תורמוס ההרים – Lupinus pilosus – פרחים, פרפרים וכל מיני

אני ממשיכה עם מרבדי הפריחה הנפלאים שממלאים את הארץ עכשיו, והיום אני פורשת מרבדים כחולים של תורמוס ההרים.

בעצם, כשבקרתי את התורמוסים – הפריחה עדין לא היתה בשיאה. יש עוד הרבה ירוק בין הכחולים, יש עוד לאן לשאוף…

התורמוסים הם צמחים נפלאים בעיני. אפילו העלים שלהם יפים ומיוחדים, במיוחד אם הגעתם אליהם אחרי הגשם:

תורמוס ההרים הוא המין בעל התפוצה הרחבה ביותר מכל מיני התורמוסים בארצנו – הוא גדל בהרים באיזור הים תיכוני אצלינו, וממשיך צפונה לטורקיה, יוון, וגם לאיים בים התיכון.

השם הלטיני של התורמוס – Lupinus – משמעותו זאב. כבר הסברתי את מקור השם הזה כשכתבתי על התורמוס גדול-העלים שפגשנו בטיולינו בארה"ב לפני שנתים וחצי.

התורמוס מואבק על ידי דבורים. האבקה והאבקנים שלו נמצאים בחלק התחתון של הפרח, חבויים בין ארבעה עלי כותרת (שנים חיצוניים ושנים פנימיים)
אין לו צוף אלא רק אבקה. כאשר הדבורה לוחצת על הפרח – מעט אבקה נלחצת החוצה, ממש כמו משחת שיניים שנלחצת החוצה מהשפופרת.

אחרי שהפרח הופרה, צבע המרכז שלו משתנה מלבן לסגול-בורדו. זהו מנגנון חכם שנועד לאותת לחרקים שאין צורך לבקר יותר את הפרח הזה. ישנם עוד פרחים רבים שמשתמשים במנגנון דומה.

מאד נהניתי לראות את פרחי התורמוס על רקע של פרחים אחרים, שמבליטים אותם. למשל כאן: כלנית אדומה מימין, ושיח זוהר של קידה שעירה משמאל:

השם "תורמוס" הוא שם עתיק, כבר בתלמוד מסופר עליו, ומצוין שיש לשלוק את הזרעים שלו היטב במים שבע פעמים, כדי להפטר מהרעלים – ואז ניתן לאכול אותם.
זרעי התורמוס נחשבים בעיקר למאכל עניים.