דמומית עבת-שיבולת – Adonis aestivalis

יש לי עוד חוב אחד מהדרום – עוד דמומית אחת.

 

אחרי שהצגתי את הדמומיות הנפוצות ביותר, אני מגיעה אל אחת הנדירות – זו שלדעתי היא המיוחדת ביותר – דמומית עבת-שיבולת.

הדמומית הזו היא אחד המינים הנדירים בארץ – צמח בסכנת הכחדה שידוע בערך מעשרה אתרים – וזהו. רוב האתרים הם בבקעת ערד, או סמוך לה – למשל, בדרום הרי חברון.
לפי הכתוב, היא נמצאת גם בבורות לוץ בהר הנגב, אך מאד מאד נדירה שם.

 

הדמומית הזו מיוחדת, קודם כל, בצבע הכתום שלה – כתום נפלא וחם.

הפרי שלה, כשהוא מבשיל, נראה כמו שיבולת מעובה – ומכאן מגיע שמה.

היא גדלה באדמות לס, ומסתדרת היטב עם חקלאות מסורתית.
אבל החקלאות המודרנית  – חריש עמוק יותר וציוד מכני כבד – פוגעים בה, והיא לא מסתדרת איתם. לכן היא נדחקה לאיזורים מעטים.

לפי הספר האדום, בממלכת ירדן היא נפוצה מאד ואפשר למצוא שם מרבדים כתומים מבהיקים של הדמומית הזו.

 

המקום הטוב לפגוש בה, לטעמי, הוא השמורה שמול תל ערד. שם היא פורחת בצוותא יחד עם איריס שחום, ואפשר להנות משניהם יחדיו.

אם מסתכלים, למרות שהשטח נראה מדברי וכמעט ריק –

יש המון פרחים קטנים מסביב. פה, למשל, בנוסף לדמומית עבת השיבולת ולדמומית המשוננת – פורח קדד באר-שבע בצהוב, ויש עלים של חלמית.

התמונות צולמו בתל ערד, 31.3.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!