אני ממשיכה עם פרפרי החרמון, והיום עוד כחליל – פרפר יפהפה, ובחרמון הוא נפוץ למדי: כחליל ניקול.
הזכרים והנקבות של כחליל ניקול מאד שונים זה מזה בצד העליון של הכנפיים: הזכרים כחולים-בוהקים, ואילו הנקבות חומות, עם קשתות כתומות בשוליים, ומעט רמז לכחול במרכז.
לפי מה שכותב דובי בנימיני בספרו, כחליל ניקול הוא "הנפוץ שבכחלילי מרום החרמון" – ובאמת, בכל אחת מהפעמים שטיילתי בחרמון – פגשתי אותו. זה כמובן לא אומר הרבה, כי לא חיפשתי פרפרים – ולא ביקרתי הרבה פעמים בחרמון, אבל מבחינתי, הסטטיסטיקה עובדת פה.
לפי מה שספר לנו דובי בנימיני (נשיא אגודת חובבי הפרפרים) על ניקול, והכחליל – עד שנת 1900, לא הגיעו אל החרמון חוקרי פרפרים כלל.
בשנת 1900 הגיעה אל ביירות מרי דה-לה-בש ניקול – שהיתה חובבת פרפרים בריטית. היא הגיעה באוניה, כדי להפגש עם הנרי ג'ון אלווס – שהיה חוקר פרפרים ידוע שם באותה תקופה – ולטפס איתו אל החרמון. אבל בגלל מגיפת דבר שהיתה במצרים – באיזור פורט סעיד, הוטל סגר על נמל ביירות, ועל כל נמלי מזרח הים התיכון – וכך נותרה ניקול ללא שותף לדרך. אלווס פשוט לא יכֹל להצטרף אליה.
אבל מרי לא נכנעה. היא נעזרה בשגריר בריטניה בביירות, והוא ארגן לה מדריך-מתורגמן וציוד (סוסים, אוהלים, אספקה). מרי שכרה ארבעה שומרי-ראש, ויחד הם יצאו אל החרמון.
הדרך לחרמון ארכה ששה שבועות – ובמהלכם, ניקול אספה 106 (מאה-ושישה) מינים שונים של פרפרים.
בכל לבנון, ידועים כיום כ-140 מיני פרפרים. ניקול בהחלט היתה יסודית למדי.
ניקול עלתה לחרמון מכיוון ראשאיה, ובין שאר המציאות שלה שם – היה כחליל נחמד, שלא היה מוכר לה. היא אספה כמה פרפרים – ולקחה אותם איתה.
מאוחר יותר, היא העבירה אותן אל אלווס – ובשנת 1901, הוא הגדיר את הפרפר הזה כמין חדש למדע – וקרא לו על שמה – כחליל ניקול.
פעם אחת בחיי הצלחתי לצלם פרפר בתעופה. הוא אמנם מטושטש מעט, אבל בכל זאת – זו תמונה מאד חביבה עלי: כחליל ניקול (זכר) מרחף:
בחרמון, כחליל ניקול נפוץ למדי – אך תפוצתו העולמית מוגבלת לאיזורינו – סוריה, לבנון והחרמון. כך שהמקום היחיד לצפות בו בתחומי מדינת ישראל – הוא החרמון.
התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
21.6.2008
14.5.2010
11.6.2010
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.
סיפור מאוד מעניין
אני מתרשם מהנחישות של אותה חוקרת…
וכמובן תמונות מאוד יפות – מאד אהבתי את זו של הכחליל בתעופה
אהבתיאהבתי
פרפר יפיפה
גם אני אוהבת את הצילום שלו בתעופה.
אהבתיאהבתי
תמונות נהדרות של פרפר יפהפה
הקולאז`ים מוצלחים. לנקבה יש יופי של גוונים במיוחד בתמונה הרביעית.
החרמון הוא בהחלט ארץ אחרת במה שנוגע לבע"ח ולפרחים.
יופי!!!
אהבתיאהבתי
הצבע תכלת סגול כזה משגע
ושאלה מדוע דווקא על צמח קוצני?
ניגוד שכזה, עדינות מול קוצים, לטבע חוקים משלו(-:
אהבתיאהבתי
כמה הם שונים זכר ונקבה. למרות
ששניה םיפים מאוד.
נדמה לי שמרכם הכנפיים שלהם יותר עבה מאשר
לפרפרים אחרים. אולי משום הפלומה.
תודה ויום נעים לך.
אהבתיאהבתי
הכחול הזה ממש מדהים
וסליחה מהנקבות שאני חושבת שהזכרים יפים יותר 🙂
אהבתיאהבתי
כחול ה(מיטפחת)כחליל, רגע של נחת…
אהבתיאהבתי
גם אני התרשמתי ממנה…
בזכרונותיה היא כותבת על איזה מקום שהיא עברה בו: "במעלה האפיק תפסתי שתי סטיריות לבנות-פסים, וראיתי את הדוב הראשון שלי"…
תודה
אהבתיאהבתי
תודה רבה 🙂
הוא בהחלט יפהפה
אהבתיאהבתי
תודה 🙂
החרמון הוא מדהים…
אהבתיאהבתי
פרפר דו צדדי:-)
התכול הזרחני הזה מקסים.
אני מכירה פרפרי דומה אבל שונה…
והצילומים שפתיים ישקו.
אהבתיאהבתי
יפהפה הכחליל הזה
גם הזכר וגם הנקבה. לא הייתי מדמיין שהם בני אותו מין.
ונחמד גם הסיפור על ניקול ההיא. כל הכבוד לה על הנחישות והיסודיות.
בוקר טוב, יקרה
e
אהבתיאהבתי
עד היום הכרתי גברים עם ראש כחול
היום גיליתי זכרים עם כנפיים כחולות
🙂
אהבתיאהבתי
צבעים יפהפיים יש לפרפר הזה 🙂
חיבוק
e
אדי
אהבתיאהבתי
בהחלט צבע נהדר
הקוצים לא מפריעים להם, הרגלים שלהם דקות מאד…
אין לי מושג למה הוא בחר לעמוד דוקא שם.
אהבתיאהבתי
בהרבה מינים
של חרקים יש הבדלים ניכרים בין זכרים לנקבות.
ובד"כ בעולם הטבע, הזכר מתהדר ומתגנדר יותר מהנקבה…
אהבתיאהבתי
הכחול פשוט נפלא,
ואני מסכימה איתך – הוא מרשים יותר מהכחול של הזכרים… 🙂
אהבתיאהבתי
והתגשם החלום 🙂
שיר יפהפה…
אהבתיאהבתי
אני יודעת זאת. חבל שהגברים לא ככה.
למשל על פלטפורמות.
ערב נעים לך.
אהבתיאהבתי
אני שמחה שאהבת 🙂
יש כמה מינים דומים-אבל-שונים שמסתובבים במישור החוף… נדמה לי שכחליל האיזוב וכחליל השברק הם הנפוצים. ומי-אם-לא-את ישים לב אליהם 🙂
תודה לך 🙂
אהבתיאהבתי
ערב מצוין לך 🙂
עכשיו כל הערב אני אשב ואדמיין גברים הולכים על פלטפורמות… מצוין :-))))
אהבתיאהבתי
חחחחחח…
אהבתיאהבתי
זה באמת מרגש
דוב!
כמעט לא נתפס שהסתובבו פה דוביםצלפני 100 שנה.
אני עם מוטי חוקרת מאד מרגשת
הפרפר יפהפה
והצילומים נפלאים!
אהבתיאהבתי
את צודקת…
זה באמת מרגש לחשוב שפעם היו פה דובים!
והיו נמרים גם בגליל! אחרון הנמרים בגליל פוחלץ, והיום הוא באוסף אוניברסיטת ת"א…. 😦
היא היתה אישה מיוחדת, ובהחלט מגיע לה פרפר משלה 🙂
תודה!
אהבתיאהבתי
בהחלט יפהפה 🙂
אצל הרבה חיות יש הבדלים ניכרים בין הזכר לנקבה 🙂
ובוקר טוב לך, בערך עכשיו 🙂
אהבתיאהבתי
הו… הו…
יש גם זכרים עם ראש כחול!!!!
חרדון סיני – לזכר, במיוחד כשהוא מיוחם – יש ראש כחול!
הנה תמונה לדוגמא, לא שלי:
http://my.misgeret.co.il/ilanzaharoni/ShowPic.php?pic=46345
וגם ללטאה זריזה, שביום יום היא ירקרקה-אפורה, כשהזכר מיוחם, הירוק הופך לטורקיזי יותר, ולפעמים ממש כחול!
🙂
אהבתיאהבתי
בהחלט יפים 🙂
אני עובדת עכשיו על סדרה צבעונית שלמה 🙂
ערב טוב לך!
אהבתיאהבתי
אוי זו תמונה מדהימה!
רק הראש צועק – כחולללל כחולללל
מדהים
תודה 🙂
אהבתיאהבתי
:-)))
אהבתיאהבתי
הי עננת
סליחה על הדבקות ,לא מצליחה לפתוח תגובה חדשה ,
פרפר יפהפה ,צבעיו נפלאים ,והסיפור על מרי מקסים ,
אני לא בטוחה ,אך חושבת שראיתי אותו באוגוסט שעבר כששי הבלוגר ואנחנו טיילנו בנחל עמוד ,כי שי נתן לי לצלם בעדשה שלו טלה+מקרו ולפתע ראה פרפר כחלחל זה וצילמתי,אך יצא לי מטושטש מדי כי לא הייתי רגילה לעדשה שלו .הייתכן שהוא גם מצוי בנחל עמוד ?
בוקר נהדר לך
אהבתיאהבתי
אני שמחה שנהנית 🙂
כחליל ניקול מרחף רק בגבהים, ולא יורד לגליל.
אבל יש בארץ לפחות עוד שני מינים אחרים שצבעם כחול בוהק – כחליל השברק וכחליל האיזוב. סביר להניח שפגשת אחד מהם 🙂
אהבתיאהבתי