זהבית השלוחות – Gagea commutata

אחרי יום גשום כדבעי בכרמל, שבו חזרתי אל ידידים ותיקים (סחלב נקוד ופרפרני, דבורנית שחומה וקטיפה) – אני מתכוונת לספר דווקא על זהביות.

  

הזהבית שלי היום היא זהבית השלוחות. אפשר למצוא אותה במדרונות אבניים ובבתה הררית – היא לא זקוקה להרבה קרקע, והבצל שלה קרוב לפני השטח.

השם שלה – זהבית השלוחות – הוא בגלל הבצל שלה, ששולח שלוחות עם בצלצולים קטנים, ומתרבה כך ללא האבקה

זו שיטת רביה אחרת, נוספת לשיטת יצירת הפירות – וקוראים לה רביה א-מינית, או רביה וגטטיבית (צמחית). בדרך הזו, הזהבית בעצם משכפלת את עצמה ויוצרת עוד פרחים – בלי סקס.

ההבדל העיקרי בין הזהבית הזו לזהבית הדמשקאית שכבר הצגתי פה, הוא בעלי הכותרת: עלי הכותרת של זהבית השלוחות מחודדים בקצותיהם – ממש צ'ופצ'יקים – ואילו עלי הכותרת של הזהבית הדמשקאית הם מעוגלים בקצה.
בדרך כלל, הזהבית הזו מעט גדולה יותר מהדמשקאית – אבל לא בהרבה. הגודל הממוצע של הפרח הוא עדיין בין סנטימטר לשניים.

  

ולכן, אם אתם פוגשים זהבית בעלת עלי כותרת מחודדים בהרי המרכז והצפון – זו זהבית השלוחות.
במישור החוף ובנגב – זה כבר עניין אחר, ועליו אני אכתוב ברשומה נפרדת…

לפי המגדיר, בישראל גדלים עשרה מינים שונים של זהביות. ארבעה מהם רק בחרמון – ושישה בכל הארץ.

מתוך הששה האילו, ישנם שלושה מינים נפוצים (זהבית דמשקאית, זהבית השלוחות וזהבית שרונית – שאני עוד אגיע אליה) – ושלושה מינים נדירים יותר (זהבית דקת עלים, זהבית אשונה וזהבית שעירה)  – שאותם מעולם לא פגשתי.
(טוב שיש עוד מטרות…)

התמונות צולמו במקומות הבאים:
24.2.2007 – בהרי ידפת
21.3.2009 – בהר קטע בחרמון
26.3.2009 – ליד הישוב עפרה בשומרון
23.1.2010 – ביער בית קשת

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

והיום: סרט כחול!

ביום שני היתה לי שעה פנויה. מה עושים עם שעה פנויה? נוסעים לשמורת בני ציון, ובודקים מה פורח.
הקוראים שלי יכולים לגלות הרבה מכרים ותיקים בשמורה:
למשל, סחלב פרפרני: מאות סחלבים פורחים כעת! 

איריס הארגמן התחיל לפרוח בשמורה – הוא מועתק ולא טבעי פה, אך הוא פשוט יפהפה:

את אילו אנג'ולי זוכרת היטב – למרות שעדיין הם לא הבשילו, עוד אין מנבגים (מנבגים הם אברי הרביה של השרך) – אני כבר מזהה את השרך הקטן והנדיר הזה: לשון אפעה קטנה :

לצערי, למרות השילוט שמסביר היטב שאסור להכנס עם אופניים לשמורה, אנשים נכנסים עם אופנים ורוכבים בה. זה גורם לחריצים והורס את שבילי ההליכה –
ולכן אני מנצלת את הרשימה הזו, וקוראת לכל רוכבי האופניים: אני יודעת שמאד כיף לרכוב בשמורות, ונעים יותר מאשר סתם בין השדות ליד. אבל יש סיבה שהשלט שם. רכיבה בשמורה גורמת לפגיעה – במיוחד בשמורה קטנה שכזו.
אני יודעת שרוב רוכבי האופניים הם חובבי טבע ולא יפגעו בזדון. אני יודעת שקשה להם, ואין מספיק שבילי אופנים בטבע. אבל שמורת בני ציון היא מאד קטנה: אנא, אל תרכבו בתוכה!

ועכשיו אני אחזור לחברים… פגשתי גם מכרים לא מן הצומח: זוהי נקבה של דוחל שחור-גרון

וגם את הבז המצוי  (זו נקבה, שמתגוררת בשמורה) כבר צלמתי כמה פעמים:

אבל הבטחתי לכם סרט כחול, נכון? בטיול שמעתי לפתע נקישות… צלמתי, וזה מה שיצא לי:

זהו טקס החיזור של הצבים – הזכר עוקב אחרי הנקבה, נוגח בה בשריון פעמים רבות – והנגיחות מהדהדות למרחק…
לאחר הנגיחות, הוא עולה עליה, כשרגליו הקדמיות באויר, ופיו פעור בתשוקה. ההזדווגות עצמה אורכת כדקה – אלא אם לנקבה נמאס לחכות, ובדיוק כשהזכר מעליה, היא מחליטה לזוז ולהפיל אותו…
אבל הזכרים לא מתייאשים, ופוצחים שוב בטקס הנגיחות – עד להזדווגות המיוחלת.

התמונות והסרטון צולמו בשמורת בני ציון, בתאריך 21.2.2011
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רומוליאה סגלולית – Romulea bulbocodium

כשראיתי את הרומוליאה הסגלולית בפעם הראשונה, די הופתעתי: כרכום פורח? בינואר-פברואר?

ובכן, הייתי קרובה לאמת – אבל לא מדוייקת: זהו איננו כרכום, זהו קרוב משפחה  ממשפחת האיריסיים:  רומוליאה סגלולית.

כבר הצגתי בבלוג את הרומוליאה הצידונית – שצבעה סגול, והיא פורחת בעיקר בכרמל. הרומוליאה הזו היא בעלת תפוצה רחבה יותר – אפשר למצוא אותה במישור החוף, בהרי יהודה, בגליל ובגולן .

צבעיה של הרומוליאה הסגלולית משתנים – ונעים מלבן צחור, לגוון סגלגל. כנראה בגלל זה היא נקראת "סגלולית" – היא לא לגמרי סגולה.

השם הלטיני שלה – bulbocodium – בכלל מדבר על הפקעת: משמעות השם הלטיני זה "רומוליאה שעירת-פקעת". לכן אני מניחה ש"סגלולית" מגיע מהצבע. אבל הרומוליאה הבאה, למשל, היא צחורה ואין בה שמץ של סגלוליות:

לרומוליאה יש שלושה אבקנים (עטופים באבקה צהובה) ועמוד עלי אחד (שקצהו – הצלקת שלו – מפוצל) – שמתנוסס מעליהם. הוא תמיד גבוה יותר, כמו שאפשר לראות בתמונה הזו:

בדרך כלל, עמוד עלי גבוה יותר מהאבקנים זו שיטה להמנע מהאבקה עצמית. הדבורה (או כל מאביק אחר) נכנסת לפרח לאסוף אבקה וצוף. היא תעביר את האבקה לפרח אחר.
ואם העלי גבוה יותר, לא ייקרה מצב שבו האבקה נושרת מהאבקנים על העלי.
כלומר, הפרח רוצה להבטיח שתהיה האבקה מפרח אחר – כמו שאנחנו מעדיפים להמנע מנישואין בתוך המשפחה, כך גם הרומוליאות  הללו מעדיפות למצוא בני זוג ולא להאביק את עצמן.

 

כאן אפשר לראות דבורה שעכוזה מתנוסס מתוך הפרח, רואים את שקי האבקה העמוסים על רגליה.

 בדרום רמת הגולן, בשלוליות ובביצות, פורחת רומוליאה סגלולית שהיא מעט שונה – הפרחים לבנים תמיד, ויש עוד הבדלים זעירים – ולכן מתייחסים אליה כאל זן שונה (כלומר, רומוליאה שיש לה מאפיינים מעט שונים – אך לא מספיק על מנת להכריז עליה כעל מין נפרד) – ושמה רומוליאת נוב. (על שם אחו נוב שבדרום רמת הגולן)
הנה היא פה:

הרומוליאה הסגלולית התחילה לפרוח ממש לא מזמן, ואפשר לפגוש אותה באיזורים הים תיכוניים. היא לא מאד נדירה – אבל היא קטנה, וכדאי לשים לב.
בכרמל – כמו שכתבתי – לא פורחת הרומוליאה הסגלולית, אלא אחותה – הצידונית הסגולה. דווח לי , שבאיזור מצפור הצוק שמעל נחל כלח יש כעת פריחה של מאות פרטים – האיזור מנומר בסגול. אם יש לכם זמן, אתם מוזמנים לקפוץ לשם.

 

התמונות צולמו במקומות הבאים:
שמורת בני ציון – 4.2.08 וגם 30.1.10
שביל פסגה במירון – 9.2.08
הר קטע, מורדות החרמון – 29.3.08
אחו נוב בדרום רמת הגולן – 6.2.10 וגם 12.2.11

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

עצים בשקיעה

אתמול הייתי בהשתלמות רת"ם.
לקראת השקיעה, הגענו לדרך בורמה – לראות את פריחת הכלניות הלבנות. לפי הידוע לנו, זהו המקום הדרומי ביותר בארץ שיש בו כלניות לבנות.
באור השקיעה, דברים נראים רכים יותר… למשל השקדיה –

הגר לשנר מהאוניברסיטה העברית אמרה לי: "כל השנה זה סתם עץ ששמו שקד מצוי. אבל למשך כמה שבועות הוא מתמלא פריחה והופך לשקדיה!"

ובעוד כולם מסתובבים סביב השקדיה כמו דבורים המחפשות דבש, אני התרחקתי קצת…

והסתכלתי לצד השני: הירח כבר התחיל לעלות מעל עץ גדול ומרשים – שיזף מצוי

ואם אתם לא רואים את הירח – הוא נמצא שם מימין, די בהיר – הנה עוד תמונה, מזוית מעט שונה

הגר מצאה "עציץ" רקפת טבעי בסלע, ומיד קראה לי – באור השקיעה הוא אדמוני-צהבהב, והצבעים נראים עזים

השמש שקעה, הירח עלה – צלמתי עוד שקדיה אחת באור הירח, וחזרנו לאוטובוס

תודה רבה לאבי, להגר, ליובל ולמימי שהובילו והסבירו ולימדו; ותודה לשמיל שארגן, ודאג וטיפל…
התמונות צולמו באיזור דרך בורמה, 17.2.11
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

איריס הלבנון – Iris histrio

אני חוזרת אל משפחת האיריסיים, אל נציג יפהפה ולא גדול: איריס הלבנון 

איריס הלבנון הוא איריס תכול, קטן ונדיר. בארץ הוא גדל במירון, בצפון הגולן ובחרמון. אני פגשתי אותו במירון, וביער אודם בגולן.

  

אחד המקומות המוצלחים לפגוש אותו בגולן, הוא בשולי הג'ובה הגדולה של יער אודם. מעט צפונה למושב אודם שבצפון רמת הגולן, ישנו מסלול קצר המוביל אל הג'ובה הגדולה. הג'ובה היא גוב געשי – בור עגול ענק, שנוצר כתוצאה מפליטת בועות גזים געשיות בתקופה שרמת הגולן היתה רצף הרי געש.
מה שנשאר זהו מעין בור ענקי, עגול ורחב. בהליכה איטית, הקפנו אותו בערך בשעה.
ככה נראה המקום – תלחצו, תגדילו – כדאי לכם! יצרתי תמונה פנורמית משילוב של כמה תמונות של האיזור:

האיריסים פורחים  ממש בשולי הג'ובה. לפעמים נוצרות הזדמנויות לצילום קצת דרמטי – כמו שצלמתי בשולי הג'ובה לפני כמה שנים:

האיריס הזה קרוב מאד לאיריס אחר שהצגתי לא מזמן – איריס הסרגל. כמו שכתבתי שם, איריס הסרגל ואיריס הלבנון הם מינים ויקאריים – מחליפים אחד את השני בבתי גידול שונים.
איריס הלבנון גדל במקומות שגובהם מעל 800 מטר, ומדינת ישראל היא גבול התפוצה הדרומי שלו. הוא גדל בהרים מכאן ועד לדרום טורקיה.

  

הם שניהם מאד דומים – העלים הסרגליים, למשל, והציור על עלי הכותרת.
אבל הציור של איריס הלבנון הוא בצבעים עזים יותר – לאיריס הסרגל יש רק פספוס בתכלת עם צהוב ולבן, ואילו לאיריס הלבנון יש גם נקודות בכחול וסגול כהה.
אצל איריס הסרגל, הפס הצהוב הזה (ששמו קרין) בולט מעט, ואילו אצל איריס הלבנון – הוא שטוח.

איריס הסרגל פורח מוקדם יותר בעונה – ממש בראשית החורף, כבר בדצמבר. ואילו איריס הלבנון ממתיו לשיא החורף – לפברואר. לפעמים הוא פורח ממש בשלג.

לרוב אפשר למצוא את האיריסים ליד עצי האלון היפים שבאיזור (גם במירון וגם בגולן  יש הרבה אלונים ) – בתמונה הבאה ניסיתי להתמקד על האיריס למרגלות גזע האלון.

לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, האיריס הזה נאסף  לראשונה בלבנון  בשנת 1873 ע"י שארל גייארדו  ( Charles Gaillardot  ) שהיה מנתח ובוטנאי צרפתי בן המאה ה-19. הוא חקר את הצמחיה במצרים, בסוריה ובלבנון – וגם אצלינו.

   

באירופה גדלים מינים נוספים שדומים לאיריס הלבנון – כמו "איריס ספרדי" ו"איריס הולנדי" – ומגדלים אותם שם באופן מסחרי, לזרי פרחים.

   

 התמונות צולמו:
ליד הג'ובה הגדולה ביער אודם, רמת הגולן בתאריכים:  3.2.2007, 12.2.2011
ובפסגת המירון , 9.2.2008

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

 הרשימה היום מוקדשת לחברתי היקרה איריס, לכבוד יום הולדתה שהיה ביום שישי!

לופית מצויה – Arisarum vulgare

היא ירוקה (ונעשית חומה עם הגיל),

  

היא קטנה – יחסית לשאר בני משפחתה

 

היא בכלל לא בולטת בשטח

ולפעמים אני חושבת שהעלים יפים ומרשימים יותר מן הפרח…

 

הכירו בבקשה את הלופית המצויה – אחד ממיני הלופיים הנפוצים יותר  בארצנו.
בארץ אפשר לפגוש אותה מצפון הנגב ועד לגבול הלבנון.

כמו לשאר בני משפחתה, יש לפרח מבנה מיוחד. במקום עלי כותרת, הפרח בנוי מציר תפרחת מעובה ששמו שִזְרָה ועליו נמצאים פרחים קטנטנים . הוא עטוף בעלה גדול – לעלה הזה קוראים מִתְחָל. העלה עוטף את השזרה – ה"גבעול" שעליו הפרחים,  ויוצר מעין כד שמגן עליהם.
פה בתמונה, השזרה הוי ה"צ'ופצ'יק" הבולט, והמתחל הוא "עלה הכותרת" המפוספס ירוק-לבן.
כלומר, אנחנו בעצם לא רואים בכלל את הפרחים. הם זעירים וחבויים בתוך המתחל!

     

ולמרות הדמיון בצורה לצמח ה"כדנית" הטורף, הלופיים שלנו אינם טורפים. לכל היותר הם יכלאו חרק ליום או יומיים לפני שהם ישחררו אותו. הלופית לא עושה גם את זה.

  

השזרה של הפרח הזכירה לאנשים מטה – ולכן שמו העממי של הפרח הוא מטה אהרון – על שם מטהו של אהרון הכהן  – מטה שבאופן פלאי צמחו ממנו פרחים ושקדים כדי להוכיח ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבין שבטי ישראל על ידי אלוהים. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרון ובשבט לוי –
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי, וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" (במדבר י"ז, כג)

התמונות צולמו :
בכורכרי עתלית, 10.1.2008
בכוכב יאיר, 24.1.2009 וגם 11.1.2011
בקרני חיטים, 2.1.2010
ובאלוני יצחק, 5.2.2011

  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

רֹתם המדבר – Retama raetam

מי לא מכיר את הרותם? זהו אחד השיחים הנפוצים בארץ, אפשר לראות אותו בכל מישור החוף – ובעצם, התפוצה שלו היא כמעט בכל הארץ. רציתם פרח לאומי? אני בעד הרותם.
לא שיש לי משהו נגד רקפות – הן מקסימות, וכבר פרסמתי שבע רשימות על רקפות (חמש על רקפת מצויה, אחת על רקפת יוונית, ואחת על רקפת קיסוסית) – אבל תסתכלו על הרותם:

זהו אבטיפוס של צמח חסכן במים. הוא צורך ממש מעט מים, והוא כל כך חסכן, שכמעט ואין לו עלים. דרך העלים הצמח עושה פוטוסינתזה, ונושם – אבל הם גם שטח פנים גדול שדרכו מתאיידים מים. הרותם שינה את התפקוד: הוא מצמיח עלים זעירים בסוף החורף, כשיש פחות קרינה ופחות התאיידות. את רוב ההטמעה הוא עושה דרך הענפים והגבעולים שלו.
אגב, הרותם מאד מומלץ לגינון. אם אתם מחפשים שיח מרשים לגינה, שלא תצטרכו להשקות אותו אחרי השנה הראשונה – הרותם הוא הבחירה הנכונה.

השם שלו מגיע מהתנ"ך. זהו המקור הקדום ביותר לשם רותם. אליהו הנביא ישן מתחת לשיח רותם, כאשר ברח מאיזבל לאחר ששחט את כל נביאי הבעל. מלאך האלהים מצא אותו שם, ונתן לו אוכל ומים.

השם הערבי וגם השם המדעי נובעים מהשם העברי הקדום.

הוא גדל בכל הארץ, מהרי אילת בדרום ועד לצפון רמת הגולן. הוא מעדיף קרקע גירנית, אבל גם בחולות הוא מסתדר: השורשים שלו מעמיקים לחדור עד לשכבת הסלע, והוא מחזיק מעמד גם באיזורים חוליים.

הרותם משמש ברפואה עממית כתרופה נגד כאבי פרקים, כאבי גב, כאבי בטן ועוד מרעין בישין.

יש לו ריח עדין ונעים מאד. אם אתם פוגשים רותם, אל תתעצלו: גשו אליו, והריחו את הפרחים.

אם תסתכלו עליו על רקע השמים תקבלו את צבעי הדגל שלנו

הפרח הלבן עם הקווקוים בצבע בורדו – זה פשוט שילוב צבעים מקסים וייחודי

ואם אתם מתעקשים, אפשר להוסיף גם איריס ארגמן לסידור הפרחים – זה שילוב נהדר בעיני.
אנשים לומדים במיוחד שילוב צבעים ועיצוב זרי פרחים… לרותם ולאיריס זה בא באופן טבעי.

מכל הסיבות האילה, אני איתנה בדעתי שהרותם הוא הפרח הלאומי שלנו. האם שכנעתי אתככם? אני מוסיפה סקר בסוף הרשימה כדי לדעת…
(אם הסקר לא מתווסף לי, אני אשמח לדעת את דעתכם בכל מקרה)

הרותם שייך למשפחת הפרפרניים – הם נקראים כך כי הפרח הזכיר לבוטנאים פרפר. היום כשמתארים אותו, מדברים בד"כ על סירת מפרש: החלק העליון הוא המפרש, העלה האמצעי הוא אמצע הסירה – ויש לה שני "משוטים". האבקנים ועמוד העלי יושבים להם בסירה.

  

התמונות צולמו –
בחולות ניצנים, 21.2.2008
בשמורת האיריסים בנתניה, 19.2.2009 וגם 30.1.2010
ובגבעת אולגה, 2.2.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

שריפה באיקאה וכלנית מוטציונית

הבוקר נסענו צפונה, ולא יכולתי להתעלם מבנין איקאה שעלה באש…
אמנם לא עברנו ליד – נשארנו על כביש ארבע, במיוחד כדי לא להתקרב לאיזור. אבל גם מכביש ארבע ראו היטב את השריפה. התמונות מהבוקר, סביבות השעה 10:30

  

את התמונה הבאה צלמתי במחלף רעננה צפון, וכל תמונות העשן כאן הן מכביש ארבע.

לפי מה שקראתי בעיתונות, מעריכים ששיקום המבנה ייארך חצי שנה עד שנה…  הרבה זמן. נזקי השריפה נאמדים ב-350 מליון שקל.
ואני חושבת… שטוב שזה קרה בשבת, ואין נפגעים בנפש, ומעבר לזה… זה בנין באיזור תעשיה. אפשר לשקם ואפשר לבנות. זה לא כמו עץ, שלוקח לו עשרים שנה או יותר לגדול.

…ואם אני כבר מזכירה עצים, אני קוראת לכם שוב – אל תשתלו בכרמל!!! לאחרונה, פקחים של רשות הטבע והגנים מצאו ועקרו עצים שאנשים פרטיים שתלו בכרמל. זה רק פוגע בצמחיה הטבעית שמנסה להתחדש, ובנוסף, אנשים שותלים ללא הבנה וללא ידע – צמחים שאינם צמחי בר של הכרמל: זוהי פגיעה אקולוגית קשה לא פחות מהשריפה עצמה.

אני קוראת לכל מי שרוצה לשתול, שייצא לשקם את הגינות בעין הוד, בימין אורד, בעוספיה ובשאר היישובים שנפגעו! אל תשתלו באיזורים הטבעיים!!

אבל חנויות עולות באש, זה ממש לא התחום שלי, ואני גם לא מבינה מספיק בזיהום אוויר בשביל לחוות דיעה על זיהום האוויר שנגרם כתוצאה מהשריפה הזו. אז אני אעבור למנחת מגידו. פריחת הכלניות החלה!
אמנם הפריחה דלילה עדיין,  אבל כבר יש מה לראות. טיילנו שם היום, ומצאתי כלנית מוטציונית:

מה קורה פה? בעצם, בכלל אין פרח…  יוצאים כמה עלים ורודים מתוך ה"צווארון" – עלי המעטפת שמתחת לפרח.

צלמתי אותו מכמה כיוונים: זה לא פרח נבול ולא פרח אכול… זו פשוט מוטציה.
כבר הצגתי בבלוג רשימה על כלניות משוגעות. ההסברים למוטציות האילה קשורים לביולוגיה מולקולרית – עוד תחום שאני ממש ממש לא מבינה בו,
אבל אני בעצם לא חייבת לדעת את זה בשביל להנות מהמוטציה הזו, נכון?

בדרך חזרה  – בסביבות 5 אחה"צ – עברנו ממש ליד איקאה, וזה מה שראיתי…

התמונות צולמו היום, 5.2.2011 – מכביש 4, במנחת מגידו ובמחלף פולג.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.