איריס הסרגל – Iris vartani

אני אתחיל בתודות –

תודה למוטי, על הרשימה הנפלאה שפרסמת, על המסיבה שארגנת (ובגללה לא כתבתי את הרשימה הזו קודם…), על כל מה שטרחת ועשית עבורי, ועל שאתה – אתה!
תודה לכל החברים  והמשפחה ששלחו אלי ברכות בכל מדיה אפשרית , דיגיטלית, אנלוגית, וירטואלית או פיזית
ותודה לכל הקוראים של מוטי ושלי שברכו אותי בבלוג של מוטי, בבלוג שלי ובכלל –
ריגשתם אותי מאד, ואני אוהבת את כולכם!

  

עכשיו אני יכולה לעבור לנושא שלי להיום – והנושא שלי הוא איריס. איריס הסרגל.
למה סרגל? בגלל העלים הישרים הסרגליים –

  

איריס הסרגל הוא צמח נדיר למדי – הוא מופיע ב"ספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה" של שמידע ופולק, בתור "מין בסכנה" (EN) . אני מכירה אותו מרמות מנשה ומהכרמל.  

  

איריס הסרגל הוגדר לראשונה בהרי נצרת, ולפי הספרים שלי, הוא פורח גם בהרי השומרון ויהודה.  זהו מין תת-אנדמי.
מה זה תת-אנדמי?
מין אנדמי הוא מין שגדל במדינה אחת בלבד. אבל… הצמחים לא למדו גיאוגרפיה מדינית, ולכן הם גדלים לפי איזורים גיאוגרפים, ולא פוליטיים. איריס הסרגל גדל בישראל, ירדן ומעט גם בדרום סוריה – איזור דרום החורן ואגן דמשק.
רוב הפריחה שלו היא בארצנו, ומחוץ לארצנו הוא גדל באיזורים שבהם המודעות לשימור קטנה יותר, יש הרס מואץ של בתי הגידול שלו – ולכן זו אחריותנו לשמור עליו ולשמר אותו למען הדורות הבאים. לפי הספר  האדום, באיזור ירושלים האיריס הזה כמעט נכחד בגלל פיתוח כבישים ובינוי.

מאד יפה לעקוב אחרי פרח איריס שנפתח, מניצן צעיר (למעלה משמאל), ועד לפרח בוגר פתוח (למטה מימין) :  אילו לא כולן תמונות של אותו איריס.
המעבר מהשלב הראשון לשני הוא מספר ימים. מהשני לשלישי ולרביעי – שניות ספורות. החמישי הוא שוב יום יומיים מאוחר יותר, כשהאיריס בשל ופתוח.

בעולם יש כ-260 מינים שונים של איריסים. כבר הצגתי כאן כמה מאיריסי ההיכל – שהם סקציה נפרדת בסוג, כלומר – קבוצה ייחודית מבין האיריסים, וללא ספק הם היפים והמרשימים ביותר. 
הצגתי גם  איריסים אחרים – איריס ארץ-ישראלי ואיריס טוביה; איריס ענף  ואיריס הביצות .

איריס הסרגל הוא אחר.  כמו לאיריסי ההיכל, אצלו יהיה תמיד פרח בודד לכל גבעול. אבל ה"היכל" שלו מנוון, אפילו יותר מזה של איריס טוביה או איריס א"י.
עוד דבר ייחודי לו  ולקרובים אליו – אם עושים חתך רוחב בעלה, רואים שהוא בעל צורה מרובעת.

  

המין הקרוב ביותר לאיריס הסרגל הוא איריס תכלכל ומקסים אחר, שגדל במירון ובצפון רמת הגולן – איריס הלבנון. הוא מחליף את איריס הסרגל באיזורים הצפוניים יותר.
כאשר יש שני מינים קרובים זה לזה, אך לא זהים – שהתפוצה שלהם לא חופפת, ויש הבדל בבתי הגידול – הם נקראים מינים ויקאריים. מינים ויקאריים אחרים שהצגתי פה הם חבצלת החוף – וחבצלת הנגב
איריס הסרגל גדל באיזור הים-תיכוני, ואילו איריס הלבנון מחליף אותו באיזורים גבוהים וקרים יותר.

השנה מצאתי שילוב מיוחד בסלע: נרקיס מצוי (ומאד ריחני) יחד עם צמד איריסים:
בגלל מיעוט הגשמים, האיריסים פרחו נמוך מאד. בשנים טובות הגבעול שלהם הוא כפול באורכו.

איריס הסרגל גדל בד"כ במקבצים בודדים – ולא במרבדים. אפשר למצוא מקבצים כמו בכמה מהתמונות פה, אבל הם מעטים. הוא גדל לרוב במדרונות אבניים וטרשיים, כלומר לא יוצר מרבדים – אלא לכל היותר כתמים פזורים בשטח.

 

התמונות צולמו:
במצוק הארבעים בכרמל בתאריכים:
19.11.2005
18.11.2006,
1.12.2007,
25.12.2010
וברמות מנשה ב29.12.2004

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

בחזרה לכרמל, אחרי השריפה

בשבת, אחרי המון המון זמן חזרתי לכרמל.
אתם צריכים להבין, שהתקופה היחידה בחיי שבה היו מרווחים של יותר מחודש בין ביקור אחד שלי בכרמל למשהו – היתה בתקופה שבה חייתי בארה"ב.  זה מוזר מאד עבורי, לא להיות בכרמל.

כבר באיזור כלא 6 ראינו את המורדות השרופים מולנו.
איזור שפך נחל אורן והכניסה למערת אצבע נפגעו באופן קל, והגשמים כבר השפיעו לטובה (רק שיבואו עוד!!!)

האלונים בתמונה מעל אמנם נחרכו, אבל בגלל הנביטה המאסיבית מסביבם, אני מאמינה שהשורשים לא נפגעו – ולכן או שהאלון עצמו יתחדש ויגדל עלים חדשים, או שיצמחו גזעים צעירים מסביב לגזע השרוף. לעצים האילה יש סיכוי טוב להתאושש.
ברשימה שלי שקראה לא לבוא לשתול בכרמל ציטטתי את נעמה טסלר, דוקטורנטית המתמחה בשריפות יער, והיא אמרה שתוך שלושה שבועות, אם ירד גשם, נראה שינבטו צמחים צעירים. התמונה מעל מוכיחה יפה את דבריה, ואם תגדילו את התמונה הבאה, תראו שגם כאן יש נביטה והתחדשות:

התחלנו את הנסיעה בכיוון מעלה, במטרה להגיע לאיזור שלא נפגע בשריפה – חורשת הארבעים – ולטייל שם. לצערנו, רוב מדינת ישראל גם רצתה לנסוע לראות מה קרה בשריפה. לאורך כל הדרך הכביש נראה כך –

זחלנו את הדרך הזו… הנסיעה מצומת אורן ועד לאוניברסיטה ארכה שעה וחצי. זה היה קשה מאד.
ולמען האמת, אני לא בטוחה מה כולם רצו. לא ראיתי אנשים יורדים לשבילים או לחניונים, פרט לחניון מחצבות קדומים – הקרוב ביותר לאיזור אסון האוטובוס. איזור זה אכן ספג מכת אש קשה.

וכך נראה אחד הצנירים בשביל הצנירים – האש לא ירדה עד אליו.

היו גם סימנים טובים. הנה, למשל, לבלוב עלי עירית גדולה – ראיתי המוני עלים של עיריות לאורך הדרך, גם באיזורים שרופים וגם באיזורים לא שרופים.

ראיתי גם כמה בזים בשמים מעל – אבל לא הצלחתי לצלם אותם.
נרקיסים החלו לפרוח באיזורים שפחות נשרפו –

ויחד עם זאת, עצוב לראות מחזות קשים של שריפה

אפילו לא נסעתי לאיזור חורבת רקית, הר שוקף או חניון האגם האהובים עלי. אני יודעת שהם נפגעו קשה מאד.

   

בסופו של דבר, אחרי זחילה ארוכה, הגענו אל איזור חורשת הארבעים, וירדנו בשביל אל המצוק. להפתעתינו, היו רק מעט מטיילים בשביל. הרוב משום מה העדיפו להשאר במכוניות ובפקק…

במצוק הארבעים חיכו לנו חברים ותיקים –
שלל כרכומים

המוני נרקיסים ריחניים – אגב, למי שתוהה, הנרקיס ההררי והנרקיס שגדל בביצות, שניהם נרקיס מצוי. זה אותו נרקיס.

תחילת הפריחה של הרקפות  עם העלים (יש גם פריחה של רקפות היסטרנטיות)

ואפילו אחד ממיני האיריסים – איריס שיקבל רשימה משלו – אני מקווה שעוד השבוע.

התמונות צולמו בכרמל, לאורך הכביש  721 ובמצוק הארבעים, 25.12.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ואלס להגנת הצומח

מזל טוב לתפוז! בדרך כלל, אני נוהגת להקדיש שיר לכבוד ימי הולדת של חברי – ואני חושבת שהשיר המתאים ביותר לבלוג שלי הוא "ואלס להגנת הצומח" של נעמי שמר ולהקת הנחל. הוא באמת מייצג את הבלוג שלי נאמנה.
ולכן, לקחתי את השיר הזה – ועדכנתי מעט את המילים, כדי שיתאימו לי:
 


נרקיסים בת"א, 1/2010


 כבר פורחים נרקיסים בתל אביב?!?! ובשמורות הטבע
מרבדי פרחים לפורים בשפלת החוף (ובמדבר)
כלנית מצויה – זן סגול וכרכום צהבהב – Crocus ochroleucus, אלף גון וצבע
והחוק שאומר – כאן אסור לקטוף!
 
רק עלי אין החוק משגיח
רק עלי איש אינו שומר
לו היו לי עלי גביע
אז, היה מצבי אחר.
 


חצוצרן מדבר בנגב, 12/2009


ציפורים נדירות כבר דוגרות בנגב
אלון תבור – Quercus ithaburensis וחמשן נדיר – Potentilla geranioides  נשמרים לחוד
איילות נבהלות מסתכלות בשלט
בו כתוב בפירוש שאסור לצוד!
 
רק עלי עוד לא שמו שלט
מסביב אין לי כל גדר
לו הייתי, נאמר,  פרסתנים בנגב – יעלים וצבאים
אז היה מצבי אחר!

 
איריס הארגמן, שמורת קדימה, 1/2010

אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס הארגמן – Iris atropurpurea   !
צבעוני ססגוני – Tulipa polychroma  הוא מחוץ לתחום!
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא –
שטח בר מגודר ואיזור רשום!
 
אז אני לפעמים חושבת
כי היה זה אולי רצוי
לו הייתי נרקיס אפיל – Narcissus serotinus   או רקפת מצויה לא כל כך מצויה
או אפילו איזה בן-חצב החורש – Scilla cilicica  
 
הסתכלו מה שקורה לי בדרך:
כל אחד עובר – חוטף – קוטף – קולע לו זר
לו הייתי פרפר ופרח
אז היה מצבי אחר!
 

ולתפוז אני אאחל עוד הרבה שנים פוריות, עם כמה שפחות תקלות ופרסומות, וכמה שיותר קידומים משובחים (ומינימום ראליטי, בבקשה!)


דווקא סחלבים חסרים בשיר הזה… סחלב קדוש, געש, 4/2010
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
רציתי להוסיף כאן עכשיו את השיר "ואלס להגנת הצומח" בביצוע המשובח של להקת הנח"ל, אבל לא מצאתי.
אז קבלו חזרה שערכה להקת הנח"ל, עם נעמי שמר, על השיר:
ושיר אחר של להקת הנח"ל, שמאד מתאים לי כרגע:

אני? סטייליסטית?

אני יותר בלגניסטית מסטייליסטית – כל מי שמכיר אותי יכול להעיד על זה
ולכן הופתעתי לקבל את פרס הסטייל – לא פעם ולא פעמיים, אלא שלוש פעמים, משלוש בלוגריות פעילות ומוכשרות בבלוגיה:

 ענבלית
 הלב מזהב
 פיית המרציפן
 
רגע אחרי הסגירה:
עוד שתי בלוגריות מצאו לנכון להעניק לי את פרס הסטייל,  ואני רוצה להודות גם להן –
 גל1אור2
 גלשי

אז ראשית כל, תודה רבה לכן!  ריגשתן אותי מאד, במיוחד לאור העובדה שאני רק קוראת מזדמנת אצלכן.

לפי ההוראות, אני צריכה לספר לכם כעת שמונֶה עובדות שאתם לא יודעים עלי.

 אני מאד אוהבת את סדרת ספרי נרניה של ק.ס. לואיס, קראתי אותה המון פעמים – גם באנגלית וגם בעברית.

 אני מאד אוהבת את הסיפורים הקצרים של או. הנרי, ואחד הסיפורים המוצלחים ביותר לדעתי הוא "אביב לפי התפריט" – "Springtime A La Carte"

 אני מאד אוהבת את סדרת הקומיקס "אסטריקס" הצרפתית. קראתי את כולה באנגלית. אולי יום אחד אני אלמד צרפתית בשביל לקרוא אותה במקור…

 יש לי חתולים מכל המינים האפשריים: נקבה, זכר וג'ינג'י

 התגייסתי לפני גיל 18 – והגעתי בצבא לדרגת רב-סמל

 מבין מחלקת העופות, החביבים עלי הם דורסי הלילה – ולצערי, עד היום פגשתי ארבעה בלבד: כוס, תנשמת, לילית מצויה, והמיוחד מכולם – Great Horned Owl, בפארק ילוסטון לפני 12 שנים.

 יש לי אוסף של הסרטים הקלאסיים המצוירים של דיסני – אני מאד אוהבת אותם. זה אוסף שלי, לא של הילדים…

 אני מאד אוהבת את טריני וסוזאנה, ואת התכניות שלהן ב-BBC. והשבוע נודע לי שהן עומדות להגיע לארץ!!

עכשיו אני אמורה לבחור שמונָה בלוגים, ולהעביר אליהם את הפרס… אבל את זה אני מעדיפה לא לעשות – אני משאירה את השרביט פתוח, וכל מי שמעוניין בפרס, מוזמן בשמחה לכתוב שאני העברתי אליו את הפרס.

במקום זה, אני אספר לכם קצת על התמונות שצרפתי לרשימה –  בחרתי שמונה תמונות, כי הפרס הזה עובד על שמיניות…

התמונות שלי, לפי הסדר:

  סנאי דגלאס – שצלמתי בפארק יוסמיטי, 8/2009

  פריחה של ליבנה רפואי – עץ מקסים, שצלמתי במצודת נמרוד, 5/2008

  שפירית אדומה שצילמתי בפארק כפר סבא, 7/2008

  חרחבינה מכחילה – קוץ עם צבע נפלא, שצלמתי בבני ציון, 4/2010

  אנפה ארגמנית – תמונה יחידה של ציפור יפהפיה, נדירה וחששנית שצלמתי בחצבאני, 5/2010

  כוכבנית משתנה – פטריה ממשפחת פטריות הכרס – היא נראית כמו כדור, ואחרי שהיא מתפוצצת ומפזרת את הנבגים – נשארת כוס כוכבית יפה. צלמתי במירון, 3/2007

  דרדר ססגוני ואליסון חרמוני – זר צבעוני מהחרמון, 5/2010

  זנב-סנונית נאה – אחד הפרפרים היפים והבולטים בארצנו. שמורת פורה, 2/2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

סתוונית טוביה – Colchicum tuviae

לא פרסמתי כמעט שבועיים – גם בגלל העומס הכללי, וגם בגלל מצב הרוח שלי, שעדיין בוער עם הכרמל.
אבל השבוע הייתי בהשתלמות רת"ם, ופגשתי פרח בפעם הראשונה, וזו בהחלט סיבה לרשימה.

   

אני שמחה להציג כאן פרח סתווי, קטן ועדין – ייחודי לארצנו – סתוונית טוביה.  צלמתי אותה במיוחד עם עט כקנה מידה – כדי שתראו כמה היא קטנה.
סתוונית טוביה גדלה במזרח הרי יהודה, במדבר יהודה ובצפון הנגב.

   

סתוונית טוביה נקראת על שם טוביה קושניר – שכבר הוזכר אצלי בבלוג מספר פעמים. טוביה מצא את הסתוונית הזו במדבר יהודה, והביא אותה אל נעמי פינברון – שהיא מומחית לסתווניות. היא בדקה ואישרה שזהו מין נפרד, ושונה – וקראה לו על שם טוביה קושניר, לאחר מותו בטרם עת. 

מה בעצם ההבדלים בין הסתוונית הזו לסתוונית היורה המוכרת לנו?

אני משערת שרוב הקוראים שלי יגידו שהדבר הבולט לעין הוא הצבע. ובכן… זו טעות. אמנם הסתווניות שאני פגשתי לבנות, ורוב סתווניות היורה הן ורודות – אבל זו לא אינדיקציה טובה, כי יש סתווניות יורה לבנות (ולא לבקניות), ומצד שני – סתוונית טוביה מגיעה גם לגוון ורוד.
אז בואו נסתכל לתוך הפרח:

 האבקנים – שעליהם ישנה האבקה הצהובה – הם שחורים. אצל סתוונית היורה הם צהובים. הפעם ההבדל בצבע כן רלוונטי, כי אין סתוונית טוביה עם אבקנים צהובים. אבל… אצל סתוונית היורה נמצאו פרטים עם אבקנים בצבעים אחרים.
חוץ מזה, גם לסתוונית החרמון יש אבקנים שחורים, ולעתים גם לסתוונית הנגב.
נמשיך להסתכל בתוך הפרח:

שימו לב שמתחת לאבקנים יש משהו שבמבט מרחוק הייתי מכנה אותו כ"בלגן של שערות וזיזים"… את זה אין לסתוונית היורה. אף פעם. גם לא לסתוונית החרמון.

מה שאנחנו רואים פה, זה מנגנון הגנה מתוחכם שפיתחה סתוונית טוביה בפני גנבים!  הסתוונית היא פרח שפורח צמוד לקרקע. ועל הקרקע מסתובבות נמלים. הנמלים לא מאביקות את הסתווניות, אבל הן תשמחנה לקחת את הצוף (המועט) של הסתווניות.
לכן, הסתווניות דאגו לשמירה.


הצוּפָנִים של הסתוונית – הבלוטות שמייצרות את הצוף – נמצאים בבסיס האבקנים. לסתוונית יש ששה אבקנים, וששה צופנים. כל צוּפָן נמצא בבסיסו של אחד מעלי הכותרת.  הסתוונית צוֹפנת את הצוּפן בכוס זעירה, שאותה היא מקיפה בזיזים זעירים- מעין שיניים.
אם מפרקים את הפרח (למטרות לימודיות, פרופ. שמידע עשה זאת במהלך ההשתלמות) זה נראה כך:  כאן רואים עלה כותרת עם חצי מה"כוס" המשוננת שבה צפוּן הצוּפן :

אצל סתוונית טוביה, מנגנון ההגנה הזה מופעל על כל ששת הצופנים. אצל סתוונית הנגב – הוא מופיע רק בשלושה מהצופנים.
באוניברסיטה העברית נערך ניסוי: הם גידלו סתווניות טוביה, ובעדינות חתכו את הזיזים הללו מהסתווניות. הם עקבו אחר הנעשה, וגילו שלסתווניות החתוכות נכנסו נמלים, לקחו את הצוף – והסתווניות לא הואבקו. סתווניות שלא נפגמו – הצליחו לשרוד, הואבקו, והגיעו לשלב הפרי.

ודאי תשאלו למה המנגנון היעיל הזה לא מופיע אצל כל הסתווניות? ובכן…. אני לא יודעת. את כל מה שסיפרתי פה שמעתי בהשתלמות רת"ם, מפי פרופ. אבי שמידע.

 

התמונות צולמו במישור אדומים, במסגרת השתלמות רת"ם, 16.12.2010 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.  

 

 

אל תבואו לשתול בכרמל!!!


אלון מצוי ומטייל בכרמל, נחל רקית, 9.92010

השריפה עוד לא תמה, הקק"ל מעריכים את השטח שנשרף ב-50,000 דונם, (אם כי ראיתי גם הערכות של 35-40 אלף) וכבר קמו אנשים טובי לב ובעלי רצון לעזור, והתחילו יוזמות שונות – בואו ונביא שתילים, ונשתול אותם בכרמל!

ואני קוראת לכם – עִצרו! אל תעשו את זה!
הצומח בכרמל הוא צומח ייחודי, ושתילה של צמחים שזרים לו – רק תפגע בו באופן חמור יותר.  אני מבינה מאד את הרצון לעזור, את חוסר היכולת לשבת ולהמתין: הלוא זה משגע! אם נעשה משהו, נוכל לפחות להרגיש שעזרנו קצת להלחם בקטסטרופה האיומה הזו, שנמשכת כבר שלושה ימים. תאמינו לי שאחרי שלושה ימים שבהם כל אתרי החדשות היו פתוחים אצלי על המחשב, ובמקביל זיפזפתי בין ערוצי הטלוויזיה הישראליים – אני מאד רוצה לעזור, לתקן, להחזיר את הגלגל לאחור.
אני ילידת חיפה, אני גדלתי באיזור. כילדה, כמעט כל שבת הייתי יוצאת עם המשפחה לכרמל – לפעמים לטיול, לפעמים לפיקניק. היו שם עצים שהיו ממש ידידים אישיים שלי. אני כואבת מאד את מותם.
ויחד עם זאת, חשוב לעצור רגע ולחשוב, לראות מהי הדרך הנכונה לטיפול במשבר. אני יודעת שהמוטו של העם שלנו הוא "נעשה ונשמע" – אבל לשם שינוי, בואו נשמע, נחשוב – ורק אז נעשה.


פניתי למספר אנשים בעלי ידע בתחום האקולוגיה, ובקשתי מהם את תגובתם ליוזמה הזו.

 ד"ר יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני באוניברסיטת ת"א, אמר:
החורש הים תיכוני הוא מערכת אקולוגית דינמית שתשקם את עצמה ברגע שהאש תכבה. תוך חודשים ספורים הכרמל יהיה ירוק שוב מהתחדשות של אלונים, אלות וחרובים שילבלבו מהשרשים, ונבטים של אורנים ולוטמים וקידות יצמחו באלפים בכל מקום שבו היו. לא צריך "לעזור" לטבע להשתקם, זה רק יפריע.
צריך לתת לאנשי המקצוע ליישם את מה שכל החוקרים כבר בדקו והסיקו אחרי השריפות הקודמות. יש הרבה ידע על איך חורש משתקם והדבר האחרון שצריך זה יוזמות שמונעות מניקוי מצפון ומנוגדות לידע המקצועי. במקום לקנות שתילים במשתלה, עדיף לתרום את הכסף לרשות הטבע והגנים שצריכה להתמודד עם הגן הלאומי שנשרף.

 ד"ר אורי פרגמן-ספיר, המדען הראשי של הגן הבוטני באוניברסיטה העברית בגבעת-רם  אמר:
"אני מבין את מצוקת האנשים מההרס האקולוגי הנוראי בכרמל.
יוזמות שתילה פרטיות רק יזיקו לסביבה. תנו לארגונים האמונים על זה לבצע זאת והם רשות הטבע והגנים והקק"ל. שם יתכננו תוכניות שיקום לטווח ארוך.
כדאי גם לזכור כי הטבע לרוב חזק ממה שנדמה לנו ובמקומות בהם הקרקע לא נשרפה (רוב האזורים) הצומח ישתקם באופן עצמאי".


 נעמה טסלר, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה המתמחה בשריפות אמרה –
"המערכת האקולוגית בכרמל מותאמת לאש, ותדע להשתקם מעצמה. יש לתת לזמן לעשות את שלו. המערכת האקולוגית של הכרמל לא צריכה עוד עצים.
הכרמל יהיה ירוק. תוך 3 שבועות תהיה כבר הנצה של חוטרים מצוואר השורש, ואם ירד גשם – אחרי הגשם הראשון תראו נבטים של אורנים.
אני מאמינה שרשות הטבע והגנים תקים ועדה מדעית, שתטפל בנושא בצורה עניינית והגיונית – ותשקם את השטח בצורה הטובה ביותר. "
אם ראיתם הערב את תוכניתו של ערד ניר בערוץ 2, נעמה התראיינה שם, ואמרה בדיוק את הדברים הללו.


חצבים ואלונים בנחל רקית, הכרמל, 9.9.2010

נעמה גם נתנה לי קישור למאמר חשוב: סיכום הדיונים וההמלצות של הועדה המקצועית לפיתוח ולשיקום הכרמל. למי שלא זוכר, בשנת 1989 היתה בכרמל שריפה קשה מאד – מעל 5,000 דונמים של חורש טבעי נשרפו, החי-בר בכרמל סבל מאד והאש הגיעה לפאתי חורשת הארבעים.
השריפה היתה בספטמבר, ובדצמבר אותה השנה התפרסמו מסקנות הועדה. ההמלצות היו חד משמעיות –
הוועדה ממליצה כי:


 שיקום היער שנשרף יתבסס בעיקרו על טיפוח ועיצוב ההתחדשות הטבעית, שכבר החלה בשטח בממדים גדולים.
 לא יבוצעו נטיעות נרחבות, מפני שהנביטה הטבעית הצפופה של אורנים בשטח השרוף הופכת אותן למיותרות.
 תיערך פעולת הסברה מקיפה בארץ ובחו"ל על הדרכים האחרות, חוץ מנטיעה, הדרושות לשיקום יערות הכרמל.
 באתרי נופש אינטנסיביים בלבד תיבדק האפשרות של נטיעה או זריעה להשלמת ההתחדשות הטבעית או לגוונה, על-פי תוכנית מפורטת.
 לא יינטעו מינים או זנים זרים לכרמל בתוך שטחים שנשמר בהם צומח טבעי.
 ייבדק הצורך באיסוף וריבוי של צמחים נדירים או ייחודיים לכרמל שנפגעו בשרפות, ובמיוחד גיאופיטים, במגמה להשיבם לשטח. בהתאם לצרכים תבוצע תוכנית שימור.


 תיעשה היערכות מקצועית ארגונית, חינוכית ותקציבית לפעולה נרחבת וממושכת של שיקום יערות הכרמל ע"י ממשק הכולל טיפוח ועיצוב הצומח הטבעי, בשטח שנשרף ב-1989 ובשריפות קודמות.
 ייערכו ניסויים בהיקף נרחב לעידוד צמיחת עצי אורן צעירים ע"י דיכוי השיחים המתחרים איתם, בשיטות מכניות שונות.
 ייעשה דילול של אוכלוסיות צפופות של אורנים צעירים, לאחר מחקר ומעקב כדי לברר מתי ובאיזה קצב להתחיל בפעולות הדילול.
 ייעשו פעולות גיזום ועיצוב בעצים רחבי-עלים שהתחדשו מחטרים.


 תימנע רעייה בשטח שנשרף, בשנים הראשונות עד להתבססות העצים הצעירים.


 יסומנו שבילים ומסלולי טיול ולימוד בשטח שנשרף, ויוסברו לציבור הנזקים של דריכה מחוץ לשבילים.


בלוטי אלון מצוי, נחל רקית, כרמל, 9.9.2010

כאן יש כתבה מעניינת של ד"ר אבי בר מסדה – ישראלי שהוא מדען לאקולוגיה של יערות באוניברסיטת ויסקונסין. אני ממליצה לקרוא גם אותה.
אני רוצה שנעצור, ננשום לרגע, ניתן לטבע לעשות את שלו – ונשקיע את המרץ שלנו בתגבור מערך הכיבוי, שיקום מערך הרווחה, שיקום מערכת החינוך ומערכת הבריאות. בואו נדאג למה שאנחנו יכולים לדאוג.

תודה למי שקרא עד כאן.

זעקי, ארץ אהובה

ברגעים אילה עדיין משתוללת האש, ושורפת את הכרמל האהוב שלי, את דרך בית אורן ונחל אורן וכל סביבתם.

אני עדיין בשוק מוחלט – מהשריפה, וממותם של אנשי השב"ס האומללים. אנשים טובים שבאו לעזור, ומתו מוות מחריד וכואב. אני כל כך מצטערת על מותם, מבכה את האובדן הנוראי הזה.

חברה שלי – נעמה טסלר – מתגוררת בקרבת מקום. נעמה היא דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, ונושא הדוקטורט שלה הוא שריפות יער, והשפעתן על הסביבה. היא צלמה את כל התמונות ברשימה הזו, ואשרה לי להשתמש בהן.
תודה, נעמה! אני באמת מקווה שלא אזדקק יותר ל"טובות" שכאילה ממך, שנוכל לחזור לטייל יחד ולצלם תמונות נעימות יותר.

נעמה גם שלחה לי מאמר שהיא השתתפה בכתיבתו, וממנו מצוטט רוב המידע פה.

בממוצע, מתרחשות בשטחים הפתוחים בישראל כ-1,000 שרפות בשנה, והיקף השטח השרוף מגיע בממוצע ל-37 אלף דונם בשנה. רוב השריפות בארץ הן מעשה ידי אדם. אין אצלינו סופות ברקים קיציות כמו באמריקה, והשריפות אצלינו נובעות מרשלנות – או מזדון.
53% מכלל השרפות המתרחשות בארץ מתחוללות בחודשים מאי-יולי, אם כי גם בתחילת הסתיו תועדו שרפות רבות. המחקרים גילו גם שמרבית השרפות מתרחשות בסמוך לכבישים, במרחק של עד 50 מטר מהדרך. כלומר – מעשה ידי אדם.
בארץ כמעט שאין שרפות ענק (מעל 10,000 דונם) אולם כיוון שהשטח הכולל של ישראל הוא 20 אלף קמ"ר לערך ושטחי היער שבה מצומצמים, מוגדרות שרפות יער כ"גדולות" החל משטחים של 200-50 דונם

בכרמל הוגדרה שרפה גדולה כשרפה ששטחה עולה על 1,200 דונם (טסלר ואחרים 2007)
בשנים 2009-1987 אירעו בכרמל למעלה מ-620 אירועי שרפות, ובהרי ירושלים למעלה מ-3,800 שריפות.
בממוצע מתועדים מדי שנה 30 אירועי שרפות בכרמל ו-170 בהרי ירושלים, אולם רק 1% מהם פוגע בשטחים הגדולים מ-1,000 דונם. מרבית השרפות הן שרפות הקטנות מ-100 דונם.
מצד שני, בגלל העוצמה והגודל – האירועים הגדולים הם אלה הגורמים לעיקר הנזקים הגאומורפולוגיים והאקולוגיים.

שרפות יער וחורש הופכות לתופעה בעלת השפעות משמעותיות בעיקר בעקבות צמצום השטחים הפתוחים בישראל ולאור המשך הפגיעה בהם.
מחקרים רבים מצביעים על מגמת עלייה במספר השרפות באזור הים תיכוני, בהתאמה לפעילות האדם. צפוי שתהליכים אלה יימשכו עם התגברות הלחצים הקיימים על השטחים הפתוחים בישראל.
דיווחים דומים על שינוי במספר השרפות מגיעים גם מאזורים ים תיכוניים נוספים, כגון ספרד, איטליה ויון.

פרק הזמן שבו יער בוגר חוזר לקדמותו הוא 40 שנה – וכיון שקצב השריפות גדל, הוא קרוב מאד לעלות על קצב תהליכי ההשתקמות.
שכיחות גבוהה של שרפות יער יכולה למנוע מצמחים המתחדשים מזרעים לחדש את המלאי בבנק הזרעים, ועלולה לרוקן את מאגר הניצנים אצל הצמחים המתחדשים מנצרים

אם בעבר התייחסו לשרפה כאל אירוע בודד בנוף, הרי שלמעשה ראוי להתייחס לשרפה כחלק ממערך רחב של אירועים המתרחשים מדי שנה. מרבית השרפות בארץ הן מצומצמות בשטחן, וקטנות יחסית לשרפות גדולות בארצות אחרות – אבל גם השטחים הפתוחים בארץ מצטמצמים.

המידע כאן מצוטט מתוך המאמר – "שרפות יער וחורש בכרמל ובהרי ירושלים – תיעוד וניתוח דגמים עיתיים" מאת נעמה טסלר, דן מלקינסון, לאה ויטנברג ונעם גרינבאום

תושבי ישובים רבים פונו מבתיהם, וכבאי כל המדינה נקראו להתייצב לדגל, ולעזור להחליף את כבאי חיפה וסביבותיה, שעובדים כבר מהבוקר.
גם יערני קק"ל ואנשי רשות הטבע והגנים באו לעזור ולנסות לנטר את המצב, לצפות לאן האש עלולה להתפשט.

12,000 איש כבר פונו מבתיהם נכון לשעה זו.
אני לא יודעת אפילו להתחיל להעריך את הנזק האקולוגי והזואולוגי – כמות בעלי החיים שנשרפו למוות…
בטלוויזיה אמרו שיקחו ימים שלמים עד שהשריפה תכובה. ומה יישאר לי מהכרמל בזמן הזה? מה ישרוד את להבות התופת האילו?

עוד לפני חצי שנה, אחרי השריפה האיומה שהיתה בגמלא, דובר על הצורך במטוסי כיבוי אש גדולים. בארץ ישנם מטוסי כיבוי קטנים, שמספיקים לשריפות לא גדולות. אבל שריפת ענק שכזו דורשת טיפול מסיבי הרבה יותר. לפני חצי שנה פרסם אביב לביא במעריב כתבה המספרת על נסיון להביא מטוסי כיבוי לארץ – שנופל שוב ושוב מאז סוף שנות ה80, בגלל… בעיות תקציב, חוסר אכפתיות, לך-תבוא וכן הלאה. מטוס שממלא 6,000 ליטר בפחות מדקה בים, ועולה ומוריד את המים על מוקדי השריפה – ואין לנו אותו, רק כי זה לא חשוב…
הלב שלי, לפחות, שבור כאן לרסיסים.

את כל התמונות פה צלמה נעמה טסלר, היום בשריפה האיומה הזו. 2.12.2010
תמונות נוספות וכואבות אפשר לראות אצל גיא שחר
שמעתי בטלוויזיה שמדינות רבות מאגן הים התיכון – בינהן יוון, קפריסין ספרד וצרפת – שולחות אלינו מטוסי כיבוי, שיעזרו בכיבוי השריפה.
בחדשות Ynet דברו גם על מטוסים שמגיעים מטורקיה – למרות העוינות מצדם לאחרונה. אם אכן כך הוא, אני בהחלט מתרשמת מהם לטובה.

בתקווה שיגיעו המטוסים במהרה, שהרוחות יירגעו ולא יפיצו את האש כל כך מהר – ושהכבאים יצליחו להתגבר על השריפה המחרידה הזו.