לפני כמה ימים, הסתובבתי בשדות מזרחית לכפר סבא – כחלק מסקר הטבע העירוני שאני משתתפת בו. לפתע, התרומם דורס גדול כמה מטרים לפני –
נעמדתי לצפות בו ולנסות לצלם, ולהפתעתי הוא לא ברח. הוא הסתובב סביבי במעוף נמוך כמה פעמים, ואז התרחק מעט.
הוא ירד לשדה ונעמד לצפות מה אני אעשה.
זיהיתי שזהו עקב, אבל לא הייתי בטוחה איזה.
מאוחר יותר, ידידי קרקל וגם שי אגמון מדף הצפרים ב-Facebook זיהו אותו כעקב עיטי.
הבנתי שהפרעתי לו… התקדמתי עם השביל – לראות מה הוא השאיר מאחור. בצד השביל היה פגר עוף, מנוקה מנוצות – הטרף של העקב.
(אם מישהו מעוניין, אפשר להקליק כאן בשביל לראות את תמונת הטרף. לא מלבב במיוחד – פגר של ציפור, ללא ראש…)
החלטתי לראות מה הוא יעשה. התרחקתי מהפגר למרחק מספיק גדול כדי שאני לא אֶרַאֶה לעקב כאיום, והתיישבתי על הקרקע, בין הצמחיה בשולי השביל. בינתיים העקב עמד וצפה – בעיקר לכיווני, אבל גם לשאר הכיוונים.
אחרי כמה זמן הוא פרש כנפיים, התרומם באוויר, ונחת – שוב בשדה, אך קרוב יותר לטרף שלו.
וכך זה המשיך עוד פעמיים-שלוש, כשבכל פעם הוא עושה סיבוב באוויר – ונוחת בחזרה בשדה.
הוא כמעט הגיע אל השביל, אבל… לצערי הרב, אז הגיעו שני אנשים אחרים שהלכו בשדה – הם הבהילו את העקב והוא ברח מהם.
ראיתי אותו נעמד בקצה השדה וממשיך לצפות לכיוון הארוחה שנגזלה ממנו בצורה כל כך פתאומית…
כשהאנשים התרחקו, הוא חזר וחיפש את הטרף.אני כבר הייתי רחוקה מאד ממנו בשלב הזה, ואני לא יודעת אם הוא אכן מצא את ארוחתו. אני מקווה שכן – השמש התחילה לשקוע, ולרוב העופות אין חוש ריח.
העקב העיטי הוא דורס יציב בישראל, כלומר אפשר לפגוש אותו כל השנה.
העקב העיטי הוא עוף דורס. אני פגשתי אותו ליד עוף קטן יותר שהוא טרף, אבל מזונו כולל שלל בעלי חיים – יונקים קטנים, כמו עכברים ושפנים; זוחלים – בעיקר חרדונים; ציפורים שקטנות ממנו, ואפילו חרקים – כמו חרגולים.
התמונות צולמו בכפר סבא, בתאריך 24.12.2012
אני אמנם מצטערת מאד על שהפחדתי את העקב והרחקתי אותו מארוחתו, אבל מצד שני – עבורי זו היתה חוויה מרגשת, לשבת בשולי השדה ולצפות בו ממרחק לא גדול.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
פרחים, פרפרים וכל מיני 