כלניות, כלניות – וגם איריסים

אני נשארת עם הכלנית מהרשימה הקודמת – אבל הפעם כלנית אדומה

 

ואני נשארת עם הצבע הלבן – אבל הפעם הוא עובר לאיריס ארץ-ישראלי

בעקבות פרסום בדף הבוטניקה בפייסבוק, נסענו לאיזור שמורת נחל תנינים. לצד הכביש אל השמורה, ממש מול הכפר ג`יסר א-זרקה.

אמנם ביקרנו פעמים רבות בשמורה עצמה, אבל מעולם לא עצרנו בשדות בדרך אליה… ומסתבר שממש כדאי לעצור!

כי השדה המקסים הזה, שמשקיף על הכרמל בוהק עכשיו מאדום ולבן: כלנית מצויה ואיריס ארץ-ישראלי

שניהם, כמובן, הופיעו כבר בבלוג שלי, אבל השילוב שלהם הוא פשוט חגיגה, וכמות הפרחים בשדה היא מדהימה

אפילו הבזה המצויה התפעלה –

השדה היה מלא גם בעלים גדולים ורחבים – עלים של חצב מצוי

והיו גם כל מיני צהובים – בעיקר כתמה עבת-שורשים וסביון אביבי

הצבעוניות הנהדרת הזו – אדום-ירוק-לבן – משכה את לבי שוב ושוב

אם אני כבר מזכירה את הכפר ג`יסר א-זרקה, תמיד חשבתי שמשמעות השם היא "הגשר הכחול" אבל בעצם, המשמעות המילולית היא "גשר הכחולה" (כלומר, סמיכות: כמו "גשר הירקון") – וזאת כיוון ש"א-זרקה" – כלומר, "הכחולה" – הוא שמו הערבי של נחל התנינים.
כלומר, התרגום הנכון של שם הכפר הוא "גשר נחל התנינים". ותודה רבה ליהודה כץ שהסביר וחידש לי.

בנוסף לפרחים מצאתי עוד משהו מרגש… הקוץ הדוקרני, האפור והסבוך הזה – הוא נעצוצית סבוכה. מין נדיר בסכנת הכחדה, שיפרח בכחול משגע בחודש מאי.
יש סיבה לחזור לשדה!

התמונות צולמו ליד ג`יסר א-זרקה, בתאריך 26.1.2013

כדאי מאד מאד להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא! אל תפספסו! שלא תגידו שלא אמרתי לכם!

כלנית מצויה – Anemone coronaria – זן לבן

מזמן לא כתבתי רשימה על הכלנית המצויה

כבר כתבתי על כלניות אדומות, סגולות, ורודות – ואפילו על כלניות מוטציוניות.

אבל עדיין לא כתבתי על כלניות לבנות, ולכן אני משלימה היום את סדרת הכלנית המצויה.

הסברתי בעבר שהצבע לא קובע וכל הכלניות בארץ שייכות לאותו המין – כלנית מצויה. יש כתבה מצויינת של מייק לבנה על צבעי הכלנית באתר "צמח השדה".  

נושא שעדיין לא כתבתי עליו בהקשר לכלנית הוא המין. הכלנית, כמו הרבה פרחים היא פרח דו-מיני. כלומר, גם השחלה (החלק הנקבי) וגם האבקנים (החלק הזכרי) נמצאים באותו פרח. 
בפרחים דו-מיניים, יש אפשרות להאבקה עצמית. אבל אם יש ברירה (ולרוב יש) – העדיפות היא להאבקה עם פרחים אחרים.

לכן, הכלנית מפרידה את הזכר מהנקבה. כשהכלנית מתחילה לפרוח – בימים הראשונים היא פורחת בתור נקבה. האבקנים משוטחים בבסיס הפרח, האבקה עדיין סגורה בתוך האבקנים,
ובמרכז נמצא הכדור השחור הזה – שם נמצאת הצלקת, איבר המין הנקבי של הפרח.

הכלנית הצעירה נשארת בשלב הזה – השלב הנקבי של הפרח – למשך כמה ימים – ומקווה שבינתיים יגיעו אליה מאביקים עמוסי אבקה, ויאביקו אותה.

אחרי ארבעה ימים בערך, האבקנים מתרוממים ונפתחים, והפרח מתחיל את השלב הזכרי שלו.

אם הכלנית הופרתה בשלב הנקבי – מבחינתה המצב האופטימלי. כעת, בשלב הזכרי, הוא ימשיך לפזר אבקה עוד כעשרה ימים – ובסך הכל הפרח יפרח כשבועיים.
אם הפרח לא הואבק בשלב הנקבי, כעת הוא אומר "אם אין אני לי – מי לי?" – ומאביק את עצמו.

הנה כמה מאביקים שקלטתי על הכלניות – דבורת דבש שאוספת אבקה (לכלניות אין צוף, אך יש להן שפע אבקה)

וזבוב רחף שמתכוון לנחות על הפרח –

ובנוגע לצבע… הכלנית אמנם "לבנה" – אבל יש הרבה גוונים של לבן. כהרגלי אספתי לי כמה דוגמאות יחד לפלטת צבעים.
שימו לב במיוחד לכלנית התחתונה מימין: היא ורדרדת עם "צעיף" לבן, מה שמרמז על כך שהיא בעצם כלנית אדומה דהוייה – כי לכלניות הלבנות, הסגולות והורודות – אין צעיף. זהו ייחוד של האדומות.

ה"ראש" במרכז הכלנית – כלומר, אברי הרבייה שלה – באופן עקרוני צבעם שחור. פרט למקרים שהוא לא שחור – אלא סגול, או ירוק, או חום צהבהב…

אבל בכל מקרה, הכלניות הללו מקסימות ומלבבות, בכל צבע ובכל מקום בו פוגשים אותן.

ואם תשאלו איפה לפגוש כלניות לבנות? הן פחות נפוצות מהכלניות האדומות, אך נפוצות יותר מהסגולות ומהורודות.
המקום הדרומי ביותר בארץ בו פורחות כלניות לבנות הוא בתחילת דרך בורמה, ליד נחשון.
משם ועד לחרמון ישנם מקומות רבים נוספים – אני מכירה אותן ביער כוכב יאיר, ליד גבעת אולגה, באיזור אלוני יצחק (ליד בנימינה), בכרמל, בכל הגליל התחתון – אלוני אבא, למשל, זה מקום מצוין לכלניות צבעוניות,
במנחת מגידו, כמובן; במירון (אבל שם תצטרכו להמתין לחודש מרץ-אפריל)… ועוד ועוד.
עכשיו הזמן לפגוש אותן ביער כוכב יאיר – אתמול ראינו מאות מהן. הגליל התחתון מתמלא בהן, ובעוד חודש וחצי יתמלא הגליל העליון.

את התמונות צלמתי –
במנחת מגידו, 27.12.2012
באתר חגית ברמות מנשה, 19.1.2013
וביער כוכב יאיר, 22.1.2013 (אחרי שהצבענו)

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא
וקישורים לשתי כתבות באנגלית שכתב ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א –
 על כלניות אדומות
 על כלניות צבעוניות

 

יקינתון מזרחי ושני ימי הולדת

כבר כתבתי על יקינתון מזרחי בבלוג – פעם ועוד פעם. אבל השבוע הזדמן לי לבקר גם בקרני חיטים וגם במצוק הארבל, והיקינתונים פורחים בשני המקומות, משמחים את העין ביופים ואת האף בניחוחם.

אז חיפשתי תירוץ להעלות תמונות של יקינתונים – ולכן אני חוגגת ימי הולדת, והפעם לשני אנשים מאד מאד שונים זה מזה. לשניהם אני מקדישה זר יקינתונים.

הראשון הוא דני קיי הגדול, שביום שישי האחרון (18.1.2013) מלאו 100 שנים להולדתו.

דני קיי היה קומיקאי מוכשר בטירוף – בעל לשון זריזה, מגוון של הבעות פנים וקולות, יכולת מוזיקלית – פשוט נפלא.
הנה אחד הקטעים האהובים עלי שלו –

בדיוק שלושים שנה ויום אחרי דני קיי, (כלומר, ביום שבת 19.1.2013מלאו 70 שנים להולדתה) נולדה ג`ניס ג`ופלין – זמרת הרוק-בלוז המסוממת, המוטרפת, והמדהימה.

אני מאד אוהבת את השירים של ג`ניס. היא לא הספיקה הרבה – היא נפלה עמוק לסמים ומתה ממנת-יתר של הרואין בגיל 27 בלבד.
אבל השירים שלה זועקים ותופסים אותי בסרעפת…

הנה אחד להדגמה –

אני חושבת שלמרות שהזיווג הזה – דני קיי המצחיק, התמים, הנקי ולעומתו ג`ניס המוטרפת והמסוממת – נראה מאד מוזר, זה בדיוק מה שמאפיין את הטעם המוזיקלי שלי.

מצד אחד, אני תמימה למדי, ואוהבת מוזיקה נקיה וברורה עם קריצה, כמו הקטע הזה:

 

ומצד שני, אני אוהבת רוק-פולק, כזה שתופס אותך ולא עוזב

ולכן אני חוגגת את הולדתם של שני האנשים הללו, ושמחה על כך שהם נולדו, והוסיפו צבע ומוזיקה לחיי.

ואגב צבע, היקינתון בדרך כלל הוא בצבע תכול אחיד. הפעם מצאנו אחד שצבעו משתנה מתכלת כהה ועד כמעט לבן –

 

 בקרני חיטים צלמתי יקינתון משקיף לעבר הארבל והכנרת –

 ובארבל מצאתי מסלעה נהדרת של רקפות ויקינתונים –

 

גם שפן סלע פגשתי בין סלעי הארבל – זהו הזקיף, ששומר על משפחתו. משפחת השפנים נמצאת מעט נמוך יותר, הם עסוקים באכילה. הזקיף ניצב על סלע בולט ובודק את הסביבה. במקרה של סכנה הוא מתריע בפני שאר השפנים, והם בורחים (כמו שפנים!) למחבוא.

התמונות צולמו בקרני חיטים, בתאריך 16.1.2013
ובמצוק הארבל, בתאריך 19.1.2013
כתמידף מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולסיום:

זמזומית המדבר – Bellevalia desertorum

החורף מתקדם, וכבר יש די הרבה פריחה. אני חוזרת למדבר, לאחד הפרחים הראשונים של העונה –

ומציגה בפניכם את זמזומית המדבר.

לפי אתר הפלורה, יש בארץ שנים-עשר מינים שונים של זמזומית – ובאמת הגיע הזמן שאני אספר גם עליהם.

ואם כבר, אז אני מתחילה עם אחת הזמזומיות היפות יותר (לפחות לדעתי).  

קודם כל, לגבי השם: זמזומית… הזמזומית היא אחד הפרחים שקראנו להם בילדותינו "פעמוני גשם" (יחד עם כדן ומצילות).
ברוב הארץ אפשר למצוא את הזמזומית המצויה. בבקעה, בחרמון ובמדבר ישנם כמה מינים נוספים ומיוחדים. זמזומית המדבר מאפיינת את המדבר.

מייק לבנה מסביר, שאם ממוללים קלות את פרחי הזמזומית – שומעים זמזום קל, ומכאן השם. אני חייבת להודות שמעולם לא שמעתי את הזמזום הזה… ודווקא ניסיתי למולל פרחי זמזומית פה ושם…

הצבע של רוב הזמזומיות בארץ הוא בין לבן לאוֹפְוָויט – צבע לא מאד מרשים. הצבע של זמזומית המדבר הוא תכול-סגלגל בהיר מאד, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה:

את שאר התמונות, כמו שאפשר לראות מהתאורה שלהן, צילמתי קרוב לשקיעה – והקרנים האחרונות של השקיעה גורמות לתכול הזה להראות לבנבן יותר…

אני מקווה שקוראיי הותיקים לא יופתעו, כשאני אספר שמבחינה גנטית, הזמזומית הקרובה ביותר לזמזומית המדבר היא זמזומית החרמון. כבר ראינו זוגות כאילה (כמו צבעוני החרמון וצבעוני ססגוני; ריבס המדבר וריבס אמיתי, ועוד).
ישנם צמחים רבים בנגב שהקרובים אליהם ביותר הם נמצאים בראש החרמון.

זמזומית המדבר היא מהמינים הראשונים של החורף – היא מתחילה לפרוח כבר באמצע דצמבר, וממשיכה עד סוף מרץ.

היא לא זקוקה להרבה – ואפשר למצוא אותה במקומות רבים במדבר, באיזורים שבהם יש פחות מ-150 מ"מ גשם לשנה.

נחמד לעקוב אחר תהליך הפריחה – הניצנים, שברגע הראשון נראים לי כמו אצטרובלים קטנים –

הפריחה מתחילה מלמטה – כבר דיברנו על סדר פריחה אקרופטלי

ועם התקדמות הפריחה, נובלים הפרחים התחתונים, ופורחים אילו שמעליהם –

התמונות צולמו לפני שקיעה באנדרטת הנגב, בתאריך 29.12.2012
והאחת שבה הצבע ברור – בחולות ממשית, 13.2.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

ציפורים ליד הבית – המשך

אני ממשיכה עם הציפורים שפגשתי בתחומי כפר סבא – ועכשיו הגעתי אל הבולבול, או בשמו המלא – בולבול צהוב-שת.

אני חושבת שיש אינספור בדיחות ושירים על הבולבולים, בעצם מקור השם בערבית, ומשמעותו – זמיר,
כי לבולבול יש שירה נעימה ומגוונת מאד.

מהבולבול אני עוברת לציפור שיר קטנה וחביבה מאד – דוחל שחור-גרון.

הדוחל הוא ציפור נודדת, שמגיעה אלינו בחורף. היא אוהבת שדות ובתה – איזורים פתוחים, ושמחה לעמוד בראש שיחים, קוצים או עצים נמוכים ולצפות על סביבותיה.
זו הנקבה –

וזהו הזכר –

אני חושבת שאין צורך להציג את הפשוש

ציפור שיר מוכרת ונפוצה מאד, אפשר לפגוש בה קוראת מתוך משוכות צומח (למשל, גדרות חיות) 

ציפור שיר אחרת שפגשתי הפתיעה אותי – זוהי נקבה של סבכי שחור-כיפה, שלמדתי להכיר בתחנת הצפרות בירושלים, ולא ידעתי שהיא נמצאת גם בכפר סבא.

השלדג לבן-החזה הוא עוף מרשים. למרות שמו (של-דג), הוא לא ניזון רק מדגים אלא גם ממכרסמים קטנים, ולא פעם אני שומעת – ורואה אותו – בכפר סבא.

הוא אוהב להשקיף מאד מגבוה – מצמרות עצים גבוהים, מאנטנות בראשי בתים רבי-קומות.
כאן, למשל – על חוט חשמל בקצה העיר, משקיף על ישובי השומרון:

אבל השלדג הגמדי – למיטב ידיעתי – ניזון מדגים בלבד, ולכן הופתעתי למצוא אותו בכפר סבא.

הוא ניצב מעל הבריכה האקולוגית שבפארק כפר סבא, אבל הדגים בבריכה הזו הם דגי זהב גדולים – בערך בגודל שלו – אני לא יודעת איזה מזון הוא מצא שם. אולי יש שם גמבוזיות?
מצד שני, מאד מאד שמחתי לפגוש אותו בעיר.

עוד עוף שבעיקרון מעדיף נופי מים, אבל מסתדר היטב בגנים ציבוריים בעיר הוא הסיקסק

המזון החביב עליו הוא חרקים, ובדרך כלל הסיקסקים חיים בזוגות. קשר בין בני זוג יכול להמשך עונה אחת, ויכול להיות גם קשר לשנים רבות.

ואני לא יכולה להתעלם מהדררה הירוקה – תוכי פולש שחי בארץ כבר מעל ל-30 שנים. אפשר למצוא להקות דררות ברוב הערים בארץ – מקרית שמונה ועד אילת. הרבה מהתגובות לרשימה הקודמת הזכירו את הדררות. אני יכולה לספר לכם שכיום אפשר למצוא בארץ כמה מיני תוכים חופשיים.
אילו היו על גג הבית שלי –

עד כאן חלק מהציפורים שאפשר לפגוש בעיר – ואני מבטיחה לכם שאם תתחילו לפקוח עיניים ואוזניים, תוכלו לגלות עוד ציפורים רבות!
התמונות צולמו בכפר סבא, בחודשים נובמבר-דצמבר (פרט לדררות שצלמתי בספטמבר) 2012
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

גם אני יצאתי לשלג!

בעקבות התמונות מירושלים של אנג`ולי, טליונת, מיקה ו-Ktumama– בנוסף לנגה ועינבלית שהציצו עם שלג מהגליל, ועוד כמה (סליחה אם שכחתי…) – גם אני הרגשתי צורך עז בשלג.

יצאנו לגליל – ובאופן טבעי למדי, הגענו לאיזור המירון.

כבר בדרך התפעלנו ממטעי עצי הפרי שהולבנו –

עלה גרניון נחמד הציץ אלינו מהשלג – אני חושבת שזה גרניון מאדים.

בעליה למירון פגשנו בלגן – ואת המשטרה… כבר חששתי שאנחנו עומדים לקבל שידור חוזר של הבלגן משנה שעברה, אבל הפעם המשטרה דווקא אישרה לאנשים להכנס עם המכוניות – כלומר, וויסתו את התנועה ולא חסמו אותה. אז לאחר שיחה עם שני שוטרים אדיבים, עלינו עם האוטו אל הפסגה.

בדרך עצרנו ליד עצי הקטלב. אני מאד אוהבת את הקטלב – הוא עץ יפהפה, הגזע האדמדם, העלים הירוקים – ובתוספת שלג זה באמת נפלא!

ככל שעלינו למעלה, השלג היה אבקתי, טהור ורך ויפהפה. תענוג שעדין לא הפשיר-וקפא מחדש. רק כמה עלי שלכת נפלו עליו וקישטו אותו

בפסגה השלג היה עמוק למדי – כחצי מטר – והקיף ברכות את עצי האלון

השקפנו לכיוון חורבת בק – האלון הבודד הגדול נראה נפלא עם השלג סביבו

צילמתי תמונה פנורמית (מודבקת מכמה תמונות) של השטח –

אחרי שנהנינו בשלג, זרקנו כדורי שלג, והשתוללנו קצת – נסענו לג`יש, לארוחת צהרים. באחת החצרות בכפר ראינו "חתול שלג" –

תראו איזה יופי נראה ג`יש בשלג, עם העננים הנהדרים בשמים –

זהו ההר ממול ג`יש, שם צילמתי בנובמבר האחרון את האחילוף הקטן

צלמתי את התמונות במירון ובסביבותיו בתאריך 10.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

יש נחלים בכפר סבא?!

אמנם התכוונתי להמשיך את רשימת הציפורים, אבל קשה לי להתעלם מהסופה והגשמים הרבים שירדו פה.
אני מלאת קנאה בכל אילו שיצאו להסתובב בשלג בירושלים, בגליל ובגולן – אצלינו בכפר סבא ירדו גשמים.

ככה, למשל, נראתה הכניסה לבנין שאני גרה בו ביום שלישי האחרון: המכוניות בתמונה חונות לצד המדרכה….
לשמחתי, אני חייבת לציין שהמים ירדו תוך שעה-שעתיים ולא ידוע לי על נזקים.

לפי המפות, בתחום המוניציפלי של כפר סבא ישנם שני נחלים – ואדי ציר ונחל הדס. הם יובלים של נחל קנה, שנשפך לירקון.
בנובמבר האחרון צלמתי את נחל הדס, יום אחרי גשם. זה נראה כך:

השבוע חזרתי אליו – אמנם לגדה מהצד השני (את התמונה מעל צילמתי בדיוק מהשטח הירוק במרכז התמונה הבאה) – אבל אי אפשר להתעלם מכמויות המים שזורמות בנחל:

נחל הדס נמצא בשולי איזור התעשיה של כפר סבא, ליד מחלף אלישמע. המים זורמים בו בשצף-קצב

בנובמבר צילמתי גם את ואדי ציר – הופתעתי אז לגלות שיש לו שם, כי אני חשבתי שזו סתם תעלת ניקוז, שעוברת בין איזור התעשיה של כפ"ס לבין מושב שדי חמד.  

ותראו איך זה נראה היום – עומק המים שם הוא 2-3 מטרים להערכתי.

 

מעל הנחל, ממש בכניסה לשדי חמד, ישנו גשרון –

 

בגשם הוא נראה ממש מרשים!

וכיון שאני לא יכולה בלי משהו חי, אוסיף גם לבנין משוייש – אחד מני רבים שפגשתי ליד נחל הדס בנובמבר. השבוע לא ראיתי שם פרפרים…  

התמונות צולמו בכפ"ס – בנובמבר 2012 וב-8.1.2013

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ציפורים ליד הבית

רציתי קצת לספר על הציפורים שאפשר לראות ליד הבית.

כי למרות שבאמת זה כיף לנסוע לצפות בפלמינגו, או לראות פרחים נדירים – רוב בני האדם חיים באיזורים עירוניים, ונאלצים להסתפק בטבע העירוני.

ולכן, כל התמונות ברשומה היום צולמו בכפר סבא.
אני מתחילה עם דרור הבית – ציפור נפוצה ומשובבת לב. אני מאד אוהבת לראות את הדרורים מתרוצצים סביב. במיוחד נהניתי לפני כמה שנים, כשזוג דרורים קיננו בפתח צינור אוורור בבנין שלנו…

עוד אחד מהנפוצים והמוכרים הוא העורב האפור – זהו מין אופורטוניסטי, שמנצל היטב את קרבת האדם ומתרבה במיוחד באיזורים עירוניים.

אבל אם תסתכלו על עץ האיזדרכת עליו יושב העורב, תראו שיש סביבו להקה שלמה של ציפורים אחרות – זהו תור הצווארון. קרוב של הצוצלת, ניכר בצווארון השחור היפה שהוא עונד –

לפעמים אפשר לצפות גם בדורסים. הבז המצוי הוא דורס נפוץ וחביב עלי מאד. בשנים האחרונות נערכו מעקבים אחרי בזים שקיננו על רבי קומות. אני פגשתי את הבז הזה בפארק כפר סבא –
אבל בעבר כבר צילמתי בז על האנטנות שעל גג ביתי.

את העקב המזרחי (בעצם, שמו המלא הוא עקב חורף, תת מין מזרחי) פגשתי בשדות בשולי העיר. הוא גדול יותר, ופחות סביר למצוא אותו בתוך העיר.

הדוכיפת – שהוכתרה להיות הציפור הלאומית שלנו – מאד אוהבת מדשאות. היא משוטטת בהן, וצדה חרקים. יש כמה דוכיפתות שאני פוגשת באופן תדיר בגן הציבורי ליד ביתי

בשנים האחרונות התרבו מאד המאיינות המצויות. פולש שהגיע אלינו מהודו – מספר פרטים של מאיינה שולחו לחופשי מפארק הצפארי בתל אביב (לפני כ15 שנים), וכיום אפשר למצוא להקות גדולות של מאיינות מנהריה בצפון ועד באר שבע בדרום.

המאיינות הן ציפורים חזקות וחכמות, ויש להן שירים יפים ומגוונים. לצערי, אחד המזונות החביבים עליהן הוא גוזלים של דרורים וחוחיות – ולכן אני מאד לא אוהבת אותן.

בכל שנה בסתיו חוזרים אלינו הנחליאלים – חלקם נשארים אצלינו כל החורף, וחלקם ממשיכים דרומה לאפריקה.

הנחליאלי הלבן הוא ציפור מאד חביבה. הוא נוהג לעמוד ולנענע את זנבו מעלה-מטה בחינניות – ומכאן הוא קיבל את שמו האנגלי –  Wagtail.

עוד ציפור ששמחתי לגלות בתחומי העיר היא הירקון. הירקון הוא קרוב של החוחית, וניכר בצבעיו הירוקים-צהובים. אני מכירה אותו מחיפה והכרמל, וזו הפעם הראשונה שפגשתי אותו בכפר סבא.

 

הירקון הוא יציב בארצנו – אפשר למצוא אותו בעיקר במרכז ובצפון, אם כי פגשתי אחד בבאר שבע, ליד אנדרטת הנגב.

הרשימה כבר מתארכת, לכן אני אפסיק פה – ואמשיך ברשימה הבאה.
את התמונות צלמתי ברחבי כפר סבא, בנובמבר-דצמבר 2012

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

קצת ספורט לרווחת הקוראים

דבר ידוע הוא, שחשוב לעמל את הגוף ולחזק אותו, ולכן אני מגישה לכם שיעור ספורט – היום נשחק משחק קרוקט.

נתחיל בחימום הגוף: פתלו את צווארכם והגיעו עם הפנים אל מרכז הגב:

עכשיו מתחו את הצוואר ישר ככל האפשר, והניעו את הראש מצד לצד, נסו לכסות כ-270 מעלות בסיבוב הראש.
המתקדמים יכולים לסובב את הראש תוך כדי עמידה על רגל אחת.

הרימו את הרגל והעבירו אותה מעבר לראש –

ועוד כמה תרגילים של פיתול הצוואר – נסו לפתל פעם לימין ופעם לשמאל (בו זמנית כמובן) –

אחר כך הרכינו את הראש אל חזה

וכעת, למשחק הקרוקט – אני מעבירה את הבמה אל לואיס קרול, בתרגומו המופלא של אהרון אמיר:

עליזה מדומה היתה כי מימיה לא ראתה עוד שדה קרוקט מוזר כל כך: כל כולו תלמים וגבלים; כדורי הקרוקט היו קיפודים חיים,

הפטישים – שקיטנים חיים, והחיילים הוצרכו להקמר ולעמוד על ארבע, כדי לשמש קשתות.

בראשונה התקשתה עליזה בשקיטן שלה: הצלח-הצליחה לשרבב את גופו, בנוח למדי, תחת זרועה, כשרגליו סרוחות-מדולדלות. אבל בדרך כלל, משאך יישרה את צווארו כיאות, ואמרה להכות בראשו של זה בקיפוד –

היה זה מתפתל ונזקר ונותן בפניה עינים מפיקות תמיהה כדי כך שאנוסה היתה לפרוץ בצחוק.
ואם שרבבה את ראשו מטה, ואמרה להתחיל שוב – מוצאת היתה למרבה-הדאבה שהקיפוד נגול וכבר הוא זוחל ומסתלק.

לבד מכל אילה, הרי דרך-כלל היה גובל או תלם עומד לה לשטן בכל מקום שרצתה לשגר את הקיפוד שמה, והואיל והחיילים הנקמרים קמים היו תמיד ומוליכים עצמם לכאן ולכאן, באה עליזה עד-מהרה לכלל מסקנה כי אכן זה משחק קשה עד מאד.

המשחקים שחקו כולם בבת-אחת בלא שימתינו לתורם, והם מריבים בכל העת, ומתכתשים על הקיפודים; ולא ארכה השעה והמלכה נמלאה עברה וזעם, והיתה מהלכת הלוך ורקוע, ומצעקת: "ערפוהו!" או "ערפוהָ!" אחת לדקה בערך.

עד כאן שיעור הספורט שלנו להיום….
את השקיטנים (בסדר, בסדר – פלמינגו מצוי) צלמתי בבריכות ליד חוף נחשולים בתאריך 1.1.2013
את הקיפוד צלמתי בכפר סבא, 24.11.2012

הורודים-לבנים הם בוגרים, והאפורים הם צעירים.
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. ויש עוד כמה באלבום, כאן.

הסרטתי את הפלמינגו, כי הם כל כך חמודים –

הנה הגרסא של דיסני למשחק הקרוקט המופלא:

המדבר באריזת מתנה

לכבוד השנה החדשה, החלטתי להגיש לכם את המדבר באריזת מתנה –
ירדנו לנגב, לחפש פרחים. וגם מצאנו – אבל הפעם אני מתמקדת דווקא בעלים.

כבר כתבתי פה על חבצלת הנגב, שהיא דומה מאד לחבצלת החוף – רק מעט יותר קטנה. כתבתי גם שלפי ההשערות, היא התפתחה מחבצלת החוף – עובדה שהזרעים שלה מצופים מעטה שחור שנועד לעזור להם לצוף על המים, ולהגן עליהם מפני המלח בים; למרות שהיא גדלה במדבר שבו אין ים.
כשהפרי בשל והזרעים מתחילים להתפזר, הם נראים כך:

היחוד של חבצלת הנגב הוא דווקא בעלים שלה.

הם נראים כמו סרט מתנה, שסלסלו אותו יפה-יפה

וממש אפשר לחשוב שמישהו קישט את המדבר בסרטי מתנה ירוקים ויפים –

עובי הסרטים, הכמות והגודל משתנים מחבצלת אחת לשניה. זו, למשל, חבצלת צעירה יותר – העלים צרים יותר –

לזו יש עלים רחבים יותר –

ואצל זו רואים את הפרי שבנוי משלוש פרודות, וכל פרודה מכילה זרעים שחורים –

בטיול פגשנו עוד עלים יפים של צמחים מיוחדים. למשל העלים של הקדד הקהירי, שכבר כתבתי עליו והיללתי את יופיו בכל שלב (עלים, פריחה, פרי) –

עוד עלים מקסימים ומיוחדים הם העלים הגלוניים של החצב הגלוני – כאן אפשר להבין מאיפה הוא קיבל את שמו –

ושושנת עלים קטנה במיוחד – בקוטר 5 ס"מ בערך – זו השושנת של בן-חצב מדברי – קרוב של בן-חצב סתווי, פורח כמוהו בסתיו – ומעולם לא פגשתי אותו פורח…
אני מקווה להגיע אליו בשנה הבאה.

עוד דבר מרשים שפגשנו בחולות – פטריה.

זו פטריה גדולה מאד, שגדלה בחולות, בקרבת אקליפטוסים. שמה פסיפסית החולות (ותודה לפטריותית על ההגדרה). היא שייכת למחלקת פטריות הכרס – פטריות שנראות לרוב כמו כדור סגור, עד שהן מבשילות – ואז הן מתפוצצות ומפיצות את הנבגים שנראים כמו אבק.
הפטריה הזו כבר התפוצצה, ומה שאנחנו רואים פה אילו השאריות לאחר הפצת הנבגים. המטבע למטה נועד לקנה מידה – להבהיר כמה היא גדולה.

התמונות צולמו בחולות משאבי שדה ובחולות ממשית, בתאריך 29.12.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תוספת, בעקבות שאלתו של עופר D – למה לצמחים רבים במדבר יש עלים מסולסלים, גלוניים, מתולתלים?

את ההסבר מצאתי בספר "הצומח בנגב" של פרופ. דנין:
לעלים יש פיוניות – פתחים זעירים דמויי פה, שדרכם מתבצע חילוף הגזים של העלה – שאיפת CO2 בעת פוטוסינתזה, שאיפת חמצן בעת נשימה. דרכם גם מתאדים מים מהעלה. 
כשהעלה מקופל, והפיוניות לא פונות ישירות אל השמש – אידוי המים יהיה נמוך יותר. כלומר, זו בעצם עוד שיטה לחסכון במים במדבר.