סִגָּל צנוע – Viola modesta

הפרח שלי היום הוא צמח נשמה קלאסי. הוא נמוך וקטן – גודל הפרח הוא כ-5מ"מ.
אבל איזה פרח יפה, ממש עושה טוב על הנשמה:

זהו סֶגֶל צנוע. בעצם החליפו לו את השם לסיגל (סִגָּל) – אבל אנחנו מעדיפים סגל.

 

ככה אנחנו יכולים להמשיך לדבר על זה שזהו סגל הפיקוד הזוטר בחרמון…

ובתור סיגל – אנחנו מחפשים את הסגול, ואמנם יש פרטים בהם יש רמז לצבע הסגול – אך רוב פרחי הסגל הם לבנים, עם מעט צהוב.

אבל רגע, תסתכלו טוב: הוא לא מזכיר לכם מישהו?!  מישהו נפוץ למדי, שמגדלים בהרבה גינות?

אם אמרתם "אמנון ותמר" – צדקתם. לחילופין, אם חשבתם על פרחי הסיגלית, שפעם היו מאד נפוצים בגינון – גם פה צדקתם.

פרחי אמנון ותמר הם סיגלים, ורואים שמבנה הפרח הוא זהה. השם הרשמי שלהם הוא "סיגל שלש-גוני".
וגם הסיגליות – ששמן הרשמי "סיגל ריחני" – שייכות לאותו סוג.

לפי הכתוב בספר "בין שלגי החרמון" של אבי שמידע ומייק לבנה, הסיגל הוא אמנם חד-שנתי (כלומר, נובט מזרע – מוציא פרח, מפתח פרי, מפזר זרעים – ומת. בשנה הבאה יתפתח צמח חדש מזרע טרי) – אך בניגוד להרבה צמחים בחרמון, הוא לא מחכה לעליית הטמפרטורות באביב, אלא נובט במקומות חשופים משלג כבר באמצע החורף. הוא משתדל לעשות את זה מהר מאד: תוך שבוע-שבועיים מהנביטה, הוא כבר פורח, ומיד לאחר ההפריה – מוציא פרי ומפזר זרעים.

אם במשך התקופה הזו מגיעה סופה כלשהי, שמכסה את הסיגלים בשלג – אז בעצם אבוד להם… אילו שפרחו איבדו את הסיכוי, הם יושמדו בסופה. הזרעים שכן המתינו בקרקע להתחממות – יפרחו וימשיכו את חיי הצמח.
אבל אם לא היתה סופה – הם הרוויחו עוד מחזור פריחה ועוד זרעים לפזר.

התנהגות כזו היא התנהגות אופיינית לצמחים של הרים גבוהים במזרח התיכון, בניגוד לצומח האלפיני (כלומר, הרים גבוהים באירופה) – שימתין עד ההתחממות.

אני מאמינה שהסיבה היא פשוטה – בהרים של המזרח התיכון, פרק הזמן בין סופה עזה אחת לשניה יכול להיות גדול למדי. יש חורפים – כמו השנה בחרמון – שיש בהם מיעוט שלגים וסופות. אז צמחי האיזור התרגלו לנסות לנצל את זה, לפרוח בתקופה שבה יש פחות תחרות על מאביקים (ומצד שני – יש פחות מאביקים) ו"להרוויח" עוד דור, עוד פיזור זרעים.

באירופה, לעומת זאת, החורף הוא עז יותר. יש יותר סופות, וגם אם יש כמה ימים שבהם הקרקע מפשירה – הסיכוי לסופה שתבוא מהר ותקפיא הכל מחדש הוא גדול. הסיכויים להצלחה הם נמוכים הרבה יותר – אז מראש אין טעם להמר על זה.

הסיגל הצנוע נפוץ מהרי כורדיסטאן במזרח ועד הרי הטאורוס במערב, ומדרים עד החרמון. פרטים בודדים אפשר למצוא גם בהרי פקיעין – ראיתי תמונות של סיגלים מהר שזור, למשל – אך לא פגשתי אותם שם בעצמי…

התמונות צולמו בחרמון, בתאריכים:
24.5.2007
30.5.2009
5.5.2010

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא! ואם אהבתם, אני אשמח אם תקליקו על MaxIt, פה למטה מצד שמאל.