ישׂוּשׂוּם מדבר וציה

SONY DSC

סיפרתי כבר שבבוקר, כשיצאנו לדרכנו בעמק המוות – התחיל טפטוף. ובכן, הסתבר שהגענו אל אחד הימים החורפיים של עמק המוות לחורף 2012-2013.
בתמונה מעל אפשר ממש לראות את שמיכת העננים המכסה את העמק… 

SONY DSC

נסענו דרומה לאורך הכביש, כשמפעם לפעם מטפטף גשם – ועל ההרים משני צידי העמק משתוללות סופות שלגים.

d04

העננים מחבקים את ההרים – נופי בראשית מלאים הוד והדר

d05

עמק המוות הוא עמק מוקף הרים. במערב – רכס Panamint, במזרח – רכס Amargosa. הרכסים סוגרים על העמק וגם בצפון ובדרום ישנם הרים.

d06

מכאן אפשר להבין שעמק המוות הוא מדבר צל-גשם, ממש כמו מדבר יהודה שלנו. ענני הגשם שמגיעים מהאוקיאנוס במערב – מורידים את הגשם שלהם על הר וויטני (שהוא ההר הגבוה ביותר בארצות הברית, לא כולל אלסקה והוואי) ובמורדות המערביים של רכס פנמינט, ועד שהם מגיעים אל העמק – הם מדולדלים וכבר אין בהם כמעט משקעים.
בנוסף, מכיוון שהעמק נמוך מאד – בערך 95- (מינוס תשעים וחמישה) מטר בנקודה הנמוכה ביותר – זהו מקום חם ושחון מאד. לתופעה הזו קוראים, כאמור, מדבר צל-גשם. 

SONY DSC

אבל אנחנו הגענו, כאמור, לחורף! היה יום נעים – בערך 15 מעלות, ושיחי הCreosote נהנו מהגשם שירד. 

d02

וכמובן, כל מי שמכיר את המדבר יגיד לכם שאם יש גשם – צריך לשים לב לשטפונות! לצד הכביש ראינו זרמי מים – 

SONY DSC

ואז הם גם חצו את הכביש – כל הדרך שלנו היתה מלאה "גשרים איריים" – באמריקה פשוט קוראים לזה "Dip" – מטבל. כי טובלים את הרגלים – או הגלגלים. 

SONY DSC

תהיתי מאיפה מגיע השם "גשר אירי". לפי מה שקראתי, במלחמות בין האירים לאנגלים – האירים בנו בנהרות שלהם גשרים שהיו בערך חצי מטר מתחת לגובה פני המים. כך הם שמרו עליהם בסוד מפני האנגלים: הם יכלו לעבור על הגשר (ולהרטיב את הרגליים), ואך מי שלא ידע שיש שם מעבר – לא ראה אותו, כי המעבר היה שקוע במים.
מכאן, בהשאלה – כל מעבר מים שטובלים בו את הרגליים, הפך בארץ להיות גשר אירי. למרות שהשם הנכון בעברית הוא "מעברה" – כלומר, נקודת מעבר. 

SONY DSC

בינתיים הגענו אל גבעות החרדל… גבעות יפהפיות, בצבע צהוב-חרדלי משגע:

d11

שם צלמתי את התמונה הזו, שאני מאד מאד גאה בה – ובעצם כבר פרסמתי אותה בבלוג רגע לפני שחזרתי לארץ – אבל אני חושבת שמגיעה לה חשיפה חוזרת: 

d13

בתמונה הזו רואים את קרני השקיעה הרכות מאירות את גבעות החרדל – ומאחוריהן, מושלג, מציץ הר ווינטר – Winter's peak, שגבהו כ-1500 מ'.
ההר נקרא על שם רוזי ואהרון ווינטר, שהיו ממגלי המינרלים שנחצבו בעמק. 

SONY DSC

מעט הלאה, הגבעות הצהבהבות מפנות מקום להרים חומים, ומאחוריהם מציצה אלינו פסגתו של הר נוסף – Schwaub peak. 

d15

הנה מבט מרחוק אל הרכס, עם עוד קבוצה של גבעות חרדל (יש באיזור כמה גושים חרדליים) משמאל – 

SONY DSC

גבעות החרדל קיבלו את צבען בגלל כמויות גדולות של גפרית שיש באדמה. אנחנו הלכנו לטייל בינהן, וגילינו שלל צבעים. 

SONY DSC

הגבעות מאחור הן בגוון סגול, אילו ליד הן בצבע חום-ורדרד… 

d19

צהוב, סגול, ורוד, חום – שילוב צבעים שעובר רק בטבע. 

SONY DSC

המרקמים, הגוונים והעוצמה של הסלעים והגבעות סביבנו היו נפלאים!

d20

הזכרתי קודם, שבעמק המוות נחצבו מינרלים. כאשר בכל מערב ארצות הברית היתה הבהלה לזהב, ואלפי אנשים חיפשו זהב – כאן לא מצאו אותו.
אבל מצאו כמה וכמה מינרלים יקרי-ערך, בעיקר Borax – שכונה אז "זהב המדבר הלבן". 

d21

בתחומי הפארק היו כמה מכרות שבהם כרו את המינרלים השונים, וסיפורים על עגלות רתומות ל-20 פרדות, שהיו סוחבות את סלעי המינרלים לעיבוד, מחוץ לעמק.
בתמונה הבאה אפשר לראות את שרידי המכרה של חברת Harmony Borax Works, שפעל בשנות ה-80 של המאה ה-19.
ו…בעצם לא ניסיתי לצלם את המכרה, אלא את השתקפות רכס Panamint בשלולית הנהדרת על הכביש: 

d22

לקראת השקיעה יצאנו לנו אל המלון שלנו (מלון בתוך תחום הפארק עולה לפחות 250$ לחדר ללילה, ויש גם חדרים ב-500$ ללילה… אנחנו העדפנו להתרחק מעט ולשלם פחות). 

d23

הערב יורד על רכס Panamint – בין העננים שם מתחבא לו Telescope Peak – אחד ההרים הגבוהים באיזור – גבהו כ-3.3 ק"מ. כשאום נטע הסבירה לי את השם, חשבתי בהתחלה שלפסגה קוראים Telescopic…

SONY DSC

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני –  בתאריך 8.3.2013 בעמק המוות, על כל תמונה רשום שם הצלמת, ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

d12

זר מלוח ליום הולדת

Desertholly

עוד אני יושבת ומכינה רשימות על הטיול המופלא שלי עם אום נטע, ופתאום הבנתי ש…היום הוא יום הולדתה של אום-נטע!  

IMG_8221

ליום ההולדת מקובל להגיש זר פרחים, ומה יותר הולם מאשר להגיש זר מדברי לילדת המדבר? 

IMG_8222

אום נטע יקירתי, רציתי שוב לומר לך תודה על הטיול המופלא שלנו והאירוח הנהדר,
ולאחל לך מזל טוב, הרבה אושר ואהבה, נחת, שמחה ובריאות! 

IMG_8223

הפרח שאני מקדישה לך הוא ה-Desertholly שפגשנו בלוע הר הגעש Ubehebe. 

IMG_8238

זהו אמנם לא פרח ראווה קלאסי מהסוג שמקדישים בדרך כלל – אבל זהו צמח מיוחד מאד, ואני יודעת שאת, כאדם יוצא דופן, תדעי להעריך את הזר הזה כראוי. 

IMG_8227

השם העממי של הצמח נקרא כך כי העלים שלו דומים בצורתם לצמח ה-Holly – הצינית שמשתמשים בה לקישוט בתקופת חג המולד. 

IMG_8227a

אני לא כל כך מכירה את הצינית – לי הצמח הזה הזכיר את המלוח שאני מכירה בארץ. 

IMG_8230

והפעם האינטואיציה שלי היתה נכונה יותר מזו של האירופאים שקראו לצמח "Desert Holly" – כי זהו אכן מין של מלוח. 

IMG_8231

המלוח הוא סוג המשפחת הסלקיים, ורוב מיני המלוח גדלים באיזורים בהם הם צריכים להתמודד עם מלחים רבים – איזורי מלחות (בהם יש מים מלוחים), חוף הים או המדבר. 

IMG_8232

למיני המלוח יש שיטת התמודדות עם המלחים במים: הם מפרישים אותם דרך העלים. לשיטה הזו יש כמה יתרונות:
ראשית, הם יכולים להשתמש במים גם אם אינם מים ראויים לשתיה,
שנית, המלחים המופרשים על העלה והגבעול מהווים שכבת מגן בפני רוחות, וכן כיסוי נוסף כמגן בפני השמש. 

IMG_8236

התוצאה היא, שאם תלקקו עלה של מלוח – תבינו בדיוק מאיפה הוא קיבל את שמו: העלה יהיה מלוח!

IMG_8237

בארץ אפשר למצוא מינים שונים של מלוח לאורך החופים ובמדבר. המלוח הזה גדל במדבריות קליפורניה ומקסיקו. 

IMG_8242

בתמונה מעל אתם יכולים לראות יפה את הפרח של המלוח – השילוב של הורוד-מג'נטה הזה עם העלים הירקרקים-לבנבנים הוא מוצלח מאד.
בתמונה הבאה הפרחים כבר הופכים לפירות –

IMG_8245

ולסיכום, שוב רציתי לאחל מזל טוב לאום נטע, ותודה על 42 שנות חברות 

IMG_8246

את התמונות צלמתי במכתש Ubehebe, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013

IMG_8247

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

IMG_8255

Ubehebe Crater – הר הגעש יוּבִּיהִיבִּי

c01

כמו שסיפרתי בסוף הרשימה הקודמת, נסענו ללוע הר געש. נסענו אל הר הגעש יוּבִּיהִיבִּי – Ubehebe בצפון פארק עמק המוות.
כבר הייתי עם אום נטע בלוע הר געש – לפני 4 שנים טיפסנו על ה-Cinder Cone בפארק לאסן. הפעם, הגענו להר געש שלא יצר חרוט געשי – אלא מכתש. 

c16

התכנון המקורי היה ללכת בשביל שרואים בתמונה פה מעל – השביל המקיף את לוע הר הגעש מלמעלה. אבל הרוח היתה כל כך חזקה ולא נעימה, ולכן העדפנו ללכת בשביל היורד מטה, אל תוך הלוע.
זהו שביל תלול למדי, ומלמטה הוא נראה כך:

c03

בשביל להבין את קנה המידה, שימו לב לשני האנשים שמטפסים בשביל. זהו הר געש גדול למדי.  קוטר הלוע שלו הוא בערך קילומטר, והעומק שלו כ-200 מ'.
בויקיפדיה יש תמונה יפה שלו מהאוויר – כדאי להציץ.

c02

אום נטע צלמה תמונה פנורמית מצויינת כשהגענו למטה: 

SONY DSC

הסתובבנו לנו ב"קלדרה" – בלוע.
השיחים הירוקים שבולטים בשטח הם ה-Creosote שהראיתי ברשימה הקודמת.

c05

הלוע עצמו מאד יפה – רואים יפה את כל השכבות הצבעוניות של סלעי המשקע שהושקעו ונחרצו 

c06

לפעמים החריצים הללו הם ממש נקיקים קטנים – אום נטע הלכה לבדוק אחד מהם, 

SONY DSC

וצלמה את הצד השני של ההר – עם האפר הגעשי, והשביל בו ירדנו – מתוך הנקיק: 

SONY DSC

זהו הצד השני של הלוע – מפולות של אפר געשי – 

SONY DSC

אבל גם הקלדרה – התחתית של הלוע – מעניינת. יש שם המון המון אבנים צבעוניות ומיוחדות 

c18

למשל, הנה ביצת דינוזאור: 

c10

ועוד כמה אבנים ססגוניות ומיוחדות שצלמנו: 

c11

ואם כבר מסתכלים על האבנים, מוצאים לפעמים גם כאילה שמסתובבים בינהם… למשל, חגב בגוון אדום:
תוספת, 14.7.2013: המומחים באתר Bugguide המצוין לימדו אותי שזוהי נימפה (כלומר, צעיר) של חגב ששמו הלטיני Anconia integra ושמו העממי Alkali Grasshopper. 

c12

לפי הערכות החוקרים, המכתש של יוביהיבי נוצר בעקבות התפרצות שארעה לפני 800-2100 שנים. תחום די רחב, אני יודעת…
מחקרים שנעשו באיזור בשנים האחרונות טוענים שיש כיס מגמה פעיל מתחת להר, והוא בהחלט עלול להתפרץ שוב.

c13

היה גם צמח אחד מעניין שפגשנו בתחתית הלוע, אבל עליו אני כבר אדבר ברשומה הבאה. בינתיים – אנחנו מעיפות מבט מעלה מעלה: 

SONY DSC

וחוזרות אל השביל, לטפס למעלה.
– את בטוחה שאין דרך קצרה יותר? זה נראה טיפוס ממש א-ר-ו-ך…
– נטפס לאט, ננוח בדרך. יש מקלות הליכה, ויש לנו מספיק מים.

SONY DSC

זה השביל שלנו, אנחנו חוצות את הלוע ומתחילות בטיפוס מעלה… 

SONY DSC

ומהדרך, אפשר לצלם את רוב הלוע ולראות כמה הוא גדול יחסית לאדם שמסתובב שם:
השם "יוביהיבי" משמעותו "סל גדול" באחת משפות האינדיאניים המקומיות, וכשמסתכלים על המכתש – אפשר בהחלט להבין את הדמיון. 

c14 

את התמונות צלמנו אום נטע ואני ב-Ubehebe Crater, בצפון Death Valley National Park; בתאריך 8.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

c20

Oh, What a Beautiful Morning!

SONY DSC

אחרי לילה בPanamint Springs Resort, קמנו לבוקר יפהפה. השמיים היו פשוט מרהיבים. 

IMG_8080

מיד ארזנו את חפצינו, ונסענו לאיזור פתוח בשביל להכין ארוחת בוקר. אוכל, גזיה, וכל מה שצריך הבאנו מהבית. שלווה ושקט עטפו אותנו מכל הצדדים. תראו איזה מקום מושלם לארוחת בוקר: 

SONY DSC

הקולות היחידים היו קולות הציפורים – והבולט בשטח הוא השחרחר הזו, שמסתכל עלי: 

IMG_8110

הנקבה שלו גם נמצאת בשטח – ואום-נטע מיד זיהתה אותם: אילו פִינוֹפֶּפְּלָה!
פינו-מה?
פִינוֹפֶּפְּלָה – Phainopepla – זו אחת הציפורים הנפוצות במדבר, והיא תלווה אותנו לאורך כל הטיול!
אתם מוזמנים לשמוע את הקריאות שלה באתר Allaboutbirds המצוין. 

IMG_8093

הקריאות של הפינופפלה לא היו היחידות בשטח. מהר מאד שמענו שׂלוִים – ויצאנו לחפש אותם. הבעיה היא שהם זריזים ומתחבאים בסבך… אום נטע הצליחה לתפוס אחד בורח…
זהו Gambel's Quail – שלו גמבל. 

SONY DSC

ראיתי גם את החמוד הזה – Sage Thrasher – שאותו פגשתי לפני 4 שנים צפונה משם, באיזור Mono Lake

IMG_8101

מהר מאד ראינו שיהיה לנו יום חורפי במקצת, ושמחנו מאד – חורף בעמק המוות זה מחזה נדיר. 

IMG_8074

באיזור פנמינט כבר ירד גשם לפני שהגענו, וראינו שאריות לגשם – 

SONY DSC

שלולית גדולה שההרים הנהדרים משתקפים בה. ממש תענוג!

IMG_8089

בהמשך הדרך עברנו ליד עיר-רפאים – Ghost Town. הגענו אל Ballarat – שנקראת על שם עיר אוסטרלית (שנמצאת כשעה נסיעה מערבית למלבורן, אוסטרליה) 

IMG_8115

בטיול לפני 4 שנים, עברנו בעיר הרפאים Bodie – זה היה מאד מעניין (ואם אתם לא זוכרים, אני ממליצה להקליק ולהציץ).
באלאראט הרבה פחות מרשימה… כל מה שנותר הם 3-4 בניינים הרוסים וכמה קירות. 

IMG_8122

באלאראט הוקמה בשנת 1897, ובעיקר סיפקה מצרכים ושירותים לכורים שהתגוררו באיזור. היא היתה עיר קטנה, שהחזיקה מעמד עד שנת 1917 –
אז נסגר סניף הדואר המקומי, והעיר ננטשה סופית. 

IMG_8121

אחד העופות המרשימים בשטח הוא ה"עורייבן"…
מה?
פליטת פה מקרית שלי – בעברית עורב, באנגלית Raven – מה יותר הגיוני מלהלחים את המלים הללו יחד? 

IMG_8124

שיח מאד נפוץ באיזור – שרק התחיל לפרוח, ובעצם הפרט הזה הוא היחיד שפגשתי פורח – הוא ה-Creosote. שיח ממשפחת הזוגניים.
גם אצלינו, רוב בני המשפחה הזו נוטים לצמוח במדבר. 

IMG_8137

טוב, אחרי ארוחת בוקר טובה, מפגשים עם ציפורים ואפילו Creosote – הגיע הזמן לרדת מרכס Panamint אל העמק עצמו. עמק המוות.

IMG_8139

בשולי הדרכים, בעמק המוות, פגשנו התחלת פריחה של פרח צהוב ונחמד: 

IMG_8157

זוהי "חמנית המדבר" – Desert Sunflower – ששמה הלטיני – Geraea canescens. 

SONY DSC

לצידי הדרכים ראינו יותר ויותר "חמניות" כאילה – 

IMG_8160

ואז הרגשנו משהו מפתיע… כלומר, מפתיע ולא צפוי בעמק המוות. מיד נכנסתי לאוטו, וצלמתי את הפרחים דרך השמשה: 

IMG_8171

לא, לא… זה לא הפוקוס הנכון. תסתכלו עכשיו: 

IMG_8173

אתם מבינים? גשם! התחיל לרדת גשם – בעמק המוות! במקום הזה יורדים בערך 40 מ"מ גשם בשנה (ויש שנים שבהן אין גשם כלל!) – ואנחנו הגענו בדיוק בזמן להנות מהם!
בשלב הזה הבנו שלמרות הפריחה הדלה יחסית – יהיה לנו יום מאד מוצלח. 

 IMG_8163אז נסענו ללוע של הר געש…
אבל על זה כבר ברשימה הבאה.
את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בPanamint Ridge וב-Death Valley, ב-Death Valley National Park, בתאריך 8.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. 

SONY DSC   

וכמובן, השיר – למרות שהוא מהמחזמר "אוקלהומה", הוא מאד מתאים גם בקליפורניה. מצאתי ביצוע מצוין שלו, עם יו ג'אקמן:

פרחים במפלי דארווין

i3

סיפרתי כבר שהגענו בתחילת העונה, ולא היו הרבה פרחים. "לא היו הרבה" – כלומר היו. היו פרחים.  זהו נווה מדבר, ושם יש מים כל השנה – לכן הפרחים פורחים שם.

a01

ראשון ששמנו לב אליו היה המורכב הצהוב שראינו ליד מרכז המבקרים – Goldenhills (או בשמו הלטיני – Encelia farinosa). במיוחד התפעלתי מגושי הפריחה שצמחו בסלע – הם נראים מאד מרשים כך.

a02

מעט אחרי כן, ראינו עוד מורכב קטן וחמוד שפרח בין הסלעים – הפעם בלבן: מזכיר מעט את הקחוונים שלנו: 

a04

השם העממי שלו הוא "חיננית הסלעים" – Emory's rock daisy – והשם הלטיני הוא Perityle emoryi. 

a03

ליד המים פגשתי את הלבדנית הקליפורנית, שאני זוכרת מקניון סולסטיס. כזכור, שמה הלטיני הוא Pseudognaphalium californicum ושמה העממי Ladie`s Tobbaco.

a05

מעלינו, בין הסלעים ומפעם לפעם גם סביבנו הנחל עצמו צמח כל מיני קקטוסים. המדבר האמריקאי הוא מקור הקקטוסים – שם התפתחו רוב בני המשפחה הזו.
אני מתכננת רשימה שלמה שתוקדש למשפחה המיוחדת הזו,  

c1

ולכן בינתיים אני רק אספר שנהניתי מאד מהצורות המשעשעות שלהם יוצאות מהסלעים – כמו למשל, קקטוס הקיפוד הזה (hedgehog cactus) שנראה כמו יד בתנועה מסויימת מאד –

c2

תראו כמה יפים הכדורים האדמדמים של cottontop cactus – הוא נקרא כך כי לקראת הפריחה, הוא מגדל מעין כיפה צמרירית –

c3

והקקטוס הנפלא הזה שנקרא פשוט Beavertail, בגלל צורת העלה – והוא קרוב לצבר המצוי שנפוץ אצלינו.  

SONY DSC

בין המבטים למעלה, אל הקקטוסים שעל הסלעים מעלינו – הסתכלתי גם למטה, וראיתי את הצהבהב הנחמד הזה: זהו פרח ממשפחת המצליבים, כלומר קרוב של החרדל, הצנון והכרוב שאצלינו. שמו העממי Yellow Peppergrass – כנראה בגלל חריפות העלים, ושמו הלטיני Lepidium flavum – כלומר, שחליים צהובים.
שחליים זה סוג במשפחת המצליבים שיש לו כמה נציגים גם בארץ.

e1

שיח נוסף שהחל לפרוח, וגם אותו כבר זיהיתי אחרי הטיול בקניון סולסטיס הוא הערבה – Salix. גם כאן אני יודעת רק את שם הסוג, ולא את שם המין. 

f1

באיזור המפל ראינו שרכים – הסתכלנו מקרוב, וגילינו שזה שרך מוכר ונפוץ בכל העולם: שערות שולמית מצויות – Adiantum capillus-veneris ששמן העממי הוא "שערות העלמה" – Maidenhair fern 

g1

ליד המים מצאתי גם את הפרח הקטן הזה – ממשפחת הזיפניים, קרוב לזיכריני. לא הצלחתי להגדיר אותו ברמת המין, וכנראה הוא שייך לסוג Cryptantha. 

h1
ליד המים פרחו גם כמה פרחים יפהפיים ממשפחת נר-הלילה.

i1

נר-הלילה שאצלינו מוצאו ביבשת אמריקה – הוא הגיע אלינו כנראה כבר בראשית המאה ה20. בארה"ב ישנם מינים רבים מהמשפחה הזו.
הצהוב הנחמד הזה הוא Camissonia brevipes ששמו העממי הוא Golden Suncup – כוס-שמש זהובה : 

i2

מעט קטן יותר, אך עדיין מאותה משפחה – משפחת נר-הלילה – הוא הפרח הורדרד הזה – 

j1

אני לא בטוחה שזיהיתי נכון את הפרח הזה – אני מתלבטת אם זה מין אחר של Camissonia  (בדומה לGolden Suncup) או משהו אחר, למשל Chylismia. הפרח עצמו ורדרד ונחמד –

j2

פה ושם בנחל ראינו גם שיחים – כתמי צבע ירוקים עזים. גם את השיח הזה לא הצלחתי לזהות, 

k1

אבל הצבע הירוק העז נפלא בעיני – ובשביל זה יש חברים: אום נטע מוסרת שזהו Pigmycedar – ששמו הלטיני Peucephyllum schottii, והוא ממשפחת המורכבים. 

k2

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – במסלול אל מפלי Darwin, בתאריך 7.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונה שלה!

f2

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
אם יש לכם הערות, תיקונים, שמות צמחים שזיהיתם לי – אני אשמח להוסיף!

c4

טיול אל Darwin Falls, ברכס Panamint

אז מה את אומרת, פיבי? נצא לטיול קצר? יש עוד מספיק שעות אור. נראה לי שהרעיון מוצא חן בעיניה.

a00

בעינינו הוא מאד מצא חן, ולכן נסענו – לפי המלצתה של הבחורה הנחמדה במרכז המבקרים של פנמינט – למסלול אל מפלי דארווין.

SONY DSC

רכס פנמינט – Panamint – הוא הרכס המערבי בפארק עמק המוות – Death Valley National Park. עמק פנמינט – עמק ברכס זה – הוא הכניסה המערבית לפארק. יש שם מרכז מבקרים קטן, מוטל, וחניון קמפינג. יש גם כמה מסלולי הליכה בסביבה.

a01

המסלול אל מפלי דארווין הוא מסלול קצר (כ-3 ק"מ בסך הכל), והוא ממחיש לנו היטב את חשיבות המים במדבר. השטח הכללי מסולע וצחיח. רק בערוץ הנחל עצמו  יש פתאום צמחיה. בהתחלה רק כמה עשבוניים, אבל מהר מאד מצטרפים אליהם שיחים – ואפילו עצים!

SONY DSC

אחרי הליכה קצרה, פתאום ראינו התחלה של זרימת מים – זרזיף קטן, ומלא אצות

a03

כמה דרורים צעירים שכשכו להם במים – אילו White Crowned Sparrows צעירים –

a03a ואז שמנו לב לצינור, שיש בו חור. כאמור, זהו מדבר. המים ששותים במרכז המבקרים מגיעים מהמעיינות בסביבה – לאיזור קוראים Panamint Springs – מעיינות פנמינט. אחד המעיינות הראשיים הוא מעיין דארווין, וחלק מהמים שלו נלקחים בצינור לשימוש. חלק אחד נשאר בנחל ומאפשר את חיי הטבע שם.

SONY DSC

ככל שהתקדמנו במסלול, כמות המים וכמות הצמחיה גדלו – והאיזור נעשה קסום, עם הפלגים הקטנים והמפלונים בסלע

SONY DSC פכפוך המים משרה שלווה, המקום ממש נעים ויפהפה – רק אנחנו והציפורים.

a07

ובאמת ראינו כמה ציפורים. אחרי אחת מהן אום נטע ניסתה לרדוף – בהתחלה הציפור הזו ניסתה סתם לנפנף אותנו…

SONY DSC אבל אנחנו – כלומר, אום נטע – לא ויתרנו, ואחרי כמה דקות הציפור ויתרה לנו ואפשרה לאום נטע לצלם אותה בצורה הולמת: זהו Yellow-rumped Warbler – קרוב של הסבכי שאצלינו. המגדיר שלי מציע לקרוא לו "סבכון".

SONY DSC

תוך כדי הליכה, התחלנו לתהות מדוע קוראים למפלים כאן "מפלי דארווין". הלא דארווין לא הסתובב באיזור הזה…

a08

ובכן, יש עיירה בשם דארווין ממש לא רחוק משם, מחוץ לפארק. בעצם לקרוא לכפרונצ'יק הזה "עיירה" זה קצת מוזר. הייתי קוראת לזה "חמולה" – זה הגיוני יותר. גרים שם בערך 50 אנשים…

a09

המקום קרוי על שם הרפתקן אמריקאי בשם דארווין פרנץ', שהתגורר באיזור במאה ה-19. הוא נולד במדינת ניו יורק, למד רפואה, היה בצבא האמריקאי, ובשלב מסויים בחייו הגיע לאיזור הזה בחיפושי זהב וכסף.

a10

בינתיים, האיזור נעשה סלעי יותר – התחלנו לטפס מעט: אנחנו מתקרבות אל המפלים!

a11

ערוץ הנחל נעשה צר יותר – הקירות מתקרבים אלינו,

a12

ויש כל מיני מפלונים קטנים וחמודים, בגובה מטר בערך

a13

אפילו אדום חזה אמריקאי (Anerican Robin) שר לנו שיר –

a10a

והנה, הגענו אל המפל. לא מפל מאד גדול או מרשים – גבהו כארבעה מטרים בלבד.

a14

אבל הוא זורם כל השנה, ואם ממשיכים למעלה – לפי מה שקראתי – יש עוד חלק עליון למפל: המים יורדים בכל קטעי המפל בסך הכל כ-20 מטרים, וכיון שזהו נחל איתן (המים זורמים כל השנה) – זהו אחד ממקורות המים החשובים בפארק.

SONY DSC

נהניתי גם מהשרכים סביב למפל – שערות שולמית כמו אצלינו, ועוד אחרים שלא זיהיתי –

a16

מפעם לפעם, ראינו קקטוסים מסביב – הם פורחים בחודש מאי, אנחנו ראינו רק את הצמחים עצמם. אבל היו גם כמה פרחים בשטח.

a17

התמונות צולמו בDarwin Falls ליד Panamint Springs, בתאריך 7.3.2013 מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
חלק מהתמונות צלמה אום נטע – יש קרדיט על כל תמונה. תודה על הרשות להציג את תמונותייך!

a18

פיבי אומרת (כזכור, אני קוראת לה כך כי שם הציפור הוא Say's Phoebe) שהיה לה טיול נחמד מאד. היא גם מוסרת שלא תוותרו על הרשומה הבאה שאני מתכננת – כי שם תוכלו לראות את הפרחים שראינו במסלול הזה.

SONY DSC

תגובות, הרשמה ובן-סחלב אחד.

אחת התלונות העיקריות של המנויים שלי היא שאי אפשר לסמן אפשרות לקבל הודעה על תגובה לתגובה, כלומר – אם אתם מגיבים אצלי, ואני עונה – אין אפשרות לקבל חיווי שעניתי לכם.
ובכן, כמו שבתפוז זה אפשרי רק אם נרשמתם לאתר תפוז – גם ב-Wordpress זה אפשרי, רק אם תרשמו לאתר WordPress.
ואיך עושים את זה? פשוט מאד. נכנסים לעמוד ההרשמה של WordPress ומקבלים מסך כזה:
(אפשר להקליק על התמונות בשביל לראות בגודל מלא ובבירור) 

הרשמה לWordpress

ממלאים מייל, בוחרים משתמש וססמא. באופן אוטומטי הוא יבחר עבורכם כתובת לבלוג. אז שיבחר, אתם לא באמת צריכים לעשות עם זה משהו.
גוללים את המסך למטה – כאן אתם יכולים לבחור אם לפתוח משתמש בחינם, או לשלם 99$. לבחירתכם. אני בחרתי בבלוג בסיסי.

wp_sign02

כעת, יישלח אליכם מייל שכשתקליקו על הקישור בו – יהיה לכם משתמש, וגם בלוג. לכן מקליקים – אבל אפשר להתעלם מהבלוג.
ברירת המחדל של שפת הממשק היא אנגלית. אם אתם רוצים לשנות אותה לעברית – אתם יכולים לעשות את זה בדף ההגדרות האישיות: משנים את השפה, ולא לשכוח לעשות Save Changes!

wp_settings

ואם אתם רוצים להוסיף תמונה למשתמש שלכם, אתם יכולים לעשות את זה בדף הפרופיל האישי:

wp_add_pic

אני, למשל, במשתמש-לדוגמא שיצרתי פה – הוספתי בן-סחלב צריפי. טוב, למשתמש קראתי "Anacamptis" – כלומר, בן-סחלב – אז התמונה ממש מתבקשת, נכון?

בן סחלב צריפי

עכשיו, אם תחזרו אל הבלוג שלי – תראו שיש שורת בקרה למעלה, מעל הבלוג, וכתוב בה, בין השאר "Follow":

wp_follow02

אם תקליקו על ה"Follow" הזה, תצטרפו מיד לעוקבים אחרי הבלוג.
אבל ברירת המחדל היא מעקב שקט: ללא מיילים וללא הטרדות. לכן הוא מודיע את ההודעה הבאה:
New Posts in this blog will appear in your reader – ההודעות תופענה ב-Reader, אבל בשביל לקבל מיילים צריך לומר לו. 

wp_follow03

בשביל לשנות את ההגדרות, צריך להכנס לניהול הבלוגים שאנחנו עוקבים אחריהם (באותה הזדמנות אני יכולה להמליץ על טל ועל Volcman, שגם אותם אפשר להוסיף לרשימת המעקב) – ולבחור איזה הודעות אנחנו רוצים לקבל ומתי.
מקליקים על הכיתוב "עריכה" בקטן אחרי שם הבלוג, ואז מחליטים:
משמאל – תדירות המיילים על רשימות חדשות. מיידית – אומר שיישלח מייל מיידית. הגיוני, נכון?
אבל אני יכולה לפרסם 30 רשימות ביום (לא, אני לא מתכוונת לעשות את זה – סתם, ברמת העיקרון) – ובמקרה כזה, זה יצור עומס של מיילים… אז אם סימנתם "Daily" – תקבלו הודעה אחת ליום, על כל מה שפורסם באותו יום (אם פורסם).
אם סימנתם "Weekly" – תקבלו הודעה אחת לשבוע. ואם סימנתם "Off" – פשוט לא תקבלו הודעות למייל.
מצד ימין אפשר לבחור אם לקבל מיילים על כל התגובות בבלוג, או לא.

wp_manage

עכשיו מה שנותר לעשות, זה להכנס לעמוד המסרים… סליחה, למרכז ההודעות של WordPress – ולגלות שם הודעות על כל מי שהגיב לכם.
שם גם אפשר לראות מי פרסם רשומה חדשה, גם אם לא בקשתם לקבל מייל על ההודעות. 

wp_msgs

אני מקווה שההסבר ברור. בעצם זה הגיוני שאפשר לקבל הודעה על תגובה רק אם נרשמתם לאתר… גם בתפוז זה כך! 🙂
אם יש לכם שאלות, אני אשמח לענות.
את בן-הסחלב צלמתי בכרמל, ב31.3.2013

נוסעים לעמק המוות!


אחרי שביקרתי את החברים בלוס אנג'לס, וטיילתי קצת באיזור סובב-סן-פרנסיסקו, הגיע הזמן לטיול הגדול באמת.


אום נטע ואני ארזנו תיקים, מקלות הליכה, אוכל, ציוד קמפינג (ככה, שיהיה… אם אין ברירה…) – בקיצור, מילאנו את האוטו בכל טוב, השארנו את אבו-נטע לטפל בנטע ובאחותה, ונסענו לנו למדבר הגדול.

היעד היה לראות את האביב במדבר. אום נטע בררה מול הריינג'רים, וניסתה לחשב מתי יהיה הזמן הנכון לבוא לבקר במדבר. הוספנו לזה אילוצי חגים, ואז באתי. בדיעבד, הקדמתי מעט – הפריחה במדבר היתה רק בתחילתה. אבל זה לא פגע כלל בהנאה מהטיול.


הרשימה הזו כוללת תמונות מהדרך אל הפארק הראשון שביקרנו בו: Death Valley – עמק המוות. אחד המדבריות הקשים ביותר בעולם – כמות משקעים שנתית בערך כמו באילת, אבל בלי הים האדום שיעזור קצת בוויסות הטמפרטורות, שם בלב העמק הן יכולות להגיע גם ל50 מעלות צלזיוס ויותר.

בדרך, עצרנו לצלם ב-Red Rock State Park. בארצות הברית ישנם לפחות שלושה פארקים בעלי השם "Red Rock" – כולם פארקים שמתהדרים במסלע שלהם – אבני חול אדומות ותצורות סלע נהדרות. המפורסם ביותר הוא זה של אריזונה, ליד פניקס. לנבאדה יש אחד נהדר לא רחוק מפארק ברייס, וזה של קליפורניה – היה בדיוק בדרך שלנו. 

אז באמת לא היתה לנו ברירה. היינו חייבות לעצור ולצלם שם את הסלעים הנפלאים!
וחוץ מזה, שימו לב לצמחיה שם: העצים המוזרים הללו הם עצי יהושע, שאני עוד אכתוב עליהם. השיחים בירוק זית – הם השיחים הנפוצים ביותר באיזור, ושמם Creosote. 

אחרי ששבענו מהסלעים המיוחדים, המשכנו הלאה. הכביש עבר דרך ישוב קטן…
מאד קטן.
מאד מאד קטן.
ישובון. מקום'צ'יק.
למקום הזה קוראים אולנצ'ה – Olancha וגרים שם פחות מ-200 אנשים. זהו צומת בדרך אל עמק המוות.


מעליו מתנשא רכס הרים יפהפה – רכס הרי Panamint, שדרכו עובר הכביש לעמק המוות.

כמו שאפשר לראות, הרכס מושלג לגמרי! נסענו למדבר – אבל ההרים מעליו הם גבוהים מאד, ובהם יורד שלג. 

עצרנו בדרך עוד כמה פעמים – לנופים, לסלעים… פתאום החריד אותנו רעש נוראי: צמד מטוסי F18 שטסו בגובה נמוך ועסקו בתרגילי קרב. צלמתי אחד, אחר כך פשוט המשכנו בדרך, כדי להתרחק מהאיזור שהם טסו בו. 

נסענו דרך המעבר ברכס פנמינט (Panamint) ואז הגענו לנקודת תצפית – התצפית הראשונה שלי אל עמק המוות!

ההרים מסביב פשוט מטריפים בצבעוניות ובמרקמים שלהם!

כשהגענו אל הנקודה הראשונה שלנו – מרכז המבקרים ב-Panamint Springs – כבר היה זמן לארוחת צהרים. לכן נכנסנו אל החניון ליד, וישבנו להכין סלט. כל מיני ציפורים באו להתעניין בארוחה שלנו. ראשונים הגיעו הדרורים – דרור הבית, המוכר לנו גם מהארץ – 

ודרור לבן-כתר-  White-Crowned Sparrow – שהיה מקסים במיוחד


פגשנו גם את הציפור הזו – Say's Phoebe – החלטתי לתרגם את השם הזה ל"פיבי אומרת", כמו במשחק "המלך אמר" 😉

כאמור, לא היתה הרבה פריחה באיזור. רק צמחים מעטים החלו לפרוח. 

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים, ושמו העממי הוא Goldenhills – גבעות זהובות. השם הלטיני הוא Encelia farinosa. הפרח נראה קצת "על העוקם", אבל הוא באמת היה היחיד שהעז לפרוח בכל האיזור… 

אני חושבת שפיבי אומרת שהיא תחכה לרשומות הבאות מהטיול, לראות אם יהיו שם פרחים מעניינים יותר… 

התמונות צולמו כולן בקליפורניה, בדרך אל עמק המוות, בתאריך 7.3.2013.
את התמונות צלמנו אום נטע ואני, על כל תמונה כתוב שם הצלמת – ותודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בפיקאסה. 

בלוגולדת חמישי – ובית חדש


היום לפני 5 שנים פתחתי בלוג בתפוז. מאז חלפו 1826 ימים, 688 רשומות והמון המון אנשים, תגובות, שמחה – וחברים.


הבלוג שלי בתפוז הצליח במהירות – בתוך 3 שנים היו לי מאות כניסות ביום, עשרות תגובות לכל רשימה, וזה הוסיף מאד לחשק ולרצון לכתוב. פרסמתי הרבה, קיבלתי בולים ותגובות חמות – ורק חיפשתי נושאים לדבר עליהם… 

לצערי, יחד עם השמחה והדברים הטובים שמצאתי בתפוז, היו גם תקלות טכניות חוזרות, התעלמות של ההנהלה, פרסומות שנוספות על ימין ועל שמאל ושאר מרעין בישין. ברשימה הקודמת מניתי את רוב האירועים הגדולים באמת שהשפיעו על הבלוג שלי, ואתם יודעים מה? זה פשוט נמאס.

למשל, תסתכלו על הסטטיסטיקות שלי: 

שנה 1 2 3 4 5
רשימות 160 169 131 122 106
כניסות 30,000 100,000 150,000 100,000 72,000

 כלומר, לפי החישוב של תפוז, השנה נכנסו אלי פחות אנשים מאשר בשנה השניה שלי.  

כל התקלות הטכניות וההתעלמות של הנהלת תפוז מהבלוגרים גרמו לי לירידה קשה מאד במוטיבציה. אין חשק לכתוב רשומה כשלא יודעים אם בכלל אפשר יהיה לשמור אותה,
ואם – לאחר השמירה – אפשר יהיה לפרסם, ושהמנויים יקבלו את ההודעה על הפרסום.

ולכן, בלב כבד ובצער אני עוזבת את תפוז, ועוברת לבית חדש. אני מקווה שעם היציבות של המערכת תחזור חדוות הכתיבה, ואני אחזור לפרסם בתדירות גבוהה יותר. העברתי את הבלוג לוורדפרס, ואני מקווה להתרגל בקרוב לפלטפורמה הזו.

הפעם, את רשימת הבלוגולדת תכננתי עוד לפני שלושה חודשים. אום נטע שמחה לשתף פעולה עם הגחמות שלי, וצילמה אותי מחבקת את האורגניזמים המדהימים ביותר על פני כדור הארץ: עצים.

שכן, אני מחבקת עצים ידועה. בין אם זה עץ-יהושע במדבר או אלון מסיבי שמגמד אותי בגדלו, אני אחבק אותם, ואשמח להרגיש את השלווה שלהם.

השלווה ביער, משחקי האור והצל (במיוחד ביערות מרשימים כמו יער ה-Redwoods בתמונה מעל ובתמונה הבאה) הם פשוט נפלאים. 

אפילו ערפילי האוקיאנוס נראים יפה יותר עם מסגרת אורנים –

בהשתלמות רת"ם האחרונה, פרופסור שמידע הסביר לנו את ההבדל העיקרי בין "יער" ל"חורש".
ביער – לכל עץ יש גזע אחד בודד.
בחורש – לעץ ישנם גזעים צרים יותר, ומרובים.
דוגמאות לעצי חורש, בעלי גזעים מרובים אפשר לראות ברשומת החרוב וברשומת הקטלב בבלוג שלי.

העצים חשובים לנו, ולחיים על פני כדור הארץ. הם תורמים לכמות החמצן בעולם, עוזרים לשמור על הטמפרטורות, נותנים לנו צל, פירות – והרבה יופי ושלווה.


אני קוראת לכולם לצאת ולחבק עץ כלשהו!
בימים הקרובים אני עדיין עובדת על העברת רשומות ישנות מהבלוג בתפוז לכאן, אז צפויות להגיע הודעות על רשומות עם תאריכי פרסום רטרואקטיביים (שנת 2008 בעיקר…) – סליחה מראש על הטרחה. 

את התמונות אום נטע ואני צלמנו בתאריכים 11-18/3/2013 בקליפורניה. על כל תמונה כתוב שם הצלמת.
התמונות בפיקאסה, ואפשר להקליק עליהן על מנת לראותן בגודל מלא.

אני מקווה שתמשיכו לקרוא אצלי, להגיב ולהנות, כי אני מתכוונת להמשיך לפרסם. אותה הגברת בשינוי אדרת.