היא תביט אלי, טובה וחכמה

 

כשנוסעים לעמק המוות, יש כמה נקודות שפשוט חייבים לבקר בהן… 

למשל, נקודת זבריסקי – Zabriskie Point.
זהו קטע יבש כמעט לחלוטין – אין שום מים, ופרטים בודדים מאד של צמחיה יבשה.

אבל יש נוכחות ועוצמה, שרק אמא אדמה יכולה לתת. 

האיזור הזה, נקודת זבריסקי, נקרא על שם כריסטיאן זבריסקי – איש עסקים אמריקאי, שהיה מנכ"ל וסגן נשיא של חברת Pacific Coast Borax Company. הוא היה מאילה שעזרו להפוך את עמק המוות מאתר מכרות – לפארק לאומי. 

נקודת התצפית הקרויה על שמו היא מאד אופיינית לעמק המוות – איזור צחיח, שכלום לא גדל בו – אבל הנופים מדהימים ומרתקים.
הבמאי האיטלקי מיכאלאנג'לו אנטוניוני ביים סרט שלם שנקרא "Zabriskie Point", ופינק פלויד הלחינו את הפסקול עבורו.

אחרי נקודת זבריסקי, המשכנו למסלול חביב ששמו Golden Canyon. 

אמנם לא היה לנו זמן ללכת את כל המסלול הזה – אבל גם ההתחלה שלו יפה. 

ערוצים קטנים שיורדים מההר, ססגוניות נהדרת של הסלעים מסביב… תענוג!
השיר ממש התנגן מעצמו.

היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה… 

היא תגיד – "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה 

היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.

טוב… אולי רכות וחיבוק זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשרואים את הנופים הללו. עוצמה ופאר הן מלים שמתארות טוב יותר את החוויה. 

מצאה חן בעיני פטריית האבן הזו – למרות שאום נטע טענה שהצורה שלה מזכירה יותר משהו אחר, ולא פטריה… 

אספתי כל מיני מרקמי סלע וצבעים ביחד, כדי שתוכלו להנות מהם: 

מהקניון המוזהב המשכנו אל פלטת האומן – Artist's Palette – קטע כביש שעובר בין הרים בעלי צבעוניות נהדרת. 

כלומר, כמה שהתפעלתי קודם מהצבעים – עכשיו אפילו יותר. 

פה ושם אפילו פרח משהו – זוהי  שוב חמנית המדבר – Desert Sunflower – (שמה הלטיני – Geraea canescens) וכבר פגשנו אותה, אתמול בבוקר. 

בכל עמק המוות, ההרים והגבעות מסביב הם מיוחדים, מעניינים, צבעוניים. 

אבל באיזור הזה, של פלטת האומן – אפילו יותר. 

פה כבר פגשנו אנשים רבים, שעלו כמונו אל נקודת התצפית, להנות מהצבעים הנפלאים 

וכמובן, צלמנו ללא הכרה… 

וכיון שכך, אם לא מספיק לכם המבחר שאני מפרסמת פה – אתם מוזמנים להקליק כאן ולראות את שאר התמונות. 

התפעלתי במיוחד מהגבעות הללו, בצבע טורקיז חיוור מעורב עם ורוד: 

לכל כיוון שהסתכלנו – המראות היו מדהימים. 

רחוק במערב – מעורפל למדי – רואים את רכס Panamint

ולכיוון דרום, רואים את איזור Badwater – שעליו אני אספר ברשימה הבאה. 

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בעמק המוות, בתאריך 9.3.2013.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ולא לשכוח לשיר יחד עם אריק: