פרג אגסי – Papaver umbonatum

 

"עשב חד-שנתי מסתעף, שגבהו 15-40 ס"מ. הצמח מכוסה שערות זיפניות רכות, ולו פרחים אדומים וגדולים"
כך מתואר הפרג ב"לקסיקון מפה לצמחי ישראל" של פרופ. אבי שמידע.

וכך אני מגיעה אל האחרון במינים האדומים הבולטים בארץ – הפרג. (ישנם עוד מינים אדומים, קטנים יותר)

כמו הנורית והכלנית, הפרג יוצר מרבדים – אפילו בקלות רבה יותר. זהו צמח צידי-דרכים נפוץ, והוא מסתדר בקלות בשולי העיר, בחצרות – וגם בטבע.

  

הוא בולט בשטח, גם אם הוא לא גדל לבד. בתמונות כאן מעל הוא פורח יחד עם דבשה חרוצה (התפרחות הצהובות הקטנות) וצנון מצוי (המצליבים הלבנים הגבוהים)

ודאי תשאלו, איך מבדילים בינו לבין הכלנית והנורית
ובכן, אם מסתכלים מהצד רואים שאין לו עלי גביע – שהם הסימן של הנורית. זה, כמובן, לא מדויק: יש לו שני עלי גביע, אך הם נושרים מיד כאשר הפרח נפתח. ולכן, אם אנחנו מסתכלים על הפרח – אז לא רואים עלי גביע.
המרקם של עלי העטיף הוא מרקם של נייר משי עדין, ולרוב מקומט מעט. ותמיד יש ארבעה. תמיד. אצל הנורית לרוב יש חמישה ולעתים יותר. אצל הכלנית – בד"כ יש בין חמישה לתשעה, אבל כבר ספרתי שנים-עשר פעם. אצל הפרג אין משחקים כאילה. ארבעה עלי כותרת, וזהו.

אבל אין ספק שהסימן הבולט זיהוי הפרג הוא הכתמים השחורים בבסיס עלי העטיף האדומים. לעתים הכתמים הללו מוקפים בפס דק לבן או צהוב.

בתמונה הבאה רואים ניצן של פרג – אנחנו מאד אוהבים אותם בשלב הזה, שבו הם נראים כמו עין מאיימת…
הפרח כאן עטוף בעלי הגביע (שהזכרתי קודם) – שינשרו בעת פתיחת הפרח.

הפרי של הפרג הוא קטן ועגול, ואם אתם זוכרים את האשולציה הקליפורנית – שגם היא מאותה משפחה – הפרי שלה דומה מאד לזה של הפרג שלנו.

כמו המינים האדומים האחרים שהצגתי –  הכלנית, הנורית והצבעוני – גם לפרג אין צוף. הוא עשיר באבקה, שאותה אוכלות חיפושיות.
לפנות ערב – או בטמפרטורות נמוכות – הוא נסגר. בגלל הצבע העז שלו,  נאגר בו חום, ולכן יש חיפושיות שבאות ללון בלילה בתוך הפרח.

לפי הספרות, ישנם עוד שלושה מיני פרג בארץ שהם מאד דומים לפרג האגסי: פרג סמור (מהמדבר), פרג נחות (ממישור החוף) ופרג הכרמל (מהכרמל והגליל). אבל בלקסיקון מפה, פרופ. שמידע כותב שהמינים הללו מאד קרובים לפרג האגסי – וככל הנראה אינם מינים טובים. אולי הם רק זנים.
מה זאת אומרת "לא מינים טובים"?
זה אומר שיש מעברים בינהם. יש מצבי ביניים.
אם ניקח, לדוגמא, את נורית  אסיה מול נורית הלב – ההבדלים בינהן ברורים. הן הוכרזו כשני מינים נפרדים, וזה בהחלט ברור ומובן.
אבל אם נסתכל על אוכלוסיה של אחד ממיני הפרגים הללו, בד"כ נוכל למצוא פרטים של פרג אגסי בינהם, ופרטים שיש להם חלק מהמאפיינים של האחד וחלק מהמאפיינים של השני. וזה רומז לנו שיכול להיות שזו פשוט שונות במבנה הפרח, שנובעת מתנאי גידול שונים – קרקעות, כמות מים, חרקים מאביקים וכיו"ב.
כלומר, אפשר לנסות להניח שהם בעצם זנים שונים של מין אחד – בדיוק כמו שכלנית סגולה וכלנית אדומה הם זנים שונים של כלנית מצויה.

ועכשיו אני חורגת ממנהגי שלא לפרסם תמונות של אנשים (וילדים) בבלוג שלי… תכירו, זו העננצ'יקית – כלומר, לפני כמעט 11 שנים.
בשנת 2000, כשהיא היתה בת שנה וחצי, גרנו במודיעין. יום אחד, בדרכי חזרה מהמשפחתון שבו היא היתה הביתה – ראיתי אי תנועה נפלא, אדום ומרהיב. עצרתי, ונתתי לה להנות מהפריחה הנהדרת.
כמובן, זה היה הרבה לפני העידן הדיגיטלי שלי: ממש פרה-היסטוריה… אבל הנה היא, העננצ'יקית הנפלאה שלי, מנסה להחליט אל איזה פרח להתייחס קודם:

התמונות צולמו
בנס ציונה ובכפ"ס, 3/2011
ובמודיעין, 3/2000

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

סחלב ריחני – Orchis coriophora

אני ממשיכה עם הסחלבים היקירים לי – והפעם, סחלב ריחני.

סחלב ריחני הוא מהנדירים יותר בארצנו. הוא גדל באיזורים לחים – בתות רטובות, שולי מעיינות, אדמת טרוורטין (שזה נטף מעיינות) – ורוב הארץ שלנו יבשה, אין הרבה איזורים כאילה.

 

בארץ הוא גדל רק ב"צפון הרחוק": אני פגשתי אותו בשלושה מקומות – שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, נחל חזורי למרגלות החרמון, והר קטע – הוא ההר מעל נחל חזורי.

  

הסחלב הריחני, כשמו כן הוא – ריחני. יש לו ריח מתוק, לפעמים קצת מתוק מדי. מכירים מטהר אוויר לשירותים בריח סחלב? זה הריח.

  

אני לא היחידה שהריח לא מצא חן בעיניה במיוחד: השם האנגלי שלו הוא "Bug Orchid" – סחלב החרקים….

סיפרתי בעבר שרבים מבני משפחת הסחלבים הם רמאים: אין להם צוף, והם מנסים להראות כמו מישהו אחר (למשל, הדבורניות) – כדי שהחרקים יבואו להאביק אותם.
הסחלב הריחני הוא לא כזה. יש לו צוף בדרבן – והוא מושך חרקים ונותן להם גמול תמורת ההאבקה.

כמו לסחלבים רבים אחרים, גם אצל הסחלב הזה אפשר למצוא שונות רבה בין פרח אחד לאחר. באופן עקרוני, הצבע שלו ורוד בהיר מאד, עם מעט ירוק ונקודות בורדו.  אבל יש כאילו שהם כמעט בורדו לגמרי –

ויש כל מיני וריאציות בין ירוק לורוד – תגדילו, תראו כמה גוונים :

ביום שישי האחרון, אחרי ביקור הסחלב הריחני מאחורי חורשת טל, היתה לי שיחה עם חברה (טיילנו יחד) על הצבע הורוד. שתינו לא מאד אוהבות את הצבע הזה, במיוחד בכל הנוגע ללבוש/ריהוט/וילונות/כלי בית…
אחרי שגמרנו להסביר זו לזו כמה אנחנו לא אוהבות את הצבע הורוד – חשבנו רגע על כל הפרחים הורודים שראינו באותו טיול, ובמיוחד על הסחלב הריחני. מיד הסברנו זו לזו שכמובן, לא התכוונו לורוד בפרחים! הסחלב הריחני הוא יפהפה!

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בשמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, בתאריכים 19.3.2005, 15.3.2006, 25.3.2011
בנחל חזורי, 24.5.2007
וליד ההיאחזות נמרוד, 24.5.2007

כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

דבורנית צהובה – Ophrys lutea

  

יש לי עוד כמה "חובות" סחלביים להשלים, והיום אני סוף סוף מגיעה אל אחת הדבורניות הנפוצות יותר – דבורנית צהובה.
את הדבורנית הצהובה אפשר למצוא בארץ ברוב האיזורים ההרריים – הגליל, הכרמל, רמות מנשה, הגלבוע, שומרון ויהודה. אפילו בשפלה.

  

כמו שאר אחיותיה הדבורניות,  גם היא נוקטת בשיטה של רמיה מינית – הפרח דומה בצורתו לדבורה, ומפיץ ריח דמוי פרומונים המושך מין מסוים של דבורים זכרים. זכרי הדבורים מנסים להזדווג עם הפרח, ובמעבר מדבורנית לדבורנית – מאביקים אותן.

  

השם שלה מגיע מלטינית – Lutea פירושו צהובה – אבל לרוב הצהוב שלה הוא צהוב ירקרק משהו. יותר ליים.

וכמו אצל רבים מבני משפחת הסחלבים, גם היא שינתה את שמה…
בשנת 1923, היא תוארה ע"י שני חוקרים – בורנמולר ופליישמן – והם קראו לה "דבורנית הגליל" – Ophrys galilaea.
מאוחר יותר, חוקר הונגרי בשם שוֹ טען ש"דבורנית הגליל" היא לא מין נפרד, אלא תת מין של הדבורנית הצהובה.

  

באנציקלופדיה של החי והצומח, ובספר "הסחלבים בישראל" של אמוץ דפני היא שוב מופיעה בתור "דבורנית הגליל" – כי מקובל לעתים לתת מעמד של מין נפרד, לתת-מינים נפרדים מבחינה גיאוגרפית – כלומר, הדבורנית במזרח הים התיכון היא "הגליל", בעוד זו במערב הים התיכון היא הדבורנית הצהובה ה"אמיתית"
אבל בספר הסחלבים של אסף שיפמן ובאתר הפלורה של פרופ. דנין, השם הראשי חזר להיות Ophrys lutea – כלומר, דבורנית צהובה, ומכאן אני מבינה שבסופו של דבר הוחלט שזהו אכן מין אחד.

  

בפורים טיילנו עם משפחה של חברים מקנדה, והראינו לילדים את הדבורניות הצהובות. הם (הילדים במיוחד) התפעלו מאד מהדמיון לדבורה – ומהדבורניות הנחמדות.

לפני כמה שנים, בכרמל, מצאתי את השילוב החביב הזה: כתמה עבת שורש, שגדלה יחד עם דבורנית צהובה במין חיבוק נחמד.

קראתי על הדבורנית הצהובה בספרים הבאים:
כרך 11 של האנציקלופדיה של החי והצומח, בעריכת עזריה אלון.
הסחלבים בישראל מאת אמוץ דפני
רתם – חוברת מס' 19 – סחלביים בישראל
הערכים הרלוונטיים שקראתי בשלושת אילו נכתבו ע"י אמוץ דפני.
כמו כן, כמובן – סחלבי הבר בישראל, מדריך למטייל מאת אסף שיפמן

התמונות צולמו בחודש מרץ, בשנים 2006-2011
בכרמל, בעליה למירון, בנחל קטלב ובנחל מערה שבהרי יהודה.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מצאתי ב-youtube סרטון נהדר שמראה הזדווגות של דבורה-זכר עם דבורנית – צולם באירופה. זו דבורנית שאין בארץ. הסרטון הזה הפתיע אותי, כי הזכר בפרוש הולך על מה שנקרא "69" – ואת כדורי האבקה הדבורנית מדביקה לו בתחתית הבטן ולא על המצח.
את הסרטון צילם ניקו וראקן, שהוא חוקר טבע –  בעיקר נושאי האבקה – מבלגיה.