חרצית עטורה – Chrysanthemum coronarium – פרחים, פרפרים וכל מיני

במיוחד לכבוד אוהדי מכבי ת"א מבין קוראי הבלוג (Volcman, ו…עוד מישהו?) החלטתי לעבור לצהוב… ואין כמו הצהוב של החרציות.

מכל הצהובים שממלאים מרבדים בארץ – סביונים, חרדלים, חלבלובים וכן הלאה – הצהוב של החרציות הוא החביב עלי. הוא חם ושמח.

החרצית היא ממשפחת המורכבים. כבר סיפרתי בעבר על המורכבים, אבל החרצית היא הזדמנות טובה לחזור על כך. כל 'פרח' בצמח החרצית הוא כלל לא פרח! הוא בעצם תפרחת!
התפרחת בנויה מפרחים בשתי צורות:
פרחים לשוניים – שצורתם היא כמו לשון, והם "עלי הכותרת" של החרצית,
ופרחים צינוריים – שנראים כמו צינורות קטנים – והם "המרכז" של הפרח.
אם תקליקו על התמונה הבאה – תוכלו לראות יפה את הפרחים:

במשפחת המורכבים ישנם צמחים בעלי פרחים שהם – כמו החרצית, צינוריים ולשוניים; ישנם צמחים שהפרחים שלהם רק צינוריים.

ברשימת המורכבים הצהובים שפרסמתי לפני שנתיים (איך הזמן חולף…) הצגתי את שלוש האפשרויות –
פרעושית גלונית, שכמו לחרצית יש לה פרחים לשוניים וגם צינוריים;
לוניאה שרועה, שיש לה רק פרחים לשוניים
ואהרונסונית פקטורי (השם הזה מדהים כל פעם מחדש) – שיש לה רק פרחים צינוריים.

אבל בואו נחזור לחרצית… השם הלטיני שלה הוא כריזנטמום – ומשמעותו – פרח הזהב.

השם הלטיני ברור מאד: השדות הזהובים של החרציות הם באמת נהדרים, וממש מתבקש לקרוא לפרח הזה "פרח הזהב".
אבל… מה לגבי השם העברי?

ובכן, גם השם העברי מוצאו מהזהב. אחת המשמעויות של המילה "חרוץ" בתנ"ך היא זהב!

למשל, בספר משלי, פרק ט"ז, פסוק ט"ז:
"קְנֹה-חָכְמָה- מַה-טּוֹב מֵחָרוּץ; וּקְנוֹת בִּינָה, נִבְחָר מִכָּסֶף"

מדי פעם, בשדה חרציות רואים תופעה מעניינת –

כמה פרחים בשדה הם לא צהובים לגמרי! המרכז צהוב, ואילו הפרחים הלשוניים הם צהובים במרכז, אבל בהקף צבעם בהיר – לפעמים צהוב בהיר, ולפעמים ממש לבן, כמו כאן:

זו תופעה שקורית באוכלוסיות רבות של חרציות. לפי האנציקלופדיה של החי והצומח, זהו זן שונה – כלומר, זה לא מין נפרד, אבל זו שונות מוכרת בחרציות.
אצלינו קוראים לה "חרצית עשר-שקל" (נא לקרוא את השם באינטונציה של מוכר בשוק!)

התמונות צולמו במקומות הבאים:
22.3.2008 במורדות רמת הגולן
10.2.2010 בחוף פלמחים
24.2.2010 במצפור אסף סיבוני
12.3.2011 בנס ציונה
11.4.2010 וגם 18.3.2010 בכפר סבא