הפארק הלאומי עץ יהושע – Joshua Tree National Park

סוף סוף אני מגיעה אל הפארק הלאומי עץ יהושע! אז שימו play ותהנו!

הפארק הלאומי Joshua Tree הוכרז כמקום מיועד לשימור בשנת 1936, אך רק בשנת 1994 הוכרז כפארק לאומי.
זהו שטח מדברי מקסים, שנמצא במרחק שעתיים וחצי נסיעה מלוס אנג'לס ההומה – ולכן מהווה מקום מצוין למליוני תושבי הכרך הגדול לבילוי סופשבוע בטבע.

אחת הסיבות להכריז על הפארק הזה כמקום לשימור – מעבר לצמחיה הייחודית ולבעלי החיים – היתה תצורות הסלע. 

לפני 100 מליון שנים בערך (ואל תתפסו אותי על הרגע… מה זה מליון שנה פחות או יותר?!), קרום כדור הארץ באיזור נע. מאגמה עלתה מתוככי כדור הארץ, התקררה – ויצרה סלעי גרניט יפהפיים. בפארק יש גרניט מסוג מונזו-גרניט (monzogranite), וגם מסוג גנייס (Gniess). הסבר מפורט יותר אפשר לקרוא כאן.
האוויר והמים שחקו אותם, וכך נוצרו כל מיני תצורות סלע יפהפיות ויחודיות. 

​המראות מסביב מאתגרים את הדמיון והמחשבה כל פעם מחדש. 

למשל, אתם רואים את הפרה הקדושה בראש ההר בתמונה הבאה? 

לא? הנה היא שוב, בתקריב – צופה מלמעלה על המטיילים בפארק: 

או למשל, הנה אצבע משולשת – 

תצורות הסלע המיוחדות, יחד עם עצי יהושע שגם הם בעלי אופי מיוחד, וצמחיה נוספת ייחודית לאיזור (למשל האוקוטיו, שעוד אקדיש לו רשומה) – לא מפסיקים לאתגר את המחשבה והדמיון. הפארק הזה פשוט נפלא.

כשטיילנו בפארק, אום נטע נזכרה בסיפור מדע בדיוני קצר של רוברט היינלין. כשחזרתי הביתה, חיפשתי את הסיפור ובעזרת אבא שלי אף מצאתי אותו. הוא תורגם לעברית והופיע בקובץ סיפורי מדע בדיוני. שמו "ויבן לו בית עקום".
מצאתי ברשת גרסא מקורית, באנגלית, קראתי אותו, ועכשיו אני יכולה לצטט ממנו – שם הסיפור במקור הוא: "And He Built a Crooked House". 

הסיפור מספר על ארכיטקט, שבונה בית ארבע-מימדי – בית שצורתו היא כמו טסרקט פרושׂ.
רעידת אדמה גורמת לטסרקט להתקפל לצורתו המקורית, הארבע-מימדית. וכשהארכיטקט מוביל את חבריו לסיור בבית – כל מבנה הבית לא ברור להם, כי בעולם תלת מימדי הם לא מבינים איך הם קופצים מקומה לקומה דרך המימד הרביעי. גם לי היה קשה קצת להבין – כאן יש הסבר נחמד על המימד הרביעי. 

הם גם לא מצליחים לצאת מהבית… בסופו של דבר, הם פותחים חלון במה שהיה הקומה השלישית – והיינלין מתאר את הנוף כך (בתרגום חופשי שלי):
הנוף נראה לא רע. הוא השתרע למרחק, כשהצד הנכון כלפי מעלה, ובגובה כזה שנראה שהם בקומה הראשונה. אך הוא בהחלט היה לא-ידידותי.  

שמש לוהטת הכתה בקרניה, בשמים שצבעם צהוב-לימוני. האדמה השטוחה נראתה צרובה וסטרילית, חומה כולה, ללא יכולת לקיים חיים.
יחד עם זאת, היו שם חיים – גזעי עצים מוזרים במיוחד, התרוממו – מעוותים, מקופלים, שולחים את ידיהם העקומות השמיימה. 
מקבצים קטנים של עלים דוקרניים גדלו בקצוות של אותם צמחים מעוותי צורה. 

"אלהים אדירים", אמר הומר ביילי – "איפה המקום הזה?"
קוואנטוס טיל נענע בראשו, עיניו מוטרדות. "אין לי שמץ של מושג."
"זה לא נראה כמו שום דבר מכדור הארץ. נראה לי שזה על כוכב לכת אחר. אולי מאדים?" 
"אני לא יודע. אבל, אתה יודע, הומר, זה עלול להיות גרוע יותר. כלומר, גרוע יותר מכוכב לכת אחר."
"הה? מה אתה אומר?" 
"אני בכלל לא בטוח שזה במערכת השמש שלנו. השמש נראית לי בוהקת מדי." 
הגברת ביילי הצטרפה אליהם בבישנות, וכעת בהתה בנוף מחוץ לבית. "הומר", אמרה בקול נכנע, "העצים המחרידים הללו – הם מפחידים אותי." 

רעידת אדמה נוספת גורמת לשלושת האנשים לקפוץ מהחלון החוצה – כך הם מצליחים (סוף סוף) לצאת מהבית, אך הבית נעלם. הם לא מוצאים את המעבר הנכון במימד הרביעי.
לכן הם מתחילים ללכת, ולמזלם אחרי זמן מה הם מוצאים כביש, ומשאית עוצרת להם טרמפ. 
הם שואלים את הנהג לאן מועדות פניו – ולהפתעתם הרבה, הוא עונה: "לוס אנג'לס". כיון ששם נמצא הבית ממנו יצאו, ולידו המכונית שלהם, הם שמחים לתפוש איתו טרמפ. 
הם שואלים רק עוד שאלה אחת –

"תגיד, בעצם – איפה אנחנו בכלל?"
"ובכן, אתם בדיוק במרכזו של היער הלאומי עץ יהושע!" 

הסיפור נכתב בשנת 1940, והוא בהחלט מרשים ומעניין – אם מתעלמים מהשוביניזם הטבוע בו. האישה מתוארת כהיסטרית שמתעלפת על ימין ועל שמאל, בעוד הגברים מנהלים סביבה שיחות על מתמטיקה ומימדים. מי שרוצה לקרוא את הסיפור השלם, יכול למצוא אותו כאן.

אחרי סיור ראשוני בפארק, התמקמנו באתר קמפינג – ויצאנו לסיור בעמק החבוי. אבל על זה כבר אספר ברשומה הבאה. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בפארק עץ יהושע בתאריך 11.3.2013

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.