בחזרה לחולות סמר

לפני כמה חודשים, פרסמתי רשימה על הדיונה של חולות סמר.
הדיונה הגדולה בדרום הערבה, חולות סמר, נמכרה ע"י המדינה לקבלן שיכרה בה חול.
המאבק הציבורי לא הצליח לעורר מספיק אהדה, ובית המשפט פסק נגד הארגונים הירוקים, ואפשר למדינה לכרות חול בדיונה.


הרנוג השיטים

אבל המאבק כן גרם לשינוי: הקבלן שזכה במכרז מבקש לסגת ממנו כעת.
מנהל מקרקעי ישראל, לעומת זאת, מתבצרים בעמדתם ומאיימים לתבוע מהקבלן מיליון שקל אם הוא לא יבצע את העבודה. הם יפדו את הפיקדון שלו.


קוצן זהוב

וכאן נכנסים אנחנו, תושבי המדינה. אני מעתיקה לכאן מכתב שקבלתי, ככתובו וכלשונו:

הנה הזדמנות טובה לפעול למען ישראל טובה יותר, ולא רק לקטר:
תִרמו 10 שקלים כדי להבטיח שחולות סמר לא ייפגעו.
לאחר שלוש שנות מאבק הגענו לרגעי ההכרעה, שיקבעו אם יימשך ההרס והניצול בחולות סמר – הדיונה האחרונה בערבה – או שיובהר כי מה שנותר מאזור הנפלא והיקר הזה יישמר לטובת הדורות הבאים.
בעבר השתרעו החולות על פני עשרה קמ"ר. 3/4 משטחה של הדיונה נעלם, כתוצאה מחציבה למשק הבנייה ולצורכי החקלאות. כעת מבקש מינהל מקרקעי ישראל לחצוב עוד 400 דונמים. זאת, למרות שלא נבדקו מספר חלופות מעשיות, ובלא שנערך תסקיר השפעה על הסביבה.
אבל יש תקווה: בעקבות מסע הסברה נמרץ ומאבק משפטי מתמשך, מבקש הקבלן שזכה במכרז לסגת ממנו. האם המדינה תיקח אחריות על הפרשה ותמצה את המקורות החלופיים בטרם ייהרסו עוד מאות דונמים? קשה להאמין אבל המינהל מסרב לשחרר את הקבלן (חב' אליקים בן-ארי בע"מ) ממחוייבותו, ומאיים לתבוע ממנו כמיליון ש"ח.
מול אטימותם של הפקידים, מתגייסים האזרחים כדי להבהיר כי לא ישלימו עם ניהול רשלני של אוצרות הטבע של הציבור, והתנהגות כוחנית: "התנועה הירוקה" מארגנת מסע התרמה שבמסגרתו מתחייבים אזרחים אכפתיים, אוהבי הנוף והמרחבים, לשלם מכיסם סכום של 10 שקלים – אשר ישמשו לפיצוי היזם במקרה הבלתי סביר שהמינהל לא ייכנע ללחץ הציבורי ויקנוס את הקבלן.
עזרו להציל את מה שנותר מחולות סמר!


רכפתן מדברי

אני אגיד כבר עכשיו שהיוזמה הזו בעייתית בעיני. מצד אחד, זה יוצר תקדים שבו יצפו מאיתנו האזרחים "לקנות" כל דבר שקשור לאיכות החיים שלנו.
בנוסף, אין דבר המונע מהמנהל להוציא מכרז חדש ברגע שזה יבוטל.
ובכל זאת, אני התחייבתי. ל-50 שקלים  חשוב לי להאריך את חייה של הדיונה – וחייהם של כל הצמחים ובעלי החיים שבה – ולו לזמן קצר.
אני מקווה, כמובן, שאני מאריכה אותם לזמן ארוך מאד.
אז מה אתם אומרים, כמה עולה קילו חול?
כמה חול אפשר לקנות בעשרה שקלים?
למה בעצם אזרחי המדינה צריכים לקנות את הדיונה ששייכת להם?
והאם כל זה יעזור בכלל?

טופס ההתחייבות  באתר התנועה הירוקה נמצא כאן – אתם מוזמנים לקרוא ולהתחייב לתשלום – ולו רק של עשרה שקלים.

דיון בנושא מפורום שמירת טבע נמצא כאן.

אתר המאבק כאן – ובפייסבוק כאן.


שבטוט מצויץ

התמונה הראשונה היא מאתר המאבק.
שאר התמונות הן צמחים (ובעל חיים) שאפשר למצוא בערבה, צלמתי אותן בשנים 2009-2010, ואפשר להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מודעות פרסומת

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s