ארץ בראשית

ביום שישי האחרון הלכנו לראות את הסרט "ארץ בראשית".

אני מניחה שרבים מכם כבר שמעו על הסרט (וחלק ודאי ראו אותו), אבל למי שלא שמע על הסרט: זהו סרט טבע ישראלי, שצלם משה אלפרט. הסרט נעשה בשיתוף רשות הטבע והגנים, והוא מספר על בעלי חיים בארץ, עם התמקדות בחתולי ביצות, זאבים ויעלים.

בשורה התחתונה, נהניתי. ממש נהניתי. אני לא חושבת שנהניתי ככה אפילו מסרטים של סר דיויד אטנבורו, למרות שאין מה להשוות – הסרטים של דיויד אטנבורו מקצועיים, מרתקים ומדהימים – וגם יש להם תקציב רציני.

אני מניחה שסוד ההנאה טמון בכך שזהו סרט טבע ישראלי. לראות חתול ביצות – שלנו! בכינרת, ובחולה! ואת נדידת העופות במעגן מיכאל ובערבה!  או זאבים על נוף רמת הגולן, או יעלים בעין גדי, ולא לשכוח את הנמר המקסים… זו הרגשה נפלאה, וכן – זה משמח. משמח לראות שעוד יש טבע, שעוד יש תקווה, שעוד יש על מה להגן – שלא סתם אני עושה רעש.

הסרט נפתח באחת הסצנות המדהימות ביותר שראיתי בסרטי טבע: קרב של נמיה ונחש צפע בוגר, מצולם ממרחק אפסי! זה היה קרב מדהים, מפחיד, מרתק! הקטע הזה היה פשוט נפלא, הצילום כל כך מדהים,  עד שממש הרגשתי שאני משתתפת בקרב (מובן שהייתי בעד הנמיה).

הוא ממשיך במעקב אחר חייהם של מספר בעלי חיים במשך שנה: זוג חתולי ביצות, שנפגשים ומזדווגים; זוג זאבים שמקימים להקה חדשה, ועדר יעלים נקבות עם יעל זכר שליט.

הסרט ממחיש בצורה יפה את ההבדלים בין חיות יחידאיות – כמו החתולים, בעלי חיים החיים בלהקה משפחתית, כמו הזאבים – ובעלי חיים החיים בעדרים של זכרים ועדרים של נקבות, נפרדים זה מזה – היעלים. הסרט מראה את אורח החיים,  אפילו ההמלטות של הזאבה והחתולה מתועדות! פשוט מרתק.

בין לבין, יש הצצה אל ציפורים נודדות, נשרים בתחנת האכלה, שועל מחפש ציד ועוד – רגעים מעניינים ויפים.

 
מצד שני, היו כמה דברים שנראו לי מטופשים. למשל, ההתעקשות לכנות חלק מבעלי החיים בשמות. האם באמת היה חשוב לקרוא לחתולי הביצות "גל ועומר", לזאבים "אלון ונופר" וליעל הזכר "רותם"? אני די בטוחה שבעלי החיים הללו לא היו מגיבים לשמות שהוצמדו להם.

עוד דבר שחסר לי זה ציון המקומות בהם צולמו התמונות השונות. אני מבדילה בין הבריכות שהפלמינגו שוהים בהן ליד אילת, לבין בריכות הדגים של מעגן מיכאל, וזיהיתי את רוב האתרים בהם צולם הסרט. אבל אני בהחלט לא מצפה מכל צופי הסרט לזהות את המקומות האלה.

הסרט מתמקד בעיקר בשלוש הנקודות – החתולים שעוברים בין הכינרת לחולה, הזאבים ברמת הגולן והיעלים בעין גדי (וגם נמר!!! יצור יפהפה!) – ואין כמעט אזכור של בע"ח מאיזורים אחרים.

 
הייתי שמחה לראות גם בעלי חיים אחרים הנפוצים למדי בטבע הישראלי כמו צבאים  וחוגלות וגם נדירים כמו לוטרות ; ואולי גם את בעלי החיים שהושבו לטבע בהצלחה כמו  היחמורים בנחל שורק, או הפראים בנגב… ומצד שני, אולי כדאי להשאיר חומר לסרט המשך, ורצוי לא לקפוץ יותר מדי מנקודה לנקודה – טוב שהסרט לא יותר מדי תזזיתי (למרות שגם ככה לא אהבתי חלק מהקפיצות בין מקום למקום ובעל חיים לבעל חיים. זה הזכיר קצת את המקובל בסרטי טבע אמריקאיים, בהם נראה שהיוצרים חוששים כי הצופה יאבד עניין ויעביר ערוץ).

העננצ'יק מבקש להזכיר את מחול הזרזירים – להקות ענק של זרזירים שמתרכזות לקראת לינה בחורשות. המחול לקראת השינה בהחלט מרהיב.

אני – בתור אוהבת חתולים מושבעת –  אהבתי במיוחד את חתולי הביצות (והנמר) –  לראות איך ההורים החתולים מחנכים את הגורים ומכינים אותם לחיים, מלמדים אותם לצוד ולדוג. היה מאוד מרשים לראות חתול ביצות תופש שפמנון שנראה גדול ממנו!

ולסיכום: אם עוד לא ראיתם, קחו את כל המשפחה, ולכו לראות. ירון לונדון מקריין, אחינעם ניני שרה – ובעלי החיים  הם הכוכבים הראשיים, יחד עם נופי ארצנו.
 

 

 

עוד קטע מהסרט, רק שהחיתוכים שם היו יפים יותר –

מודעות פרסומת

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s