כשחזרנו מלוס אנג`לס, אל בית משפחת אום נטע, הסתבר לנו שלמחרת אין לבנות לימודים. המורים נשלחו ליום עיון, ובית הספר סגור.
מה עושים במקרה כזה? יוצאים לטייל, עם הבנות! היתרון הגדול הוא שאין לנו שעת-יעד שבה אנחנו חייבות לסיים את הטיול ולאסוף את הבנות מבית הספר.
אז נסענו אל Mount Tamalpais, שמכונה בקיצור – Mount Tam.
כבר בדרך מאד התרגשתי. Mount Tam? את חושבת שנראה את שרידי מצודת אותריס? או את אטלס, נושא את השמים על כתפיו?? שאלתי את אום נטע.
ואז הסתבר לי שהיא לא קראה (עדיין) את סדרת ספרי Percy Jackson, ואין לה מושג על מה אני מדברת…
אז לכל מי שלא קרא את הסדרה החביבה הזו – סדרת ספרי פרסי ג`קסון היא סדרת פנטזיה לנוער, לפיה האלים היווניים חיים גם כיום, רק שהם העתיקו את מושבם ליבשת אמריקה.
והטיטאנים – אויביהם של האלים – בנו את מצודת הפיקוד שלהם, מצודת אותריס – על הר טאם, צפונית לסן פרנסיסקו. הטיטאן אטלס, שכזכור נושא על כתפיו את משקל השמיים – נמצא אף הוא על ההר, באיזור המצודה.
הטיול היה טיול מרהיב. הנופים שאני מראה כאן הם רק חלק קטן מהיופי והעוצמה שראינו. אבל את המצודה – או את אטלס – לא פגשנו…
טוב, איך אפשר לשים לב לטיטאנים ומצודות, כשיש טחבים וחזזיות על העצים?
או כשהולכים בשביל ציורי ונפלא כמו זה? –
וחוץ מזה, כמו שהסבירו לי (מאוחר יותר) העננצ`יקים בטעם רב – האלים והטיטאנים מפעילים ערפול, כדי שבני תמותה רגילים (כמוני) לא ייראו אותם ולא יהיו מודעים לקיומם!
ובאמת, הערפל הידוע של סן פרנסיסקו לא אכזב…
אנחנו הלכנו בשביל מקסים, ששמו Matt Davis Trail. הוא מתחיל ליד אחת מתחנות הריינג`רים בראש ההר, ויורד למטה – אל העיירה Stinson Beach. זהו שביל נוח ויפהפה, ורובו עובר ביער חלומי.
היער היה מלא בכל טוב – פרחים (שאני אקדיש להם כמה רשומות משלהם), ציפורים (שלא באמת הצלחתי לצלם) ואפילו פטריות – שימו לב לפטריה הכתומה: זו הצעירה, מהעונה הנוכחית. השאר ותיקות יותר.
עוד פטריה נחמדה שפגשנו – צמחה לה בתוך מדרגת-אדמה, איזור שהיה כנראה בוצי, אך התייבש –
בין העצים, לא יכולתי שלא להתפעל מהקטלב המקומי – Arbutus menziesii – ששמו העממי Pacific madrone – כלומר, קטלב פסיפי.
תת היער מלא צמחיה, ומשחקי האור והצל נהדרים
ואז לפתע יצאנו מהיער לשטח פתוח – גבעות ירקרקות עגלגלות, מזמינות ונעימות –
ממש כאילו יצאו מתחילת הסרט "צלילי המוזיקה"…
ראינו את האוקיאנוס נפרש מעבר לגבעות – פשוט חלומי!
כך המשיך לו השביל – נכנס בחזרה ליער,
ויוצא ממנו מפעם לפעם.
השביל עצמו נוח ונחמד, ויש בו רק מעט חלקים תלולים. אורכו 4 מילים – כלומר, כ-6.5 ק"מ.
הרבה שרכים צומחים ביער, ומאד התלהבתי מהמורד הזה – שמלא בפרחי לשון-כלב תכלכלים:
בחלק מהזמן זורם לצד השביל פלג הררי קטן, ופכפוך המים רק תורם לאווירה הכללית הנפלאה
גזעי העצים הלבושים במעילי טחב פשוט נפלאים
ומפעם לפעם פגשנו עץ שמעיל הטחב לא הספיק לו – הוא התקשט בשערות טחב על כל הענפים שלו!
העץ הזה החליט שטחב לא מספיק, אז הוא התקשט בשרכים, בנוסף לטחב –
וכך המשכנו, כל עץ מתקשט בדרך אחרת…
בסוף המסלול הגענו אל העיירה Stinson Beach, ובה צלמתי את ההר ממנו ירדנו –
הגענו אל חוף האוקיאנוס, בשביל פיקניק ושכשוך – אבל הסתבר שמזג האוויר, שהיה נפלא ונעים במהלך הירידה – הוא קר מדי לישיבה על החוף, והרוח חזקה מדי בשביל להנות… אז מהר מאד התקפלנו משם.
המסלול שעשינו הוא מסלול מקסים, ומומלץ לכל מי שמבקר באיזור. על הצד השני של אותו הר נמצאים יערות מויר, שעליהם כתבתי לפני ארבע שנים – גם זה מקום מומלץ מאד.
את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – על Mount Tamalpais ולמרגלותיו, בתאריך 4.3.2013,
על כל תמונה יש קרדיט לצלמת.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
כתמיד – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא,
והמשך יבוא!
ואם כבר הזכרתי את השיר הזה – לא מצאתי את הקליפ מהסרט, אבל השיר עצמו יפהפה.
פרחים, פרפרים וכל מיני 
תגובה אחת בנושא “הטיול אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais”