נוסעים לעמק המוות!


אחרי שביקרתי את החברים בלוס אנג'לס, וטיילתי קצת באיזור סובב-סן-פרנסיסקו, הגיע הזמן לטיול הגדול באמת.


אום נטע ואני ארזנו תיקים, מקלות הליכה, אוכל, ציוד קמפינג (ככה, שיהיה… אם אין ברירה…) – בקיצור, מילאנו את האוטו בכל טוב, השארנו את אבו-נטע לטפל בנטע ובאחותה, ונסענו לנו למדבר הגדול.

היעד היה לראות את האביב במדבר. אום נטע בררה מול הריינג'רים, וניסתה לחשב מתי יהיה הזמן הנכון לבוא לבקר במדבר. הוספנו לזה אילוצי חגים, ואז באתי. בדיעבד, הקדמתי מעט – הפריחה במדבר היתה רק בתחילתה. אבל זה לא פגע כלל בהנאה מהטיול.


הרשימה הזו כוללת תמונות מהדרך אל הפארק הראשון שביקרנו בו: Death Valley – עמק המוות. אחד המדבריות הקשים ביותר בעולם – כמות משקעים שנתית בערך כמו באילת, אבל בלי הים האדום שיעזור קצת בוויסות הטמפרטורות, שם בלב העמק הן יכולות להגיע גם ל50 מעלות צלזיוס ויותר.

בדרך, עצרנו לצלם ב-Red Rock State Park. בארצות הברית ישנם לפחות שלושה פארקים בעלי השם "Red Rock" – כולם פארקים שמתהדרים במסלע שלהם – אבני חול אדומות ותצורות סלע נהדרות. המפורסם ביותר הוא זה של אריזונה, ליד פניקס. לנבאדה יש אחד נהדר לא רחוק מפארק ברייס, וזה של קליפורניה – היה בדיוק בדרך שלנו. 

אז באמת לא היתה לנו ברירה. היינו חייבות לעצור ולצלם שם את הסלעים הנפלאים!
וחוץ מזה, שימו לב לצמחיה שם: העצים המוזרים הללו הם עצי יהושע, שאני עוד אכתוב עליהם. השיחים בירוק זית – הם השיחים הנפוצים ביותר באיזור, ושמם Creosote. 

אחרי ששבענו מהסלעים המיוחדים, המשכנו הלאה. הכביש עבר דרך ישוב קטן…
מאד קטן.
מאד מאד קטן.
ישובון. מקום'צ'יק.
למקום הזה קוראים אולנצ'ה – Olancha וגרים שם פחות מ-200 אנשים. זהו צומת בדרך אל עמק המוות.


מעליו מתנשא רכס הרים יפהפה – רכס הרי Panamint, שדרכו עובר הכביש לעמק המוות.

כמו שאפשר לראות, הרכס מושלג לגמרי! נסענו למדבר – אבל ההרים מעליו הם גבוהים מאד, ובהם יורד שלג. 

עצרנו בדרך עוד כמה פעמים – לנופים, לסלעים… פתאום החריד אותנו רעש נוראי: צמד מטוסי F18 שטסו בגובה נמוך ועסקו בתרגילי קרב. צלמתי אחד, אחר כך פשוט המשכנו בדרך, כדי להתרחק מהאיזור שהם טסו בו. 

נסענו דרך המעבר ברכס פנמינט (Panamint) ואז הגענו לנקודת תצפית – התצפית הראשונה שלי אל עמק המוות!

ההרים מסביב פשוט מטריפים בצבעוניות ובמרקמים שלהם!

כשהגענו אל הנקודה הראשונה שלנו – מרכז המבקרים ב-Panamint Springs – כבר היה זמן לארוחת צהרים. לכן נכנסנו אל החניון ליד, וישבנו להכין סלט. כל מיני ציפורים באו להתעניין בארוחה שלנו. ראשונים הגיעו הדרורים – דרור הבית, המוכר לנו גם מהארץ – 

ודרור לבן-כתר-  White-Crowned Sparrow – שהיה מקסים במיוחד


פגשנו גם את הציפור הזו – Say's Phoebe – החלטתי לתרגם את השם הזה ל"פיבי אומרת", כמו במשחק "המלך אמר" 😉

כאמור, לא היתה הרבה פריחה באיזור. רק צמחים מעטים החלו לפרוח. 

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים, ושמו העממי הוא Goldenhills – גבעות זהובות. השם הלטיני הוא Encelia farinosa. הפרח נראה קצת "על העוקם", אבל הוא באמת היה היחיד שהעז לפרוח בכל האיזור… 

אני חושבת שפיבי אומרת שהיא תחכה לרשומות הבאות מהטיול, לראות אם יהיו שם פרחים מעניינים יותר… 

התמונות צולמו כולן בקליפורניה, בדרך אל עמק המוות, בתאריך 7.3.2013.
את התמונות צלמנו אום נטע ואני, על כל תמונה כתוב שם הצלמת – ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בפיקאסה.