אני מתחילה עם פרחים מקומיים, אחר כך יהיו גם מינים פולשים. 

IMG_1342

כיון שברשימה הקודמת דיברתי על תורמוס, נראה לי טבעי להמשיך עם משפחת הפרפרניים. 

IMG_1286

הפרח הראשון להיום הוא טופח פסיפי – Common Pacific Pea – או בשמו הלטיני – Lathyrus vestitus. כבר פגשתי אותו בקניון סולסטיס, הוא נפוץ למדי ובולט בשטח. זהו טופח גדול ומרשים. 

IMG_1341

פגשתי גם תורמוס נוסף – גדול יותר מתורמוס הואדיות. זהו מין רב שנתי. 

IMG_1311

שימו לב לעלים שלו, הם בעלי גוון כסוף, ובאמת, שמו של התורמוס הזה הוא תורמוס כסוף – silver Lupine, ששמו הלטיני  Lupinus albifrons.

IMG_1312

הפרח הבא הוא מין נוסף של Acmispon – פגשתי מינים קרובים לו במדבר, בפארק עץ יהושע. 

IMG_1552

המין הזה יפה יותר, כשהפרחים מזדקנים הם משנים צבע לאדום וזה מאד יפה בעיני. שמו הלטיני הוא Acmispon glaber ושמו העממי – Deerweed

IMG_1558

וממשפחת הפרפרניים, אני עוברת למשפחת השפתניים. את הפרח הזה פגשתי בטיילת פילי הים – 

IMG_1085

זהו אשבל נפוח – שמו הלטיני Stachys bullata.  

IMG_1087

השפתני הנוסף הוא מין של מרווה – שמה העממי הוא Black Sage, כלומר מרווה שחורה; ושמה הלטיני Salvia mellifera שבעצם, פרושו – מרווה דבשית. 

IMG_1549

פרח נוסף שפגשתי קרוב לחוף, הוא הפרח הזה – ממשפחת הארכוביתיים. 

IMG_1129

זהו Eriogonum parvifolium, ששמו העממי  – Seacliff Buckwheat, כלומר – כוסמת מצוקי הים. 

IMG_1130

הצמח הבא הוא שבטבט – שמו הלטיני Equisetum (יש כמה מינים ואני לא בטוחה איזה מהם פגשתי) – 

IMG_1331

השבטבט הוא מאובן חי. צמח ללא פרחים, קרוב לשרכים – שלא השתנה מאות מליוני שנים.
בארץ יש שני מיני שבטבט – שבטבט גדול ושבטבט ענף.

IMG_1332

עוד פרח נחמד הוא תות שדה – ובקליפורניה הוא פורח בר.  הוא מאד נחמד – 

IMG_1491

תתארו לכם כמה נחמד יהיה להגיע אל החלקה הזו חודש אחרי הפריחה, כשהכל מלא תותים אדומים וטעימים: 

IMG_1490

הרשימה מתארכת לי, ולכן עם עוד תמונות של המרווה והטופח אני אגמור להיום.
את התמונות צלמתי לאורך ה-Pacific Coast Highway, בתאריך 14.3.2013

IMG_1550

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
תודה רבה לחברי California Native Plant Society שעזרו לי לזהות את הפרחים!

IMG_1308

תורמוס סוקולנטי – Lupinus succulentus

IMG_0938

במהלך הנסיעה בכביש, ראינו בצד הכביש מפעם לפעם משטחים כחולים-סגולים. מובן שבקשתי מאום נטע לעצור.
ובאמת – כשהיא מצאה מקום נוח, עצרנו ואני עליתי על גבעה קטנה וכחולה… 

IMG_0942

גבעה כחולה מתורמוסים! תורמוסים יפים ומרשימים ממש כמו תורמוס ההרים שלנו! 

IMG_0943

שמחתי לגלות שהתורמוס הזה הוא מין מקומי ששמו Lupinus succulentus, כלומר תורמוס בשרני. סוקולנטים הם צמחים שאוגרים מים ברקמות, כמו למשל הקקטוסים. 

IMG_0944

התורמוס הזה לא מאד בשרני ולכן מקור השם לא ברור לי. אבל התורמוס עצמו יפהפה. הוא מעט גדול יותר מתורמוס ההרים (טוב, באמריקה הכל גדול יותר).

IMG_0945

זהו תורמוס חד שנתי, כמו התורמוסים שלנו. כלומר, הזרע נובט בראשית החורף (דצמבר-ינואר), גדל ומעלה עמוד פריחה, פורח במרץ-אפריל, הפרי מבשיל במאי-יוני, ואז הצמח מפזר זרעים ומת – כדי לא לסבול בעונת היובש.
כאן אפשר לראות פרט אחד שכבר התחיל לגדל פירות – 

IMG_0939

פרחי התורמוס פורחים מלמטה למעלה. כל פעם נפתחת שורה חדשה של פרחים, מעל הקודמת. לשורת הפרחים קוראים דוּר – דור פרחים,  הנה דור אחד: 

IMG_0959

ולסדר הפריחה הזה – כמו שקוראי הותיקים ודאי זוכרים – קוראים סדר אָקְרוֹפֶּטָלִי

IMG_0960

עצרנו ליד התורמוסים בשעה מוקדמת יחסית של הבוקר – בגלל הערפל, הם עדיין עוטים טיפות טל, ולדעתי זה ממש מקסים: 

IMG_0946

השם העממי של התורמוס הזה הוא Arroyo Lupine. חיפשתי מה משמעות השם – Arroyo. זה שם שמקורו בספרדית, ומשמעותו בעצם ואדי – נחל אכזב. 

IMG_0950

התורמוס הזה נפוץ בקליפורניה, באיזורים של קרקעות כבדות – בשולי ערוצים של נחלי אכזב, שיורדים מההר. כלומר, השם העממי שלו הוא "תורמוס הואדיות". 

IMG_0951

נהניתי להסתכל עליו גם ישירות מלמעלה – הגוש הכהה באמצע הוא ניצנים שלא נפתחו עדיין. 

IMG_0941

עוד דבר בולט בתורמוס, הוא גוונים שונים לפרחים. לחלק מהם, באמצע המפרש (עלה הכותרת העליון) יש כתם לבן, ולחלק – סגול-בורדו.
זה דבר שאפשר לראות גם בתורמוסים בארץ. 

IMG_0954

הרעיון הוא, עזרה למאביקים. פרח שהואבק מחליף את צבעו לורוד-סגול, וכך המאביקים יודעים לדלג עליו, ולפנות רק לאילו שהם לבנים עדיין. 

IMG_0957

את התמונות צלמתי לאורך Pacific Coast Highway בקליפורניה, בתאריך 14.3.2013

IMG_0961

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0962

עורבני סטלר – Steller`s Jay – Cyanocitta stelleri

IMG_1418

הנסיעה לאורך Highway 1 היא לא קצרה – במיוחד אם עוצרים לראות כל מיני דברים בדרך – ואנחנו עצרנו גם בכמה פינות שפשוט היתה בהם פריחה נחמדה. 

IMG_1465

בשלב מסוים, נעשינו רעבות – זמן לארוחת צהרים. אז נכנסנו לפארק מקסים – Julia Pfeiffer Burns State Park, שאום נטע תכננה להראות לי בכל מקרה והתיישבנו ליד שולחן אוכל.
ישבנו להכין סלט – ומיד הם התקרבו אלינו, מכל כיוון: 

IMG_1414

ציפורים כחולות-שחורות מבריקות ונפלאות! ואני כבר מכירה אותם – פגשתי אותם בפארק יוסמיטי, לפני ארבע שנים.
זהו עורבני סטלר – Steller's Jay. 

SONY DSC

לפני ארבע שנים ראיתי אותם בעיקר מציצים בסבך. הפעם אמנם הם התחילו בין הענפים – 

IMG_1421

אבל מהר מאד הם ירדו אל השולחן שלנו, הסתובבו מסביב וניסו לשכנע אותנו לתת להם אוכל. הסלט שלנו לא מאד עניין אותם – הם רצו פחמימות…
בינתיים אום נטע הצליחה לצלם פורטרט מצוין של אחד העורבנים הללו, עם כתר הנוצות הנהדר שלו – 

SONY DSC

ויכולנו לראות גם את הנוצות הנפלאות שעל הגב שלו – גווני הכחול הבוהקים הם פשוט נהדרים!

IMG_1412

באתר "All About Birds" כתוב שהעורבנים הללו הם חצופים, סקרנים, אינטיליגנטיים ורעשנים. אילו שאנחנו פגשנו בהחלט היו סקרניים. ובררנים. 

IMG_1433

בגלל הצבעים הכחולים הבוהקים שלו, אנשים נוטים לשבש את שמו – לקרוא לו "Stellar Jay", כלומר "עורבני כוכבי" (או מבהיק כמו  כוכבים) במקום עורבני סטלר – Steller Jay.
העורבני הזה קרוי על שם זואולוג גרמני בשם גיאורג שטלר, שגילה את העורבני הזה באלסקה, בשנת 1741. 

SONY DSC

כלומר, בעצם הייתי אמורה לקרוא לו עורבני שטלר…
שטלר הסתובב רבות באיזור הקוטב הצפוני במאה ה-18, וגילה שם בעלי חיים שלא היו ידועים עד אז. כמה מבעלי החיים הללו קרויים על שמו – פרט לעורבני, אפשר למצוא את עיטם שטלר, אריה-הים של שטלר, ברווז ששמו אדרית שטלר – ופעם היתה גם פרת הים של שטלר

IMG_1417

אני רוצה לספר רגע על פרת הים – כי זה סיפור עצוב ומכעיס במיוחד. שטלר גילה את פרות הים האילו באיים בים ברינג – הים המפריד בין סיביר ואלסקה.
הפרות הללו היו יצורים ידידותיים להפליא – יצור ענק שמשקלו מגיע ל3.5 טונות, וניזון מאצות.
בני האדם הגיעו לאיים הללו – ותוך 27 שנים קצרות ניצלו את חוסר הפחד וקוצר הראיה של הפרות, צדו את כל פרות הים שהיו באי והכחידו אותן לחלוטין.
כיום נשארו החיבורים של שטלר אודות פרת הים, כמה איורים שהוא אייר וכמה שלדים במוזיאונים ובאוניברסיטאות. 

IMG_1432

פרות הים אמנם פחות מפורסמות מהדודו, שהתגלה בשנת 1601 ונכחד 80 שנים לאחר מכן – אבל סיפורן העגום מאד דומה.
היום, ממרחק של כמה מאות שנים, אנחנו מבינים שאנחנו חייבים להתעורר ולשמור על מגוון המינים בעולם. כרגע אנחנו מכחידים עוד ועוד בעלי חיים, ופוגעים בכדור הארץ – עד שנכחיד גם את עצמנו. 

IMG_1437

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בתאריך 14.3.2013 ב- Julia Pfeiffer Burns State Park.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_1463

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_1464

פילי ים – Northern Elephant Seal – Mirounga angustirostris

IMG_1111

אחרי שנהנינו הלוטרות, המשכנו צפונה לאיזור העיירה San Simeon. שם עצרנו במפרץ חניה לצד הדרך – והלכנו לראות פילי ים. 

IMG_1112

פילי ים הם יונקים ימיים, קרובים של כלבי הים ואריות הים – אך גדולים יותר. 

IMG_1145

את השם "פילי ים" הם קבלו בגלל החוטם הארוך (והמשעשע) של הזכרים – שנראה כמו התחלה של חדק פיל. אספתי כמה חוטמים להנאתכם:

elephantface

החוף שהגענו אליו הוא חוף צר וחולי, שמעליו יש מצוק. ישנה טיילת נוחה מעל המצוק – וכך אפשר לטייל בטיילת ולצפות בפילי הים בלי להפריע להם.
לחוף עצמו אסור לרדת – מצד אחד, כדי לא להפריע לפילי הים, ומצד שני – זה מסוכן! 

SONY DSC

פיל ים זכר בוגר מגיע למשקל של שניים וחצי טונות, ולאורך ארבעה מטרים. והם אולי נראים מגושמים, אבל כשהם חשים מאויימים, הם מתקיפים.
פיל ים מסוגל להגיע למהירות 8 קמ"ש. בהתחשב בעובדה שמהירות הליכה ממוצעת של בני אדם היא 5 קמ"ש והחוף חולי –  אמנם אפשרי לברוח ממנו, אבל למה להסתכן בכך?

IMG_1058

כשאנחנו היינו שם – רוב פילי הים על החוף היו צעירים. לפי מה שהסבירו לנו המתנדבים באיזור, זו עונה שבה רוב הבוגרים יוצאים למרחבי האוקיאנוס ומי שנשאר בחוף הם הצעירים שלא שוחים עדיין מספיק טוב. 

IMG_1002

מספר מועט של בוגרים נשארים איתם – לצרכי הגנה וללמד אותם לשחות. אבל הרוב המכריע הוא באמת צעירים. 

IMG_1105

רובם סתם מוטלים על החוף – כמו שקי עור גדולים ומוזרים. אבל פה ושם יש פעילות, שנחמד לצפות בה ולתעד אותה. למשל, פיל ים צעיר המתחזה לבלרינה, 

IMG_1065

או זוג צעירים שמשחקים במים –

IMG_1049

החוף שהיינו בו הוא שמורה שבה פילי הים יכולים להתנהג בטבעיות ללא הפרעה. לאורך הטיילת למעלה נמצאים מתנדבים מעמותת "Friends of the Elephant Seals" והם מסבירים לעוברים ולשבים על פילי הים, על אורח חייהם ועל השמורה הזו.
המתנדבים המליצו לנו לחזור בפברואר, כדי לראות את הזכרים והנקבות מזדווגים; וגם בדצמבר, כדי לראות את הנקבות ממליטות.
לפי מה שהם סיפרו, הנקבות ממליטות ממש על החוף – אפשר לעמוד לאורך הטיילת ולצפות בהן וזה מאד מרגש. 

IMG_0984

אנחנו המשכנו עד קצה הטיילת ושם פגשנו כמה זכרים בוגרים. 

SONY DSC

ראינו צמד זכרים עסוקים במאבקי כוח – שואגים זה על זה (הקולות שלהם הם בהחלט שאגות) ומאיימים זה על זה.
הסרטתי אותם, אבל לצערי המצלמה שלי הפסיקה להקליט קולות, אז אני נאלצת להסתפק בתמונה – 

IMG_1140

בYoutube יש סרטונים רבים על פילי הים בסן סימאון, אני אצרף אחד נחמד של הBBC – 

ואם אתם רוצים עוד תמונות, עופר D ביקר באותו חוף לפני שנה וחצי. 

SONY DSC

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בחוף פילי הים ליד סן סימאון, בתאריך 14.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

SONY DSC

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

SONY DSC

לוטרת ים קליפורנית – California Sea Otter – Enhydra lutris

IMG_0859

העצירה הראשונה בנסיעתנו ב-Highway 1 היתה בעיירה קטנה בשם Morro Bay. 

IMG_0925

כמו שספרתי ברשימה הקודמת, בקצה המפרץ של העיירה הזו יש סלע גדול, שהוא שמורת ציפורים סגורה. 

SONY DSC

אגב, משמעות "השמורה הסגורה" היא לא שהשמורה מוקפת גדר, אלא שבנקודה אחת ליד הסלע המסיבי יש שלט המסביר את העובדה שזו שמורה סגורה ואסור לטפס על ההר.
ואתם יודעים מה? זה עובד! אף מבקר לא מטפס.
ראינו אנשים חמושים במצלמות בעלות עדשות ענק וטלסקופים לצפיה בציפורים ניצבים על חצובות – צופים לכיוון הסלע ולכיוון המפרץ, ותרים אחרי ציפורים מיוחדות. אבל אף אחד לא טיפס על הסלע עצמו. 

IMG_0863

אנחנו הסתכלנו על מי המפרץ, קרוב יותר אלינו. ובמים ראינו המון תנועה – יצורים קטנים שוחים מצד לצד, משתוללים ומשתובבים להם במים. 

IMG_0876

וזה גרם לנו אושר גדול, שכן היצורים המקסימים הללו הם לוטרות-ים! 

SONY DSC

לוטרות הים הם יונקים ימיים קטנים – בגודל של כלב בינוני –  והן חיות לאורך החופים הצפוניים של האוקיאנוס השקט. 

IMG_0918

לוטרות הים הן היצורים הגדולים ביותר במשפחת הסמוריים. הלוטרות ניזונות בעיקר מחסרי חוליות ימיים – כמו קיפודי ים, סרטנים, צדפות.
הן צוללות לקרקעית על מנת לחפש מזון, ואז חוזרות למעלה, לאכול אותו על פני המים.
הדבר המדהים הוא, שהלוטרה מסוגלת להעזר בכלים! אם הצדפה קשה מדי לפיצוח, היא תשתמש באבן על מנת למחוץ אותה אל החזה ולסדוק אותה. 

IMG_0864

הלוטרות הן מין בסכנת הכחדה, ולשמחתנו פגשנו במפרץ קבוצה ממש גדולה – כ-15 לוטרות.

IMG_0880

הן שחו להן במים, שיחקו זו עם זו, רדפו אחת אחרי השניה, השתוללו… והכל במי המפרץ השקטים והנעימים. 

IMG_0919

למשל זו, שעסוקה בניקוי הזנב – 

IMG_0882

בניגוד ליונקים ימיים אחרים (כמו אריות ים, לוויתנים וכיו"ב) השומרים על חום הגוף באמצעות שכבות שומן מסיביות, הלוטרות משתמשות בשכבת פרווה צפופה ומבודדת.
כמובן, הפרווה המצויינת והייחודית הזו גרמה לכך שהלוטרות ניצודו בהמוניהן – ובראשית המאה ה-20 נותרו רק אלפים בודדים. 

SONY DSC

בשנת 1911, הלוטרות הוכרזו כמין מוגן בינלאומי – הציד נאסר, נערכו מאמצי שימור – גידול בשבי והשבה לטבע.
המאמצים נשאו פרי – אוכלוסית הלוטרות התאוששה. יחד עם זאת, עדין הלוטרות זקוקות להגנה. 

IMG_0860

לפני 4 שנים, בטיול המשפחתי שלנו לקליפורניה, חיפשנו את הלוטרה כשהיינו בשמורת Point Lobos. בסופו של דבר – ראינו שם לוטרה אחת, ממש מרחוק.
את התמונה שלה פרסמתי בבלוג

IMG_0884

הפעם זו היתה ממש חגיגה – הלוטרות היו ממש קרובות  אלינו, אנחנו עמדנו והסתכלנו עליהן בהנאה רבה במשך זמן ארוך. 

IMG_0887

לפי מה שקראתי, כשהלוטרות יוצאות לאכול – הן מעדיפות לצוד לבד. אבל בעת מנוחה, הן מתלהקות לשם משחק ומנוחה משותפים.
הלהקות הללו נקראות באנגלית Raft, ובלהקה אחת אפשר למצוא זכרים או נקבות – אין להקות מעורבות. 

IMG_0889

על מנת לא להסחף לאוקיאנוס הפתוח, הלוטרות נעזרות באצות הענקיות הגדלות באוקיאנוס- ה-Kelp.
בתמונות כאן רואים רק את קצות האצות. אילו אצות ענקיות – אורך כל צמח יכול להגיע לכמה וכמה מטרים!
אפשר לראות תמונות של אצות Kelp שנסחפו לחוף בבלוג של אבי וגם בבלוג של עופר (שם יש גם תמונה עם גל בתור קנה מידה)

IMG_0890

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, במפרץ מורו – Morro Bay בקליפורניה, בתאריך 14.3.2013
​תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_0885

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_0924

אום נטע הזכירה לי שגם הסרטתי אותן! לצערי, המצלמה שלי מצלמת רק תמונה ללא קול – ובכל זאת זה נחמד:

California's Highway 1 – כביש מספר 1 של קליפורניה

IMG_0900

בסוף הטיול שלנו למדבריות, עלתה השאלה באיזו דרך נחזור הביתה, כלומר – לביתה של אום נטע (באיזור המפרץ – Bay Area – כלומר, לא רחוק מסן פרנסיסקו). 

SONY DSC

קיימת הדרך המהירה והמשעממת – I-5 – כביש מהיר שחוצה את קליפורניה מצפון לדרום. הנוף בו אחיד ומשעמם למדי, אין הרבה נקודות עניין.
אבל אפשר גם לנסוע על Highway 1 – כביש מספר 1.
כיוון שבעבר נסעתי רק בחלק קטן מאד מהכביש הזה – ממש התבקש לבחור בדרך הזו.  

SONY DSC

כביש מספר אחד של קליפורניה הוא אחד הכבישים הידועים בעולם – בזכות הנוף הנפלא, ובעלי החיים שאפשר לפגוש לארכו.
אחד הקטעים המיוחדים בו עובר בהרי Big Sur – צפונה מלוס אנג'לס לכיוון מונטריי וסן פרנסיסקו. משם נסענו.
האמריקאים קוראים לזה "Scenic Route" – אום נטע, שדואגת לתרגם הכל – קוראת לזה "דרך סינית". 

IMG_1360

עצרנו בכמה נקודות אטרקטיביות, ויש לי חומר לכמה וכמה רשומות שתגענה בהמשך – אני מתחילה עם הנופים הנהדרים. הירידה הדרמטית של ההרים אל הים, 

IMG_1386

וכמובן – הערפל…
חופי קליפורניה ידועים בערפל שמכסה אותם. הערפל שבזכותו משגשגים שם עצי הRedwood וברושי מונטריי.

IMG_1248

העצירה הראשונה שלנו היתה ב-Morro Rock – סלע וולקני גדול בשולי העיירה Morro Bay. על הסלע עצמו אסור לטפס או לטייל – זו שמורה סגורה, מיועדת לציפורים. הסלע טבל בערפל ולכן לא ראינו שם הרבה ציפורים. 

IMG_0912

אבל במי המפרץ פגשנו הפתעות מרגשות – שעליהן אני אכתוב רשומה נפרדת. בינתיים – הנה שחפים מקננים על מדרונות הסלע: 

SONY DSC

הערפל לא מונע מכל מיני אנשים אמיצים לצאת לגלוש בחוף! 

SONY DSC

ראיתי אפילו מישהו שמשייט על גלשן דמוי חסקה – ונזכרתי שגל סיפר לנו על החסקה בחופי לוס אנג'לס – 

IMG_0906

הנסיעה בכביש מספר 1 היא איטית למדי – הכביש מתפתל, עולה ויורד.  

SONY DSC

יש פה ושם יישובים קטנים או נקודות עצירה, אבל הם מעטים. 

SONY DSC

כמו למשל "Rugged Point, California" – נקודת עצירה שכוללת תחנת דלק, מסעדה, מוטל קטן – ושביל שיורד מטה אל הים… 

IMG_1246

כך נראית תחילת השביל – בערפל מאד לא בטיחותי לרדת לטייל שם. לכן נאלצתי לוותר על הירידה ולהשאר למעלה:

IMG_1260

גם הדנאית – Monarch Butterfly – העדיפה להשאר על עץ הברוש ולא לרדת למטה.

IMG_1275

קצת אחר כך עברנו ליד השדה הזה – הפרות העומדות במסדר וצופות בדבקות במכוניות הנוסעות שעשעו אותי: 

IMG_1219

הכביש הזה מלא פינות חמד – לא בכולן אפשר לעצור, כי זה לא בטיחותי. פה ושם אפשר למצוא מפל קטן וחמוד –

IMG_1276

או סלע עטור ברושי מונטריי שבולט לכיוון הים –

SONY DSC

אורן מרשים לצד הכביש – 

IMG_1378

וכמובן, עצי Redwood נפלאים – 

IMG_1625

כאילה שממש חובה לחבק… 

IMG_1635

יערות ה-Redwood הם מיוחדים לחופי קליפורניה ואני מאד נהנית מהם.

IMG_1643

כשהערפל נסוג, האוקיאנוס פתאום נראה כחול יותר והכל ממש נפלא –

IMG_1644

וגם בקטעים שבהם לא רואים את האוקיאנוס, הנוף מרהיב!

IMG_1648

הנסיעה לאורך הכביש ארכה יום שלם והיתה חוויה נהדרת. צלמתי ביום הזה מעל 700 תמונות.

SONY DSC

כמה עשרות מהתמונות הללו יעטרו את הרשומות הבאות בבלוג.  

IMG_1252

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, לאורך כביש מספר 1 בקליפורניה, בתאריך 14.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

IMG_1348

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

IMG_1358

יונקי הדבש – Hummingbirds

IMG_9341

אחת ממשפחות הציפורים המיוחדות של "העולם החדש" – כלומר, יבשות צפון אמריקה ודרום אמריקה – זו משפחת יונקי הדבש – Hummingbirds. השם הרשמי הוא "קוליברי".
יובל ספיר מציע לקרוא להן בעברית "ציפורטט"  – כי הן רוטטות מול הפרחים. 

IMG_6659_anna

זו משפחה של ציפורים קטנות – רובן בגודל 8-12 ס"מ, ומשקל ציפור ממוצעת 4-6 גרמים. 
הציפור הקטנה ביותר בעולם היא יונק הדבש הקטן ביותר – שמה Bee Hummingbird – כלומר, יונק דבש דמוי דבורה. כל גדלה הוא 5 ס"מ, ומשקלה של ציפור בוגרת הוא מעט יותר מ-2 גרם. אפשר למצוא אותה בקובה. 

IMG_6831

יונקי הדבש מוצצים את הצוף מהפרח בעזרת לשון ארוכה ודקה, ולכן השם "יונק דבש" מתאים להם הרבה יותר מאשר לצופית שלנו, שמלקקת דבש מהפרח ולא יונקת אותו.  

SONY DSC

מצד שני, יש הרבה נקודות דמיון בין הצופיות – שגרות באפריקה ובאסיה – לבין יונקי הדבש האמריקאים.
שני ענפים אבולוציונים, שלא היה קשר בינהם – ובכל זאת התפתחו באופן דומה: ציפורים קטנות, צבעוניות ומבהיקות – וניזונות מצוף. (אם כי הצופית לא תבחל גם בחרקים קטנים, לכשיזדמן לה)  

SONY DSC

לתופעה הזו, של התפתחות של שני יצורים שונים – במקביל זה לזה – לצורה דומה – קוראים אבולוציה מתכנסת. דוגמא נוספת לאבולוציה כזו אפשר למצוא גם בפרחים – הסתווניות, החלמוניות והכרכומים – כולם בני משפחות שונות, וכולם התפתחו בצורה דומה: פרחי סתיו וראשית החורף, צמודי קרקע, בעלי פרח גביע גדול ובולט.

IMG_0749_costa

אבל היום אני מתמקדת ביונקי הדבש: משפחה של ציפורים קטנות, בעלות צבעים בוהקים ומקסימים – ובחודש מרץ האחרון היה לי העונג לפגוש כמה וכמה מינים מתוך המשפחה. 
כדרכי, אני נעזרת גם בתמונותיהם הנפלאות של אום נטע ואבו נטע. 

IMG_6932

הראשונה – Anna's Hummingbird – יונק הדבש של אנה. לפני ארבע שנים צלמתי אותה בחצר ביתם של אום נטע ואבו נטע. האחת הזו היא חברה טובה של ידידנו גל.  היא מבקרת יום יום בחצרו – הנקבה נהנית מצוף פרחי ציפור גן עדן.
זו בהחלט אחת התמונות הנפלאות ביותר שצולמו בטיול שלנו – וכמובן, אבו נטע הוא זה שצלם: 

SONY DSC

הזכר של Anna's Hummingbird מקסים גם הוא – יש לו נוצות ורודות-מבהיקות על הצוואר והעורף: 

SONY DSC

בטיולנו באגם ספולבדה, קלטנו יונק דבש אחד מרחף מעלינו: מרחף למשך כמה שניות, ואז צולל מטה, עושה לולאה מסובכת – ועולה חזרה לרחף.
כשהראינו אותו לאבו נטע, הוא סיפר לי שזהו מעוף שנועד לעזור ליונקי הדבש לאתר זה את זה. הם כל כך קטנים, וקשה להם למצוא אחד את השני (ובמיוחד את השניה). התנועה המהירה במעוף הזה מושכת את העין, וכך הם מאתרים זה את זה.  

IMG_6933_anna

לפי מה שקראתי באתר "עולם יונקי הדבש", זוהי תצוגת צלילה – הזכר עורך אותה בפני הנקבות בסביבה, כדי למשוך אותן אליו.
בזמן הצלילה, הוא גם יוציא קולות מפתים שונים – זמזומים, שריקות, פצפוצים – גם בעזרת הנוצות והכנפיים, וגם בעזרת מיתרי הקול שלו.
הדבר המדהים הוא, שלכל מין יש לולאה שונה. אם עוקבים אחרי צורת הלולאה – אפשר לזהות את מין יונק הדבש. כנראה לפי צורת הלולאה הם גם מזהים האחד את השני. 

SONY DSC

עוד יונק דבש יפהפה שפגשנו באגם ספולבדה הוא Allen's Hummingbird – יונק הדבש של אלן. הצבעים שלו חומים יותר מאשר אילו של אנה, 

IMG_6735_allen

אבל את עיקר יופיו הוא מקבל מהצווארון שלו. תראו איזה שילוב צבעים נהדר: ראש וכנפיים ירוקים, חזה וצוואר חומים-אדומים, וצווארון באדום בוהק. 

SONY DSC

בפארק הלאומי עץ יהושע, לעומת זאת, פגשנו מין אחר של יונק דבש. כזה שמתהדר בראש שחור וצווארון סגול: 

SONY DSC

זהו Costa's Hummingbird – יונק הדבש של קוסטה. הנקבה היא ירקרקה אפרפרה, ופגשנו אותה מנקה את נוצותיה בין ענפי שיח: 

SONY DSC

עמדנו דקות ארוכות, ונהנינו להסתכל על יונקת הדבש נהנית לה מניקיון שלו, בשעת בין הערביים. 

SONY DSC

אני חייבת להודות שיונקי הדבש הללו מקסימים בעיני. כמו אבני חן צבעוניות מרפרפות באוויר.
במאה ה-19 היתה אפנה – לשים פוחלצים של יונקי דבש על כובעים של גברות מפונפנות. לשם כך, ניצודו המוני יונקי דבש, ורבים מהם הגיעו לסף הכחדה.
למזלם (ולשמחתי), האופנה הזו די חלפה מן העולם, וכיום ברוב המקומות – שימור בעלי החיים חשוב יותר מקישוט לכובע. 

SONY DSC

את התמונות צלמנו, אבו-נטע, אום-נטע ואני –
באגן ספולבדה ובחצר של גל – בתאריך 3.3.2013
בפארק הלאומי עץ יהושע – בתאריך 12.3.2013
ובשמורת Big Morongo בתאריך 13.3.2013
תודה רבה לאום נטע ואבו נטע על הרשות להציג את תמונותיהם!

IMG_0748_costa

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

SONY DSC

ולסיום, עוד מבט על נקבת Anna's Hummingbird המקסימה, נהנית מצוף פרחי ציפור גן העדן: 

SONY DSC

כמה טוב שבאתי הביתה

את החדשות על מותו של אריק איינשטיין שמעתי בחדר מיון. 
באותו יום, באופן פתאומי למדי, הברך שלי התחילה לכאוב כאבי תופת. באותו לילה אושפזתי בבית חולים. 

ולכן, את החדשות על אריק והעצב – לא הספקתי לעכל ורק עכשיו אני מתחילה להתאבל על מותו של הזמר האהוב עלי כל כך.

אתמול השתחררתי, אחרי ששה ימים ארוכים בבית החולים. ששה ימים שבהם העיקר עבורי היה הכאבים והקושי ללכת. ששה ימים שבהם הייתי מנותקת לחלוטין מכל מה שקורה מחוץ למחלקה האורתופדית (ב'). 

הברכיים שלי עדיין במצב רגיש, ואני לא יודעת מתי אוכל לחזור לטייל – אל הסחלבים האהובים עלי ואל ההרים האהובים עלי. 
למשל, הר מירון – בדיוק גמרו לפרוח שם החלמוניות, הסתווניות והכרכומים. 

רגע לפני שכל הבלגן התפרץ, עוד הספקתי לבקר בחממה הטרופית של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב, ולפגוש בחממה פרח מדהים – אמורפופאלוס קוניאק, ממשפחת הלופיים.

זהו קרוב גדול של הלוף שלנו, שגדל במזרח אסיה ובפיליפינים. בחממה באוניברסיטת ת"א משה פרי מגדל אותו ומטפח אותו. 

הוא פורח אחת לעשר שנים – בארץ זו הפעם הראשונה שהוא פרח. הוא מוציא גבעול גדול ועבה בגובה של מטר בערך, ועליו פורחת תפרחת לופית שגודלה מעל חצי מטר נוסף. זה מאד מאד מרשים, אפילו אם זה רק בעציץ: 

גם השם הלטיני – אמורפופאלוס – "איבר מין גברי חסר צורה" הוא מרשים, ולדעתי הולם מאד את צמח הזה… 

אז כעת אני צריכה להחלים ולחזק את הרגל, כדי שאוכל לחזור למירון ולכרמל, לגולן ולהרי יהודה, לחרמון ולנגב – ולפגוש שם את כל חביבי נפשי, הפרחים.

רציתי לומר תודה לצוות האחיות והאחים המוצלחים של המחלקה האורתופדית ב' בבית חולים מאיר – צוות של אנשים טובי לב ונעימים, שבאמת מנסים להקל על החולים את השהות הלא-נעימה במחלקה; ולרופאים הרבים שעברתי דרכם – שבדקו אותי, ניתחו אותי, ניתחו את המידע לגבי… 

בינתיים, אני חושבת שאריק איינשטיין מסכם היטב את מה שאני מרגישה:  

בתמונות, לפי הסדר אפשר לראות:
סתוונית בכירהכרכום נאה חלמונית גדולה ונוף מהמירון – כולם מהר מירון, מתאריך 2.11.2013
אח"כ אמורפופאלוס קוניאק וגולנית ערב מהגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 18.11.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.