Venezia, Mio Amore – חלק ראשון – פרחים, פרפרים וכל מיני

בקיץ האחרון הייתי בונציה בפעם הראשונה בחיי, ומה אומר? התאהבתי.

הסמטאות הצרות, התעלות, הסירות, החנויות, האנשים – זו באמת עיר מקסימה.

אז בואו איתי לטיול בעיר הקסומה הזו.

התעלה המרכזית בונציה היא התעלה הגדולה – Canal Grande. זו תעלה שחוצה את העיר לשניים, והיא הרחבה והגדולה ביותר.
משני צידי התעלה ישנם ארמונות, בניינים מפוארים ותעלות קטנות יותר שמזמינות אותנו לצלול לעיר.

כיון שגם ספינות גדולות יחסית עוברות בקאנאל גראנדה, עד למאה ה-19 היה רק גשר אחד שחצה את התעלה: גשר הריאלטו המפורסם – Rialto.
במהלך המאה ה-20 נבנו עוד שני גשרים, ובשנת 2008 נבנה גשר חדש – ליד פיאצלה רומא (שזו תחנת האוטובוסים של ונציה, והמקום האחרון אליו מגיעים כלי רכב על גלגלים).
זהו הריאלטו:

ליד גשר הריאלטו נמצא שוק הפירות והירקות של ונציה. ראינו אותו מרחוק.
על הגשר יש חנויות, עמוסות תיירים; וגם מלאכים – הנה אחד מהם:

הסמטאות של ונציה מאד צרות ומבלבלות. נורא קל ללכת לאיבוד שם. בגלל זה, ברחבי העיר תלויים שלטים צהובים עם חיצים, המכוונים לכמה נקודות מרכזיות.
אז גם אם התבלבלתם בדרך, פשוט תמשיכו – עד שתראו שלט צהוב שיכוון אתכם לאחת מהנקודות המרכזיות בעיר.
כאן בתמונה אפשר לראות שילוט Alla Ferrovia – שזו תחנת הרכבת של ונציה, ו-Per Piazzale Roma – אל תחנת האוטובוסים.
יש גם שילוט אל הריאלטו, כיכר סן מרקו ועוד.

ואם כבר הזכרתי את כיכר סן-מרקו…
בספר "מלך הגנבים" של קורנליה פונקה, היא כותבת:
"כמו שאומרים תמיד, כל מי שנמצא בונציה – מבקר לפחות פעם אחת ביום בכיכר סן מרקו" – גם אנחנו ביקרנו שם.
הכיכר יפה ומרשימה, ומלאה יונים. כמובן, האכלנו אותם – והן טיפסו עלינו.

העמודים של ארמון הדוג'ים (הדוג'ים היו שליטי ונציה) מפוסלים בשלל צורות. כמעט לכל עמוד יש תבליטים אחרים, ואין שימוש ברעיונות הקלאסיים היווניים. אספתי כמה דוגמאות –

גם כאן לא נערכנו מראש עם כרטיסים, אז לא נכנסנו לקתדרלה, למגדל הפעמונים (שדוקא יש בו מעלית) או לארמון הדוג'ים.
זהו מגדל הפעמונים:

הכנסיה – כנסית סן מרקו – נקראת על שם מרקוס המבשר – קדוש נוצרי מהמאה הראשונה לספירה, שנקבר במקור באלכסנדריה.
זהו מרקוס, שניצב בראש הכנסיה:

במאה התשיעית לספירה, אנשי ונציה – שרצו להגדיל את עירם ולהפוך אותה לחשובה יותר, חיפשו פטרון לעיר. פטרון שיהיה מוצלח יותר מהקדוש הקודם שהיה להם, שכנראה לא היה מרשים במיוחד.
הם נסעו לאלכסנדריה, חטפו את שרידי גופתו של מרקוס, והביאו אותו לקבורה בונציה. על מקום הקבר נבנתה הקתדרלה של העיר – כנסית סן מרקו.
זהו הפסיפס בן המאה ה-11, המתאר את הבאת שרידי סן מרקו לונציה –