צהרון מצוי – Moraea sisyrinchium

  

מאי כבר בעיצומו, ואני עוד בפרחי מרץ-אפריל: פרח נפוץ ומקסים, ממשפחת האיריסיים, ושמו צהרון מצוי.

  

הצהרון נפוץ בארצנו מהנגב ועד לחרמון. הוא מתחיל לפרוח כבר בינואר – ועדיין אפשר לפגוש אותו בראשית מאי בצפון הגבוה – למשל, ביער אודם.

 

 אבל אם תצאו לחפש אותו בבוקר, סביר להניח שתפספסו. בכל מקרה, לא תמצאו אותו פורח. הצהרון ישן בבוקר את שנת היופי שלו, ורק בצהרים – כמו לפי פקודה – נפתחים כל הצהרונים, ולפתע רואים אותם מסביבנו.  מכאן מגיע השם "צהרון".

כאן אפשר לראות את התהליך, שלוקח פחות מדקה: משמאל הפרח הסגור, הישן -והוא נפתח לו ומחייך אל השמש:  

כמו שכתבתי, הצהרון שייך למשפחת האיריסיים. אחד המאפיינים של האיריסיים הוא שיש לכל פרח ששה עלי כותרת, ממש כמו לשושניים.

אבל קצת קשה להבחין בזה במבט מרוחק – לכן הוספתי את התמונה הזו:

כאן אפשר לראות יפה את ששת עלי הכותרת – שלושה גדולים ומשתפלים ושלושה קטנים ניצבים: השלושה הקטנים הם אילו שהופכים להיות "ההיכל" באיריסי ההיכל.

אבל מה זה "עמוד עלי כותרתי"? זה היחוד של האיריסים. עמוד העלי – זה איבר המין הנקבי של הפרח – התפצל לשלושה חלקים, התרחב וקיבל את צבע עלי הכותרת. כלומר, הוא מעין עלה-כותרת מדומה. מתחתיו מסתתר האבקן – ובסה"כ ישנם שלושה אבקנים לפרח.

  

זו דרך להוסיף פונקציונליות לפרח, וגם להגדיל את הפרסומת ולמשוך עוד חרקים.

התמונות צולמו:
בחוף הבונים, 3.3.2011
בכרמל, 1.4.2011
בהר הלל, 16.4.2011

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.