יקינתונית מעורקת – Hyacinthella nervosa

a03

הבעיות בתפוז מקשות עליי (שוב) – הפעם האלבומים שלי מושבתים ואין לי אפשרות להעלות תמונות.

a15

אבל אני לא נכנעת, אני לוחמת. הפעם אני נעזרת ב-Flickr לתמונות שלי – כי אני רוצה להציג פרח מיוחד מאד. הפרח שלי היום הוא יקינתונית מעורקת.
כן, כן – שוב אני משרכת את דרכי בגשם וברוח בעקבות איזה פיצקלה!

a14a

הסיפור שלי עם היקינתונית התחיל לפני שנתיים: נסענו לטיול בבקעת הירדן, והלכנו במסלול העולה בנחל תלכיד ויורד בנחל פיראן. זהו מסלול למיטיבי לכת, מסלול קשה ויפהפה – עם טיפוס סלעים וירידה במפלים.
בשלב מסוים קצת התעכבתי מאחור (טוב, אני מודה. אני לא בכושר…),  ופתאום ראיתי פרח קטן ותכלת – דומה לזמזומית, אבל לא בדיוק. צילמתי אותו:

 a00

קראתי לשאר חברי לטיול, אמרתי שמצאתי פרח לא-מוכר, אבל דומה לזמזומית. התשובה היתה "אה, בשביל זמזומית אנחנו לא חוזרים…"
לאחר מכן, ביקשתי זיהוי – ויובל ספיר הסביר לי שזו יקינתונית! מאד התרגשתי: היקינתונית היא צמח נדיר מאד. בארץ היא פורחת רק בבקעת הירדן. אני פגשתי אותה ואפילו לא ידעתי… החברים שלי די התבאסו שהם לא חזרו לראות אותה…

a08

השנה, לעומת זאת, נסענו במיוחד לפגוש אותה – וכבר ידענו מה אנחנו מחפשים. נסענו אל הסרטבה, ולמרות הגשם, עצרנו (בנקודה שהיתה ידועה לאחד מאיתנו) ויצאנו לצלם יקינתוניות.

a05

המורד (רגע אחרי הגשם)  נראה כך:

a07

אבל אם מסתכלים קצת יותר מקרוב, רואים שהוא מנוקד בכחול –

a06

והכחול הוא כחול של יקינתוניות! היו שם מאות יקינתוניות, אולי אפילו אלפים!

a16

היקינתונית קרובה ליקינתון. את השם הלטיני שלה – Hyacinthella – הייתי מתרגמת ל"יקינתונ'לה"…

a13

הצמח כולו קטן – בערך 10 ס"מ גבהו, כל פרח הוא בגודל 2-3 מ"מ, וגם הפרי קטנטן – הפירות גם הם בערך בגודל 2 מ"מ:

a01

 הוא קרוב לכדנים שכבר הצגתי בבלוג, וגם לזמזומית – שלא הצגתי. עלי הכותרת מאוחים יחד לכוסית או כד קטן.

a09

בין הכדנים פרחו גם זהביות – זוהי זהבית אשונה, הדומה מאד לזהבית השלוחות שכבר הצגתי בבלוג. הדרך היחידה להבדיל בינהן היא לעקור אותן ולבדוק את הפקעת – או, הדרך העדיפה בעיני – היא הדרך הסטטיסטית. ד"ר אורי פרגמן-ספיר מהגן הבוטני  בגבעת רם אמר לי שהוא בדק זהביות באיזור הסרטבה מספר פעמים בעבר, וכולן היו ממין זהבית אשונה. לכן, באופן סטטיסטי, הוא מעריך שגם זו זהבית אשונה. אני מקבלת את ההערכה הזו, בין אם הזהבית בפוקוס ובין אם לא.

a04-horz

היקינתונית פורחת מלמטה למעלה – בסדר אקרופטלי (שכבר הזכרתי לא פעם)

a12

וכשחלף הגשם ויצאה השמש, ניסיתי לצלם אותה עם פסגת הסרטבה מאחוריה. הפסגה המשולשת היא קרן הסרטבה:

a02_5628

התמונות צולמו במורדות הסרטבה, בתאריך 28.1.2012
פרט לאחת שצולמה בנחל תלכיד, בתאריך 9.1.2010

a10

 

מוזמנים להקליק על התמונות – על מנת לעבור לראות אותן בFlickr בגודל מלא. שימו לב שהן נפתחות באותו חלון ולא בחלון חדש – לכן, אם רוצים לחזור לרשימה צריך להקיש Back.

a11-horz

  

מרווה מצויה – Salvia verbenaca

מרווה היא אחד הסוגים היפים בארץ – יש מרוות נפוצות ומקסימות. היום אני מציגה – מבין מיני המרווה – את המרווה הפותחת את עונת המרוות: המרווה המצויה.

 

המרווה המצויה מתחילה לפרוח כבר בנובמבר, באיזור הים תיכוני. היא שכיחה למדי, וקטנה, ולא בולטת בשטח.

הפרחים גדלים בדוּרִים לאורך הגבעול – אבל מה זה דּוּר? פתחתי את מילון אבן שושן –
דּוּר משמעותו עיגול, הקפה – למשל, הקפה שמקיפים השומרים במסלול השמירה שלהם, או שורה של קליעה בסל קלוע. בבוטניקה – המשמעות היא שורה של פרחים או עלים המקיפים את הגבעול באותו גובה.

  

לאחר שהפרח פורח, הפרי מתייבש ונראה כך –

סדר הפריחה במרווה הוא מלמטה למעלה: כל יום (או כמה ימים) נפתח דור חדש של פרחים, מעל לדור הקודם.
הקוראים הותיקים שלי ודאי כבר זוכרים שלצורת הפריחה הדו קוראים סדר אקרופטלי

 

 המרווה הזו היא לא גדולה – היא קרובה בגודל למרווה הדגולה, כלומר גובה הצמח כ-20 ס"מ.

המרווה פורחת בארץ בכל האיזור הים תיכוני, ויורדת גם לצפון הנגב. היא לא נדירה, אבל גם לא מאד נפוצה.
בעולם היא פורחת ברוב אירופה, כולל אנגליה, וממשיכה מזרחה להרי הקווקז ודרומה אל צפון אפריקה.

 

התמונות צולמו:
בשמורת בני ציון, בתאריכים: 7.2.2006,  2.12.2006, 5.1.2008
בשמורת חורבת דרכמון, 19.1.2012

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

שיטה מלבינה – Faidherbia albida

במסגרת השתלמות רת"ם האחרונה, נסענו לראות את השיטה המלבינה ליד חורבת דרכמון – בחוף הכרמל.


שרביטן מטפס על שיטה מלבינה

השיטה המלבינה היא עץ ממוצא סודני, שגדל בסוואנות של מזרח אפריקה. שם אפשר למצוא אותו באיזורים של פֶּשֶט-הצפה – כלומר, אזורים שלפעמים הם פשוט מוצפים במים (לפרק זמן ארוך מאד) בעומק של סנטימטרים בודדים עד חצי מטר, בשטחי ענק.

בארץ השיטה גדלה בערך בתריסר מקומות, תמיד באיזורים גשומים יחסית (לפחות 350 מ"מ גשם לשנה) ונמוכים. ליד חורבת דרכמון זוהי אחת הנקודות הצפוניות ביותר, ולכן באנו בשמחה אל השיטה.
הנה שדירת השיטים – ממש נושקת לחממות ולשדות של המושבים הסמוכים:

התקרבנו אל השיטים – ופתאום השתרר שקט. דומיה. אתם מכירים את המצב הזה, שפשוט המלים נבלעות ולא יודעים מה לומר? שמתחשק לקחת נבוט ופשוט להרביץ למישהו, אבל אנחנו מנומסים מכדי לעשות את זה?
כך נראה הצד השני של שדירת השיטים:

השדירה גדלה צמוד לחממות פלפלים, והחקלאים באיזור פשוט זורקים את כל הזבל – פלפלים רקובים, שקים קרועים וכל מיני – על השיטים ולמרגלותיהן.

אני לא באמת יודעת מה חשבו להם אילו שטינפו כך את השטח. העצים הללו הם ערך טבע נדיר ומיוחד. ומה גם שלא נראה לי נעים לבוא בבוקר לעבודה ולראות את כל הזוהמה הזו. למה לחיות בטינופת?

השיטים, לצערי הרב, לא כלולות בתחום שמורת הטבע חורבת דרכמון. השמורה מתחילה פחות מ-100 מטרים מהן.
שלחתי מכתב למשרד להגנת הסביבה, והם פנו אל מחלקת התברואה של המועצה המקומית חוף הכרמל. אם תהיינה התפתחויות אני מבטיחה לדווח.

בינתיים אני אספר עוד על השיטה המלבינה. כמו שכתבתי, מוצאו של העץ בסוואנות של מזרח סודן. איזורים חמים יותר מהארץ שלנו, ובזכות ההצפות – רטובים יותר.


לכן אצלינו, בעצם, קשה לשיטים. פחות מים, בחורף נעשה קר… ובגלל זה ההתנהגות שלהן משתנה.

השיטים רגילות לפרוח פעמים בשנה – בראשית הקיץ ובראשית החורף. אבל בחורף שלנו קר להן – אז הפרחים לרוב לא מגיעים למצב של פריחה, ונשארים ניצנים קפואים –

גם הפרחים שכן פורחים, אפילו בקיץ – לא מגיעים לפרי. השיטה המלבינה בארץ אינה מוציאה פירות!

הריבוי בארץ הוא וגטטיבי: ריבי אל-מיני. השורשים שולחים שלוחה הצידה, וממנה עולה גזע חדש. כך נוצרות שדרות של שיטים, או איזורי סבך – כמו בשמורת השיטה המלבינה צפונית לאשדוד.

היא נקראת מלבינה כיון שהגזע והענפים צבעם בהיר מאד, כמעט לבן.
לשיטה יש עלים עדינים, כמו נוצות – הם מאד יפים בעיני.

 

התמונות צולמו כולן בשולי שמורת חורבת דרכמון, בתאריך 19.1.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – לפחות את תמונות העלים, הם מאד יפים.

 

בר-עכנאי שיחני – Echiochilon fruticosum

  

היום אני מציגה צמח צנוע ולא בולט, אבל נחמד מאד. פרח בצבע תכול-סגול עדין ונעים: בר-עכנאי שיחני.

 

בר-עכנאי – כי הוא דומה לעכנאי – פרח ממשפחת הזיפניים, בעל צורה אסימטרית. הוא קטן יותר מהעכנאי. עוד הבדל הוא שלעכנאי ישנם אבקנים בולטים מהפרח, ולבר-עכנאי אין.

שיחני – כי הוא גדל כמו שיח קטן – למען האמת, הוא בן-שיח, שמגיע עד לגובה של חצי מטר.

 

בר-עכנאי הוא צמח חולות. הוא נפוץ בחולות סהרה וחצי האי ערב. אצלינו  הוא צומח בחולות הערבה, עולה לחולות ניצנה – ומשם אל מישור החוף.

  

בעבר, בר עכנאי היה נפוץ מאד בכל מישור החוף – אבל הוא נפגע קשות מהפיתוח במישור החוף לאורך המאה ה-20, וכיום הוא נפוץ בעיקר באיזור חולות ניצנים ודרומה להם.

  

בגלל זה מאד שמחנו לגלות קבוצה נאה של בני שיח באיזור חפציבה – בצפון חדרה. הגענו מוקדם אל השתלמות רת"ם, ולכן ערכנו סיור מקדים באיזור המפגש – ומצאנו מעל עשרה בני שיח פורחים.
רואים גם שחלק מהתמונות צולמו באור זריחה…

 

התמונות צולמו בחולות חפציבה בצפון חדרה, 19.1.2012
ובחולות ניצנים, צפונית לאשקלון 21.2.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

צב ביצות – Mauremys caspica

היום אני חוזרת אל רשומה שתכננתי לפרסם באוקטובר…

טיילנו אז בנחל הבשור, וראינו את החצב המצוי והחצב הגלוני פורחים בהמוניהם. היה יום חם מאד.

אחת הנקודות לאורך דרך הבשור היא גב שרוחן – שרוחן היתה עיר בנחלת שבט שמעון, שמופיעה בתנ"ך.
הזיהוי של התל במקום עם העיר שרוחן איננו ודאי, אבל ללא ספק ישנו שם תל, שרידים של ישוב ותיק – וקרוב לתל ישנו גב מים, שגם בסוף הקיץ עדין יש בו מים.

המים לא מאד מזמינים – מלאי ירוקת ואצות, וגם הריח לא משהו. אבל מסתבר שזה לא מפריע לדיירי המקום: צבי הביצות.

את פנינו קידמו ארבעה צבי ביצות, ששחו להם במים המג'וייפים, וכנראה כל כך היו רגילים לאיזור, שגם לבשו בעצמם "כתונת אצות"…

בעולם ישנם הרבה סוגים ומינים של צבי ביצות. משפחת צבי הביצות (Emydidae) מונה 28 סוגים ו-80 מינים. ישנם צבי ביצות בכל היבשות בעולם, פרט לאוסטרליה. אצלינו ישנו מין אחד יחידי – ולכן אנחנו קוראים לו פשוט צב הביצות.

צב הביצות היה מאד נפוץ בארץ – בכל נחל או מקווה מים מתוקים אפשר היה לראות אותו.
כיון שאילו התמעטו, אז היום צריך להתאמץ קצת יותר – אבל עדין, אפשר לפגוש אותו בשולי בריכות דגים, בנחל אלכסנדר ובנחל פולג, בעין אפק, בשמורת החולה ולאורך כל הנחלים בצפון – ולשמחתי, גם בגב שרוחן!

אורך שריון של צב בוגר הוא בערך 20-23 ס"מ. לא מאד גדול – ויחד עם זאת, גם לא מאד קל – הוא שוקל בערך 1.8 ק"ג!

 

זהו צב שחי במים מתוקים – לא תמצאו אותו על חוף הים.

הוא אוכל כל – אצות וצמחי מים מצד אחד, חסרי חוליות וחוליתנים קטנים מצד שני, ואם הוא ימצא פגר (גם גדול) – הוא בהחלט לא ייבחל בו כמזון.

וזה אומר שהוא בעצם אחד המנקים הטבעיים – יצור שתורם לאיכות הסביבה!

צב הביצות מבלה את רוב זמנו במים. טוב לו שם, הוא מוגן מסכנות, ויכול בעת הצורך גם להתחפר בקרקעית.
אבל במים קר, ולפעמים הוא אוהב לצאת לתפוס קצת שמש. אז פוגשים את הצבים בשמש, משתזפים בשורה על בול עץ – ממש כמו התמונה הזו שצלמתי בחולה לפני כמה שנים:

התמונות צולמו:
בגב שרוחן בנחל הבשור 10.9.2011
בשמורת החולה ובאגמון החולה בתאריכים 20.10.2011, 10.4.2010 ו-14.3.2006

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא

ולסיום, רק תראו איזה חיוך יפה הוא חייך אלי:

כֵּרְוָן מצוי – Burhinus oedicnemus

בפורום צפרות, נוהגים לפתוח שרשור יומי של תצפיות. כל מי שראה ציפור מעניינת, או יצא לסיור צפרות – מדווח שם, ולפעמים מוסיף גם תמונות.

והשבוע, לפתע ראיתי הודעה בשרשור היומי:  בין הוד השרון לכפר סבא נצפו כ-300 כרוונים!

כלומר, לא אחד או שנים, לא עשרות.. מאות! מאות כרוונים, במרחק של 5 דקות נסיעה מהבית שלי!

אז שלחתי מסר, בדקתי וחקרתי, יצאתי לשדה – ועכשיו אני יכולה לספר לכם על הכרוון!
כך נראה השדה במבט ראשון: שדה חרוש, תלמים-תלמים, פה-ושם נראה (במיוחד בחלק האחורי) שיש כמה אבנים פזורות:

אז כמו שניחשתם כבר, האבנים הללו הן כרוונים. כרוונים הם ציפורים קרובות יחסית לחופמאים, אבל בניגוד לחופמי – הם לא עופות מים, אלא מעדיפים שדות פתוחים, חולות, איזורים סלעיים.

 

הם אוהבים להסתובב על האדמה, ולא מאד אוהבים לעוף. בהתחלה הם יברחו, ורק אם יחשבו שיש סכנה – כמו אדם שהתקרב מדי אל שולי השדה – הם יברחו בתעופה למרחק קצר:

אם הסכנה תמשיך, אז הם יברחו למקומות מרוחקים יותר.  הם בהחלט מסוגלים לעוף, וחלקם נודדים בין אירופה לישראל ולאפריקה.

לכרוון יש עיניים צהובות, מקור צהוב שקצהו שחור – וגם רגלים צהובות (שלא רואים בתמונה הזו…)

הכרוונים עמדו בשדה, בין התלמים ועליהם – ואני הסתובבתי סביב לשדה, מקפידה לא לדרוך על התלמים (בכל זאת, מישהו עבד, חרש וזרע שם) – ומנסה בכל זאת להתקרב למרחק סביר לצילום…
בשלב מסוים קלטתי שיש הרבה יותר כרוונים שם ממה שחשבתי בהתחלה. כאן בתמונה אפשר לראות דוגמא: כמה כרוונים אתם רואים בתמונה? במבט חפיף רואים ארבעה. אולי חמישה. תגדילו ותספרו, אנחנו מצאנו שלושה עשר…

אם אתם רוצים לראות את אילו שאנחנו מצאנו, סימנו אותם בתמונה כאן.

הכרוון מתלהק בחורף ללהקות גדולות, ואני אכן פגשתי להקה גדולה – בעזרת התמונות שלי, הערכתי את גודל הלהקה בכ-150 ציפורים. רפי מפורום ציפורים שהפנה אותי לשם – כתב הערכה של 300. אולי ביום שאני עברתי שם חלק טיילו בשדה ליד…

ובקשר לשם… כרוון… שם מוזר, מה מקורו? באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבית כתוב שהשם העברי מגיע מהשם הערבי – כרוואן – והם קראו לו כך בגלל הקריאות שלו, שנשמעו דומות ל"כרוון! כרוון!" – בעצם, הקריאות דומות יותר לשם האנגלי: Curlew מאשר לשם הערבי (או העברי)

באביב – בסביבות אפריל – הלהקה תתפרק לזוגות, והם יחפשו מקומות לקנן.

אצל הכרוון "מקום לקנן" לא חייב להיות קן, או מקום סתר. יכול להיות סתם בשולי שדה, או באיזור חולי. הם חופרים גומה רדודה, בערך בעומק של 5 ס"מ, ומטילים בה 2 ביצים.
הם מטילים ביצים על האדמה, ואז נשארים לשמור על הביצים.

שני ההורים ישתפו פעולה וידגרו על הביצה במשך 26 ימים. אחר כך הם יטפלו באפרוחים במשך חודש וחצי – ואז יישלחו אותם לדרכם העצמאית.
אם הקן נהרס (למשל, ע"י טורפים)  – הכרוונים יטילו "הטלת מילואים" – ביצה נוספת תוטל, ויהיה נסיון נוסף להביא גוזל לעולם. זו שיטה נפוצה אצל הרבה מיני ציפורים – מגדלים ביצים בקן, ואם יש בעיה – ישלהם Plan B – ביצה נוספת שתוטל.

התמונות צולמו בהוד השרון, 12.1.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! 

  תוספת: בעקבות שאלות ששאלו אותי:
הכרוון הוא עוף גדול – בערך 40-45 ס"מ גדלו (כלומר, בערך כמו סיקסק).
הוא ניזון מחרקים, חסרי חוליות וזוחלים קטנים – כלומר, החקלאים יכולים לשמוח כשלהקת כרוונים מתנחלת להם בשדות: זו הדברה אורגנית מצויינת!

אכסף מבריק – Cytisopsis pseudocytisus

הידד, אילו גשמים נפלאים ירדו אתמול!  ומה עושים בגשם? כמובן, יוצאים לחפש פרחים.

יצאתי אתמול לכרמל, בתקווה שתהיינה הפוגות בין הגשמים. הגעתי אל הרומוליאה הצידונית – ולאכזבתי, כל הפרחים היו סגורים… אני באמת לא מבינה. 7 מעלות וגשם עז – וכבר סוגרים את הבסטה???

  

אז החלטתי לנסוע אל פרח אחר שרק התחיל לפרוח: צמח נדיר, שמופיע ב"ספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה" : האכסף המבריק.

כאן דווקא היתה לי הצלחה –
 האכספים פרחו בנקודה קרובה לכביש (אז לא צריך לשוטט בבוץ יותר מדי),
  ובדיוק היתה הפוגה בגשמים (כלומר, המטריה נשארה סגורה),
 הטמפרטורה זינקה ל-9 מעלות (חמים ונעים, לכל הדיעות) –
  ואני יצאתי לצלם!

רואים את טיפות הגשם על הפרח?

האכסף המבריק הוא בן-שיח נמוך ממשפחת הפרפרניים – שמשתרע על פני הקרקע. הפרחים שלו בצבע צהוב-עז, עם גביע אדום.

הוא נקרא "אכסף" בגלל הגוון של העלים – ירוק-אפרפר מכסיף. שילוב הצבעים הזה, של הפרח העז בצהוב-אדום, והעלים המכסיפים – הוא מיוחד ונפלא.
הוא קצת מאתגר אותי בצילום, ולהרבה מהתמונות כאן נאלצתי להוריד רוויה, וגם כך הצבעים עזים מאד.
(רוויה – Saturation – עוצמת הצבע בתמונה)

האכסף גדל בכרמל. טוב, בעצם יש עוד 2-3 נקודות ידועות מהגליל המערבי – אבל בעיקרון, בארץ הוא גדל בכרמל.

האכסף שייך לקבוצה מצומצמת של שבעה מיני צמחים שגדלים בארץ רק בכרמל – או כמעט רק בכרמל.
כבר הצגתי פה בבלוג את הרומוליאה הצידונית (זו שלא פרחה לי היום) והשום הסתווי, אני ודאי אגיע עוד גם אל ארבעת המינים הנוספים.

האכסף הוא עוד אחד מהפרחים שלא קראו את הספרים עליהם. בספרים כתוב שהוא פורח במרץ-אפריל, והנה לפניכם, טרי מהיום – אכסף פורח.

 

בספרים כתוב גם שהפרחים יושבים בקבוצות של 1-3 על ענף. וכמה יש פה? נכון. ארבעה.

מאד שמחתי לראות את האכספים פורחים – הם פורחים באיזור שבו השריפה בערה במלוא עוצמתה בשנה שעברה.  

 ממש ליד ראינו חור גדול באדמה – חור שנותר משורשיו של עץ אורן גדול, שנשרף כליל, עד לשורשיו.
הכרמל מלא "תזכורות" כאילה לשריפה. אבל החיים נמשכים, והאכספים שבו לפרוח!

 התמונות צולמו בכרמל, לא רחוק מחניון רקית, 11.1.2012

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

סתוונית הנגב – Colchicum ritchii

לפני שבועיים בערך, טיילתי ב"גן איריס" ופגשתי שם את סתוונית הנגב.

גן איריס הוא גן בוטני קטן ויפהפה, ששוכן בכפר יהושע. מקום מקסים, ונקודת מקלט נוספת לצמחים נדירים ומיוחדים. את הגן הקים אילן טל, תושב כפר יהושע. בגן שלו צומחים צמחים נהדרים ומיוחדים.

המפגש עם סתוונית הנגב היה, בשבילי, משמח במיוחד – שכן מעולם לא פגשתי אותה. זו היחידה מבין סתווניות ארצינו שלא פגשתי עדיין (פרט למין אחד שלא נצפה כבר שנים רבות).

בטבע היא פורחת ברחבי הנגב – מתחילה לפרוח בסוף דצמבר, ופורחת לאורך ינואר ופברואר. 

הסתווניות פורחות בצבעי ורוד ולבן. בדרך כלל, לכל מין של סתוונית יש צבע שהוא הנפוץ יותר – למשל, סתוונית התשבץ בדרך כלל תהיה ורודה, ואילו סתוונית בכירה – לבנה. עדיין, יהיו גם יוצאי דופן.   

סתוונית הנגב פורחת לעתים בורוד, ולעתים בלבן. לפי "לקסיקון מפה" לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, ככל שמדרימים – אחוז הפרחים הורודים יורד,  אבל (בניגוד למינים אחרים) אין צבע שולט בצורה מובהקת.

אחרי שפגשתי אותה בגן בוטני,  החלטתי שאני רוצה לחפש את הסתוונית גם בטבע! התחלתי לשאול ולחקור איפה לחפש אותה – ואמרו לי שבכל איזורי הלס. קו באר-שבע – ערד למשל.

אז החלטנו לנסוע לטייל בתל ערד. מעולם לא היינו שם, המדבר הוא איזור פחות מוכר לי. חיפשנו שותפים לטיול (בכל זאת, זהו טיול ארוך…) – ולשמחתי, מצאנו – גגג ומשפחתה שמחו להצטרף אלינו.

הטיול היה נחמד, הפיקניק אחריו – מקסים וטעים, וגולת הכותרת היתה שלוש סתווניות שמצאנו לצד כביש הגישה אל תל ערד.
העננצ'יק שלי והאקליפטוס של גגג הם כבר מכרים ותיקים, ומאד נהנים לטייל יחד – הם מתחילים לפטפט, ושוכחים את העולם סביבם…

הסתווניות שמצאנו בטבע היו רק לבנות – את הורודות שפה צלמתי בגן איריס. ובכל זאת, שמחתי לפגוש סוף סוף גם את הסתוונית הזו, בטבע.

הסתווניות הן פרחי סתיו – ישנם 65 מיני סתווניות בעולם, וכולם פרחי סתיו, או ראשית החורף. אצלינו בארץ, סתוונית הנגב "סוגרת" את עונת הסתווניות.

 

כשספרתי על סתוונית טוביה, הראיתי תמונה של אחד מעלי העטיף שלה – ובבסיסו היתה כוסית משוננת. בעצם זה נראה כמו שערות דקות וטורדניות.
כך סתוונית טוביה מגנה על הצוף מפני נמלים, שאינן מאביקות אותה – ומאפשרת גישה (וגמול – צוף טעים) לחרקים שכן יאביקו אותה – כמו דבורים.
אם תגדילו את התמונות כאן, ותסתכלו היטב – תראו שגם בבסיס עלי הכותרת של סתוונית הנגב ישנן שערות דקות – זהו מנגנון זהה, שנועד להגנה.

אבל כנראה אצל סתוונית הנגב המנגנון פחות יעיל – שכן ראינו הרבה נמלים על שלוש הסתווניות שפגשנו ליד תל ערד…

 

התמונות צולמו:
ב"גן איריס" בכפר יהושע, 29.12.2011
ובכביש הגישה אל תל ערד, 7.1.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 

 

 

 

גבתון עפרוני וחמש-עשרה שנים לתפוז

תפוז חוגג 15 שנים, ואני מלווה אותו בדיוק במחציתן. שבע וחצי שנים.

ביום רביעי האחרון פגשתי שתי להקות של גבתון עפרוני – ציפור שיר שחורפת בצפון הארץ. שמה הלטיני: Miliaria calandra.
אפשר לפגוש להקות גבתונים עכשיו במרכז הארץ ובצפונה. אני פגשתי אותם בגולן ובגליל התחתון. אילו ציפורים חביבות מאד, דומות לדרורים גדולים במיוחד.
כעת, אתם מוזמנים לשבת בנוחות, להרגע, לדמיין ציוצי ציפורים (או להקשיב בויקיפדיה) – ולקרוא את סיכום הדרך שלי עם תפוז.

התחלתי לגלוש בתפוז בפורום שמירת טבע, כשחיפשתי עזרה בזיהוי פרחים, במרץ 2004.  עוד לא היתה לי מצלמה דיגיטלית,  ובכל זאת ניסיתי למצוא מי שיעזור לי לדעת מה ראיתי.
ואתם יודעים מה, הם הצליחו. הם הסבירו לי מה השמות של הפרחים שראיתי, על פי תיאור קלוש.
פתאום גיליתי עולם של חובבי טבע, אנשים שמכירים צמחים ויודעים איפה למצוא אותם.

נהניתי מאד מהגלישה בפורום, ומהר מאד הרחבתי את שיטוטי גם לפורום טיולים וידיעת הארץ, פורום צפרות וציפורים, פורום טבע פראי וחיות בר – וכמובן, כשנפתח פורום צמחי בר, המשכתי גם שם.
הגבתון המצולם פה הוא בהחלט דוגמא חיה לידע שהפקתי מהפורומים: לפני כן, הייתי מעיפה מבט בודד אליהם ועוברת הלאה. הפעם – הקפתי את שיח השיזף מכל הכיוונים, כדי לצלם את עשרות הגבתונים שמצאו בו מחסה.

יחד עם ההכרות עם הפורומים, הכרתי גם אנשים נהדרים, ולמדתי להכיר מקומות מיוחדים שבהם יכולתי לפגוש פרחים חדשים לי. מהר מאד הצטברו אצלי הרבה תמונות של צמחים ופרחים שונים. היום כבר מדובר בעשרות אלפי תמונות.

לכן, לפני שלוש וחצי שנים החלטתי לפתוח בלוג – שבו אני אציג את תמונות הפרחים שלי.
אבל להציג את התמונות סתם כך, ללא הסברים – לא הספיק לי. החלטתי שבבלוג שלי אני גם אספר על הצמחים השונים, וגם על שאר הדברים שאכתוב עליהם – בעלי חיים, נופים…
כך יצא שגם הרחבתי את הספריה שלי – וכיום יש לי ארון מלא בספרי טבע: בוטניקה, זואולוגיה ואפילו קצת אקולוגיה.

אני שמחה מאד לקרוא תגובות של אנשים, שמחה שהם נהנים ממה שכתבתי – וכמובן, גם ממה שצלמתי.
 
בבלוג הבית שאלו אותנו שלוש שאלות, וענבלית בקשה ממני להשיב עליהן: 

– מהן 5 הרשומות שהכי נהניתם לכתוב? ולמה?
הרשימות שהיו המהנות ביותר מבחינתי, היו:
 10 דברים שאני אוהבת בי – רשימה שהיתה תרגיל עבורי, למצוא עשרה דברים מוצלחים בי, בעצמי – ולמען האמת, מצאתי אפילו יותר מעשרה!
 דיוקן עצמי – רשימה שהתחילה כבדיחה: תמונות עננים שצלמתי (ויש לי הרבה תמונות עננים…) – והפכה להיות רשימה חביבה עלי.
 סחלבים בערפל – בעקבות טיול הזוי – בערפל, בגשם ובברד – שבו פגשנו המוני סחלבים, כתבתי רשימה שאני מאד אוהבת. היא מלאת פריחה, ומזכירה לי את הטיול המיוחד הזה.
 רשימות הטיול עם גל – בסוף 2009 ביליתי סופשבוע עם גל, הפקח של הר הנגב, ולמדתי קצת על שלל התחומים שהוא אחראי עליהם, ועל הקשיים בעבודתו. מכאן יצאה סדרה של רשימות שאני מאד גאה בה.
 נאה דורש – נאה מקיים – רשימה בעקבות יום נקיון חופים שהשתתפתי בו יחד עם משפחתי. פעילות חיובית שהניבה רשימה חיובית מאד.
  
– מהן 5 הרשומות שהקוראים שלהם הכי נהנו לקרוא? האם אלה אותן רשומות מהסעיף הקודם?
הרשומה הנקראת ביותר שלי, שהיא גם הרשומה המוגבת ביותר – היא כמובן הרשומה "אל תבואו לשתול בכרמל". רשומה שנכתבה בכאב ובזעקה, והכניסות אליה הן לא בגלל אהבה, אלא בגלל הכאב הגדול בעקבות השריפה בכרמל.
הרשימות האהובות ביותר? איך אני יכולה למדוד את זה? האם לבדוק לפי מספר צפיות או לפי מספר תגובות? 

לפי מספר צפיות הרשימות האהובות על קוראי הן הרשימות:
 רקפת מצויה – מופע סתווי – הראשונה מבין רשומות הרקפות שלי
 עננת והפרחים – איך בכלל התחלתי לאהוב פרחים
 נרקיס אפיל – דוקא הנרקיס הפחות ידוע מקבל יותר כניסות
 זיקית מצויה – בעל חיים נהדר
 כלנית מצויה – זן סגול – אחת מבין הרשומות על הכלניות…
ואילו הרשימות המוגבות ביותר הן:
:kiss כיצד תאחסנו את חתולכם – רשימה כיפית מאד
:kiss הבלוגולדת השלישי – והמון ציפורים
:kiss הכרמל בכל הצבעים – רשימה נהדרת, חזרה לכרמל – תחילת ההתאוששות מהשריפה
:kiss טיול לנחל כלח, 14.5.2011 – טיול בלוגרים כדי לפגוש את עפר D ואת השושן הצחור
:kiss מודדים מדים או מודדים מידות – רשימה שכתבתי לכבוד יום הולדתו של Motior
 

 – מהן 5 הרשומות שאתם מתכננים לכתוב, אבל עדיין לא יצא לכם?
אוהו… כאן יש כר נרחב לדמיון.
 ראשית כל, עוד לא גמרתי לסקור את כל סחלבי ישראל. אני צריכה לסקור עוד את דבורנית דינסמור ודבורנית צהובת שוליים.
 מבין איריסי ההיכל, חסרים עדין איריס ירוחם ואיריס הגולן.
רשומות נוספות שאני חולמת לכתוב הן בדיוק כאילה – חלומות.
  אם אני אתחיל ב"קטן" – ישנו איריס אחד מאיריסי ההיכל שלא פגשתי עדין, וזה כי צריך אישור צבאי מיוחד וליווי של פקח להגיע אליו: איריס ווסט במרומי החרמון.
  חלומות נוספים שלי הם רשימות על סחלבים אירופאים שאני אשמח לפגוש,
  וכמובן, רשמים מהטיול באלסקה: עוד מקום שאני חולמת להגיע אליו. בעצם, אם אני חושבת על זה, נראה לי שלהגיע לאלסקה יהיה פשוט יותר מאשר להגיע אל איריס ווסט במרומי החרמון…
 
רציתי לאחל לתפוז הצלחה רבה, הרבה קוראים וכותבים מוצלחים ומוכשרים, עם כמה שפחות ריאליטי, עלגות וצרות אופקים.
שהמתכנתים שלו יתגברו על התקלות והבאגים שעדין צצים חדשות לבקרים, כדי שתפוז יוכל להמשיך להיות הבית האינטרנטי שלי ושל עוד רבים. אני מסכימה מאד עם מה שכתב עופר D:
יש הרגשה כאילו תפוז התנהג כמו מתבגר שיצא משליטה, עם השדרוגים הבעייתיים שלא נבדקו כראוי, ועומס הפרסומות, וחוסר קשב למשתמשים.
אנחנו כולנו רוצים בטובתו, ומקווים שיחזור במהרה לתלם, ונוכל להמשיך להנות מהכרות עם אנשים מעניינים ונהדרים, מכתיבה וקריאה של שלל רעיונות ודיעות.
 
זהו, עד כאן. אני מקווה שנהניתם מהעלאת הזכרונות שלי, וגם מהגבתונים הנחמדים. 
התמונות צולמו ברמת הגולן ובקרני חיטין, בתאריך 4.1.2012.
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

בצלציה ארץ-ישראלית – Androcymbium palaestinum

את הרשימה הזו כתבתי במקור לפני שנה, אבל לא הספקתי לפרסם אותה בזמן: הבצלציה פורחת בינואר ופברואר, ועד שהגעתי אל הרשומה – כבר הגיע אמצע חודש מרץ.

אבל כטיבם של חודשי השנה, חודש ינואר חזר, ובנוסף אתמול פגשתי בצלציה, בטיול שהצטרפתי אליו ברגע האחרון. לכן אני מפרסמת היום את הרשומה הזו.


לפני שנה, הראיתי את הרומוליאה שדומה מאד לכרכום. הפעם אני מספרת על פרח שדומה מאד לסתוונית.

הפרח שלי היום הוא בצלציה ארץ-ישראלית.

  

והשם הזה מספר לנו המון על הפרח… רק שכל מה שהוא מספר – לא מדויק:
בצלציה – ה"בצל" מרמז שיש לצמח בצל. ובכן… זהו גיאופיט. אין לו בצל, אבל יש לו פקעת.
ציה – זה מדבר. הבצלציה אמנם נוטה לגדול במדבר – אבל לא מתביישת וממשיכה גם לאיזורי ספר-המדבר, כמו בקעת הירדן – ואפילו חודרת למורדות רמת הגולן.
ארץ-ישראלית – הבצלציה הזו אמנם הוגדרה בתחומי א"י, אבל היא תת-אנדמית. כלומר, היא מיוחדת לא"י, לסיני, ולמערב ממלכת ירדן.

הבצלציה אינה זקוקה לאדמה רבה, ולכן אפשר למצוא אותה ב"עציצים" מקסימים בסדקי סלעים, כמו למשל כאן:

אחד ההבדלים הבולטים בין הבצלציה לסתוונית הוא בצבעוניות – אצל הסתוונית, עלי הכותרת של הפרח נוטים להיות בעלי גוון אחיד – בין ורוד ללבן. אצל הבצלציה, הם לבנים עם עורקים ורודים-בורדו

בעולם, רוב מיני הבצלציה מתרכזים בדרום אפריקה. אפשר למצוא שם מינים מקסימים, בצבעי בורדו וורוד.

ובקשר לשם הלטיני… אין קשר בין השם העברי ללטיני. חיפשתי מה משמעות השם הלטיני… אנדרוצימביום.
אנדרו – משמעותו גבר, או שייך לגבר.
צימביום הוא ספל, או בעל צורת ספל.

אז מה בעצם משמעות השם? כוס גברית? גבר בעל צורת ספל? אולי פשוט נקרא לה "ספל בירה" וזהו… נדמה לי שבירה נחשבת למשקה גברי אולטימטיבי, לא?
ומאיפה הגיעו לשם המוזר הזה? באמת שאין לי מושג.

 

הבצלציה פורחת באיזורים מדבריים ובספר המדבר. היא נראית כמו סתוונית בינונית (קטנה יותר מסתוונית התשבץ, אך גדולה יותר מסתוונית היורה) – עם הפספוס העדין על עלי הכותרת.

  

התמונות צולמו:
בנחל פרת, 25.1.2007
בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א, 5.1.2010
בנחל תלכיד-פיראן בבקעת הירדן, 9.1.2010
ובמורדות הגולן מול עין גב, 4.1.2012

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

   

דנאית הדורה – Danaus chrysippus

 

אני עדיין בהשלמות מהסתיו… והפעם – פרפר. ולא סתם פרפר: דנאית הדורה.

 הדנאית ההדורה היא פרפר נודד. איזור התפוצה שלו הוא פָּליאוטרופי. כלומר, הוא מסתובב באיזורים הטרופיים – אפריקה, מדגסקר, דרום מזרח אסיה (אינדונזיה, סין והודו) – אבל מגיע גם צפונה יותר, אלינו.
גבול התפוצה הצפוני שלו הוא דרום אירופה (איטליה, יוון, ספרד)

  

אצלינו, אפשר לפגוש אותו כל השנה באיזור ים המלח. בקיץ, החל ממאי, הוא נודד צפונה ואז אפשר לפגוש אותו ברוב חלקי הארץ. הפעם פגשתי אותו בשמורת החולה, אם כי בעבר פגשתי אותו גם ברמות מנשה, ובמישור החוף.

בספר "מדריך הפרפרים בישראל" של דובי בנימיני, כתוב שבנובמבר נצפים הרבה פעמים פרטים קרועי כנפיים, שהגיעו לכאן מהצפון בדרכם דרומה. ובאמת, חלק מהפרפרים שפגשתי אכן היו מרוטי כנפים. למרות זאת הם ממשיכים בדרכם דרומה –

  

בעבר קראו לפרפר הזה "דנאית תפוח סדום" – על שם הצמח הפונדקאי. הנקבה מטילה את הביצים על צמחים ממשפחת האסקלפיים, כמו תפוח-סדום (ששמו הרשמי הוא "פתילת המדבר הגדולה"). אך כיון שהפרפר נמצא גם במקומות רבים בהם תפוח-סדום לא גדל, ומשתמש גם בפונדקאים רבים נוספים ממשפחת האסקלפייים – שינו את שמו לדנאית הדורה. אני חושבת שהשם הולם אותו להפליא.

הרבה מהצמחים ממשפחת האסקלפיים הם רעילים. לדנאית יש מנגנון הגנה, שמאפשר לזחל לאכול מהצמחים הללו ולעכל את הרעל. כתוצאה מזה, הזחלים והפרפרים עצמם רעילים – ולכן טורפים, לרוב, לא ינסו לטרוף אותם.

 כשטיילתי באגמון החולה, באוקטובר ונובמבר האחרונים, זה היה שיא נדידת הדנאיות באיזור. הגן הבוטני של האגמון רחש פרפרים מכל עבר. עשרות פרפרים ריחפו בין פרחי השנית הגדולה – זה היה מרהיב!
כיון שכך, הצלחתי אפילו לקלוט פרפר רגע לפני שהוא נוחת על פרח השנית:

 

שמתי לב גם לאחד המאפיינים של משפחת הדנאיתיים: גופו של הפרפר מנוקד כולו. ממש מחווה לאומנית היפנית יאיוי קוסמה, שהר הקסמים בדיוק כתבה עליה…

עכשיו, בחורף – הדנאיות נדדו דרומה, ולא סביר שנפגוש אותן. הדור הבא יחזור אלינו בסביבות אפריל-מאי.

   

התמונות צולמו בשמורת החולה ובאגמון החולה, בתאריכים:
20.10.2011, 9.11.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

 

 

חרדון-צב מצוי – Urmastyx aegyptius

אי-שם בסוף אוקטובר ביקרנו באילת. בזמן שרוב הנופשים תהו אם חם מספיק לרדת לבריכה או לים, אנחנו יצאנו לחפש את חרדוני הצב.

 

סיפורם של חרדוני הצב הוא עוד סיפור הצלחה של שמירת טבע.  זה מתחיל, כרגיל, בהחלטה על בניה. הפעם:הרחבת כביש – הכביש לאילת, כביש 90.

אני חושבת שזה בהחלט מוסכם ונכון שצריך להרחיב את הכביש הזה. התנועה לאילת מזמן דורשת כביש רחב יותר, שיאפשר עקיפה בטוחה ויפחית את כמות התאונות בו. אבל בדיוק במקום שבו רצו לסלול את הכביש – התגלו מחילות של חרדוני-צב מצויים.

חרדון-הצב המצוי הוא זוחל גדול ממשפחת החרדוניים, עם בטן פחוסה ורחבה וזנב עטוי קשקשים. הגדולים יכולים להגיע לגודל של 70 ס"מ, אילו שבתמונות פה הם בערך בגודל 30-40 ס"מ.

הם צמחוניים, חיים במדבר וחופרים לעצמם מאורות שיכולות להגיע לעומק של כמה מטרים. הריכוז שהתגלה בכניסה לאילת הוא ריכוז מרשים – הצפוף ביותר המוכר לנו.

ואוכלוסיה נאה של חרדוני צב נתגלתה בשטח שבין פארק הצפרות, הירידה למסוף רבין וכביש 90. בדיוק השטח שעליו רצו לסלול את הכביש…

ולכן, רשות הטבע והגנים איחדה כוחות עם קק"ל ועם עירית אילת – וכולם יצאו למאבק לשינוי התוואי של כביש 90, ולהצלת חרדוני הצב.
בערך לפני שנה מע"צ הגיעה להסכמה עם כולם – החליטו על תוואי חדש לכביש, באופן שלא יפגע בחרדונים.

ואז גילו שיש בעיה חדשה… האיזור הזה חביב מאד על כל מיני נהגי טרקטורונים, והם לא ממש מתחשבים בחרדונים. מצד שני, מגיעים לשם גם אנשים שרוצים לצפות בחרדונים – ולפעמים בלי לשים לב הם עולים על המחילות…
אני לא באמת מאשימה אותם, תראו בעצמכם איך נראה השטח: אתם רואים את שני החרדונים בתמונה הזו?

לא? הנה, עשיתי Crop כדי שתשימו לב אליהם. אחד בפתח המחילה, והשני מאחוריה.
כשרק הגענו לשם, הסתובבנו סביב סביב וראינו רק אדמה צחיחה ומעט צמחיה. התחלנו להסתובב בשטח – ועדין לא ראינו כלום – עד שלפתע גילינו חרדון אחד, בערך שני מטרים מאיתנו…. וגם ממרחק כזה יש לו הסוואה מצויינת.

לכן הקק"ל עשו דבר חכם – הם סימנו בשטח, באמצעות בולי עץ קטנים, מסלול נסיעה. עכשיו אפשר לנסוע בבטחה לאורך המסלול, לעצור במקומות המסומנים, ולטייל מעט ברגל. בתמונה הבאה, למשל, אפשר לראות את העננצ'יק בתחומי השביל, ובמרחק של שני מטרים ממנו (בערך), למרגלות עץ השיטה – יושב חרדון צב ומסתכל עליו:  

ולכן, אם אתם נוסעים לאילת – אני ממליצה בחום לבקר ב"ארץ החרדונים", לנסוע לאט לאט ולפקוח עיניים, ולחפש את החרדונים!

החרדונים בד"כ נמצאים קרוב לפתחי המחילות שלהם, ואם נדמה להם שיש סכנה – הם רצים במהירות לתוך המחילה:

כאן אפשר לראות חרדון מציץ מהמחילה, בודק אם הסכנה חלפה… כיון שהסכנה היתה רק אני, שקראתי בהתרגשות "הנה חרדון!" – אני מאמינה שאחרי כמה דקות הוא חזר החוצה…

התמונות צולמו כולן ב"ארץ החרדונים" מצפון לאילת, בתאריכים 28-29.10.2011
וכתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

תוספiת:
מידע על "ארץ החרדונים" ועוד אתרים בסביבה אפשר למצוא באתר "נלך"
הגיב אצלי דרור, וקישר לרשימה שלו שכוללת תמונות של מאבק בין חרדוני צב. אני ממליצה בחום להכנס ולראות!

 את הסרטון הזה לא אני צלמתי, אבל הוא צולם בדיוק באותו איזור, ב"ארץ החרדונים":

 

 ורגע לפני הסוף – מי שטרם קרא את הרשימה הזו של גנגי, מומלץ מאד לקרוא אותה, ולהתחיל לשיר!