קדד אהרנברג – Astragalus ehrenbergii

לפני קצת יותר משבועיים, מטייל מזדמן פגש פרח לא מוכר בחרמון. הוא צילם אותו, והעלה את תמונתו לפורום צמחי בר, על מנת לשאול מהו הצמח.

 

התגובה היתה מפתיעה: ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני בירושלים, שאל אותו אם… הוא בטוח שהתמונה צולמה בחרמון, ולא בקווקז.

אבל היא צולמה בחרמון. לאחר עוד חקירות ודרישות, אורי מצא את התשובה בספר של פרחי הלבנון: זהו קדד אהרנברג. קדד מוכר מלבנון ומסוריה, ובארץ נצפה פעם אחת ע"י פרופסור שמידע, בשנת 2008.

מאז פרסום התמונה בפורום "צמחי בר", הקדד הזה הפך לנקודה לעליה לרגל. כל אנשי הבוטניקה בארץ פתאום נסעו לטייל בחרמון.

כידוע לכם, ביום שישי (17.6 – לפני אחרון) גם אני הייתי בטיול בחרמון. ואת הטיול הדריך שאולי מגונן. אחרי שהוא כבר הראה לנו את הריבס, ועוד דברים נפלאים – הוא פתאום אמר לנו "עכשיו אנחנו נוסעים לנקודה האטרקטיבית ביותר בחרמון".  

אז נסענו, ובמקום מסוים על הכביש העולה להר חבושית עצרנו. מעלינו התנשא מצוק בגובה כחמישה מטרים. "זה שם, למעלה" – אמר שאולי בביטחון.

כבר ירדנו בעקבות שאולי מצוק מאד קשה עד לריבס האמיתי – אז מה זה בשבילנו לטפס מצוק (ועוד נמוך יחסית) בשביל הקדד?

אז טיפסנו למעלה, ושם חיכתה לנו חגיגה צבעונית.

הפרחים של הקדד הם צהובים, וגדלים בכדורים. גדלו של כל כדור הוא בערך אגרוף.
כאשר הפרחים מזדקנים ונובלים, הם הופכים לכתומים, משם לאדומים, לסגולים ולבסוף חומים.
כאן אפשר לראות את כל השלבים – מניצן ירקרק ועד לפרי סגול-חום :

כשמסתכלים על גוש הפריחה בשטח מקבלים מרבד נפלא כזה:

הצבעוניות שלו פשוט שבתה את לבי, ולא הפסקתי לצלם. יש לי כ-70 תמונות של הקדד הזה, רובן מאד דומות לזו:

הקדד שייך למשפחת הפרפרניים.
בארצנו  גדלים (פרט לקדד הזה) 48 מיני קדד, חלקם דומים מאד זה לזה. אפשר למצוא מינים שונים של קדד מהחרמון ועד אילת, מהמירון ועד ים המלח.
כאן בבלוג הצגתי רק את הקדד הקהירי, שגם הוא יפהפה – אם כי שונה לגמרי מהקדד הזה.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011
וכדאי מאד להקליק עליהן, ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

המון תודה לשאולי שבזכותו היה לנו טיול מרגש ומיוחד!

רגע לפני הסוף, אני מוסיפה עוד שתי תמונות של פרפר נהדר מהחרמון, שכבר הראיתי פה בבלוג בשנה שעברה: נמפית פנדורה – שותה צוף מדרדר מצוי, וממריאה:

 

 

שרביט שני מליון וצללית ערערית – Minuartia juniperina

קבלתי את שרביט שני המליון מNewklear, הלא הוא דרור, והחלטתי שמתאים לי לשלב אותו עם צללית ערערית.

צללית ערערית היא פרח ממשפחת הציפורניים. אפשר למצוא אותה רק במרומי החרמון – רום של 2 ק"מ ומעלה, שם היא פורחת. היא גדלה בצורה אופיינית לחגורה הכרקוצית – הצמח גדל כגוש כדורי.
אבל בניגוד לרוב הצמחים באיזור, היא אינה ממש קוצנית.
העלים שלה צרים ומחטניים כמו עליו של הערער – ומכאן שמה – אבל הם אינם קוצניים.

כאשר הצללית פורחת, היא פורחת בצורת כר מעוגל, מאות פרחים צפופים יחד. בשטח זה נראה מקסים. למשל בתמונה הבאה, שצלמתי ליד מצפה שלגים, צופה אל סוריה:

וכעת, לשאלות השרביט:

1. מה הנושא של הרשומה הכי טובה שעדיין לא נכתבה? מי היה כותב אותה? למה לא כתבת אותה בעצמך עד היום?
הרשימה הטובה ביותר תספר על מציאת פתרון מחזור אולטימטיבי, לכל הזבל שאנחנו מייצרים – כל הפלסטיק, כל האלקטרוניקה, ביוב,  זבל אורגני ואנ-אורגני. הכל.
מי היה כותב אותה? אני מניחה שמישהו עם האצבע על הדופק, כמו רועי צזנה או חדשותק. אבל אני אשמח לכתוב אותה אם באמת זה ייקרה.

2. במה תעסוק הרשומה השני מיליון שתכתבו בבלוג שלכם? מה תהייה הכותרת שלה?
מוטי כבר הסביר למה לא כל כך אפשרי להגיע לרשימה השני מליון מבחינה טכנית. אבל אם להיות אופטימית חסרת תקנה, הרשימה השני מליון שלי תעסוק בנצחון התנועה הירוקה, החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין בכל המאבקים שלהם, ועל חוק שנחקק שמחייב לשלב אקולוג מומחה בכל תכנון של בניה בארץ.

3. אילו הייתם יכולים לבחור איפה לפרסם את רשומת השני מיליון – איפה הייתם מפרסמים אותה? בעיתון? על קיר של בניין? בכיתוב עשן בשמים?
כהולוגרמות, ברחבי הארץ. (אם כבר, אז כבר)

4. איזה פריט, חפץ או כל דבר אחר (כן, גם דג זהב הולך) הייתם רוצים שיהיה לכם שני מיליון ממנו?
שני מליון צלליות ערעריות?
הייתי רוצה קצת Common Sense (הגיון בריא) – שאוכל לחלק ממנו לכולם (ולקחת גם לעצמי…)
מאד אהבתי את תשובתה של אתי אברהמי – על שני מליון חופני הבריאות.

5. הבלוגיה חוגגת את הרשומה השני מיליון. האם יש לכם בבלוג רשומה שקיבלה מספר מיוחד (מספר עגול, מספר "זהב" וכו')? או אולי רשומה שמייצגת מספר בעל משמעות אישית עבורכם?
את המספר המקורי שחשבתי עליו – חתך הזהב – 1.618033988 (שהוא די מתבקש פה) – כבר Newklear בחר. אז מה נשאר לי? פאי?

-phi = -frac{1 + -sqrt{5}}{2} = 1{.}618033988-dots

אני משערת שהרשימה שקבלה את המספר המיוחד ביותר היא רשומת "אל תבואו לשתול בכרמל" – עם כמעט 42,000 כניסות. זה מספר יפה!

6. לבלוגיה לקח 8 שנים להגיע לשני מיליון רשומות – מה אתם הספקתם לעשות בזמן הזה?
חשבתי על הרבה דברים, אבל בהקשר לבלוג, שפתחתי לפני שלוש שנים (וכמעט חודש) –
הספקתי לטייל בהמון מקומות בארץ – מהנקודה הגבוהה ביותר בחרמון ועד לנמוכה ביותר (ים המלח), לגלות את רת"ם, להצטרף אליהם וללמוד המון דברים על הארץ שלנו,
הספקתי להכיר המון מומחים לבוטניקה, זואולוגיה, אקולוגיה, טבע – ולגלות שאני מאד נהנית מהנושאים הללו,
הספקתי להבין קצת יותר את החשיבות של שמירת טבע והגנה על השטחים הפתוחים, להבין מה ההבדל העקרוני בין שמירת טבע לאיכות הסביבה,
ולנסות להעביר קצת מההבנה הזו גם לקהל אחר, שלא רץ להשתלמויות רת"ם ולא מבין למה אני מקללת (בעדינות) כשאני שומעת את שיריה היפים של המאיינה ההודית, ומחפשת מסביב בהתרגשות כשאני שומעת צרחות של בז.

7. עם מי הייתי רוצה להרים כוסית לחיי המיליון הבא ולשלוח לו בקבוק יין תבור משובח במתנה?
היין, מן הסתם, כבר נגמר – אבל אם במקרה עוד לא, אני אעביר את השרביט אל מיכל 1979, בתקווה שיהיו לה סיבות טובות להרים כוסית.

 

עד כאן השרביט, ובמקום כוסית יין – הנה זבוב, לוגם צוף-צללית:

רגע לפני סיום, שתי תמונות מיוחדות (לפחות בעיני!)
האחת – ציפורנית שנונת-כותרת – מין נדיר מאד של ציפורנית שגדל בסדקי סלעים, ברום של 2100 מטר ומעלה. פגשנו אותה ליד מצפה שלגים:

והשניה – מבט שמיימי משהו, לפני שקיעה, מאיזור הרכבל העליון אל הרי הלבנון, והעננים בשמים

התמונות צולמו בחרמון, באיזור רכבל עליון ובמצפה שלגים, בתאריכים 2.6.2011 ו-17.6.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

  

ריבס אמיתי – Rheum ribes

לפני שנה וחצי, בערך, פרסמתי פה תמונות של ריבס המדבר –  צמח מיוחד ממשפחת הארכוביתיים.
סיפרתי גם על האח הקרוב-רחוק שלו: ריבס אמיתי, הגדל רק בחרמון.


מבט אל הרי הלבנון מעבר לחרמון

לפני חודש בערך, אורי פרגמן-ספיר, שהוא המדען הראשי של הגן הבוטני בגבעת רם, ירושלים – פרסם בפורום "צמחי בר" בתפוז תמונות של פריחת הריבס האמיתי, הוא ריבס החרמון.
את התמונות הוא צילם ברכס יפעת – איזור שבדרך כלל אין גישה אליו (מסיבות בטחוניות). הוא משקיף על הר דב  – שאותו אפשר לראות בתמונה הבאה:

הסתכלתי על אותו שרשור בהתפעלות ובהערצה, וקיויתי שביום מן הימים גם אני אגיע לראות את הצמח המרהיב הזה.

באופן מפתיע, ממש לא נאלצתי להמתין זמן רב: לפני שבוע וחצי הוצע לי להצטרף לטיול בחרמון. טיול בהנחיית שאולי מקיבוץ גונן – אחד מידעני החרמון הגדולים. כאשר נפגשנו, הדבר הראשון ששאולי אמר לנו היה: יש לנו אישור! נוסעים לרכס יפעת!

אם כך – נסענו! ואז הלכנו (בדרך ג'יפים), והלכנו עוד קצת  (בשביל) – ואז שאולי הסביר שצריך לרדת.
כיון שעמדנו באותו שלב בקצה מצוק כמעט אנכי, "לרדת" לא נשמע לנו אופציה מלבבת במיוחד.

אבל ירדנו.

הירידה היתה קשה עד מתישה. ירדנו במרחק ביטחון זה מזה, כדי שלא נדרדר אבנים אחד על השני (פה ושם כן דרדרנו…), החלקנו קצת וצעדנו בזהירות – בודקים איפה להניח את הרגל, כדי שהצעד הבא לא יהיה במרחק כמה עשרות מטרים במצוק…

 

לאחר חצי שעה של ירידה תלולה מאד הגענו אליהם – אל הריבסים!

ריבס אמיתי – כמו שאפשר לראות בתמונות של אורי – פורח בלבן. ריבס המדבר פורח בורוד.
אבל הפריחה נגמרה כבר מזמן, ואנחנו הגענו אל שלב הפירות. הפירות הם בעלי צורה מקסימה, וצבעם בורדו עז ומדהים – ממש צבע של יין טוב:

 

כמו לריבס המדבר, גם לריבס האמיתי יש שושנת עלים גדולה ומרשימה. כשאנחנו הגענו, היא כבר היתה די נבולה – ועדיין הצבעים שלה מקסימים בעיני:

ריבס החרמון הוא צמח נדיר מאד, שגדל רק במצוקים. כלומר, אם אתם הולכים לחפש ריבסים – קחו מכנסיים עמידים, שלא ייקרעו לכם – כי הסלעים הללו חותכים.

התמונות צולמו בחרמון, בתאריך 17.6.2011 – והמון המון המון תודה לשאולי שהדריך והראה והדהים והסביר – היה לנו כיף אמיתי עם ריבס אמיתי.

כתמיד, אפשר ומומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ועוד תמונה לסיום: מבט מאיזור מצפה שלגים (הנקודה הגבוהה בחרמון הישראלי) אל סוריה.

 רציתי גם להפנות את תשומת לבכם לשיתוף פעולה שלי עם Girlkido בבלוג שלה – הנסיך בגן המכושף על ההר.

עדעד כחול – Limonium sinuatum

אני קופצת בחזרה אל פרחי העונה במישור החוף – פרח בולט ונפוץ לאורך החוף: עדעד כחול.
אני אחזור בשבוע הבא אל פרחי החרמון המדהימים, יש לי לפחות שתי רשימות על פרחים מדהימים בקנה.

ועכשיו חידה: מה צבע הפרח של העדעד הכחול?

מי שענה "כחול" – טעה! צבע הפרחים הוא לבן!

לפרחי העדעד הלבנים יש גביע כחול – בולט וצבעוני, שנשאר גם לאחר תום הפריחה.בזכות הגביע הזה קוראים לעדעד "כחול".

כאילו הם "פורחים לעד"… מכאן בא השם "עדעד".

 

כבר סיפרתי פה על שניים ממיני העדעד שפורחים בחוף – עדעד רותמי ועדעד הביצות, שפורחים בורוד בקיץ.

גם העדעד הכחול פורח בחוף,  הוא מתחיל לפרוח כבר במרץ, ומסיים בקיץ.

גם העדעד הוא צמח צוף טוב לפרפרים שמגיעים אליו. כאן, למשל, אפשר לראות את לבנין התלתן (פרפר תזזיתי למדי…) עוצר לרגע ללגימת צוף עדעד:

בגינת הפרפרים ברמת הנדיב שתלו במיוחד את העדעד – ושם מצאתי את נמפית החורשף נהנית ממנו –

 העדעד הכחול תורבת, ואפשר לקנות אותו במשתלות ולשתול בגינה בבית. הוא מוסיף צבע למשך תקופה ארוכה בגינה, והוא מקסים.

   

העדעד הוא פרח מוגן בחוק, ואסור לקטוף אותו – גם במקומות שאינם שמורת טבע.  הוא נפגע קשות מקטיף בעבר, אבל התאושש והיום אפשר למצוא עדעדים לאורך כל חוף הים התיכון.

התמונות צולמו
ברמת הנדיב, 24.5.2011
בחוף השרון, ובגן לאומי אפולוניה 28.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

  

בוצין הבשן – Verbascum qulebicum

אם יוצא לכם לנסוע בחרמון החודש, תעיפו מבט אל המצוקים מעליכם.

 

פה ושם תוכלו לראות, פזורים על המצוקים, צמחים גבוהים מאד – בין מטר וחצי לשני מטר וחצי גבהם, כמו שלהבות ענק צהובות ומרהיבות.

אילו הם פרחי בוצין הבשן.

 

 

בוצין הבשן הוא הגדול בין מיני הבוצין בארץ, זהו צמח מרשים וגדול. לפי המגדיר הוא גדל גם במירון – אני מכירה אותו רק מהחרמון.

 

בהשתלמות רת"ם בחרמון, לפני כמה שנים, פרופסור שמידע סיפר לנו שהוא ניסה לשכנע את פרופסור נעמי פיינברון "להודות" שבוצין הבשן קרוי בעברית על שם עוג מלך הבשן, שהיה – כידוע – גבוה מאד. אבל היא תמיד טענה שהוא קרוי כך על שם איזור הבשן, ששם הוגדר. 
את בוצין הבשן אפשר למצוא בהרי השוף, בחרמון, בבשן – ואולי גם בהרי אדום.

יש לו שושנת עלים גדולה ומרשימה, שממנה עולה גבעול… בעצם, לקרוא לזה "גבעול" זה נראה לי קצת טפשי. זה כמעט גזע…

 

בוצין הבשן הוא צמח דו – שנתי.  לפעמים גם תלת שנתי.

עד עכשיו, סיפרתי בבלוג על צמחים שהיו חד-שנתיים (כלומר, נובטים מזרע, גדלים, פורחים, מוציאים פרי, מפזרים זרעים – ומתים) או רב שנתיים (צמחים שחלק מהם נשאר חי כל הזמן, כמו עצים או צמחים בעלי בצל)
מהם צמחים דו-שנתיים?

אילו צמחים שעובדים קשה על מנת לגדל פרח. בשנה הראשונה לאחר הנביטה, הם לא מרגישים שהם צברו מספיק חומרי גדילה וכוח על מנת לגדל צמח מרשים וגדול.
אז הם מוציאים רק שושנת עלים. במקרה של בוצין הבשן, אותה שוֹשֶנֶת היא גדולה ומרשימה – עלים מאד יפים:

העלים נובלים, בחורף הצמח נח וממשיך לאגור חומרים וכוחות. בדרך כלל, בשנה השניה הוא יוציא את עמוד התפרחת. אם הוא מרגיש שהוא עדיין לא חזק מספיק – גם בשנה השניה הוא יוציא עלים, ורק בשנה השלישית הוא יפרח.

לאחר הפריחה ופיזור הזרעים – הצמח ימות, ומהזרעים יעלו שושנות עלים גדולות חדשות.

 

אחד המאפיינים של פרחי בוצין הבשן הוא האבקנים שלו: הם צהובים ושעירים, ממש כמו ידיים של דובוני צעצוע…

 הבוצין מושך חרקים רבים, כמו שאפשר לראות בתמונה הבאה. כשצלמתי את התמונה כלל לא שמתי לב לכל המטפסים ומרחפים למיניהם. רק על מסך המחשב ראיתי שיש שם לפחות אחד-עשר חרקים, כולל זוג מזדווג בשליש התחתון של התמונה, בצד שמאל.

 התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים 15.5.2008 , 17.6.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – למרות שאין ביכולתי להראות צמח בגודל מלא על מסך מחשב ממוצע, עדיין זהו צמח מרשים ויפהפה! 

  

 הערה: בחלק מהתגובות אנשים סיפרו לי שהם מכירים את הבוצין הזה… אז אני אחדד: הבוצין שאתם מכירים, שפורח בכל הארץ וגבהו בין מטר למטר וחצי – הוא בוצין מפורץ. הוא נמוך יותר ודליל יותר מבוצין הבשן. בוצין הבשן גדל רק בגבהים מעל 1000 מטר.

חרחבינה מכחילה – Eryngium creticum

הקיץ כבר כאן, ואני עוברת אל הקוצים.
אחד הקוצים היפים שיש הוא חרחבינה מכחילה.

השם שלו נוראי… צריך לבטא אותו מַכְחִילָה – כלומר, כ' לא דגושה ואחריה ח' רכה. אם אתם תימנים, זה יבוא לכם בקלות. אבל אשכנזיה כמוני שוברת פה את הגרון…

  

מצד שני, השם בהחלט הולם אותה – היא מתחילה כשושנת-עלים ירוקים, שעולה מהם גבעול ירוק עם קוצים ירקרקים, והם מכחילים עם הבשלתם.

  

השם חרחבינה הוא קדום, נזכר במשנה כצמח שהאוכל ממנו יוצא ידי חובת מרור בפסח – וכן, אפשר לקחת את העלים הטריים (בפסח עוד אפשר למצוא את שושנת העלים לפני שהגבעול עולה) ולאכול אותם – למשל כתוספת לסלט. הם אכן מרירים.

באחד המדרשים נאמר: "מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה – כך המצרים". עלי החרחבינה הצעירים אכן רכים, אך כאשר הם מבשילים – הם מתקשים והופכים לקוצים קשים.

ואילו משמעות השם – חרחבינה – מגיעה משורש "חָרב" – כלומר יבש, כיון שהיא פורחת כשהכל מתייבש.

החרחבינה היא ממשפחת הסוככיים – כלומר, כל פרח הוא בעצם תפרחת שמסודרת כסכך קטן. הצורה האופיינית היא צורתו של הגזר שפורח בצידי הדרכים, אבל אפשר לראות את זה גם אצל החרחבינה – הסכך שלה מעוגל יותר

החרחבינה פורחת במאי-יוני, בתקופה שבה רוב הפרחים כבר גמרו לפרוח – אבל בשיא העונה של הפרפרים. ולכן היא צמח צוף חשוב לפרפרים.
לכן, אם אתם רוצים למשוך פרפרים לגינה שלכם – חרחבינה היא צמח מומלץ ביותר. גם הצבע שלה נפלא, וגם הפרפרים אוהבים אותה.

בקולאז' הבא אפשר לראות את כחליל החומעה, אחד הפרפרים הנפוצים בארצנו, נהנה מחרחבינה בשמורת בני ציון:

ולעומתו, כחליל האשחר – פרפר נדיר למדי שמרחף בגליל העליון – בתמונה הימנית העליונה יש שני כחלילים, ואותם פגשתי ביער ברעם –

התמונות צולמו במקומות הבאים –
חוף אכזיב, 12.6.2008
בני ציון, 15.5.2010, 28.5.2010 וגם 7.6.2011
יער ברעם 11.6.2011

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ליקוי לבנה

הנה נושא שעדיין לא כתבתי עליו… תופעות אסטרונומיות!

למי שלא יודע, בלילה האחרון היה ליקוי לבנה – הירח נכנס לצל של כדור הארץ, ונעלם מעינינו – ואז יצא בחזרה מהצד השני.

תוכלו לקרוא את ההסבר המלא על ליקויים בכתבה הזו מynet, של יגאל פת-אל, או באסטרופדיה.

אני רציתי לתהות לגבי השם…

בכל מקום שבו חיפשתי, מצאתי כתוב "ליקוי ירח"  – ובתור ילדה, אני תמיד זוכרת שדיברנו על ליקוי לבנה!


פתחתי את המילון הקרוב (מילון אבן שושן) – ושם אכן מצאתי ליקוי לבנה: "כניסת הירח לתוך צל הארץ. ליקוי לבנה נראה בכל האיזורים של הארץ שיש בהם לילה."

למה החליפו את הלבנה בירח? האם זה חלק מרידוד השפה הכללי שעובר עלינו? האם גם הלבנה נפלה קרבן?
קשה לי להסביר, אבל "ליקוי לבנה" נשמע באוזני פסטורלי ורגוע יותר, ולמרות שהלבנה היא מלה נרדפת לירח – הצרוף הזה נעים לי, ואני לא מבינה למה הירח נדחף פה, בענייני הלבנה!

התמונות צולמו בלילה, 15.6.2011 מעל גג ביתי .
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

רציתי לצלם גם את "חזרתה" של הלבנה לאור, אבל לצערי בדיוק אז הגיע ענן גדול – והסתיר מעינינו (ומעיני המצלמה) את התהליך. אז הלכתי לישון.
בוקר טוב!

קאק – Corvus monedula

בפסח, טיילנו באיזור נתיב הל"ה. ממש ליד אנדרטת הזכרון לל"ה היתה להקה של עורבים…

בעצם, לא בדיוק עורבים. הם נראו לנו אחרים – קטנים יותר, והדגם האפור אחר. מהר מאד זיהינו: אילו קאקים.

הקָאָק הוא הקטן בין מיני העורבים בארץ.
כמו שאר בני משפחת העורבים, גם הוא אוהב לאסוף חפצים נוצצים ולשמור אותם במחבוא.

הקאקים חיים בלהקות, חלקם יציבים בארץ – וחלקם חורפים אצלינו.

בשנות החמישים הם כמעט נכחדו, יחד עם בעלי חיים רבים אחרים בגלל הרעלות בעלי חיים רבות שנעשו אז.

אבל לשמחתינו הרבה, הם התאוששו מאז – וגם אם הם לא נפוצים, אפשר לפגוש בהם פה ושם.
למשל, באיזור מערות בית גוברין פגשנו לפני כמה שנים להקה נחמדה.

הקאקים הם עופות חברותיים, ונוטים לחיות בלהקות. הם שומרים על בני זוג לכל החיים, ובלהקה יש היררכיה – זוג שליט, זוג שהוא משנה לשליט, והלאה עד לזוג ה"נחות" ביותר.

הקאקים הם אוכלי-כל – הם ישמחו לאכול זרעים ונבטים – אבל גם חרקים,  בעלי חיים קטנים וביצים של ציפורים אחרות.

את שמו העברי של הקאק העניק לו פרופסור ישראל אהרוני (לא השף!) , שהיה מראשוני הזואולוגים בארצנו.

התמונות צולמו
בנתיב הל"ה, 23.4.2011
ובבית גוברין, 5.5.2007

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

קרקפן נמוך – Serratula pusilla

אני רוצה לחזור לרגע שלוש שנים אחורה. 

  

בתאריך 10.6.2008 פרסמתי את הרשימה השלישית בבלוג שלי: רשימה על פרפר – סטירית משויישת.

התמונה האחרונה ברשימה היתה זו:

ואז כתבתי שכאן הסטירית נחה על פרח ששמו קרקפן נמוך, שגם הוא יקבל רשומה משלו ביום מן הימים.
ובכן, היום הוא בדיוק יום מן הימים!

ובנוסף, בהשתלמות רת"ם האחרונה בחרמון פגשנו המון קרקפנים –

ולכן בהחלט הגיע הזמן לספר לכם על הקרקפן הנמוך.

הקרקפן הנמוך הוא מין קרוב לדרדר, שרוע על פני הקרקע. אבל אצלו  לא רק הגביע קוצני, אלא גם העלים שלו.

בתחילת הירידה פגשנו ניצנים של קרקפן. הם מאד נחמדים – נראים כמו ביצים מעוטרות לפסחא, שוכבות במרכז שושנת עלים.

מעט אחרי הניצנים הנחמדים, פגשנו מקבצים נהדרים של קרקפנים פורחים.

  

וכאן אפשר לראות שהקרקפן הוא ממשפחת המורכבים – כל פרח מורכב הוא בעצם תפרחת שמורכבת מהרבה פרחים קטנים:

כשראיתי את שני הקרקפנים הפורחים הראשונים, הייתי ליד דפנה. דפנה היא מדריכת טיולים שגרה באיזור אילת.
דפנה מיד שאלה אותי: יש להם ריח?
עניתי: אמור להיות להם ריח?
מסתבר שדפנה מכירה את הקרקפנים מההר הגבוה בסיני, ושם – לפי מה שהיא סיפרה לי – ריחם של הקרקפנים נישא למרחק. כיון שבחרמון הריח לא נישא למרחק, נאלצתי אחר כבוד לכרוע ולהתכופף אל הקרקפן, ולתחוב את אפי לתוכו.
ובכן, דפנה בהחלט ידעה על מה היא מדברת! לקרקפן יש ריח, ואפילו ריח נעים!
ליד קבוצת הקרקפנים הבאה, דפנה התקדמה קדימה – אז סיפרתי למי שהיה סביבי על הריח, ומיד כולנו כרענו כמוסלמים בעת תפילתם, והרחנו את הקרקפנים!

לפי המגדיר, הקרקפן נדיר אך פורח בהרים בכל האיזור – סיני, ירדן וגם בארץ. אני פגשתי בו רק בחרמון, ורק פעמיים – פעם אחת היו פרטים בודדים, והשנה היו רבים, וכל באי ההשתלמות התרגשו מהם.

התמונות צולמו בחרמון, ברום 1500-1600 מטר, בתאריכים 2.6.2011 וגם 15.5.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

שום הכרמל – Allium carmeli

כמעט חודש עבר מאז הטיול לנחל כלח, ועוד יש לי חוב אחד – שום הכרמל.

  

את שום הכרמל פגשתי מספר מצומצם של פעמים – בחרמון. תמיד בחרמון.

 

יש מקבץ נחמד מול מפקדת החטיבה, ויש כמה במצוקים ליד עין קיניה. בחרמון הוא לא נפוץ, אבל אפשר למצוא אותו.

אבל מעולם לא פגשתי אותו בכרמל…
עד לחודש שעבר.

   

כשהתחלנו את הטיול, ציפורן חתול (שהגיעה מכיוון חיפה, בניגוד אלי) סיפרה לי בהתלהבות שהיא ראתה מהמכונית, בדרך – את שום הכרמל!
אז לקראת סוף הפיקניק, נטשנו לזמן קצר את כולם, וקפצנו לראות את שום הכרמל.


שום הכרמל, ממשפחת השושניים, הוגדר ע"י בוטנאי שוויצרי ששמו אדמונד בואסייה, בכרמל, במאה ה19.

לפי חוברת רת"ם מס' 15, המוקדשת לשומים, הזן הלבן פורח רק בכרמל ובגלבוע, והוא נדיר. הזן הורוד פורח מעמק יזרעאל ועד לחרמון. הוא לא נפוץ.

אחד המאפיינים של השום הזה הוא הצבע הבורדו של העוקצים עליהם נישאים הפרחים –

ובעצם, פגשנו אותו בכרמל בזכות השריפה. השריפה פתחה את האיזור הסבוך שהיה – ועכשיו השומים יכלו להתפתח ולעלות בשמש. וכיון שהסבך איננו, יכולנו אנחנו לראות אותם מהאוטו, בנסיעה.
השריפה אמנם פגעה בעצים באופן קשה מאד, אבל לכל העשבוניים – היא פתחה את השטח,  והם פורחים במלוא עוזם. זה בהחלט מאפשר לנו לגלות מציאות רבות.

 

התמונות צולמו:
בחרמון, 24.5.2007 וגם 21.5.2009
ליד עין קיניה במורדות החרמון, 15.5.2008
ובכרמל, ליד בית אורן 14.5.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

דרדר ססגוני – Centaurea triumfettii

 

עונת הפריחה מסתיימת באופן רשמי, ועכשיו זו עונת הפריחה במרומי החרמון.

ביום חמישי טיילתי בחרמון במסגרת השתלמות רת"ם, ובין שאר הפרחים המיוחדים שפגשתי – היה גם הדרדר הזה: דרדר ססגוני

 

דרדר ססגוני דומה למדי לדרדר הכחול, אבל הפרחים ההקפיים שלו דלילים יותר מאילו של הכחול; והפרחים במרכז – מקבלים צבעים שונים, סגול עם צהוב, כחול ולבן.

 

הפרחים במרכז אילו הפרחים הפוריים, והם יופרו ויעמידו את הדור הבא. הפרחים ההקפיים הגדולים הם פרחים עקרים ונועדו ליופי – למשוך את החרקים אל הפרח.

כמו הדרדר הכחול, גם הדרדר הססגוני איננו קוצני. וזאת בניגוד למיני דרדר אחרים שהצגתי בעבר.

הוא נמוך מאד – צמוד קרקע,  כמו הרבה פרחים אחרים בחרמון, וזאת בגלל הרוחות העזות בהר.
הוא משתלב מצוין עם האליסון החרמוני שפורח בצהוב:

 

 הדרדר הססגוני גדל ברום של 1500-2400 מטר, בהרים במזרח התיכון. החרמון הוא גבול התפוצה הדרומי שלו – כלומר, הנקודה הדרומית ביותר בעולם בה אפשר לפגוש אותו.

 

את התמונות צלמתי במרומי החרמון, בעיקר בגבעות הקרב אבל לא רק שם; בתאריכים:
2.6.2011
14.5.2010
15.5.2008
24.5.2007

 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מתאים לי כאן השיר הזה:

 

צוויץ צוויץ צוויץ, בלוגולדת שלישי!


גבתון שחור ראש, רמת הגולן, 5.5.2011

ככה פתאום חלפו להן שלוש שנים מאז אותו יום בו פתחתי את הבלוג.


להקת עגורים  – עגור הכתר – מעל בית חנן, 12.3.2011

שלוש שנים הן כבר פרק זמן מכובד – והרשימה הזו היא הרשימה ה-460 שאני מפרסמת.
בשנה האחרונה צפו בבלוג שלי בערך 147,000 פעמים, מה שמביא אותי כמעט ל-275,000 כניסות לבלוג.
בשנה שעברה מניתי 6 רשומות שהיו להן יותר מ-1000 כניסות, והשנה הכפלתי את הכמות: יש לי 12 רשומות שיש להן מעל 1,000 כניסות.
הרשימה שהיתה "הרשימה הנצפית ביותר" שלי בשנה שעברה – רקפת מצויה – מופע סתווי – ירדה אחר כבוד למקום השני, אבל לא מסיבה משמחת: הרשימה הנצפית ביותר בבלוג היא הזעקה שלי מהשריפה הגדולה בכרמל – "אל תבואו לשתול בכרמל!" שאליה נכנסו מעל 41,000 פעמים.
אני עדיין עומדת מאחורי כל מילה ממה שכתבתי שם, ודעו לכם, שכאשר רשות הטבע והגנים מאתרים צמחים שאנשים שותלים בשטח – הם עוקרים אותם, כדי שלא יהפכו למינים פולשים. הטבע לא צריך עזרה בשיקום, ושתילת מינים זרים רק גורמת נזק.



חסידה לבנה, רמת הגולן, 5.5.2011

בשנתיים הראשונות לבלוג, 13 תמונות קבלו בול "תמונת היום" ועוד 6 רשומות קיבלו בול "בחירת העורך" – כלומר, 19 רשומות שנבחרו.
בשנה השלישית, 23 רשומות שלי קיבלו בולים: 14 פעמים "תמונת היום", ועוד 10 פעמים בחירות העורך (3 פעמים קבלתי "בולבול" – בחירה כפולה).
רשימה אחת – "בחזרה לכרמל אחרי השריפה" – קבלה גם בול בחירת עורך וגם תמונת היום, ולכן הכפילות בספירה.


פרפור עקוד, הרצליה, 26.5.2011

לכבוד יום ההולדת שלי ארגנתי לי מקהלה שתשיר את השירים היפים והנעימים ביותר…


עורבנים, כפר סבא, 11.3.2008

מקהלה עליזה

מלים: לאה נאור
לחן: נורית הירש


דוחל שחור-גרון, רמות מנשה, 1.1.2011

על ראש הברוש שבחצר
שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר
הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית
ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור
וגם פצחה ברון.


גבתון עפרוני, דרום רמת הגולן, 5.5.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


כחל, צפון רמת הגולן, 7.5.2011

פתאום הפסיק את השירה
פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים
הוא לא מוכן לשיר.


בולבולים, כפר סבא, 11.3.2011 

 "אנחנו לא רוצים מילים",
רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים,
נורא מתבלבלים"

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סנונית מערות, הרצליה,  26.5.2011

הסנוניות כתבו תווים
על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן
מילים נהדרות.


דררה מצויה, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011

אלפי דרורים ועפרונים
פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים
התבלבלה העיר.


בולבול, כפר סבא, 11.3.2011

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


סבכי שחור-ראש, נחל כזיב, 21.5.2011

"אוי די כבר, די לכם לשיר",
צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר
כואב לי כבר הראש"


דרור הבית, ליד מערות אפקה, ת"א, 8.1.2011 – יש שם זוג! ראיתם?

האופרטה היפה
לא באה עד סופה –
מחר יצפצפו קונצרט
על עץ הצפצפה.

ציף ציף, שריק שרק
בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה…
וכל מי ששמע אמר,
אח! איזו מקהלה!


שלדג לבן-חזה, שמורת כרי נעמן, 19.3.2011

קצת איחולים: לבלוג שלי אני מאחלת שיהיו לו הרבה קוראים,
אני מקווה שאנשים יהנו ממנו, יצאו לטייל בעקבותיו ואולי אפילו ישימו לב לאיזה פרח או ציפור שהם לא ראו אף פעם…
אני מקווה לסקור עוד כמה מאבקים בנושאי שמירת טבע, ואולי אפילו להשפיע קצת על האנשים מסביב – להראות להם כמה חשוב לשמור על הטבע סביבם
ומצד שני, כמה כיף לצאת ולהנות מהסובב אותנו!

אנפה ארגמנית, נחל שניר, 22.5.2010
את הציפורים שבאו לחגוג איתי היום פגשתי בעיקר בשלוש השנים האחרונות, בכל רחבי הארץ.
וממש כדאי להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

חסידה לבנה, רמות מנשה, 1.5.2010

 ועכשיו השיר – הביצוע של שייקה אופיר מקסים, אבל גם זה של ריצ'רץ' חמוד… אז תקשיבו פעמיים: