והיום: סרט כחול!

ביום שני היתה לי שעה פנויה. מה עושים עם שעה פנויה? נוסעים לשמורת בני ציון, ובודקים מה פורח.
הקוראים שלי יכולים לגלות הרבה מכרים ותיקים בשמורה:
למשל, סחלב פרפרני: מאות סחלבים פורחים כעת!

איריס הארגמן התחיל לפרוח בשמורה – הוא מועתק ולא טבעי פה, אך הוא פשוט יפהפה:

את אילו אנג'ולי זוכרת היטב – למרות שעדיין הם לא הבשילו, עוד אין מנבגים (מנבגים הם אברי הרביה של השרך) – אני כבר מזהה את השרך הקטן והנדיר הזה: לשון אפעה קטנה :

לצערי, למרות השילוט שמסביר היטב שאסור להכנס עם אופניים לשמורה, אנשים נכנסים עם אופנים ורוכבים בה. זה גורם לחריצים והורס את שבילי ההליכה –
ולכן אני מנצלת את הרשימה הזו, וקוראת לכל רוכבי האופניים: אני יודעת שמאד כיף לרכוב בשמורות, ונעים יותר מאשר סתם בין השדות ליד. אבל יש סיבה שהשלט שם. רכיבה בשמורה גורמת לפגיעה – במיוחד בשמורה קטנה שכזו.
אני יודעת שרוב רוכבי האופניים הם חובבי טבע ולא יפגעו בזדון. אני יודעת שקשה להם, ואין מספיק שבילי אופנים בטבע. אבל שמורת בני ציון היא מאד קטנה: אנא, אל תרכבו בתוכה!

ועכשיו אני אחזור לחברים… פגשתי גם מכרים לא מן הצומח: זוהי נקבה של דוחל שחור-גרון

וגם את הבז המצוי (זו נקבה, שמתגוררת בשמורה) כבר צלמתי כמה פעמים:

אבל הבטחתי לכם סרט כחול, נכון? בטיול שמעתי לפתע נקישות… צלמתי, וזה מה שיצא לי:

זהו טקס החיזור של הצבים – הזכר עוקב אחרי הנקבה, נוגח בה בשריון פעמים רבות – והנגיחות מהדהדות למרחק…
לאחר הנגיחות, הוא עולה עליה, כשרגליו הקדמיות באויר, ופיו פעור בתשוקה. ההזדווגות עצמה אורכת כדקה – אלא אם לנקבה נמאס לחכות, ובדיוק כשהזכר מעליה, היא מחליטה לזוז ולהפיל אותו…
אבל הזכרים לא מתייאשים, ופוצחים שוב בטקס הנגיחות – עד להזדווגות המיוחלת.