מה יהיה? – רשומת נסיון

שבועיים ויומים עברו מאז פרסמתי את הרשומה האחרונה שלי.
בשבועיים הללו תפוז גרדשו את מערכת הבלוגים, לפני שהם גמרו לתקן את כל התקלות ממערכת המסרים שהם קלקלו לפני חודש.
(אגב, גרדוש = שדרוג לאחור, ואת זה שמעתי לפני הרבה שנים בתכנית "המילה האחרונה", וזה מצא חן בעיני יותר מהמלה הרשמית "שנמוך")

לא נעים לי להעלות רשומות, כשאני לא יודעת מה יהיה גודל התמונה, לאן היא תזוז או אם היא בכלל תוצג.

אני מנסה להעלות רשומה היום, אבל אין תצוגה מקדימה – האופציה הזו עדיין לא עובדת – ואם יש טעויות או בעיות בתצוגה, אני אשמח אם תכתבו לי.

יש עוד עשרות בעיות ותקלות. אני תוהה לגבי עתיד הבלוג שלי.  יש לי עוד המון מה לספר על ארה"ב (למשל, צלמתי ארנבון וזמיר!)
ובינתיים גם יש לי מה לספר על דברים בארץ (למשל, ארוע חוף הבונים, דנאית הדורה, כרכום דמשקאי) – אבל עם כל הבאגים האילה, ממש אין לי חשק.

אתר תפוז משך אליו גולשים נהדרים. יש עשרות בלוגים שאני נהנית לקרוא, הרבה אנשים שאני בקשר איתם בפורומים השונים – וככה, עם כל התקלות הטכניות, הם פשוט רוצחים את ההשגים שלהם. מקלקלים את כל ההצלחות.

בתמונות אתם יכולים לראות (אני מקווה…) :

 כחול-חזה – ציפור שיר נחמדה, קרובה של אדום החזה;
 מגלן חום
 אנפה ארגמנית צעירה.

את שלושתם צלמתי בחולה (כחול-החזה בגן הבוטני של האגמון, והשנים האחרים בשמורה) בשמחת תורה, 20.10.2011. 


אגב: המלצה: להתרחק משמורת החולה ומהאגמון בימי חג. על כל ציפור שראינו – פגשנו עשרות אנשים… צפוף ומאד לא נעים.

שלושה ציפורניים – שלושה פולשים

 

אני ממשיכה עם צמחים שפגשתי בטיול בארה"ב, ביולי האחרון. הפעם יש לי שלושה פרחים – קרובים, אך רחוקים. כולם בני משפחה אחת: משפחת הציפורניים.
אחד המאפיינים של משפחת הציפורניים הוא שלכל הפרחים יש תמיד חמישה עלי כותרת.

הפרח הראשון הוא בורית רפואית – Soapwort או בלטינית –  Saponaria officinalis.

הבורית נפוצה למדי. השורשים שלה מכילים סבונין (Saponin) ומאז ימי קדם השתמשו בהם לניקוי – להפקת סבון.
השם השני – "רפואית" – מגיע משימוש נוסף של הצמח, כחומר משלשל.

הבורית היא מין פולש – היא הובאה מאירופה, שם היא נפוצה, והתפשטה. היא נפוצה למדי במזרח ארצות הברית

ומפולש אחד, לפולש אחר – צמח דומה לו מאד. במבט ראשון חשבתי שזה בעצם אותו פרח…

במבט שני שמתי לב שעלי הכותרת של הפרח הזה מפוצלים ולא עגולים חלקים, והגביע נפוח מעט –

ואכן, זוהי ציפורנית, ולא בורית. לאחר התייעצות עם ד"ר יובל ספיר , זו ציפורנית לבנה (Silene alba) או ציפורנית רחבת-עלים (Silene latifolia)

ובכל מקרה, זהו עוד מין שמוצאו באירופה. התחלתי כבר לתהות אם ראיתי בכלל מינים אמריקאים – או רק פולשים אירופאים…

ואני עדיין תוהה בנושא, כי המין שלישי שלי היום גם הוא פולש שמוצאו באירופה!

זהו ציפורן. השם העממי שלו הוא Deptford Pink והשם הלטיני – Dianthus armeria

פגשתי אותו באיזור טבעי לחלוטין – באיזור Thacher State Park ששם טיילנו.

ואפילו פגשתי אחד מוטציוני – עם שישה עלי כותרת.

מינים פולשים זו בעיה בכל העולם, ולמדתי בביקור האחרון שם, שבמזרח ארצות הברית הבעיה הזו היא חמורה הרבה יותר מאשר אצלינו.
אנחנו אמנם מוצפים בפולשים רבים, למשל שיטה כחלחלה וטיונית החולות – אבל עדיין רואים אצלינו יותר חצבים, חרציות, פרגים ועולש – שהם כולם מקומיים – ואילו בארצות הברית, להרגשתי, ראיתי הרבה יותר מינים פולשים מאשר מינים מקומיים.  

התמונות צולמו במקומות הבאים –
Albany, New York – 7.7.2011
Thacher State Park, New York – 8.7.2011
Corning, New York – 11.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד דבר שנזכרתי בו הרגע: היום הוא יום הולדתו ה-71 של ג'ון לנון – המון מזל טוב לו!
והיום פול מקרטני מתחתן בפעם השלישית,  הפעם עם אשת עסקים עשירה בשם ננסי שבל – Nancy Shevell – ואני מאחלת לשניהם מזל טוב והצלחה.

עוד יש טבע במדינת ישראל, בואו לשמור עליו!

אני רוצה להסב את תשומת לבכם למספר ארועי שמירת טבע שיתקיימו בחג סוכות.

גל אנושי בחוף בצת –

בצפון הארץ, צפונית לנהריה, ישנו חוף מקסים, חוף בצת. חוף פתוח ובתולי, וצומחים בו גם כמה צמחים יחודיים. ישנן תכניות לבנות במקום כפר נופש ומרכזי קניות – כלומר, לסגור את החוף ולהעביר אותו לבעלי ההון.
החברה להגנת הטבע מקיימת ביום שבת, 15.10.2011, החל מהשעה 13:00 בצהרים, אירוע מחאה ציבורי למען שמירה על החוף. הם מבטיחים דוכנים, מופעים מוזיקליים – ויצירת גל אנושי לאורך החוף, להמחשת ההתנגדות הציבורית. בואו בהמוניכם!
פרטים נוספים – באתר החברה להגנת הטבע.

קריאה אחרונה להצלת חולות סמר –

ביום שני, 17.10.2011 בחול המועד סוכות , החל מהשעה 15:00 יתקיים אירוע למען הצלת חולות סמר, בהנחית אברי גלעד ובהשתתפות אמנים שונים.
למי שלא זוכר: חולות סמר הם דיונת חול – בית גידול חשוב לבעלי חיים וצמחים יחודיים, ורוצים להרוס אותו על מנת לכרות חול לבניה.
הועלו הצעות לחלופות לחול הזה – אבל קל יותר להרוס מלבדוק אם החלופות הללו שימושיות.
אני יודעת שזו נסיעה ארוכה, כמעט עד אילת – ובכל זאת, זהו מאבק חשוב ואם אתם יכולים להגיע, מה טוב.

מצילים את חולות סמר


הצלת חופי הכרמל –

למחרת, ב-18.10.2011 יום שלישי, חול המועד סוכות החל מהשעה 10 בבוקר תתקיים צעדה למען הצלת חופי הכרמל.
על חופי הכרמל – בעיקר באיזור דור-הבונים שכרגע זהו חוף טבעי ורובו פתוח לכולם – מתכננים להקים כפרי נופש, אתרי בילוי ומסעדות. כלומר, במקום חוף חופשי ופתוח לכולם – החוף יהיה חוף פרטי לבאי כפרי הנופש. רק מי שישלם יוכל להכנס.
באתר "כחול-ירוק" כתוב כך:

מימוש תוכניות הבנייה ברצועת החוף של הבונים ונחשולים יביא לפגיעה בלתי הפיכה ולבכייה לדורות בייחודם של חופי הכרמל.
חוף נחשולים וסביבתו יהפוך עם מימוש התוכנית לגוש בנוי מתוכנן אשר ימיר רצועת חוף אינטימית במחצב נדל"ן, ימנע נגישות הציבור לחוף וינכס את החוף לידי בעלי ההון.
חוף הבונים יאבד לנצח את בתוליותו וייחודו ויהפוך לעוד חוף מוסדר בתשלום, אחד מני רבים.
את התוכניות ניתן עדיין לעצור – אם נפעל עכשיו, יחד!
 
 אתם מוזמנים להצטרף לאירוע, למען שמירה על חוף ים יפהפה, קרוב ומקסים –
אילו האירועים שאני יודעת עליהם בסוכות הקרוב. זה רק חלק קטן מהאיומים על הטבע והסביבה בארץ. אני מתכוונת להגיע לפחות לאחד האירועים שכאן, אני אשמח מאד אם תבחרו לכם אירוע ותבואו.
אם אתם נופשים באילת בסוכות – סעו לאירוע בחולות סמר. זה לא רחוק, וזה חשוב מאד.
אם אתם נופשים בצפון – סעו לחוף בצת
בקיצור, צאו להגן על הארץ שלנו – אין לנו אחרת!
לסיום, תמונה אחת שצלמתי בחוף הבונים – עם פתגם חכם מאד:

Washington DC

אני ממשיכה עם חוויות מהטיול לארה"ב ביולי האחרון, והיום אני מגיעה אל בירת ארצות הברית – וושינגטון די.סי. – Washington D.C
את העיר וושינגטון הקימו כדי שתהיה הבירה, ובכוונה הקימו אותה לא בתחום של אחת המדינות: היא הבירה של כולם, ולכן היא מתחם נפרד בפני עצמה – District Of Colombia.

וושינגטון מתוכננת כך שמי שמבקר בה יקבל תחושת התפעלות ויראת כבוד – בניינים גדולים ומלכותיים, שדרות רחבות ומרשימות, פסלים ואנדרטאות בכל מקום.
מי מכם שביקר ברומא, או ראה תמונות של שחזורים – איך נראתה העיר רומא העתיקה בשיא תפארתה – בהחלט יראה את ההשראה. וושינגטון מושפעת היטב מסגנון הבניה הרומאי, ומהרצון להרשים. לתת למבקר תחושה שהוא קטן מול העיר העצומה והחשובה הזו.

היום אני לוקחת אתכם לטיול במרכז וושינגטון – בשדרה המרכזית, ה-National Mall.

ה-Mall מסודר בצורת צלב. בקצה הצפוני של הצלב נמצא הבית הלבן

בקצה המזרחי – בנין הקפיטול של ארה"ב (אגב, המבנה הלבן מעוגל מאחור זה אצטדיון הבייסבול ע"ש רוברט קנדי)

בקצה המערבי – האנדרטה לזכר אברהם לינקולן, ומאחוריה נהר הפוטומק.

ובקצה הדרומי – מעבר ל-Tidal Basin, שזה מעין מפרץ של נהר הפוטומק – האנדרטה לזכר תומס ג'פרסון, הנשיא השלישי של ארה"ב.

במרכז הצלב נמצא האובליסק הגדול – אנדרטת וושינגטון – Washington Memorial.

כשגרנו בוושינגטון, בשנת 1999, האובליסק הגדול – הWashington Memorial היה בשיפוצים. לכן לא יכולנו לבקר בו. הפעם השלמנו את החסר, ועלינו למעלה לתצפית על כל העיר.
הביקור אינו עולה כסף – אפשר להזמין כרטיסים באינטרנט תמורת עמלה, אבל אם מגיעים מספיק מוקדם בבוקר, אפשר לקבל כרטיסים להמשך היום ולבקר באובליסק.
אנחנו הגענו בבוקר, קבלנו כרטיסים לשעה 1 בצהרים, והלכנו לטייל – לראות את הפסלים והבניינים באיזור.
כבר הראיתי את פסלו של אלברט איינשטיין. בנוסף אליו ישנם מונומנטים רבים ב-Mall ובסביבתו. ראינו שבאיזור ה-Tidal Basin של נהר הפוטומק בונים כעת מונומנט חדש – לכבוד מרטין לותר קינג.
היום היה יום חם מאד, הטמפרטורות היו בסביבות 35 מעלות, ולכן לא הלכנו עד ל-Jefferson Memorial או Roosevelt Memorial, ששניהם מרשימים מאד.
עלינו אל פסלו של לינקולן – Lincoln Memorial

זהו ללא ספק מונומנט מרשים, אברהם לינקולן יושב בכסאו, מישיר מבטו אל בנין הקפיטול ואל כל האנשים שבאים לראותו. בשני צידי המבנה חרוטים נאומים מפורסמים שלו. כאן בתמונה אתם יכולים לראות את ה-Gettysburg Address – הנאום שנאם לינקולן בהקדשה של בית הקברות שליד שדה הקרב בגטיסבורג, פנסילבניה, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקאית. זהו נאום חשוב, שבו לינקולן חוזר על עקרונות השיוויון והחרות עליהם מושתתת חוקתה של ארצות הברית.
הנאום הוא נאום קצר ומרשים מאד, ובכל ארה"ב ילדים לומדים אותו בעל פה, ויש התייחסויות אליו בספרות, באומנות ואפילו בקולנוע (למשל, בסרט "שיער").
את השדרה ואת מרכז העיר תכנן ארכיטקט צרפתי ששמו ל'אנפן (Pierre Charles L'Enfant). הוא תכנן בריכות השתקפות שבהן אפשר יהיה לראות את המבנים החשובים משתקפים.
בין המונומנט של וושינגטון למונומנט של לינקולן היתה בריכה ארוכה, כדי שאפשר יהיה לראות את השתקפות האובליסק בבריכה. לצערנו, הבריכה כעת בשיפוצים ולכן האפקט המרהיב הזה נמנע מאיתנו.
אנחנו ראינו ממדרגות ה-Lincoln Memorial את הבוץ והעבודות, ואת האובליסק בהמשך:

עוד מונומנט נמצא בין הבריכה שבשיפוצים לבין האובליסק – המונומנט לזכר מלחמת העולם השניה. זוהי בריכה עגולה, שמסביבה  ניצבים 56 עמודים. על כל עמוד מוטבעת שם של מדינה או טריטורית חסות של ארה"ב, כולל, למשל גואם וסמואה האמריקאית.

אחת האנדרטאות המיוחדות ביותר היא אנדרטת לוחמי מלחמת וייטנאם – Vietnam Veterans Memorial – שתוכננה ע"י מאיה יינג לין – אדריכלית אמריקאית ממוצא סיני, כשהיתה רק בת 21. היא תכננה אנדרטה יפהפיה ושקטה – קיר שחור שהוא כמעט מראה, ומי שעובר לידו משתקף בו – ועליו חרוטים השמות של כל הנופלים במלחמה. לאחר הקמת האנדרטה, היתה ביקורת קשה, בעיקר מצד הלוחמים שלחמו במלחמה – האנדרטה בהחלט מעלה את זכר הנופלים, אבל מה עם הלוחמים שחזרו? לכן הוספו לאנדרטה שני פסלים (שפוסלו על ידי פסלים אחרים) – פסל הלוחמים, שמראה שלושה חיילים במדים; ופסל החיילות – שמראה שתי חובשות מטפלות בפצוע.

אחד הבניינים הבולטים ב-Mall הוא טירת הסמיתסוניאן – הטירה הזו היא המשרדים והמרכז של מוסד הסמיתסוניאן.
ג'יימס סמיתסון היה מדען בריטי שחי בשנים 1764–1829, ובצוואתו הותיר כסף להקמת ממסד "לגידול הידע בקרב האדם והפצתו".  התוצאה היא קבוצה מרשימה של מוזיאונים מרהיבים, שהכניסה אליהם בחינם.
מוזיאונים לאומנות, לחלל ותעופה, למדע, להיסטוריה, לאתנוגרפיה  ולטבע. גם גן החיות והגן הבוטני של וושינגטון הם חלק ממוסד הסמיתסוניאן.

כאשר התקרבה השעה שלנו, עלינו אל ה-Washington Memorial, וכבר מרחוק ראינו שיש תורים לעליה. על מנת לעלות בשעה מסויימת, יש להתייצב בערך שעה קודם במקום, ולחכות עד שייתנו לנו להכנס פנימה.
ההמתנה היא בשמש, וכמו שאמרתי – היו מעל 35 מעלות. אנחנו ה-ת-ב-ש-ל-נ-ו שם!

אבל בסופו של דבר עלינו למעלה, וראינו את וושינגטון נפרשת למרגלותינו. הנה המבט לכיוון מזרח, אל הקפיטול והמוזיאונים – כתבתי על חלק מהבניינים מהם:
הדבר הבולט בתמונה הוא, שהגיע הזמן גם לחדש את המדשאות הגדולות של ה-Mall.

וזה המבט מערבה, אל האנדרטה למלחמת העולם השניה, הבריכה בשיפוצים ואנדרטת לינקולן בקצה –

כאמור, היה יום חם מאד – לכן הלכנו לגן הפסלים של ה-National Art Gallery. במרכז הגן ישנה בריכה ענקית ומזרקות, והמוני אנשים יושבים על שולי הבריכה, וטובלים רגלים במים. אנחנו הצטרפנו אליהם בשמחה.

התמונות צולמו בWashington DC, בתאריכים 19-21.7.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על תהמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
בתמונה הזו: מבט מרכבת ה-Metro שחוצה את הפוטומק על גשר, לכיוון אנדרטאות ג'פרסון ו-וושינגטון.