נזמית לופתת – Lamium amplexicaule

ליד ילקוט הרועים מהרשימה הקודמת מצאתי פרח ורוד, קטן ונחמד: נזמית לופתת.

הנזמית היא פרח חמוד מאד, וגם היא גדלה בקרקעות עתירות בחנקן – כלומר, קרקעות שהאדם הפריע בהן לטבע: צידי דרכים, שולי שדות חקלאיים, חצרות עזובות ושולי מגרשי חניה.

הנזמית היא ממשפחת השפתניים – משפחה הנקראת כך הכי לפרחים יש לרוב צורה של פה פעור. ממש כך –

לבוטנאים בארץ היא הזכירה נזם, ולכן הם קראו לה נזמית.

  

שם המין – לופתת – הוא כי העלים הירוקים בראש הצמח לופתים את הגבעול סביב-סביב.

אחד הדברים המעניינים בנזמית, הוא שלא כל הפרחים מתפתחים במלואם. חלקם נשארים סגורים – כמו נקודות ורודות:

לא תמיד ישנם פרחים לא מפותחים. בשיא העונה יש פחות מהם, יחסית לתחילת העונה ולסופה. באיזורים הפתוחים יהיו יותר פרחים לא-מפותחים מאשר בעיר.

 בדקו ומצאו שהפרחים הללו אמנם לא מתפתחים מבחינה חיצונית – אבל כל אברי המין מתפתחים בהם, וגם מתרחשת בהם האבקה עצמית!

  

כלומר, הנזמית אומרת – באופן עקרוני, אני מעדיפה שיבואו אלי חרקים, ויאביקו אותי באבקה מצמח אחר, כלומר – האבקה מלאה. אבל אני לא מוכנה להסתמך רק על זרים. אם אין אני לי – מי לי?!
ולכן  היא דואגת לפרחים הללו, שהם פרחים פוריים, יוצא מהם פרי, ויהיה דור המשך.

תופעה נוספת המופיעה בנזמיות היא לבקנות. בתמונה מעל רואים זו לצד זו נזמית רגילה, ורודה – ונזמית לבקנית.
גם הנזמית בתמונה הבאה היא לבקנית:

התמונות צולמו במקומות הבאים:
בכפר סבא, פברואר 2011
בחניון האגם בכרמל (הפרט הלבקן), פברואר 2011
ליד שדות בית חנן, פברואר 2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.