שלושה עורבים על עץ ישבו

 

עובר עלי שבוע עמוס, והחלטתי בכל זאת לפרסם רשימה – הפעם על שיר עם אנגלי, בלדה שנדפסה לראשונה בשנת 1611, אבל ייתכן מאד שהיא עתיקה אף יותר.
הבלדה הזו היא אמנם בלדה על Ravens, והעורבים האפורים שלנו הם Crows – אבל בעברית אין מלה נפרדת לRaven, ובנוסף, ישנן גרסאות שבהן הם שרים גם על Crows.

 

הבלדה מתחילה בשלושה עורבים שיושבים על עץ, ומחפשים מה לאכול. הם רואים אביר שמת בקרב – אבל על גופתו שומרים נץ וכלב ציד נאמנים. מאוחר יותר מגיעה גם איילה – Doe – לפי הפרשנות המקובלת, הכוונה היא בעצם לאהובתו או פילגשו של אותו אביר – היא חובשת את פצעיו, נושאת אותו וקוברת אותו – ומתה עוד באותו היום.

הנה השיר בביצוע פיטר, פול ומרי:

אני משערת שרובכם מכירים ביצוע זה או אחר לשיר הזה.. אני הכרתי אותו באלבום "קשת בענן" של הדודאים עם סוזן ופראן, שם הם שרו שירים אנגליים, אמריקאים, סקוטיים – מתורגמים לעברית.

לכן חיפשתי את הביצוע שלהם, אך לא מצאתי אותו. מצאתי משהו לא פחות מוצלח: ביצוע שבו יהודית רביץ ונורית גלרון מחליפות את סוזן ופראן. אני חושבת שהוא מצוין:

העורבים הם עורבים אפורים (Corvus cornix). העורב האפור הוא אחד המינים הנפוצים ביותר. זהו מין מלווה-אדם – כלומר, בניגוד להרבה בעלי חיים אחרים, הם משגשגים בקרבתנו, ניזונים מהזבל שלנו, ומתרבים בערים.
אמנם לא בדקתי את הנושא באופן מדעי – אבל התחושה שלי אומרת שהם מאד מתרבים. כילדה, בחיפה, ראיתי עורבים רק לעתים נדירות. כיום – באיזור בו גדלתי – ישנה להקת עורבים גדולה וקבועה.
הם התרבו עד כדי כך שהם מוגדרים כמזיקים לחקלאות, ואפילו יש המתה מבוקרת שלהם ע"י רשות הטבע והגנים.

 

 התמונות של העורבים על עץ כוריזיה בקבוקית (עם פרחים ורודים אחרונים) צולמו בפארק הירקון, 6.11.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.