שמירת טבע בישראל: חולות סמר

החלטתי לסקור כאן כמה מאבקים למען ההגנה על הטבע, והשמירה על השטחים הפתוחים. מאבקים שמתחוללים ממש לידנו ולמעננו,
ואני לא בטוחה כמה אנשים בכלל מודעים אליהם.


לובד המדבר – משפחת הירבוזיים

המאבק הראשון שאני אספר עליו הוא המאבק למען חולות סמר.
הסיבה שאני פותחת דווקא בחולות סמר, היא שביום רביעי הקרוב – 12.1.2011 – ייערך דיון בנושא חולות סמר בבית המשפט העליון, בירושלים.
הדיון יערך בשעה 9:00 בבית משפט העליון בקריית בן גוריון.
פעילי המאבק מבקשים מאנשים שיכולים לבוא להראות תמיכה.

שימו לב: אין מדובר בהפגנה, אין צורך להכין שלטים וכיו"ב. פשוט להופיע באופן מכובד לדיון, על מנת להראות שלא רק תושבי הערבה דואגים לאיזור הזה.


לשון-אפעה רבת עלים – משפחת לשון-אפעה
חולות סמר הם אחת משתי נקודות בארץ בהן גדל צמח זה

ואחרי שקראתי לכם להצטרף למאבק, אולי אני אחזור קצת אחורה, ואסביר מה בעצם קורה פה.

בדרום הערבה, דרומית ליטבתה וצפונית לתמנע, ליד קיבוץ סמר, נמצאת דיונה גדולה. בעצם זו הדיונה הגדולה. הדיונה של סמר.
בשנות החמישים, שטח הדיונה הזו כלל בערך שבעה קמ"ר. 
כיום נותר חלק שגודלו פחות משליש מהגודל המקורי – על המפה זה נראה כך:
החלק המסומן בצהוב בהיר בצד הגבול שלנו זה שטח הדיונה שנשאר. לשם השוואה, ניתן לראות את המשך הדיונה בצד הירדני – שטח טבעי שגדלו כ-80 קמ"ר.

מה בעצם קרה לשאר החלקים?  במהלך השנים,  השטח הטבעי הצטמצם –
על המפה זה נראה כך – התמונה לקוחה מתוך המצגת של אתר הקמפיין
הסימון השחור הוא התחום המקורי של הדיונה.
החלק הירוק – הוכרז כשמורת טבע.
החלק המסומן בעצי תמר – הוא חלק שהוסב לחקלאות.
החלק שמסומן במשולשי אזהרה הוא איזור שזוהם על ידי שפכים של מכרות תמנע
החלקים המסומנים בטרקטורים הם שטחי כריה, שמהם נכרה חול.
נשארנו עם החלקים המסומנים בכתום ובאדום. כרגע הם שטחים פתוחים, שלכאורה לא שייכים לאיש. אבל מה הלאה?


לפי תמ"א 35 – תכנית המתאר הממשלתית שאמורה לקבוע את מדיניות הבינוי ופריסת היישובים בישראל עד לשנת 2020 – האיזור הזה הוגדר כאחד מארבעה איזורים בנגב ובערבה שהם "איזור נופי – איזור שהוא בעל רגישות נופית סביבתית גבוהה". אילו מלים גבוהות ויפות שבעצם באות לאמר שאין עוד מקום כזה. זה מקום ייחודי מבחינת נוף.
זה מקום שמהווה מקלט לבעלי חיים,  יש בו צמחיה ייחודית, וזהו שטח יחסית גדול – מהאחרונים שנותרו לנו שהם ללא הפרעה, ובעלי החיים יכולים לגור בהם בשקט.
אתם מוזמנים, למשל, לקרוא את רשימתו של עמיר על בעלי החיים בחולות סמר (כרגיל, עם דגש על חרקים)


כתריים אדמדמים – משפחת השושניים

הועדה המקומית התעלמה מהתכנונים, מהסביבה או מכל דבר אחר – ואישרה לחברות הבניה לחפור גם בחלקים הנותרים של הדיונה.
למעלה מעשור נאבקים התושבים המקומיים כדי לעצור את הכריה באיזורים היפים הללו. הם מנסים לשכנע את המדינה לאתר מקורות חלופיים – למשל, לפני כשנתיים הוקמה ועדה – שקבעה שיש לבדוק את האפשרות לכרות לעומק באיזור שכבר נכרה. אבל… כולנו יודעים מה עושים עם קביעות של ועדות בארצנו, נכון?
ובכן, משרד התשתיות השיב: "לצערנו, לא נמצא מימון לבדיקת מרבץ החול המדובר".
ממש קרוב לדיונה, בסמוך למכרות תמנע, ישנן סוללות עפר ובהן מיליוני טונות של חול שנכרה מעומק האדמה בדרך אל שכבות הסלע שבהן נמצא עפרת הנחושת. זה חול שכבר נכרה! האם נעשתה בדיקה אם אפשר, למשל, להשתמש בו?
מובן שלא.
בהרי אילת ישנם מכרות חצץ. חול הוא תוצר לוואי של המכרות הללו. אולי החול הזה יתאים?
אתם מנחשים את התשובה… הנושא אפילו לא נבדק.
הועלתה גם הצעה לייבא חול מירדן – שם יש עתודות רבות וכח עבודה זול. גם הצעה זו מעולם לא נבדקה. 
  


באשן תלתני – משפחת הצלפיים

תושבי חבל אילות והמועצות האיזוריות בחבל, ביחד עם החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים, עמותת אדם טבע ודין – ואם שכחתי מישהו, איתו הסליחה – פועלים על מנת להכריז על כל השטח כשמורת טבע. זהו רעיון ראוי ביותר, שיאפשר לנו להגן על הצמחים ובעלי החיים המיוחדים שחיים באיזור.
הממשלה וועדות התכנון סומכות על זה שהאיזור הזה מרוחק מאד מתל אביב וממרכזי האוכלוסיה – הם מאמינים בשיטת NIMBY – כלומר, Not In My Back Yard – רוב בני האדם לא שמים לב למה  שמתרחש מחוץ לחצר האחורית שלהם, וגם לא אכפת להם מזה.
ומה אכפת לתושבי תל אביב, ירושלים או אפילו באר-שבע מאיזו דיונה לא רחוק מאילת?  לצערי, רובם אפילו לא יודעים שקיים מקום כמו "סמר"…


שבטוט מצויץ – משפחת הארכוביתיים – מראה כללי

הועדה המקומית אישרה לחברות הבניה להתחיל לכרות בשטחים הטבעיים – גם לאחר שהוגשה עתירה לבית המשפט, ולפני שהנושא הגיע לדיון! למרות צו בית משפט שהורה להמתין לדיון, הם כבר החלו את העבודות! עמותת אדם טבע ודין פנתה לבית המשפט העליון על מנת לעצור את הדחפורים.


שבטוט מצויץ – משפחת הארכוביתיים – פרח ופרי מקרוב

מכתבים נשלחו לחברי ממשלה, ונפתחה עצומה  באתר "עצומה" שחתמו עליה מעל 29,000 איש.
את רשימת החתימות העבירו בעבר לנשיא פרס, כדי שייראה שיש ציבור רחב שמעוניין בשמירה על הדיונה. אני מזמינה אתכם להוסיף את חתימתכם לעצומה הזו.
ישנה גם קבוצה בפייסבוק שאפשר להתעדכן שם לגבי מה שקורה.


סדנית מצוייצת- podaxis pistillaris  – פטריה הגדלה בחולות

אני רוצה לומר, שגם אם חולות סמר רחוקים מאיתנו – הם עדיין חשובים לנו. לכם, ולי. אנחנו חייבים להגן עליהם, למען הדורות הבאים. ואני אחזור על הפתגם האינדיאני המוצלח – לא ירשנו את הארץ הזו מאבותינו. קיבלנו אותה בהשאלה מילדינו.
ושוב אני מבקשת, ממי שיכול (לצערי, אני במחסור חמור של ימי חופש ולא אוכל להגיע בעצמי) – להגיע ביום רביעי בבוקר לבית המשפט העליון, להיות נוכח בדיון. זו לא הפגנה, רק הוכחה לערכאות השונות שגם אם אנחנו לא רואים את חולות סמר מחלון הסלון שלנו, עדיין אכפת לנו מהמקום המיוחד הזה.

 

בתקווה שהמקום ימשיך להראות כך: 

רוב המידע וכן חלק מהתמונות נלקחו מאתר המאבק למען חולות סמר.
את תמונות הפרחים צלמתי בדרום הנגב במהלך שנת 2010 – כולם צמחים שניתן למצוא בחולות הללו.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s