פרחים על Mount Tamalpais – חלק שני

אני ממשיכה להציג בפניכם כל מיני פרחים נחמדים שפגשתי בטיול ב-Mount Tamalpais.

הפרח הלבנבן והנחמד הזה פרח בעיקר באיזורים המוצלים – ביער עצמו, ומיד ראינו שהוא ממשפחת המצליבים.
שמו – Cardamine californica – קרדמין קליפורני, והשם העממי הוא Milk-Maid, כלומר "החולבת".

את הנורית זיהיתי בקלות – אמנם לא אדומה כמו נורית אסיה שלנו, אבל מבהיקה כמו חמאה כפרית לכבוד השם האנגלי שלה – California Buttercup.

השם הלטיני הוא Ranunculus californicus. רוב הנוריות בעולם צהובות, ונורית אסיה שלנו יוצאת דופן בצבעה האדום.
בארץ גדלים עוד כ-20 מינים שונים של נורית, שצבעם צהוב או לבן-צהוב.

את הפרג הקליפורני – Eschscholzia californica – אני חושבת שכבר אין צורך להציג: הוא כיכב אצלי, ואצל עופר.

על קרש עץ ניצבה לה לטאה – אחרי בדיקה, אני חושבת שזהו אותו מין כמו הלטאה שפגשתי בהר דיאבלו Sceloporus occidentalis bocourtii – Coast Range Fence Lizard

אני חושבת שאחד הפרחים המרשימים ביותר בחורש היה הפרח הכחול-תכול הזה:
פורח לו בצל, ביער, ממלא מדרונות בצבעו הנהדר… ונראה דומה ל… למה?

ללשון-כלב, כמובן. זוהי לשון-כלב גדולה – Cynoglossum grande – שנקראת גם  Pacific hound`s tongue.
אצלינו בארץ פורחת קרובתה, לשון-כלב כרתית.

מצאנו גם זכריני פורח בתכול עדין – ולאחר בדיקה הסתבר שזהו זכריני אירופאי, כלומר – מין פולש – Myosotis scorpioides.

ואם כבר פולשים באמריקה, הנה מין מקומי שלנו שאני מכירה טוב מצדי הדרכים ומשדות פתוחים בארץ: מקור חסידה גזור – Erodium cicutarium. הם קוראים לו Red-Stem Stork`s Bill על שם הגבעולים האדמדמים שלו.

ראינו גם ציפורים ביער. את האחת הזו ניסיתי לצלם – התמונה לא מאד מוצלחת, אבל בהתחשב בתנאים – משחקי אור וצל של היער, והעובדה שהיא עמדה במקום אחד לחצי דקה בערך, אני די מרוצה מעצם העובדה שיש לי תמונה.
זהו Varied Thrush – קיכלי מגוון.

יש הרבה לחות ביער – נחל זורם, ערפילים שעולים מהאוקיאנוס – ובזכות זה ישנם הרבה שרכים שצומחים ביער. ראינו כמה וכמה מינים, אבל המיוחד ביותר (לדעתי) היה זה: Adiantum jordanii – שערות שולמית קליפורניות:

אחד הפולשים הנוראיים ביותר אצלינו בארץ הוא החמציץ הנטוי. מין דרום אפריקאי, שמגננים בו – והוא מתפשט וחונק במהירות חורשות שלמות.
מסתבר שגם בקליפורניה החמציץ הנטוי פורח – גם שם הוא מין פולש שחונק את הצמחיה המקומית. פגשתי אותו במספר הזדמנויות. אני לא אוהבת אותו, ולא צלמתי אותו…
אבל אז מצאתי את הפרח הזה:

נראה כמו חמציץ, אפילו העלים הם עלי חמציץ – רק שהוא קטן יותר. הרבה יותר.
חיפשתי ומצאתי שזהו חמציץ אמריקאי מקומי – חמציץ לבן – Oxalis albicans.

הפרח האחרון שלי להיום הוא חבלבלן – Morning Glory. לא הצלחתי להחליט איזה ממיני החבלבלן זה האחד שפגשתי,
אז אני משאירה את זה כך, עם שם הסוג – Calystegia – וזהו.
זהו מין קרוב לחבלבל. בארץ גדל חבלבלן המשוכות, שהוא מטפס שגדל באיזורי מים.

את התמונות צלמנו, אום נטע ואני, בהר טאמאלפייס צפונית לסן פרנסיסקו בתאריך 4.3.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

 

פרחים על Mount Tamalpais

ראינו המון פרחים נהדרים בטיול בהר טאמאלפייס, והרשימה שלי היום מוקדשת לכמה מן הפרחים הללו.

הראשון הוא התורמוס.
לפי אתר Cal-Flora, בקליפורניה גדלים מעל 100 מינים ותתי-מינים של תורמוסים. על הר טאם פגשתי שני מינים – אחד הוא התורמוס הדו-גוני הקטן (שכבר הצגתי ברשימה על הר דיאבלו),
והשני הוא זה: Lupinus albifrons – התרגום מלטינית הוא תורמוס לבן-עלים, והשם העממי שלו הוא פשוט Silver Lupine – כלומר, תורמוס כסוף.

השם מגיע מהעובדה שהעלים מכוסים שערות קטנות ולבנות, שבזווית הנכונה משוות לצמח מראה כסוף.

 אני ממשיכה עם משפחת הפרפרניים – ועוברת למין מאד מוכר לי: בקיה תרבותית – Vicia sativa. מין נפוץ מאד בארץ, שפולש לקליפורניה –

 

על אחת הבקיות אום נטע ראתה פרפר – פרפר שחור, גדול ויפהפה. הוא רקד לו בין הפרחים, לא נח לרגע – ואני לא הצלחתי לצלם שום תמונה שלו.
אום נטע, בעזרת עדשת הציפורים המצויינת צילמה אותו – ואני יכולה לספר לכם שזהו זנב-סנונית שחור. שמו העממי הוא Pipevine Swallowtail ושמו הלטיני Battus philenor

גם הפרח הבא נראה לי מוכר, אבל לא בדיוק…
הוא נראה דומה לקידה שעירה, אבל אין לו קוצים – יובל בא לעזרתי והסביר לי שזו רתמה – Genista monspessulana – היא קרובה ים-תיכונית של הרתם שלנו, וגם היא פולשת לקליפורניה.

 

טוב שהיו גם מינים מקומיים, כמו הטופח הזה – טופח קליפורני – California tule pea ששמו הלטיני Lathyrus jepsonii 

נהניתי לראות אותו מטפס לכל מיני כיוונים.

ומבני משפחת הפרפרניים, אני עוברת אל משפחת הלועניתיים –
ברור למה המשפחה נקראת כך, נכון? הפרח פוער לוע גדול וממש קורא לנו:

במקרה הזה, זוהי לוענית קליפורנית – Scrophularia californica – שיש לה כמה וכמה קרובים בארץ – כמו לוענית גדולה, לוענית מצויה…

הפרח הבא הוא פרח-הקוף – Bush Monkeyflower, ששמו הלטיני – Mimulus aurantiacus. חשבתי שגם הוא שייך למשפחת הלועניתיים, אך הסתבר לי שבשנת 2002 הוא הופרד מהלועניתיים למשפחה אחרת – ששמה הלטיני הוא Phrymaceae.
אני אוהבת את הצבע הכתום-צהבהב שלו.

ואם כבר כתום – אני עובדת למשפחה אחרת – משפחת העלקתיים. צמחים טפילים שגדלים על שורשיהם של צמחים אחרים.

 

נהניתי מהצבעוניות של הפרח הזה, ששמו Orobanche fasciculata  – עלקת מאוגדת. (ותודה למוטי על העזרה בתרגום מלטינית!)
והנה, מצאתי לעצמי טעות – זו לא העלקת שחשבתי שהיא, אלא מין אחר מאותה משפחה – Castilleja subinclusa ששמה העממי הוא Longleaf Indian Paintbrush – מכחול אינדיאני ארוך-עלה.
זהו מין אנדמי לקליפורניה – כלומר, פורח אך ורק בקליפורניה.

העלקת הזו היא הנפוצה יותר באיזור –

פגשתי אותה בכמה טיולים. השם העממי שלה הוא "לוחם אינדיאני" – Indian Warrior,
והשם הלטיני – Pedicularis densiflora – עלקת צפופת פרחים.

ישנם עוד פרחים רבים שפגשתי, ולכן יהיו המשכים לרשימה (ברגע שאני אאתר את כל השמות…)
תודה ליובל ספיר על העזרה בזיהוי, ולאום נטע על תמונת הפרפר!

את התמונות צלמנו על Mount Tamalpais, בתאריך 4.3.2013

וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! 

כוכב נופל – Shooting Star – Dodecatheon hendersonii

אחד הפרחים הראשונים שראינו בטיול בהר טאם, באחו, היה ורוד וקטן – ונראה מוכר.

ממש כמו רקפת, רק שהחלק התחתון – של האבקנים ועמוד העלי – גדול ובולט יותר.

הפרח היפהפה הזה הוא אכן קרוב של הרקפת. שמו העממי הוא Shooting Star – כלומר, כוכב נופל.

השם הלטיני – Dodecatheon – הוא כבר סיפור אחר. Dodeca זה תריסר, Theo – אלים. כלומר, תריסר אלים.

הכוונה היא לשנים עשר האלים שגרו באולימפוס, לפי המיתולוגיה היוונית – זאוס, הרה, פוסידון, אתנה, אפרודיטה, ארטמיס, דמטר, אפולו, ארס, הפייסטוס, הרמס ודיוניסוס.

והפרח הזה לכאורה מוגן על ידי האלים האולימפיים. ושוב הכל מתקשר לי אל פרסי ג`קסון…

כשהפרח פורח, הוא פורח הפוך – עלי הכותרת נמשכים אחורה, כלפי מעלה – ואיברי המין שלו (האבקנים ועמוד העלי) בולטים מלמטה.

כלומר, החרקים שיאביקו אותו – צריכים לדעת לא להכנס אל תוך הפרח, אלא לבוא אל הבסיס שלו, מלמטה – ושם הם יקבלו את הגמול.
מי שייכנס לתוך הפרח – לא ימצא כלום:

בדרך כלל, כשלפרח יש מין מנגנון מתחכם – זה אומר שהוא בררן, הוא מחפש מאביקים מסויימים ולא מוכן להתפשר על כל חרק שהוא.

במקרה הזה, הכוכב הנופל שלנו מחפש דבורים. דבורים גדולות, שינערו את הפרח מלמטה, ואז האבקה תתפזר עליהן.

למנגנון הזה קוראים האבקת זמזום – Buzz Polination, וכתבתי עליו לפני ארבע שנים בהקשר של פרח יפהפה שגדל בבקעת הירדן – צמרורת בואסייה.

אחרי שהדבורים האביקו את הפרח, הוא מתהפך בחזרה, והפרי מתחיל להתפתח – זהו הכדור הירוק במרכז הפרח בתמונה הבאה:

את התמונות צלמנו אום נטע ואני, במקומות הבאים:
Mount Tamalpais – בתאריך 4.3.2013
Sunol Regional Wilderness – בתאריך 15.3.2013
Mount Hamilton – בתאריך 18.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונותיה!

כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ובלי קשר: היום לפני 96 שנים נולדה זמרת הג`אז הנפלאה אלה פיצג`רלד. זו בהחלט סיבה למסיבה.  

הטיול אל הר טמלפייס – Mount Tamalpais

כשחזרנו מלוס אנג`לס, אל בית משפחת אום נטע, הסתבר לנו שלמחרת אין לבנות לימודים. המורים נשלחו ליום עיון, ובית הספר סגור.

 מה עושים במקרה כזה? יוצאים לטייל, עם הבנות!  היתרון הגדול הוא שאין לנו שעת-יעד שבה אנחנו חייבות לסיים את הטיול ולאסוף את הבנות מבית הספר.

אז נסענו אל Mount Tamalpais, שמכונה בקיצור – Mount Tam.

כבר בדרך מאד התרגשתי. Mount Tam? את חושבת שנראה את שרידי מצודת אותריס? או את אטלס, נושא את השמים על כתפיו?? שאלתי את אום נטע.

ואז הסתבר לי שהיא לא קראה (עדיין) את סדרת ספרי Percy Jackson, ואין לה מושג על מה אני מדברת…

אז לכל מי שלא קרא את הסדרה החביבה הזו – סדרת ספרי פרסי ג`קסון היא סדרת פנטזיה לנוער, לפיה האלים היווניים חיים גם כיום, רק שהם העתיקו את מושבם ליבשת אמריקה.
והטיטאנים – אויביהם של האלים – בנו את מצודת הפיקוד שלהם, מצודת אותריס – על הר טאם, צפונית לסן פרנסיסקו. הטיטאן אטלס, שכזכור נושא על כתפיו את משקל השמיים – נמצא אף הוא על ההר, באיזור המצודה.

הטיול היה טיול מרהיב. הנופים שאני מראה כאן הם רק חלק קטן מהיופי והעוצמה שראינו. אבל את המצודה – או את אטלס – לא פגשנו…

טוב, איך אפשר לשים לב לטיטאנים ומצודות, כשיש טחבים וחזזיות על העצים?

או כשהולכים בשביל ציורי ונפלא כמו זה? –

וחוץ מזה, כמו שהסבירו לי (מאוחר יותר) העננצ`יקים בטעם רב – האלים והטיטאנים מפעילים ערפול, כדי שבני תמותה רגילים (כמוני) לא ייראו אותם ולא יהיו מודעים לקיומם!

ובאמת, הערפל הידוע של סן פרנסיסקו לא אכזב…

אנחנו הלכנו בשביל מקסים, ששמו Matt Davis Trail. הוא מתחיל ליד אחת מתחנות הריינג`רים בראש ההר, ויורד למטה – אל העיירה Stinson Beach. זהו שביל נוח ויפהפה, ורובו עובר ביער חלומי.

היער היה מלא בכל טוב – פרחים (שאני אקדיש להם כמה רשומות משלהם), ציפורים (שלא באמת הצלחתי לצלם) ואפילו פטריות – שימו לב לפטריה הכתומה: זו הצעירה, מהעונה הנוכחית. השאר ותיקות יותר.

עוד פטריה נחמדה שפגשנו – צמחה לה בתוך מדרגת-אדמה, איזור שהיה כנראה בוצי, אך התייבש –

בין העצים, לא יכולתי שלא להתפעל מהקטלב המקומי –  Arbutus menziesii – ששמו העממי Pacific madrone – כלומר, קטלב פסיפי. 

תת היער מלא צמחיה, ומשחקי האור והצל נהדרים

ואז לפתע יצאנו מהיער לשטח פתוח – גבעות ירקרקות עגלגלות, מזמינות ונעימות –

ממש כאילו יצאו מתחילת הסרט "צלילי המוזיקה"…

ראינו את האוקיאנוס נפרש מעבר לגבעות – פשוט חלומי!

כך המשיך לו השביל – נכנס בחזרה ליער,

ויוצא ממנו מפעם לפעם.

השביל עצמו נוח ונחמד, ויש בו רק מעט חלקים תלולים.  אורכו 4 מילים – כלומר, כ-6.5 ק"מ.

הרבה שרכים צומחים ביער, ומאד התלהבתי מהמורד הזה – שמלא בפרחי לשון-כלב תכלכלים:

בחלק מהזמן זורם לצד השביל פלג הררי קטן, ופכפוך המים רק תורם לאווירה הכללית הנפלאה

גזעי העצים הלבושים במעילי טחב פשוט נפלאים

ומפעם לפעם פגשנו עץ שמעיל הטחב לא הספיק לו – הוא התקשט בשערות טחב על כל הענפים שלו!

העץ הזה החליט שטחב לא מספיק, אז הוא התקשט בשרכים, בנוסף לטחב –

וכך המשכנו, כל עץ מתקשט בדרך אחרת…

בסוף המסלול הגענו אל העיירה Stinson Beach, ובה צלמתי את ההר ממנו ירדנו –

הגענו אל חוף האוקיאנוס, בשביל פיקניק ושכשוך – אבל הסתבר שמזג האוויר, שהיה נפלא ונעים במהלך הירידה – הוא קר מדי לישיבה על החוף, והרוח חזקה מדי בשביל להנות… אז מהר מאד התקפלנו משם.

המסלול שעשינו הוא מסלול מקסים, ומומלץ לכל מי שמבקר באיזור. על הצד השני של אותו הר נמצאים יערות מויר, שעליהם כתבתי לפני ארבע שנים – גם זה מקום מומלץ מאד.

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – על Mount Tamalpais ולמרגלותיו, בתאריך 4.3.2013,
על כל תמונה יש קרדיט לצלמת.
תודה לאום נטע על הרשות להציג את תמונותיה!
כתמיד – מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא,
והמשך יבוא!

ואם כבר הזכרתי את השיר הזה – לא מצאתי את הקליפ מהסרט, אבל השיר עצמו יפהפה.

Ceanothus – סיאנותוס – לא לבלבל עם לילך!

בכל הנסיעות באיזור לוס אנג`לס, שמתי לב לשיח שפורח בהמוניו במורדות ההרים –

השיחים הללו מקסימים! יו, אני רוצה לראות אותם מקרוב! הודעתי לכל מי שרק הקשיב לי…

 

ואז, בטיול בקניון סולסטיס – באמת ראיתי אותם מקרוב. ויותר מזה – הרחתי…

שכן, לשיח הזה יש ריח ניחוח נפלא – כזה שמטריף את כל הדבורים בסביבה, וגורם להן לעוף מפרח לפרח לפרח בלי לדעת לאן לפנות קודם.

הריח – נהדר, הפרחים – מיוחדים, ומה שמו של השיח הזה??? אחרי שחזרתי לארץ, התחלתי לחפש. כמה וכמה אנשים מאילו ששאלתי אותם אמרו לי "זה לא לילך?"  

ובכן, לא. זה לא לילך. הלילך – ממשפחת הזיתיים – הוא מין אירופאי, שמופיע בארה"ב בגינון. הנה, למשל, תמונה של פרחי לילך שצלמתי באנאפוליס, מרילנד בשנת 1999:
(זו תמונה סרוקה, ולכן האיכות שלה בינונית – אבל השמים באמת היו כחולים כל כך!)

ועכשיו תסתכלו על הפרחים הללו- הם נראים אחרת לגמרי:

עופר פתר לי את התעלומה כשהוא שלח לי קישור לכתבה הזו, ומיד אחריו יובל ספיר כתב לי: "זה לילך קליפורני – Cenothus, בניגוד ללילך האירופאי – Syringa".
כלומר, שמו של השיח הוא סיאנותוס והוא לא קשור כלל ללילך האירופאי,

 

אבל בגלל הריח הטוב והפריחה היפה – השם העממי שלו הוא "לילך קליפורני". וכנראה זה מאד טבעי לחשוב עליו בהקשר של לילך, שכן כמה אנשים הציעו לי לילך בתור השם.

הסיאנותוס שייך למשפחת האשחריים – אצלינו צומחים האשחר והשיזף מאותה משפחה, אך הפרחים שלהם הרבה פחות מרשימים.

ישנם כחמישים מינים שונים של סִיאָנוֹתוּס ברחבי ארצות הברית, ולא הצלחתי לזהות איזה מהם פגשתי.
הצבעים שלהם משתנים מלבן לגמרי, דרך סגלגל-כחלחל כמו אילו שאני צלמתי – ועד לכחול-קובאלט עז.

את התמונות צלמנו – אום נטע ואני – בSolstice Canyon ולאורך Malibu Creek, בתאריך 2.3.2013
פרט לתמונת הלילך, שצולמה בגן ציבורי באנאפוליס, מרילנד בשנת 1999.
על כל תמונה כתוב מי הצלמת, ותודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונותיה!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולמרות שהוא לא לילך, גם הוא פורח יפה…

אחר צהרים באגם בלבואה – Balboa Lake

"אחרי החגים" הגיע באופן רשמי, ואני חוזרת אל חוויות הטיול שלי בקליפורניה, מחודש מרץ האחרון.
כזכור לכם – או שאולי כבר שכחתם, גל ועופר לקחו אותנו ל"גיחה קצרה" אל Sepulveda Basin – שהתארכה, כי היה שם הרבה מה לראות, ולנו היה הרבה על מה לדבר…

כיון שכך, כשגמרנו את הסיבוב שם – נסענו לדיינר נחמד לארוחת צהרים, ומשם המשכנו אל הפארק העירוני, שכולכם מכירים כבר מהרשימות של אבי, עופר וגל – אגם בלבואה – Balboa Lake.

בניגוד לשמורת Sepulveda, שהיא שמורת טבע  ולכן ההתערבות בה מינימלית – ישנו שביל סביב לאגם וזהו – כאן זהו פארק עירוני, עם עצים נטועים, שביל סלול והכל מתורבת יותר…

היתרון הוא, שהם שתלו שם עצי דובדבן, ואנחנו הגענו אל ראשית הפריחה.

בשנת 1999 גרתי ליד העיר וושינגטון DC, בירת ארה"ב. באפריל פרחו שם הדובדבנים, ואני התמוגגתי מהטיול לאורך נהר הפוטומק, עם כל עצי הדובדבן הנהדרים.
אמנם לא שחזרתי את החוויה במלוא עוצמתה, אך בכל זאת – פריחת הדובדבן היא מרהיבה ומרגשת.

גם עצי הדולב המקומיים – שאבי כתב גם עליהם – הם מרשימים, התפעלתי מהפירות התלויים כמחרוזות מהעצים.

על אחד מעצי האורן סביב האגם עמדו כמה אנפות לילה – הן התחבאו בין הענפים והציצו עלינו.

האגם עצמו נחמד מאד, ומושך בעלי כנף רבים.

אחרי הקורס המזורז אצל אבו נטע, אנחנו כולנו מזהים כבר את ה-American Wigeon – הזכר מלפנים, הנקבה מאחוריו –

הקורמורן – Double Crested Cormorant –

להקות גדולות של אגמית אמריקאית – American Coot – שדומה באופן חשוד לאגמיות שפוגשים אצלינו –

והיו גם כאילה שראיתי לראשונה, כמו הברווז המדהים הזה, בעל המקור התכול – Ruddy Duck – בעברית שמו צחראש אדמוני – על שם הראש הלבן והגוף האדמוני. אני לא יודעת למה לא מזכירים את המקור התכול הנפלא שלו!

וישנו גם הטבלן המקסים הזה – Horned Grebe –

כיון שהיינו באגם ביום ראשון – שהוא יום השבתון – היו המוני אנשים סביב האגם – מטיילים, רוכבים על אופניים, משחקים, מפקנקים…
אנחנו טיילנו מסביב לאגם, עד לפינת משחקים, שם נטע ואחותה נהנו להשתולל.

פגשנו שלושה מינים של ציפורים שחורות –

זהו Common Grackle – זו ציפור גדולה למדי ומרשימה מאד –

וזוהי נקבה של Brewer`s Blackbird

אבל הנחמד מכולם היה ה-Red Winged Blackbird, שהתרחץ בפלג מים קטן, והתיז מים לכל הכיוונים…

באגם אפשר למצוא גם עופות מים שהובאו על ידי האדם – למשל, להקה של אווזי בית, וגם כמה ברבורים אירופאיים, כמו זה –

אבל האחד הזה הפתיע אפילו את אבו נטע – זהו אווז קטן (רק מעט יותר גדול מברכיה), ששמו אווז רוס – Ross` Goose. הוא הסתובב לו עם להקה של אווזי בית, שהיו כולם גדולים ממנו.
אבו נטע הסביר לנו שזהו אווז בר, ובעונה הזו הוא אמור להיות כבר בדרך צפונה, לכיוון אלסקה – וזה מפתיע למצוא אותו כל כך דרומה, באיזור לוס אנג`לס.

אחרי שנהנינו מהברווזים, מהחברה ואפילו ממתקני המשחקים,

הגענו למסקנה (בצער מסוים) שהגיע הזמן להתחיל את דרכנו צפונה – שכן, מחר יום עבודה ויש בינינו כאילה שעובדים ולא רק מטיילים.
לכן נפרדנו בחיבוקים חמים – והתחלנו את מסעינו צפונה, אל ביתה של אום נטע.

שוב אני רוצה להודות ולשלוח חיבוקים ונשיקות לגל ולליידי M, לעופר ולליידי D, ולכל בני ביתם (כולל באדי ושישי) – על האירוח, האהבה והשמחה שהם הרעיפו עלי.

התמונות צולמו כולן סביב אגם בלבואה, בתאריך 3.3.2013.
את רובן צלמתי אני, פרט לשתיים של אבו נטע – תודה על הרשות להשתמש בתמונות!
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תשע"ג

לכבוד יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, אני מצטטת שיר יפהפה ועצוב שכתב נתן יונתן והלחין נחום היימן – החול יזכור:

החול יזכור את הגלים אבל לקצף אין זוכר
זולת ההם אשר עברו עם רוח לילה מאחר
מזכרונם הוא לעולם לא ימחה.

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
כמוהו גם על חוף ליבם רטט אז משהו חיוור
והם רשמו בתוך החול, כשהירח העובר
האיר פתאום פנים זרות ושחוק רפה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.
היו שם קונכיות ריקות שנהמו קינה של ים
ובית עלמין על הגבעות
ושניים שחלפו דומם
בין החצב והקברים והשיקמה.
הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן.
נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה
הנעורים שבאו פתע אל סופם
הנעורים שבאו פתע אל סופם.

יהי זכר הנופלים ברוך, ואני מאחלת שלא יהיו לנו עוד מלחמות.

את התמונות צלמתי בחוף עתלית ובמערת רקית בכרמל, 13.4.2013
בתמונות מופיעים לפי הסדר –

עדעד כחול,
דרדר נמוך (כל תושבי חיפה מוזמנים לטייל 1-2 ק"מ דרומה מחוף הסטודנטים, בשביל לראות את הדרדרים)
לוטוס מכסיף (עם דבורה),
חלבלוב החוף,
עוד דרדר נמוך,
חוורית חרוזה
נמפית הדרדר על ברקן סורי,
דם המכבים האדום
ודבורנית גדולה מול מערת רקית.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אהבה חוצה גבולות (ואגמים)

היה זה יום אביבי יפה על גדות אגם ספולוודה (Sepulveda Basin).

וודי, ברווז היער (Wood-Duck) הציץ מהסבך שעל גדת האגם וראה שאין באופק ציידים או איומים אחרים. הוא החליט לצאת לשיט באגם שילווה בנשנוש קל של צמחים מזינים ובריאים.
אבל כשוודי יצא מהסבך הוא הבין שיש משהו מוזר מסביב: לא רק איומים לא היו מסביב – גם ברווזי יער אחרים לא נראו.

נכון שהאגם וסביבותיו היו מלאים בברווזים מסוגים שונים, אבל אף אחד מהם לא היה ברווז יער!

וודי הרגיש לפתע מאוד בודד ומסכן.
כיצד זה קרה?

 

מכיוון שוודי היה כל כך שקוע בצערו, הוא שכח לחלוטין מתוכניות השיט באגם ולא שם לב שהוא נעמד לא רחוק מברכיה חיננית שרבצה על הגדה.

 

אבל הברכיה שמה לב לוודי וגם היא תהתה מה עושה במקום ברווז יער בודד. מכיוון שהיא לא הייתה ביישנית גדולה היא קמה ונגשה אליו.
וודי נחרד מהרהוריו למשמע שאלתה: "היי, מה אתה עושה פה?"
הוא מיהר להתגונן בהתקפה: "זכותי להיות פה כמו כל ברווז אחר! זו מדינה חופשית!"

 

הברכיה קצת נרתעה מהמענה התוקפני, אבל הבינה שהניסוח שלה לא היה כל כך מוצלח ולכן התנצלה ואמרה:
"אני מתנצלת… לא התכוונתי לפגוע. רק תהיתי מה ברווז יער יפה כמוך עושה פה לבדו. אני ברכה, דרך אגב".

וודי שמח לשמוע את המחמאה ולכן גם קיבל את ההתנצלות והציג את עצמו.

 

ברכה ווודי שקעו בשיחה קצרה ושמחו לגלות שיש להם תחומי עניין משותפים רבים, כמו למשל שחייה באגם ואכילת צמחי מים.
הם טיילו מעט על חוף האגם ונהנו מהשלווה.

וודי נזכר בתוכניתו המקורית והציע לברכה להתלוות אליו לשיט תענוגות (כלומר נשנושים).

ברכה קיבלה את ההצעה בשמחה ושניהם ירדו למים. המים היו נעימים, והם נהנו לשחות בהם אחד אחרי השני. ברכה הראתה לוודי את הנקודות החביבות עליה, מקומות הנשנושים הטובים ביותר בשטח.

 שקועים באושרם, הם לא שמו לב לזכר ברכיה שקפץ אחריהם למים והסתכל עליהם במבט מאיים.

זכר הברכיה חתר אליהם במלוא המרץ וכשהתקרב מספיק הוא קרא בקול רם: "ברכיה! מה את עושה פה עם ברווז גוי?"

וודי וברכה הסתכלו עליו בהפתעה וברכה התעשתה ראשונה וענתה: "מה זה עניינך בכלל?"
הזכר הזר לא וויתר ואמר בטון מאיים: "אני חבר במשמרות הצניעות ובמשטרת המוסר ותפקידי לוודא שבאגם שלנו לא יהיו נישואי תערובת!"

 

למשמע הדברים פרצו וודי וברכה בצחוק ווודי אמר: "אנחנו נמצאים בארצם של החופשיים וביתם של האמיצים, מקום בו כל ברווז (ואדם) חופשי לעשות כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באחרים!"

זכר הברכיה קצת התבלבל. הוא המשיך לשחות לא רחוק אבל התחיל לחשוב על דבריו של וודי.

 

וודי וברכה ניצלו את הבלבול והתרחקו מהמקום תוך החלפת בדיחות על אותו זכר מוזר.

כשהם חזרו לגדה הם כבר הרגישו שהכימיה ביניהם היא מעבר לסתם ידידות…

 

והם חיים להם באושר עד עצם היום הזה.

ונטע מבקשת להוסיף –
The wood duck and the female mallard were so happy to be together, And I bet they will mate and have beautiful ducklings!

 לסיפור האהבה המיוחד הזה היינו עדים באגם Sepulveda.
הברווז הזכר הוא Wood Duck – שמו הלטיני Aix sponsa, והוא קרוב של ברווז המנדרין הסיני!
הנקבה (והמטרידן) היא ברכיה מצויה – Mallard – שמה הלטיני Anas platyrhynchos והיא נפוצה בכל העולם.
את התמונות צלמנו כולנו – עופר, גל, אום-נטע, אבו-נטע ואני – על כל תמונה כתוב שם הצלם.
תודה לכולם על הרשות להציג את תמונותיהם!
את הציורים הנהדרים ציירה נטע, שמאד התלהבה מסיפור האהבה המיוחד.
תודה למוטי שכתב את הסיפור המלא, כמו שהוא משתקף מהתמונות.

סיפור האהבה התרחש בתאריך 3.3.2013 ב-Sepulveda Basin Wildlife Reserve, ליד לוס אנג`לס
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשע"ג

אני עושה הפסקה בדיווחים מארה"ב, לכבוד אחד משני הימים העצובים ביותר בשנה – יום הזכרון לשואה ולגבורה.

כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
בקו שבין טלושץ` לוורשה
מתחנת הרכבת וורשאו אוסט
יוצאים ברכבת ונוסעים ישר
הנסיעה נמשכת לפעמים
חמש שעות ועוד ארבעים וחמש דקות
ולפעמים נמשכת אותה נסיעה
חיים שלמים עד מותך
והתחנה היא קטנטונת
שלושה אשוחים גדלים בה
וכתובת רגילה אומרת:
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה

ואין אפילו קופה
גם איש המטענים איננו
ובעבור מליון
לא תקבל כרטיס חזור
ואיש לא מחכה בתחנה
ואף אחד לא מנפנף שם במטפחת
רק באויר תלויה דממה
לקדם פניך בשממה אטומה
ושותק עמוד התחנה
ושותקים שלושת האשוחים
שותקת הכתובת השחורה
כי כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה
ורק שלט פרסומת
תלוי עוד מאז
סיסמה ישנה ובלויה האומרת:
"בשלו רק בגאז"
כאן התחנה טרבלינקה
כאן התחנה טרבלינקה.

"התחנה הקטנה טרבלינקה" – כתב ולדיסלב שלנגל; תרגמה לעברית – הלינה בירנבאום. הלחין ושר – יהודה פוליקר.
יהי זכרם של ששת מליוני הנרצחים ברוך.
הרשימה מוקדשת באהבה לסבא וסבתא שלי זכרונם לברכה, ששרדו את השואה.
בתמונות: שפרירה קשקשנית ממשפחת הסוככיים – פורחת עכשיו מצפון הנגב ועד לגליל העליון. אני אוהבת את העדינות של עלי הגביע שלה, מלמטה.
החרגול הירוק הוא מגלית איזופיה, והפשפשים האדומים שעל פרי השפרירה – תריסית הפסים.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

בלוגרים בשמורת Sepulveda Basin


טבלן – Pied-billed Grebe

כמו שסיפרתי, היינו בארוחת ערב לבבית ונהדרת. אחריה התפזרנו לישון – אני אצל עופר, ומשפחת אום נטע – אצל גל.
בבוקר, עופר ואני קמנו, אכלנו ארוחת בוקר כמו שאני רגילה מהבית (כלומר, פרוסת לחם וכוס תה) – ונסענו להצטרף אל השאר…

 
האי באגם Sepulveda

כשהגענו אל גל, גילינו שהמושגים של גל ומשפחתו לארוחת בוקר הם בלתי רגילים בעליל… סלטים, חביתות ומאכלים שונים מילאו את השולחן…
לא היתה לנו ברירה – והצטרפנו אל החגיגה  


קורמורן – Double Crested Cormorant; ואגמית – American Coot

אחרי שאכלנו ושבענו, גל הציע לקחת אותנו אל שמורת Sepulveda Basin. אתם ודאי כבר מכירים אותה – למשל, מהבלוג של גל, או של עופר.
הרעיון היה – "נעשה סיבוב קצר בשמורה הזו, ואז ניסע להרים לטיול"

 
שקנאי אמריקאי לבן –  American White Pelican

נסענו לשמורה – ואיזה יופי של שמורה! אגם מקסים באמצע, סכור על ידי סכר מרשים. באמצע האגם ישנו אי – ובו מקננים הקורמורנים וגרים השקנאים.
מסביב לאגם ישנו שביל, ובו הלכנו.  

:
אנפה כחולה גדולה – Great Blue Heron – ומאחוריה אווזים קנדיים

כלומר, הלכנו – ועצרנו כי פתאום ראינו אנפה, או שלך, או שיח עם פרחים מעניינים. והתקדמנו עוד כמה צעדים, ועצרנו שוב…
כי באמת, איך אפשר לא לעצור לצלם שיח כזה:

השיח הזה הוא אוג. השם העממי שלו הוא "תות לימונדה" – Lemonade Berry, והשם הלטיני – Rhus integrifolia. הייתי מתרגמת את זה ל"אוג תמים-עלה".
בארץ גדל קרוב משפחה שלו – אוג הבורסקאים – שממנו מכינים את התבלין החמצמץ סומאק. 

נטע ואחותה הסתובבו בינינו, וחיפשו מציאות. פתאום הן מצאו סרטן גדול, הפוך על החוף. אולי הסרטן הזה הופל על ידי בעל כנף שניסה לטרוף אותו. הוא היה בחיים.
הפכנו אותו, צילמנו אותו – והחזרנו אותו אל מי האגם, שימשיך לחיות שם (עד האנפה הבאה?)
אום נטע מוסרת שזהו Crayfish – סרטן של מים מתוקים, בגודל כף יד בערך.


Fiddleneck – Amsinckia sp – פרח קטן ממשפחת הזיפניים שליווה אותי בכל קליפורניה

על העץ הגבוה ביותר באי ניצב לו שָלָךְ – Osprey – זהו עוף דורס מרשים וגדול, שניזון מדגים בלבד, ואפשר למצוא אותו גם בארץ.
כיון שהאי במרכז האגם, והשלך ניצב לו על הענף במשך זמן רב, יכולנו לצלם אותו מכל הכיוונים במשך הטיול:

 הדורס השני שצלמתי היה בז אמריקאי –  American Kestrel. הוא תפס לו ציד כלשהו, וישב על ענף כדי לאכול אותו ולבדוק מפעם לפעם שאף אחד לא בא לחטוף לו את האוכל.

יונקי הדבש שריחפו סביבנו היו מאד פעילים וחביבים. כיון שאני מתכננת רשימה שלמה רק ליונקי הדבש, אשים פה רק תמונה אחת, של זכר יפהפה – Allen`s Hummingbird.

הפריחה באיזור רק מתחילה, ושמתי לב לשיח יפהפה עם פרחים צהובים. גל גילה לי (באיחור מסוים…) שזהו Golden currant, כלומר – חמוציות זהובות, ושמו הלטיני – Ribes aureum.

 

אני לא הייתי היחידה שהתפעלה מהפרחים היפים של החמוציות – פרפר זנב-סנונית מנומר מערבי (Western Tiger Swallowtail) בדק את הפרחים, אחד אחד:

פגשנו כמה מינים של אנפות בשטח –
לבנית גדולה – Great White Egret – תראו כמה יפה גלימת הנוצות העדינה שלה

אנפה ירוקת-גב – Green-Backed Heron

והאנפה הגדולה והמרשימה של האיזור – האנפה הכחולה הגדולה – Great Blue Heron

 בדרך היו לנו הרבה שיחות. עופר מאד שמח שבאתי, כי עכשיו אני יכולה לנסות לזהות את הפרחים בשטח.
את השיח המקסים בתמונה הבאה לא הצלחתי לזהות. שלחתי שאלות לכמה חברים, ולא קבלתי תשובה – עד… לרגע כתיבת רשימה זו! יובל ספיר לא נרתע מהמשימה, ומצא עבורי שזהו Baccharis glutinosa – שיח ממשפחת המורכבים, ששמו העממי הוא Mule`s Fat – שומן הפרדה.
אז תודה רבה ליובל – בשמי, ובשם כל הבלוגרים מקליפורניה

את ה-Red Winged Blackbird אני מכירה מהביקורים הקודמים, ובכל זאת – אי אפשר להתעלם מדוגמן שכזה:

ראינו הרבה טבלנים – Pied-Billed Grebe – באגם, ובמיוחד התפעלנו מהאפרוחים שלהם – שנראים מבולבלים לחלוטין.

 

ראינו הרבה ברווזים באיזור. מאד התרשמתי מה"חלון" הלבן בראש השחור של אילו: Hooded Merganser. שמו בעברית: מרגון מקושט. את הנקבה (שכרגיל, היא אפרורית יותר) אפשר לראות מאחור מצד שמאל:

ועכשיו, כולם לשיר איתנו:

לסבתא של אפרים
לסבתא ברווזיים
אחד לבן
אחד שחור
לסבתא ברווזיים

ובשלולית המים
טבלו את הרגלים
טבל לבן
טבל שחור
לסבתא ברווזים…

לא המשכנו לשיר עם הברווזיים הללו – שאגב, הם ברווזי בית (וכן, השחור מהתמונה השניה הוא לא זה מהראשונה… ככה זה. הוא לא נשאר לשחות עם הלבן, בניגוד לשחור השני) –
כי לאיזור הגיע שקנאי:

ואווז קנדה – Canada Goose – שנחת בדיוק במים –

והיו עוד ועוד…
הרשימה מתארכת, ובאמת הסיור ה"קצרצר" שלנו בשמורה כבר מזמן עבר את ה"שעה-שעה וחצי" שחשבנו שהוא ייקח.
לכן  בסופו של דבר לא נסענו להרים לטיול נוסף.


פרפר ממשפחת ההספריתיים – Duskywings (השם הלטיני: Erynnis )

במקום זה, הלכנו לאכול ארוחת צהרים טעימה, ואחריה…
טוב, זה כבר ברשימה הבאה.


Red Eared Slider – צבגון אדום-אוזן – מין פולש בארץ, שמוצאו ממרכז ארה"ב, ולכן נחשב לפולש גם בקליפורניה.

תודה לגל ועופר על האירוח,
תודה לאבו-נטע על זיהוי בעלי הכנף, לגל על זיהוי השיחים וליובל על זיהוי השיח הסורר.
אתם כמובן מוזמנים לקרוא את הרשומה של עופר ואת הרשומה של גל !

את התמונות צלמתי בתאריך 3.3.2013, באגן ספולוודה, ליד לוס אנג`לס, קליפורניה.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

הטיול לקניון סולסטיס – Solstice Canyon

אחרי כמה טעימות מהסביבה, הרגשנו (לפחות אום נטע ואני) מוכנים לטיול, להליכה קצת יותר משמעותית.

גל לקח אותנו אל קניון סולסטיס, ושם הוא ובנו יונתן הובילו אותנו במסלול מקסים אל מפל.

הקניון מתחיל להתמלא בפרחי אביב – בתמונה מעל אפשר לראות את הסולנום הסגול, ששמו העממי הוא purple nightshade ושמו המדעי – Solanum xanti
ובתמונה הבאה – מרווה יפהפיה עם צבע מהפנט, ושם הולם: השם העממי הוא מרוות יונק הדבש – hummingbird sage, והשם הלטיני – Salvia spathacea.

אחרי הליכה קצרה הגענו אל עץ אלון גדול ומרשים. "כאן תראו נקרים" – הבטיח לנו גל. וכשגל מבטיח, הנקרים מתייצבים!

אילו נקרי-בלוטים. – Acorn Woodpecker – הם חיים בלהקות קטנות ביערות אלונים. הם ניזונים מבלוטים, אגוזים שונים, וחרקים. כדי שיהיה להם מזון לחורף – הם אוספים בלוטים ומאחסנים אותם בחורים בעץ.
בדרך כלל יש להם עץ – או כמה עצים – שהם ה"מחסן המרכזי" – אותו הם ממלאים כל קיץ, בשביל לאכול את הבלוטים בחורף.

מאד מרשים לראות את האלונים המחוררים, שכל החורים מלאים בלוטים:

פרפר מקסים שחלף על פנינו הוא הדנאית הנודדת – ה- Monarch הידוע –  Danaus plexippus.
צלמתי אותו מלמעלה ומלמטה.

בנסיעה בדרכנו, ראינו שיחים יפהפיים שצבעם לבן-סגלגל. הרבה מהם פרחו על מדרונות ההרים סביבנו – ומאד סקרנו אותי. שמחתי לראות אותם מקרוב בטיול הרגלי – ומסתבר שלא רק אני.
ריחם של הפרחים מתקתק ונעים מאד, ונישא למרחק. הריח, כמובן, מושך הרבה חרקים שבאים להנות מהשיח הזה.

אני מתכננת רשימה שלמה על השיח הנפלא הזה, אז בינתיים אני רק אכתוב ששמו הלטיני הוא Ceanothus, ושמו העממי הוא לילך קליפורני.

שיח אחר שפרח בדרך הוא שיח ורדים – Rosa כלשהו. אני לא בטוחה איזה ורד זה, ויכול להיות שהוא ורד תרבותי, כי במסלול הזה היו בעבר בתי מגורים.

מעל לשביל צמחו עצי אלון מרשימים ונהדרים, רבים מהם רציתי פשוט לחבק. למשל העץ הנהדר הזה: נכון שממש מגיע לו חיבוק?

היו עוד פרחים שנראו לי מוכרים, אבל לא בדיוק. למשל זה – קרוב של דם-המכבים שלנו, ושמו לִבְדָנִית קליפורנית – Pseudognaphalium californicum. השם העממי הוא Ladie`s Tobbaco, כלומר טבק הנשים. לא בדקתי אם אפשר לעשן אותו… בכלל, אני נגד עישון.

את הצמח הזה מיד זיהיתי בתור זלזלת. הזלזלת שלנו גדלה הפוך, כדי להגן על האבקנים מפני הגשם. הזלזלת הזו היא כנראה Clematis lasiantha – זלזלת צמירה

מי שעוד התחיל לפרוח זה עץ הערבה – Salix – לא הצלחתי לזהות איזו ערבה זו.

גל דאג שלא נפספס אף פינת חמד במסלול, וסיפר לנו על הפעם שבה עלה אל הסלעים בתמונה הבאה – ברשימה שלו אתם יכולים לראות את הסלעים הללו מצולמים מהעבר השני…

נדמה לי שיונתן היה זה שהסב את תשומת לבי לצמח המטפס הזה. מיד זיהיתי שהוא ממשפחת הדלועים, ועכשיו אני יכולה לספר לכם שהוא ידוע בשם מלפפון בר – Marah fabacea.

למשפחת הפרפרניים יש פרחים אופיניים מאד – והפרח הזה הוא טופח פסיפי – Common Pacific Pea – או בשמו הלטיני – Lathyrus vestitus

 עוד פרפר חמוד קלטתי בעדשת המצלמה – והוא ממשפחת ההספריתיים. השם העממי שלו הוא Checkered Skipper. הסוג הוא Pyrgus, ויש כמה מינים דומים שמרחפים באיזור.

 הרשימה מתארכת, וגם הטיול – הילדים התחילו להתעייף, ואז הגענו אל שרידים של בית מגורים גדול ומפואר. גל סיפר לנו שבעבר השטח היה שייך למשפחה עשירה, והם בנו פה את ביתם. לפני 30 שנים בערך נשרף כל האיזור, וכיום הוא שמורת טבע.
ציפור גן העדן ששתלו הדיירים בחצרם עדיין פורחת, ואני הסתכלתי על שרידי הבית דרכה:

מאחורי הבית נמצא המפל – אמנם מפל קטן, אבל נחמד מאד ויורד בין הסלעים באופן ציורי וחביב מאד

הילדים נהנו לטפס על הסלעים ולראות את זרזיפי המים השונים: פתאום נשכחה כל העייפות!

כשחזרנו לאיזור החניה, שמענו פטפוטים מלמעלה: קבוצה של תוכים (צלמתי ארבעה מתוכם) ישבו על עץ. אילו דררות שחורות-ראש, קרובות של הדררות המצויות שאצלינו – וגם בארה"ב הדררות הן מין פולש.

הדרור שחיכה לי הוא דווקא כן מקומי – Savannah Sparrow.

עד כאן הטיול, וכל הכבוד למי שהחזיק מעמד – הרשימה באמת יצאה מאד ארוכה…
אחרי הטיול, כאמור, נסענו לארוחת ערב, ואז התפזרנו לשינה – אום נטע והמשפחה אצל גל, ואני בביתו החדש (והיפה!) של עופר.
ולמחרת… זה כבר יסופר ברשימה הבאה.

את התמונות צלמתי בקניון סולסטיס, איזור מליבו, קליפורניה בתאריך 2.3.2013
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!