מרבדים אדומים – ולא של כלניות!

בעונה הזו, הכלניות ברוב הארץ כבר גמרו את הפריחה. מי שרוצה לראות כלניות – אני ממליצה לו לעלות לגליל העליון – במיוחד במירון, או לאיזורים הגבוהים בגולן – צפון הגולן והחרמון.

אבל אם אתם רוצים לראות פריחה באדום, עדיין יש מה לראות גם במרכז ובדרום. יש נוריות.

מרבדי הנוריות בדרך כלל קטנים יותר – עוד לא הזדמן לי לראות מרבד נוריות מרשים כמו מרבדי הכלניות של צפון הנגב. אבל הנה, למשל, מרבד נוריות מחורשת טל, לפני מספר שנים: מרבד חינני ביותר:

 ועדיין, למרות שגם הנוריות אוהבות להתקבץ יחדיו למרבדים – הן אינן כלניות!
מרבדי הנוריות לרוב קטנים יותר – ממוקדים במקטעים של מטרים בודדים. לפעמים הם רק מקבצים ולא יותר…

בעולם גדלים כ-300 מיני נוריות, מתוכם 23 גדלים בארץ. מתוך כל המינים הללו, הרוב הם צהובים – או לבנים עם מרכז צהוב.
ישנו רק מין אחד שפורח באדום – נורית אסיה שלנו.

 כאן שוב אני חוזרת אל נושא ריבוי הפרחים האדומים באיזורינו. יש עושר של פרחים אדומים באיזור הים תיכוני – בשונה מרוב העולם. לפרחים האדומים באיזור יש מאפיינים דומים: הם בעלי פרח גדול ועשירים באבקה.
במחקרו משנת 1981, פרופסור שמידע מציין מאפיין מעניין בהם – הֵסֵּט הנישה (Niche Shift) – כלומר, הפרח שאחראי על הנישה האדומה, מתחלף. הם לא מתחרים זה בזה על המאביקים האדומים – אלא מוותרים זה לזה, ובאים אחד אחרי השני.
אצלינו מתחילות הכלניות; אחריהן הצבעונים – ובמקביל אליהם הנוריות ; ובסוף מגיע הפרג. אפשר ממש לתאר לעצמינו את הפרחים הללו עורכים מועצה, ומחליטים על חלוקת זמנים!
ועד היום הם משתדלים מאד לשמור על ההסטים הללו.

  

התמונות צולמו בהמון מקומות בארץ – מאיזור חורשת טל בצפון, דרך הכרמל, מישור החוף והרי יהודה – ועד לאיזור ירוחם בנגב
בחודשים פברואר-אפריל בשנים 2005 עד 2011.
על הסט הנישה קראתי בחוברת רת"ם מס' 14 (2/1985),  במאמרו של יריב עברי – "תצפיות  בהאבקת פרחי ראווה אדומים"

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.