אסקלפיאס סורי – Asclepias syrriaca – Milkweed

הפרח היפה ביותר שפגשנו בטיולינו הפעם היה האסקלפיאס הסורי – Milkweed

אני חייבת לציין שהשם "סורי" מאד הפתיע אותי. מה פתאום קוראים "סורי", לצמח שהוא צמח בר אמריקאי, שנפוץ בארה"ב מזרחית להרי הרוקיז – ומעולם לא גדל בסוריה או בכלל במזרח התיכון?

ובכן, לפי מה שקראתי – הפרח הזה היה בין הראשונים שתוארו על ידי חוקרי בוטניקה שהגיעו לאמריקה.
כבר בשנת 1635 חוקר בשם Jacques Philippe Cornut תיאר את האסקלפיאס בספר המתאר את צמחית אמריקה.

קורנוט הנ"ל בלבל את האסקלפיאס עם צמח אחר שהוא הכיר מאיזור סוריה, ולכן קרא לו "סורי".
קארל לינאוס, שכבר סיפרתי עליו, שימר את השם כאשר סידר את כל השמות ויצר את מערכת השמות שאנו משתמשים בה גם כיום – למרות שאין שום קשר לסוריה.

הפרחים של האסקלפיאס מאד יפים – הם דומים לפרחי שעווה מעוצבים:
והם מופיעים בשלל גווני ורוד-לבן ובשלל גדלים –
יובל מוסיף שהאסקלפיאס משתמש בשיטת האבקה דומה לסחלבים (רק ללא רמיה) – במקום אבקנים עם אבקה מפוזרת, יש לאסקלפיאס ארבע אבקיות – גושי אבקה שהוא מדביק על המאביקים, והם מסתובבים איתם ומעבירים אותם לפרחים אחרים.

האסקלפיאס הוא צמח אוהב-מים. מצאנו אותו באיזורים לחים, ליד נחלים ומעיינות

 

הפרחים מסודרים בכדורים חמודים, וראינו הרבה חרקים על הפרחים – מן הסתם, זהו צמח צוף טוב. כאן ישנן דבורים שנהנות  מהפרח –
לפי הכתוב, הצוף שלו עתיר סוכרים ומתוק מאד. בעבר השתמשו בו כתחליף סוכר.
יובל הסביר לי שהדבורים הללו הן דבורי בומבוס, כנראה מהמין הנפוץ במזרח ארה"ב – Bombus pensylvanicus – ששמה העממי הוא Common Eastern Bumblebee.

 

השם העממי – Milkweed – מגיע מהנוזל הצמיג הלבנבן שרואים אם קוטפים גבעול מהצמח. היו בעבר נסיונות להפיק גומי מהנוזל הזה, אך הם כשלו מבחינה מסחרית.

האסקלפיאס – ממשפחת האסקלפיים – הוא צמח רעיל, כמו רוב בני משפחתו. לכן לא מומלץ לאכול את העלים והגבעולים. אם מבשלים היטב את הפירות הצעירים, הרעל כבר לא פעיל ואפשר לאכול אותם. יחד עם זאת, אני לא חושבת שהייתי מנסה את זה.
עדיף לחפש משהו אחר לאכול…

ישנם מספר חרקים (כמו החיפושית האדומה שסיפרתי עליה ברשימה הקודמת) שחיים על האסקלפיאס, ניזונים מהצוף וגם מהחלקים הרעילים.
יש להם מנגנון מיוחד – הרעל לא משפיע עליהם, אך הופך אותם לרעילים, ומשמש להם הגנה בפני טורפים.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים –
7.7.2011 – Thacher State Park, NY
Montezuma Wildlife Refuge, NY – 8.7.2011
Corning, NY – 11.7.2011
John Heinz Wildlife Refuge, PA – 22.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

חמישה חרקים, חמישה צבעים

הרשימה שלי היום תעסוק בחרקים שפגשתי במהלך הטיול.
שמתי לב שכל אחד מהחרקים הללו הוא בצבע אחר: השילוב נראה לי צבעוני למדי.

אז אני מתחילה בצבע ירוק.

הזחל הירקרק הזה התפתל לו באמצע ה-Indian Ladder Trail. העננצ'יקית שמה לב אליו, וקראה לי לצלם.
באתר Bugguide הסבירו לי שזהו זחל של עש. שמו של העש הוא Linden Prominent – בעברית הייתי מתרגמת את זה למשהו כמו "נִכְבָּד הטיליה" – הטיליה הוא העץ, שמעליו ניזונים הזחלים.
השם הלטיני –  Ellida caniplaga
ואני חייבת לציין שכאן הזחל יפה הרבה יותר מהבוגר. העש הבוגר הוא סתם עש אפור-חום….

 

ומכאן עוברים לצבע חום
החרק הבא הוא שפירית. וכאן לראשונה הבנתי מאיפה הגיע השם האנגלי לשפיריות – Dragonfly. השפירית הזו היא גדולה, מסיבית ורחבה: ממש כמו גוף של דרקון.
זוהי נקבה של  לבן-זנב מצוי – Common Whitetail, או בלטינית – Plathemis Lydia.
השם לבן-זנב הוא בגלל הזכר, שמחצית הגוף שלו לבנה מבהיקה. הנקבה, כרגיל, סולידית יותר.


מה לגבי קצת אדום, בשביל השמחה –
על מקבץ פרחים יפהפיים ששמם העממי הוא milkweed – פרחים שיקבלו לפחות רשימה אחת – מצאנו מקבץ של חיפושיות.
חיפושיות אדומות קטנות, וזיהו לי אותן בתור Red Milkweed Beetle – חיפושית הMilkweed האדומה.

השם הלטיני שלהן הוא Tetraopes tetrophthalmus. וזה מאד מוזר. ניסיתי לברר מה משמעות השם – Tetra זה ארבע, ומשמעות השם היא משהו בסגנון "אבו-ארבע בעל ארבע-עיניים", כלומר – נושא ארבע העיניים חוזר גם בשם הסוג וגם בשם המין. העיניים של החיפושית הזו מורכבות, וכל עין מופרדת לשני חלקים, כך שלחיפושית הבוגרת ישנן בעצם ארבע עיניים…
בתמונה הבאה אפשר לראות בפינה כמה פרח ה-Milkweed מיוחד ויפה, ומהווה השראה לחיפושיות לעבוד על הדור הבא:

ועכשיו צהוב (עם שחור, אני יודעת)
כשהגענו לעיר ניו יורק, לא ציפיתי לפגוש טבע. בטח שלא מחוץ לסנטרל פארק. אבל כשהיינו בקומה ה-102 של ה-Empire State Building, לפתע נחת מישהו על אחת מקורות הבטון של הבנין:
הוא נעמד לו, וצפה על הנוף יחד איתנו.

הפעם לא זיהו לי אותו באתר BugGuide, אז אין לי שם עבורו. אני יודעת שזהו זכר של דבורה, כנראה קרוב של דבורת הבומבוס שאנחנו מכירים אצלינו.


תוספת – הלילה (14.9.11) קיבלתי זיהוי עבורה – זוהי דבורת בומבוס ששמה העממי הוא Brown-belted Bumble Bee ושמה הלטיני – Bombus griseocollis. הפנו אותי שם גם אל מחקר שנעשה בסקוטלנד, לפיו דבורי בומבוס ממין זכר עולים לגבהים – מטפסים על גבעות בד"כ – מתגודדים על הפרחים, שותים צוף ומחפשים נקבות. ממש סטראוטיפ: יוצאים לשתות ולחפש מין…

ולסיום המקבץ, צבע נעים מאד – הכחול :
החרק האחרון הוא – לדעתי – היפה במקבץ זה. פגשנו אותו בסיור בגן החיות של וושינגטון, בשולי בריכה. זהו זכר של שפירית, ושמו העממי הוא Blue Dasher. אני משערת שהתרגום יכול להיות אץ-רץ כחול.
השם הלטיני הוא Pachydiplax longipennis ועכשיו אני מבקשת מכל בעלי המחשבות המפותחות להרגע, כי longipennis משמעותו בסך הכל… ארוך-כנפיים.

שימו לב לעינים הירוקות-כחולות שלו, הן פשוט מדהימות!

עד כאן פרוקי הרגלים השונים שאספתי בדרכי,
צילמתי אותם במקומות הבאים –
השפירית הראשונה – בSaratoga Springs, 7.7.2011
החיפושית והזחל – בIndian Ladder Trail, 8.7.2011
הדבורה – בNew York City, 12.7.2011
השפירית – בWashington, DC, 19.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

טיליה קטנת-עלים – Small Leaved- Linden – Tilia cordata


אני חושבת שהעץ היפה ביותר ששמתי לב אליו הפעם היה עץ הטיליה.

זהו עץ עם פרחים קטנים בצבע קרם, לא מאד מרשימים בצורתם – אבל בעלי ריח ניחוח נפלא.

העץ הזה הוא עץ אירופאי במוצאו, והובא כעץ תרבותי לאמריקה. באמריקה יש מין בר קרוב ששמו Tilia Americana. הם מאד דומים, רק שלאמריקאי ישנם עלים גדולים יותר, וגזע עם טקסטורה גסה יותר.
ובעצם, הסיבה העיקרית שאני יודעת שצלמתי את המין האירופאי ולא האמריקאי, היא… שלט קטן שהיה תלוי על אחד העצים שצלמתי.

עץ הטיליה ידוע כעץ בעל סגולות רפואיות – במרכז אירופה היו חולטים את הפרחים שלו לתה, ומשתמשים בו כתרופה נגד דלקות שונות.

הטיליה שייכת למשפחת הטליתיים, שיש לה כמה נציגים בארץ. מבינהם פגשתי שיח בעל פרחים עדינים וקטנים – ושמו גרויה שעירה:
הגרויה גדלה בדרום הנגב, בערבה ולאורך ים המלח. חפשו אותה בשמורת עין-גדי או ביער הולנד בשולי אילת.

את הטיליה הפורחת פגשנו ב-Goat Island – אי העז – זהו אי בנהר הניאגרה, האי שמפריד בין המפלים הקנדיים לאמריקאיים. יש תמונה נהדרת שלו כאן.

בעבר, האי היה שייך לאדם בשם ג'ון סטדמן. הוא שמר את עדר העיזים שלו על האי, על מנת להגן עליהן בפני טורפים. אך בשנת 1780 היה חורף קשה מאד, וכאשר האדון סטדמן הגיע לבדוק את מצב העדר שלו, הוא מצא שכל העזים קפאו למוות, פרט לאחת. מאז האי נקרא "אי העז".

התמונות צולמו על Goat Island בעיר Niagara Falls, New York בתאריך 9.7.2011
הגרויה השעירה צולמה ביער הולנד באילת, 15.3.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

לילה טוב!

בערב, המפלים מוארים.
ישנם פרוז'קטורים ענקיים משני צידי המפלים, ששולחים אורות צבעוניים אל המפלים –

זה גורם למפלים להראות חלומיים כאילה, נעימים ורכים – ממש מצמר גפן . במיוחד המפלים בצד האמריקאי –

הצד הקנדי נראה מטושטש יותר, בגלל הגודל שלו, ובגלל כמויות הרסס העצומות

פעמים בשבוע, בקיץ, ישנם גם מטחי זיקוקים מעל למפלים האמריקאיים. אנחנו לא היינו בטוחים איפה יהיו הזיקוקים – ולכן לא היינו בזוית טובה לצילום: לא ראינו אותם מעל למפלים, אלא מעל להמון אנשים…
לכן אני אספר לכם, שהנקודה הטובה לראות את הזיקוקים היא מהצד הקנדי, ממש מול המפלים האמריקאיים.

ובכל מקרה, זיקוקין די נור הם חוויה, ותמיד מזכירים לי את העננצ'יק, כשהיה קטן ורק למד לדבר – הוא מאד התרגש ביום העצמאות, והודיע לנו: "קוקים! זה קוקים!"

השילוב של האור הקיטשי הצבעוני, עם המפלים – שהם טבע בעוצמתו הגדולה ביותר הוא ייחודי ומדהים בעיני, ובהחלט שווה להגיע אל המפלים גם בערב, ולהנות מהאורות.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, בתאריך 10.7.2011

כתמיד, כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

Bread and Butter Flies

לפני שנתיים, נעזרתי באתר Bugguide על מנת לזהות את הפרפרים שצלמתי בארה"ב. גם הפעם נעזרתי בהם רבות – הם זיהו לי את כל הפרפרים המופיעים פה – ואני שולחת להם תודות.
בעיר Niagara Falls בOntario, Canada פגשנו את הפרפר החמוד הזה:

זהו פרפר קטן למדי – ומאד שמחתי שמוטי הסב את תשומת לבי אליו. השם העממי שלו הוא  Little Wood-Satyr  – כלומר, סטירית יערות קטנה – והוא ממשפחת הסטיריתיים. השם הלטיני הוא Megisto cymela.

ממפלי הניאגרה, נסענו לעיר ניו יורק. בדרך עצרנו ליד Corning, לטיול קצר ומתיחת רגלים. שם פגשנו את הפרפר הזה:

זיהו לי אותו בתור Pearl Crescent  כלומר, סהרון הפנינים, ןשמו הלטיני Phyciodes tharos.
זה גרם לי לחשוב על נמפית הפנינים שצלמתי בחרמון בשנה שעברה – מעניין אם גם הוא קרוי "הפנינים" בגלל כתמים בצבע פנינה בצד התחתון של הכנפים. לצערי, לא הצלחתי לצלם את הצד התחתון. 

את הפרפר הבא פגשנו ב-Central Park במרכז מנהטן. ושמו… סימן שאלה!

כן! זה הצחיק אותי מאד, אבל שמו העממי של הפרפר הוא "סימן שאלה" – Question Mark – ושמו הלטיני – Polygonia interrogationis.
מה שעוד מוצלח, הוא שיש פרפר מאד דומה וקרוב לו ששמו… פסיק! Comma !
לפי הכתוב, השם מגיע מציור הדומה לסימן שאלה שיש על הצד התחתון של הכנפים, אותו לא צלמתי.
אגב, השם הלטיני – פוליגוניה – נובע מהזויות הרבות שיש בצורת הכנפיים שלו.

בדקתי בספר הפרפרים של דובי בנימיני – בארץ מרחף לו פרפר ששמו "נמפית משוננת" וגם הוא שיך לסוג Polygonia,
ובשנת 1947 טוביה קושניר לכד במרומי החרמון פרפר קרוב נוסף, שמו האירופאי הוא נמפית הפסיק – ואילו בעברית קראו לו נמפית טוביה, לכבוד טוביה קושניר.

וביומינו האחרון בטיול, עם חום של 36 מעלות צלזיוס, בAnimal Refuge ליד פילדלפיה, צלמתי את היפהפה הבא:

זהו זנב-סנונית מנומר מזרחי. באנגלית:  Eastern Tiger Swallowtail ובלטינית: Papilio glaucus
זהו פרפר גדול ומרשים, שנהנה מהצוף של פרח השנית.
מבין זנבות הסנונית, בארץ נפוץ זנב-סנונית נאה. אבל זנב הסנונית הזה נראה לי קרוב יותר לזנב-סנונית המכבים, שהוא נדיר ומרחף בצפון הגליל.

 

התמונות צולמו בארה"ב ובקנדה, בתאריכים:
10.7.2011 – הסטירית
11.7.2011 – הסהרון
16.7.2011 – סימן השאלה
22.7.2011 – זנב הסנונית

וכתמיד, כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ועוד כמה דברים:
למי שלא זיהה את הכותרת, אני ממליצה לקרוא את ספריו של לואיס קרול – "עליסה בארץ הפלאות" ו"מעבר למראה, ומה שעליסה מצאה שם"
לכו לבקר בבלוג של ענת סקילי, היא חזרה מנמיביה וצלמה שם וולווטשיה מופלאה – צמח מדהים, שגדל בר רק בנמיביה, אבל אם תרצו – אפשר לפגוש  אותו גם בחממות הגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א,

ומצאתי את הקטע הבא, הקרוי "הפרפר". אמנם זו להקה קלטית, ולא אמריקאית – אבל מה זה משנה, העיקר שהקטע מוצלח!

קשת, ולא בשמים

טוב, לא באמת יכולתי להתאפק. אמנם לא הצלחתי לצלם תמונת-קשת מוצלחת כמו אחיה המוכשר של yירית, (הרסס הפריע לי ) – אבל צלמתי קשתות בשולי המפלים.

ואני מאד אוהבת קשתות.  גם בגלל כל האגדות, וגם בגלל הפיזיקה :

מהכיוון הפיזיקלי – הקשת נוצרת משבירת קרני האור בכניסה לטיפת מים, החזרתם – ושבירתם בחזרה, ביציאה מהמים. התוצאה היא פירוק של האור הלבן לספקטרום – אור בצבעים שונים, וזה כמובן יפהפה.

אגב, גם הגשר הגדול החוצה את נהר הניאגרה ומחבר בין ארה"ב לקנדה – נקרא "גשר הקשת בענן" (The Rainbow Bridge)

יצאתי לחפש לי אגדות על הקשת. האגדות שמצאתי מספרות על הקשת בענן, והקשת שלי היא קשת במפלים.  אבל אני מאמינה שזה בסדר.

מצאתי אגדה של בני האירוקואה (Iroquois) – האינדיאנים שחיו באיזור, ואני חושבת שהיא הולמת:

בני האירוקואה האמינו שהשמים הם ארץ נפרדת. ארץ שופעת, שגרו בה יצורים רבים, ושגשגו.
הם האמינו שהשמש והלבנה היו בעל ואישה, שהיו יורדים אל הארץ דרך צוהר בשמים, וחוזרים עם לילה דרך חלון אחר.

יום אחד אל הרעם (אני לא בטוחה שזה היה אותו אל רעם מהאגדה הקודמת) התרגז על השמש. הוא ראה איך הלבנה מתמעטת וקטנה מיום ליום, וחשב שהשמש מתעלל באישתו היפהפיה והענוגה.
הוא שלח ענן שחור וגדול שיכסה את פניו המחייכות של השמש. אבל חומו של השמש המיס חלקים מהענן – וכך נוצרה קשת, שירדה מהענן אל האדמה.  קשת גדולה ויפהפיה.

כאשר בעלי החיים השונים ראו את הקשת הזוהרת על כל צבעיה, הם נפעמו. הם היו בטוחים שזהו גשר אדיר, שיוביל אותם אל השמים ויאפשר להם לראות את הארץ המופלאה שם.
הם הלכו אל מלכם, שהיה צב זקן וחכם, וביקשו את רשותו לטפס על הקשת. הצב החכם הצביע בפניהם על הסכנות האורבות, וניסה להניא אותם מהרעיון – אך ללא הועיל. הם לא הבינו שכאשר ייפסק הגשם, הקשתות תעלמנה והם יישארו תקועים בשמים.
ואכן כך היה – חלק מהחיות נשארו בשמים, ואנחנו רואים אותן כמערכות כוכבים, המאירות לנו עד היום.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, התאריכים 9-10.7.2011

וכדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי להנות באמת מהקשתות!

קרדינל צפוני – Northern Cardinal – Cardinalis cardinalis

אחת מציפורי השיר היפות ביותר שראיתי בחיים היא הקרדינל.

לפי הכתוב באתר "All About Birds" המצוין, הקרדינל הוא כנראה הציפור שגרמה לכמות הרבה ביותר של אנשים לצאת החוצה ולחפש ציפורים – יותר מכל ציפור אחרת בארצות הברית. אני לא יודעת כמה הסטטיסטיקה הזו נכונה – אבל ללא ספק זו ציפור יפהפיה, והרבה אנשים בארה"ב משאירים זרעונים בחצר מתוך תקווה שהקרדינל יבוא אליהם לאכול.
(אגב, אם אתם רוצים לשמוע את שיריו של הקרדינל, הקליקו על הקישור)

הקרדינל זו ציפור שיר מקסימה. הוא קרוי "קרדינל" בגלל לבושו האדום – כמו גלימת קרדינל (כן, אני יודעת שבעברית אומרים חשמן. קרדינל יותר מתאים לציפור הזו) . הוא חינני ומקסים, ומקפץ בין העצים – פשוט תענוג לצפות בו.

הנקבה, כמו רוב הנקבות בממלכת החי, מרשימה פחות וצנועה יותר מהזכר – אבל גם היא חיננית ונחמדה.

הקרדינל הוא ציפור יציבה – הוא מתגורר בכל מזרח ארצות הברית ומרכזה.
כמו שאמרתי, הוא אהוב מאד על אנשים רבים בארצות הברית – עד כדי כך שהוא נבחר להיות הציפור הלאומית של לא פחות מ-7 מדינות בארה"ב: אילינוי, אינדיאנה, קנטאקי, קרולינה הצפונית, אוהיו, וירג'יניה ווירג'יניה המערבית!

בשנתיים וחצי שבהן גרנו בארצות הברית, פגשנו קרדינלים פעמים מעטות. לא צילמנו אפילו אחד. הפעם, בשבועיים וחצי, ראינו עשרה לערך, וצילמנו שלושה מתוכם –

זכר יפהפה על המעקה בשביל Indian Ladder שבו טיילנו,

נקבה חמודה בפארק Marineland – פארק שעשועים בעיר Niagara Falls בקנדה

וזכר צעיר מרוט ורטוב, מנסה להתייבש בגן החיות בוושינגטון.

האם זה כיון שאורח לרגע רואה כל פגע? אבל הקרדינלים כלל אינם פגע, להפך!

התמונות צולמו בתאריכים 8.7.2011, 10.7.2011 ו-18.7.2011
כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

היום היום הולדת לציפורן חתול! מזל טוב, והמון נשיקות מכל העננים!

מים בברך של נהר הניאגרה

מפלי הניאגרה הם מפלים בנהר. שמו של הנהר הוא – באופן מפתיע – נהר הניאגרה.
זהו נהר גדול ומרשים, והמים שוצפים בו בקצב מהיר – הפרשי הגובה בין נקודת ההתחלה שלו (ימת אירי) לנקודת הסיום שלו (ימת אונטריו)  הוא בערך 100 מטר, 50 מתוכם במפלים.

מעט אחרי המפלים, ישנו עיקול חד בנהר. מן "ברך" שכזו, ובברך יש מים – הרבה הרבה מים.

 

המים מגיעים מן המפלים בזרימה מהירה – ואז נאלצים לפנות פניה של 90 מעלות. כתוצאה מכך הם נכנסים לסחרור – ונוצרה מעין בריכת מערבולות ענקית, שהמים מתערבלים בה היטב לפני שהם ממשיכים במורד הנהר.

לאיזור הזה קוראים "The Whirlpool" – בריכת המערבולת.

 ישנן מספר דרכים להגיע אל המערבולות לצפות בהן. הדרך הקרובה ביותר – וה"Extreme" – היא לשוט בסירה שמגיעה בשיט מהיר על זרם הנהר, ואז, בשיא המערבולת, עוצרת את המנוע, ומתחילה לעשות "חראקות" – להסתובב באופן חסר שליטה על מי המערבולות.

אנחנו בחרנו בשיטה הרגועה יותר – עלינו על הרכבל שתלוי מעלה למערבולות, וממנו – ממרחק בטוח – צפינו במים, בסירות הדוהרות, באנשים שערכו מסלולי טיול ביער ליד… הפעם לא נרטבנו.
הרכבל נוסע לו לאיטו מעל למערבולות, מאפשר לכולם לצפות יפה בנוף, מגיע לקצה – וחוזר חזרה, באותו קצב איטי ורגוע.

 

מהרכבל ראינו יפה את המים השוצפים להם במורד הנהר –

וגם את כל הסחף שנתקע במערבולת, כשזרם במורד הנהר – וכעת הוא מסתובב ומסתובב…

 ואם כבר אני מראה לכם את הנהר, ולא רק את המפלים – אני אספר לכם שבמעלה הנהר, קרוב יותר לימת אירי, הנהר רחב הרבה יותר מרוחבו באיזור המפלים. ויש שם אי גדול, ששמו Grand Island. שטחו של האי הוא 86 קמ"ר.
בשנת 1824 קם יהודי ציוני בשם מרדכי מנואל נח, וניסה להקים על האי הזה מושבה יהודית. הוא רצה לקרוא לו "אררט"  – שיהיה מקום מקלט ליהודים (על שם הרי אררט, אליהם הגיע נח המקורי עם התיבה) .  אבל עוד לפני שהוא הגיע אל האי, הוא ויתר על כל הרעיון (מסיבה לא ברורה – לפחות לפי מה שקראתי) וחזר לניו יורק.

 ממש אחרי המפלים, בצד הקנדי, נמצאים שרידי מבנה על המצוק – אילו הם השרידים של Ontario Power Company – אחת מתחנות החשמל הראשונות בהסטוריה.

 וקצת לפניהם נמצא הגשר הזה – שחוצה מהצד האמריקאי אל האי Goat Island – אי שנמצא בין המפלים, באמצע הנהר.

 התמונות צולמו בנהר הניאגרה, בתאריכים 9-10.7.2011 וממש כדאי להקליק עליהם כדי לראות אותם בגודל מלא.

במהלך שיטוטי, מצאתי ברשת את הסרט המקסים הבא – סרט שצולם בשנת 1896 ע"י Edison Manufacturing Company – אולי אפילו ע"י תומס אדיסון עצמו. מאד מצאה חן  בעיני העובדה שאני יכולה לראות את הסרטים שצלם תומס אדיסון כל כך בקלות היום.
תהנו:

 

מפלי הניאגרה, מקרוב

במיוחד ל-yירית שבדיוק היתה שם, וכיון שפשוט לא יכולתי להפסיק לצלם, אני מפרסמת עוד כמה תמונות של מפלי הניאגרה.
הפעם – תמונות מקרוב יותר, כדי שאפשר יהיה ממש לחוש את עוצמת המים.

חיפשתי מהו מקור השם "ניאגרה". ישנם כמה דעות.
לפי אחת הדיעות, המפלים נקראים על שם שבט אינדיאני מבני האירוקווה שחיו באיזור ושמם היה – Niagagarega . לפי דיעה אחרת, היה במקום ישוב של בני אירוקווה ושם הישוב היה Ongniaahra.
בכל מקרה, זהו שיבוש של שם אינדיאני.

סיפרתי כבר שהספינות ששטות אל מתחת למפלים, נקראות Maid Of the Mist – עלמת הערפל. גם זהו שם אינדיאני (Original American? ) שמקורו באגדה אינדיאנית עתיקה. מצאתי כמה גרסאות לאגדה, ואני אספר לכם אחת.

לפני שנים רבות, בני האונגיארה (Ongiaras) רודפי השלום חיו ליד נהר הניאגרה והמפלים.
מסיבות לא ידועות, התחילו לפתע מקרי מוות מוזרים ולא ברורים – אנשים מהשבט היו מתים, ולאחר המוות והקבורה – הקברים היו מחוללים, וגופות המתים – מבותרות.

אנשי השבט חיפשו פתרון לתעלומה. הם ידעו שבמערה מאחורי המפלים מתגוררים אל הרעם, הינום ושני בניו. הם חשבו שאולי זעמו של האל התעורר משום מה, והחליטו לנסות להפיג את הזעם.
הם אספו מזון – פירות, זרעים, ובשר ציד, ושלחו אותם אל אל הרעם בסירות קנו מעבר למפלים – אך ללא תועלת. מקרי המוות המוזרים המשיכו.

בשלב הזה, כמו בהרבה אגדות קדומות מחליטים להטפל לנשים – ולא סתם, לעלמות הצעירות. הם בחרו כל שנה את היפה בבנות הכפר והקריבו אותה – קשרו אותה בקנו ושלחו אותה במורד המפלים.

יום אחד נפל בגורלה של בתו של ראש השבט להיות זו שתוקרב לאל הרעם ובניו. היא היתה (כמובן) יפהפיה ואמיצה מאד, והלכה בראש זקוף אל גורלה.
בניו של אל הרעם ידעו שהיא זאת שתוקרב להם – ושניהם חיכו לה בתחתית המפלים, תפסו אותה ללא פגע – והציעו לה נישואין.

היא הסכימה להנשא למי מהם שיספר לה מדוע אנשי הכפר מתים ואיך לעצור זאת. הם התלבטו בנושא – שכן הם הושבעו לא לספר דבר – אך בסופו של דבר הצעיר בינהם סיפר לבת ראש השבט את האמת:
בנהר חי נחש-מים מפלצתי וענק. מדי פעם הוא נתקף רעב. ואז הוא יוצא מן הנהר בלילה, ומרעיל את מי הכפר. לאחר מכן הוא מחכה שיקברו את המתים – ואז טורף אותם.

בת-ראש השבט חזרה אל אנשי כפרה בדמות רוח, וסיפרה להם את האמת. הם ארבו לנחש, ובפעם הבאה שהוא יצא מן המים – הם התקיפו אותו ופצעו אותו קשה.

הנחש הפצוע ברח מהם חזרה אל הנהר, אך בבהלת המנוסה הוא נתקע – ראשו נתקע בין הסלעים בצד אחד של המפלים, וזנבו בצד השני, כך שגופו היה מונח בצורת פרסה.

מאז ועד היום גופו של הנחש מסמן את ראש המפל של מפל הפרסה, השבט חזר לחיות בכפרו ללא פחד – ואילו בת ראש השבט נישאה לבנו הצעיר של אל הרעם, והיא עלמת הערפל השולטת במפלים.

יש לי עוד שתי תמונות מיוחדות – האחת, מבט מראש המפל האמריקאי אל מגדל התצפית המשקיף אל המפלים, שלמרגלותיו יוצאת ספינת Maid Of the Mist, ואל "גשר הקשת בענן" – Rainbow Bridge – הגשר המחבר את ארה"ב וקנדה :

והשניה של העננצ'יק, שהיה האמיץ ביותר במשפחה והגיע ממש קרוב לשולי המפל – ונרטב היטב… הפנים טושטשו בכוונה.

התמונות צולמו במפלי הניאגרה, בתאריכים 9-10.7.2011
וממש ממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא!

 

אווז קנדה – Canada Goose – Branta canadensis

אחד העופות שליוו אותנו בכל טיולינו הפעם, היה אווז קנדה – Canada Goose.

ראינו אותם באיזור אלבני עפים מעלינו, ליד מערות האו, במקלט בעלי החיים "מונטזומה"  במדינת ניו יורק – וגם במקלט בעלי החיים ג'ון היינץ ליד פילדלפיה

פגשנו בהם מציצים בסנטרל פארק בניו יורק, ואפילו במדשאות הבית הלבן בוושינגטון

אווזים הם יצורים שמקרינים המון חשיבות עצמית. הם מהדסים מעדנות מצד לצד,

ובטוחים בעליונותם על כל הסובב. בעצם, מה הפלא, כשזה הנוף מסביב:

כל זה נכון עד שמישהו מתעצבן – ואז כבר יש רעש, ומרדפים – וכולם עומדים לצפות ולעודד:

אווזי קנדה הם צמחוניים. כלומר, צמחוניים ברמת העיקרון – אבל לא אדוקים. הם יאכלו חרק מזדמן או דגים אם זה מה שיש בסביבה – אבל רואים אותם לרוב על מדשאות, מנשנשים עשבים זרעים שונים.

כמו למשל פה – הם זוללים תלתנים בשמחה:

העננצ'יק החליט לראות עד כמה הוא יוכל להתקרב אל האווזים על מדשאות הבית הלבן, ופחדתי שהם ינשכו אותו – הלא אווזים עלולים להיות תוקפניים! אך לשמחתי הם לא מצאו בו ענין, אלא רק התרחקו ממנו.

אווז קנדה הוא האווז הנפוץ ביותר ביבשת אמריקה. ישנם לפחות 11 תתי מינים שונים שלו – יש חוסר הסכמה על חלק מהם – תלוי באיזור המגורים. אנחנו פגשנו את תת המין הנפוץ מכולם – אווז קנדה אטלנטי .
באופן עקרוני, האווזים נעשים קטנים יותר ככל שמצפינים, וכהים יותר ככל שעוברים מערבה.

במרכז ארה"ב הם יציבים ואפשר למצוא אותם רוב השנה. אבל חלק מתתי המינים נודדים – בעיקר ממרכז קנדה וצפונה, ומאלסקה – לאיזורי החופים.
האווזים מדרימים על מנת להזדווג ולבנות את הקינים – ואחר כך יצפינו. תבנית הנדידה צפונה משתנה מאד – מקילומטרים מעטים ועד חציית כל היבשת, 1500 ק"מ. 

בשנים האחרונות שמו לב שישנם שינויים בהרגלי הנדידה – כיון שישנם שדות חקלאיים רבים יותר גם באיזורים הצפוניים, יש מזון רב יותר – וכנראה, יחד עם השינויים האקלימיים פחות קר – לכן יש יותר אווזים שנשארים במקומם, גם באיזורים הצפוניים יותר.

התמונות צולמו במקוומת הבאים:
Montezuma wildlife Refuge, New York – בתאריך 9.7.2011
על מדשאות ה-Elipse, ליד הבית הלבן – 19.7.2011
John Heinz Wildlife Refuge, Pennsilvenia – בתאריך 22.7.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

מים. הרבה הרבה מים.

אף אחד לא ניסה להבין מה צלמתי בתמונה האחרונה ברשימה הקודמת… ובכן, אני אסביר לכם: צלמתי את הכביש המוביל אל העיר Niagara Falls שבמדינת ניו יורק, והעשן הלבן שם הוא כלל לא עשן לבן – אלא הרסס של מפלי הניאגרה.

הגענו אל אחד המקומות המדהימים בעולם – ובהחלט המדהים ביותר בטיולינו – מפלי הניאגרה.

מפלי הניאגרה הם מפלי ענק מרשימים, שנמצאים בנהר הניאגרה. זהו נהר המחבר את ימת אירי לימת אונטריו – שהם שתיים מהימות במערכת הימות הגדולות בין ארה"ב לקנדה. גובה המפלים האמריקאיים הוא בערך 30 מטר, ואילו גובה המפלים הקנדיים – כ50 מטר.
עומק המים בנהר מתחת למפלים הוא כחמישים מטרים נוספים.

ישנן המון דרכים להתקרב אל המפלים – הידועה שבהם היא שיט בספינה Maid Of the Mist – עלמת הערפל.  בעצם ישנן כעשר ספינות שנוסעות הלוך וחזור ומטילות בקטע זה של הנהר. הנה אחת מהן –

בעצם הסירות הללו כל הזמן שטות שם מצד לצד – עד שאי אפשר כמעט לצלם תמונה ללא אחת (או כמה) מהן בנהר:

אנחנו, כמובן, שטנו באחת הסירות אל המפלים. ניסיתי לצלם את המפלים האמריקאיים, כשהיינו לידם. זה יצא כך:

נפלא, נכון? מהר ניגבתי את הרסס מהמפלים וניסיתי שוב – זה קצת יותר ברור:

אבל גם ליד המפל הקנדי זה קרה לי – יותר מפעם אחת:  שולי המפל מבעד לרסס –

ואותה נקודה, עם פחות רסס – הרסס מהמפלים כל כך חזק, עד שבעצם זה כמו לעמוד בגשם שוטף.

ספיקת המים של המפלים הללו מדהימה. בדקתי וגיליתי שספיקת המים הממוצעת היא בסביבות 2400 מ"ק לשניה. המקסימלית היא יותר מ-8000 מ"ק לשניה.
שימו לב – לשניה.

אז הייתי חייבת לבדוק מה הנפח של הכנרת שלנו, כדי לנסות להבין מה יקרה אם – למשל – ניקח את כל מי הכינרת ונשפוך אותם יחד עם מי המפלים.

אני לא חושבת שאני אפתיע פה מישהו אם אני אגיד שלא תהיה השפעה…  – – –
והנה טעיתי טעות מביכה, ותודה רבה מאד לעופר D שבדק ותיקן אותי – אם נשפוך את הכינרת במורד הניאגרה, ייקח לה בערך 20 ימים – ליתר דיוק, בערך 19 ושליש – לעבור במפלים. זמן לא ארוך, אבל בכל זאת משמעותי.
(בזמן ספיקת שיא של המפלים זה ייקח קצת פחות מששה ימים!)

סליחה על הבלבול, ותודה לעופר על התיקון!

הסבר קצר, למי שלא ביקר מעודו במפלים (יש כאילה? אם כן, אני מאד ממליצה על ביקור!) – מפלי הניאגרה מורכבים משלושה מפלים.
המפל האמריקאי- ומימינו (חתוך פה בתמונה) מפל הינומת הכלה (שהוא צר יותר, אבל טכנית הוא ממש חלק מהמפל האמריקאי)

והמפל הקנדי, הוא מפל הפרסה – הגדול יותר, שהרסס ממנו עולה לגובה רב ונראה למרחקים –

אחת הדרכים להתקרב למפלים היא לרדת תחתיהם – מגיעים ממש למרפסת בשולי המפלים: זו בהחלט חוויה.

הרשימה הזו היא הראשונה בנושא מפלי הניאגרה, אבל בהחלט תהיינה עוד – המקום הזה מדהים ונפלא.

התמונות צולמו בתאריכים 9-10/7/2011, במפלי הניאגרה

כדאי – ממש חובה – להקליק על התמונות ולהקיש F11 כדי לראות אותן בגדול. מומלץ מכל הלב!