סופשבוע (רגוע) עם פקח רשות הטבע והגנים (חלק I)

 

 



עלינו לטנדר, ומיד טרטור בקשר – "גל, איפה אתה? אני על כביש 40, ליד החולות הצבעוניים, ועבר כאן טנדר עמוס חאטב"

 

כך נפתח סוף השבוע האחרון – שלי ושל חברתי- שבו התלווינו לסיוריו ופעילותו של פקח רשות הטבע והגנים בהר הנגב, כדי לראות מקרוב איך נראית עבודת השטח.

חאטב זה כינוי כללי של הבדואים, לעצים המיועדים להסקה. הבעיה היא שפעמים רבות הם אוספים את החאטב דווקא בתחום שמורות טבע. בלי קשר לעובדה אם העץ חי או מת.

וכך, עוד לפני שיצאנו ממצפה רמון – כבר נחשפנו לנושא הראשון (מני רבים) בו מטפל פקח רט"ג: עבודה מול האוכלוסיה הבדואית שגרה באיזור.

 
 
נסענו לכיוון הקריאה מהקשר, ושם פגשנו את הטנדר שהיה עמוס מתכות חלודות. כלומר, הפעם לא היה נסיון להרוס שמורות – אלא כניסה בלתי חוקית לשטחי אש, וגניבת פסולת מתכת  משם.
בנושא זה אין לפקחי הרשות שום סמכות, ולכן הם מעכבים את האדם, לוקחים את פרטיו ומצלמים את האירוע – ומעבירים זאת לצה"ל ולסיירת הירוקה – שהנושא באחריותם.

מבחינת רט"ג, אין בעיה שהבדואים ינקו את הפסולת – אבל בדרך ל"ניקוי", הם משאירים קוליסים – כלומר, עוברים בשמורות, בשטחים שאינם דרכים מסומנות, רומסים אותם ומשאירים שם סימני צמיגים; הם ישנים בשטח, אוספים עצים למדורה, לפעמים צדים, לרוב משאירים זבל.

 

כשמלמלנו משהו לגבי משטרה, ענה לנו גל – "מִשְׁטָ-מָה? …"





אמרו ילדים, היכן עוברת הדרך?
 

ירדנו מהכביש, ונכנסנו לשטח. יש דרכי ג`יפים מסומנות ברוב הנגב. חלקן צבאיות, חלקן של אנשי הרשות. כמעט לכל מקום אפשר להגיע בדרך מסומנת. בכל יום שישי גל מסייר באתרי הלינה בתחומו, כדי לדעת אם אנשים לנים שם. הבעיה היא שיש אנשים שבוחרים ללון במקומות שאינם מוגדרים כאתרי לינה.

"מה זה משנה? הלא ממילא אין באתרים המוגדרים שירותים או מים. זה סתם שטח עם שלט."

"וחוץ מזה, כבר יש שם מישהו – אני לא מוכן לישון ליד אנשים אחרים!"

"ואני מעדיף את הנוף הזה"

"ממילא אין פה כלום, מה זה משנה? למה אתם קטנוניים כל כך?"

"אתה סתם שונא מטיילים"



 

גל אומר – "יש מקומות, שבהם אם תועלה בקשה או הצעה לשביל חדש או אתר לינה – נֵעֲנֶה לבקשה, ובשמחה. לעומת זאת, יש מקומות שאותם לא נפתח, מטעמי שמירת טבע. הגנה על החי, הצומח, והמערך האקולוגי השברירי."

ובמקומות "הסגורים" בסמכותו של הפקח לקנוס את המטיילים מפירי החוק.

 

יש סיבות טובות מאד לכך.

ראשית, נושא בעלי החיים. הפיזור שלנו בשטח משפיע על בעלי החיים. בודאי לא ראיתם כיצד מגיב ראם לנוכחות בני אדם. הוא מפחד מאיתנו פחד מוות. הוא בורח בהיסטריה מוחלטת.

הפראים, הצבאים והיעלים פחות נלחצים – אבל גם הם מעדיפים לשמור על מרחק בטוח.

 
מקום מרבץ של פראים (כולל שירותים צמודים)
 

ישנם גם טורפים בנגב – צבועים, שועלים וזאבים, שיוצאים לשתות מים ולצוד ציד בלילות.

בלילה הם יורדים לגבים ולמעיינות, לשתות מים. אם אנחנו נקים אוהל ליד הגב החביב עליהם – הם פשוט יישארו צמאים.
 
עקיבות צבוע בבוץ
 

תארו לעצמכם ראם, שיוצא לסיור לילי רגוע – מתכנן לאכול קצת רכפתנים, לשתות מים באיזה מעין, אולי לאמר שלום לראמה נחמדה – ואז, בכניסה לנחל יש אוהל. הוא נבהל, מתחיל לרוץ משם ופוגש שלושה תרמילאים שפרשו שקי שינה. הראם שלנו בפאניקה. הוא ממשיך לברוח, עולה על איזו גבעה – אבל היא כולה מלאה ריח אנושי. הוא פשוט ממשיך לברוח ולא יודע לאן… בשלב כלשהו הוא פשוט יקרוס באפיסת כוחות – ואז יבואו הזאבים ויצודו אותו.

 
לענת יהודה – צמח נדיר וייחודי להר הנגב
 

שנית – נושא הצומח. בהר הנגב יש צמחיה ייחודית שאין כמותה בעולם. כבר הראיתי את התחלת הצמיחה של ריבס המדבר. אירוס טוביה, צבעוני ססגוני, שמשון הדור, לענת יהודה, סהרון משתלשל… ישנם צמחים רבים ומגוונים בנגב – והקמת אוהל במקום הלא נכון בהחלט עלולה לפגוע בצומח.

 

בנוסף קיימים שיקולי בטיחות. בעיקר בשל סכנת השיטפונות – אבל גם בשל הקרבה לגבול.



 

לשמחתנו, ביום שסיירנו שם לא מצאנו מטיילים. זה, כמובן, לא אומר שהם לא היו שם. השטח שבאחריותו של גל הוא שטח של 1,500 קמ"ר. באחריותו של אדם אחד. זה בלתי אפשרי לכסות בערב אחד את כל השטח, ולא נותר לנו אלא לקוות שבאמת לא היו אנשים במקומות בלתי חוקיים בשטח.

 

 

אנחנו ממשיכים בדרך, ועוצרים ליד שני מוטות מתכת חלודים. גל מוציא שלט "הכניסה אסורה" ותולה. "אני שונא את השלטים הללו. הם מכערים את הנוף, ולדעתי מיותרים. אבל יש נקודות שבהן אנשים בכל זאת יורדים מהשביל המסומן – פוגעים בנוף ובסביבה, רומסים את כל מה שבדרכם. בנקודות המועדות אני תולה שלט, שיבהיר את החוק."

 

כשגל פוגש מישהו שירד מהשביל, פעמים רבות התירוץ הראשון הוא "אבל לא היה שלט…"

נכון, עונה גל. אבל לא בכל מקום אפשר לשים שלט. אז למה שאני אשים שלט פה, ולא בעוד שני מטר? מה ההבדל?
 
כאן אין שלט
 

ואם נעשה השוואה לעיר: לא על כל מדרכה יש שלט האוסר לנסוע על המדרכה. ובכל זאת די ברור לרובנו שהנסיעה על המדרכה אסורה.

 

גל מציין לטובה את "קהילת הג`יפאים". כקבוצה, הם בהחלט בעד שמירת טבע. הם לא יורדים מהשבילים. אבל לא  חסרים אנשים שבעיר הם שומרי חוק אבל ברגע שהם נכנסים לרכב שלהם, ועוברים את באר שבע – הם הופכים להיות פורעי חוק חסרי כל חוש אחריות או כבוד –לעצמם ולסביבתם. לצערי, זה לא קורה רק בנגב – היינו עדים לזה במקומות רבים בארץ.

הם דוהרים ברכבי שטח, פותחים קוליסים של מכוניות ואופנים – לא מתחשבים באף אחד, משאירים פסולת בכל מקום. הם לא מוכנים להבין שהם פוגעים בסביבה ובטבע – ובעצם, בעתיד שלהם עצמם.

"אנחנו לא מצפים מכל אדם להיות מודע להשפעות האקולוגיות של נסיעה עם ג`יפ או אופניים מחוץ לדרך. אבל אנחנו כן מצפים מהם להיות שומרי חוק, ולציית לשלטים – שיש להם מטרה."

 

ליד השלט הזה:
 


ראינו קוליס של אופנים. למה? לא ברור שהשביל הזה אינו שביל אופנים?

והתירוצים פשוט לא יאומנו. גל סיפר, שפגש קבוצת רוכבי אופניים בקצה שביל הולכי רגל. הוא לא ראה אותם רוכבים, ולכן התחיל לתחקר אותם. הם טענו "לקחנו את האופניים על הכתף כל הדרך – רצינו לראות אם אנחנו מסוגלים לעלות עד למעלה עם האופניים עַלינו."

"האם אתם בטוחים שזה מה שאתם רוצים שאני אכתוב בדו"ח?" – "כן!" היתה התשובה, "וחוץ מזה, בשלט מצויר אופנוע, ולא אופניים!".

אנשים מתחכמים, עונים תשובות מעליבות ומטומטמות. הם מתייחסים לפקח שתפס אותם כאילו הוא לא בסדר. "מה כבר עשיתי?!"



המממ… גללי הפרא האילה לא נראים לי טריים. מה שירלי תגיד?
 

ממש לקראת סוף הסיור, אחרי שירד הלילה, ראינו קבוצה של חמישה פראים. עצרנו לצפות בהם, הם התרחקו – ונעמדו. גל יצא מהאוטו כדי לבדוק אם הם השאירו גללים טריים (ד"ר שירלי בן דוד עורכת מחקר על תזונת הפראים. גללים טריים חשובים למחקר זה) – אנחנו יצאנו להסתכל. לילה במדבר, ירח חצי-מלא – הכל נראה חלומי. שקט נפלא, רק פרסות הפראים המתרחקים מאיתנו, השמים בהירים וזורחים בהם ירח והמוני כוכבים. אין זיהום אור פה, ואפשר להנות מהחושך. הסלעים, העצים, ההרים… הכל נראה אחרת. רגוע, שלו. לא דברנו, לא התרחקנו מהאוטו – רק עמדנו וספגנו לתוכנו את השלווה והשקט, אור הנגוהות של הלילה המדברי… ממש חלום.


 

גמרנו את סיור הלילה שלנו, והלכנו לישון. גל עובד בשעות משתנות – לעיתים יוצא לסיורים יומיים, לעתים לסיורים ליליים, לעתים לסיורים משותפים עם הצבא – לפי השעות שלהם.

 
את ההמשך אפשר לקרוא כאן.
 

 
כל התמונות צולמו בהר הנגב, בתאריכים 25-26.12.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

מודעות פרסומת

32 מחשבות על “סופשבוע (רגוע) עם פקח רשות הטבע והגנים (חלק I)

  1. למרבה הצער, הרשומה מצביעה על בעיה

    של ממש בשמירה על החוק במקום שכבר זכה לכינוי NO MAN`S" LAND". אי-השמירה על הטבע, בצד אי-השמירה על חיי אדם בכבישים ועל החוק בכלל בחבל הארץ הדרומי יש לו ויהיו לו השלכות חמורות. עד עתה לא שמעתי על שינוי משמעותי באכיפת החוק שם. אני מקווה שאנחנו לא מ…פ…ח..ד…י….ם.!

    אהבתי

  2. לא מפתיע

    אותי, למרבה הצער. הרי זו ההתנהגות של הישראלי המכוער.
    אולי אילו היו קמפיינים טלוויזיונים ואחרים שמעבירים את חשיבות הנושא, אז אולי אולי היתה עולה המודעות במעט.
    אבל מן הסתם, זה מסוג הדברים שאין ולא יהיה להם תקציב.

    אהבתי

  3. עצוב

    נשמע שזה מאוד קשה להיות פקח של הרט"ג
    אני מקווה שבכ"ז יש לו פיצוי בדמות הטבע שהוא רואה כל כך הרבה

    אהבתי

  4. עבורך זה חלום, אני הייתי מתה מפחד.

    גל חייב להיות שם, כי זאת עבודתו. אבל את?
    את לא פוחדת לפגוש חיות פראיות על שתים?
    (אפילו אין שם משטרה).
    ערב נעים לך.
    היכן שלא תהיי.

    אהבתי

  5. זה ממש מכעיס-חוסר האיכפתיות

    אי השמירה על חוקים והעובדה שיש אנשים רבים מידי שחושבים שהם מעל לחוק. החוק נועד לאחרים…..הם עושים מה שמתחשק להם.
    צריך להשקיע הרבה בחינוך ואולי יום אחד נלמד

    כל הכבוד לגל על עבודתו הקשה כל-כך.
    התמונות יפות.

    אהבתי

  6. הישראלי החצוף, עצוב שגם בשמורות

    לא חושבים אלא הורסים.
    קנס של אפי שקלים היה אולי מלמד אותם דרך ארץ
    ובנתיים המעט שיש נהרס.
    והמדבר מקסים כתמיד. העקבות מהממות חבל שלא צילמתם בלילה את בעלי החיים באים לשתות או שזו רשומה נוספת
    ערב טוב
    אתי

    אהבתי

  7. מזדהה עם המצטערים והעצובים

    אבל גם מעודד לשמוע שיש מי שעסוקים בשמירת טבע, באופן כל כך אינטנסיבי.

    אהבתי

  8. יש התיאור משהו עצוב

    מעין אוזלת יד שלטונית כנגד פורעי החוק מכל הסוגים, ויש הרבה מהם.
    ושיא העגמומיות הם 1500 הקמ"ר שתחת אחריותו. אין סיכוי בעולם להכיל את השטח העצום בכוח של פקח בודד.

    תודה ששיתפת והבאת לידיעתנו.

    אהבתי

  9. עצוב לקרוא

    על החוצפה והכיעור הישראלי .
    גם בטיולים שלנו אני ממש מתבאסת מכך .
    רק היום למשל ראינו בחוף הים ,רכב גיפון קטן ,עושה לו טיולים להנאתו הלוך ושוב עד המדרכה עצמה של הטיילת ,במקום להחנות המכונית כמונו ולהלך רגלית .
    מקווה שלפקחים הללו יהיו הכוחות להמשיך בתפקידם הלא קל מכל הבחינות .

    אהבתי

  10. לא סתם קוראים לדרום הדרום הפרוע

    הבדואים עושים מה שהם רוצים והאמת היא שאו שהמשטרה מפחדת מהם או שיש הוראה מגבוה לא לעשות להם כלום.

    לא נפגשת פורעי כבישים שחותכים ונוסעים על השוליים ואפילו נגד התנועה?

    אני כתבתי על זה כאן
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1276817

    אהבתי

  11. זאת נישמעת לי כמו חוויה מיוחדת מאד

    הייתי שמח לעבור כזאת חוויה, כמו שאת מתארת כאן יפה כל כך, בעצמי… אולי אפילו אני צריך כזו… כי המדבר בשבילי הוא בעיקר, חידה. ואשר לפורעי החוק בישראל, בעיקר כשמדובר ב – "זוטות" כמו שמירת הטבע… מה כבר אפשר להגיד. אולי, רק שחבל שזה המצב וחבל, שאף אחד לא חושב שזה מספיק חשוב כדי שיעשה משהו לשיפור המצב הזה.

    תודה עננת.

    אהבתי

  12. וזה לא רק בדרום…

    אני מודה שכל נושא פורעי החוק בולט יותר שם, אבל לאחרונה שמו שער סגור באמצע נחל אורן (בכרמל) – וכבר ראיתי שם רכבי שטח מטנפים את הנחל,
    ובפעם האחרונה שהייתי בשביל פסגה במירון ממש נחרדתי מכמויות הטינופת בדרך.
    שלא לדבר על אופנים שחרצו את שמורת בני ציון בצורה פראית, כלי רכב על קו המים, ועוד ועוד.
    בכל הנושא הזה אני כן חושבת שצריך ללמוד מהאמריקאים. לאכוף חוקים חד וחלק.

    אהבתי

  13. אצלינו יש תקציב

    רק לשרים ומקורבים, ולמי שצורח חזק ומרביץ חזק יותר. כל השאר סובלים.

    אהבתי

  14. מאד עצוב,

    והבעיה היא – כמו שגל אמר – "אתה מפסיק להנות מהטיולים. אתה יוצא לשטח, ורק רואה קוליס פה ולכלוך שם… אתה פוגש אנשים ומדבר איתם – ומיד נעשה חשדן, ולא מאמין לאף מילה שלהם…"
    אני מאד מקווה שגל ימשיך בעבודה שלו, ושיוסיפו כסף לעוד אנשים בשטח. זה מאד נזקק.

    אהבתי

  15. זו היתה חוויה מרתקת.

    ולמזלי יצא לנו סופשבוע שקט, עם כמות מטיילים קטנה.
    ואני לא חושבת שהייתי מוותרת על החוויה הזו.
    ואני בבית 🙂 תודה

    אהבתי

  16. זה ידוע שאנחנו מסכימות

    על הנושא הזה, וגם על הרבה אחרים…

    ובהחלט כל הכבוד לגל.
    תודה לך

    אהבתי

  17. אני מאד מסכימה איתך

    את בעלי החיים הליליים לא צלמתי, וגם לא היינו בסביבתם בחושך.
    לא הפרענו להם 🙂
    שמחנו לראות את העקבות…

    ערב טוב גם לך!

    אהבתי

  18. יש בעית אכיפה חמורה

    בכל התחומים בארץ. ויש גם בעיה חמורה של רחמנות על פושעים בבתי המשפט. לדעתי, אם לא יתחילו לאכוף וללשפוט בחומרה רבה יותר – יהיה פה גהנום.

    אהבתי

  19. נפגשתי עם פורעי חוק

    גם בתל אביב, וגם בהרבה מקומות אחרים.
    אני מסכימה שהרבה אנשים מרשים לעצמם להתפרע יותר בדרום.
    צריך אכיפה רצינית ומסודרת בארץ שלנו, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו מדרדרים לאנרכיה בקצב מזעזע.

    אהבתי

  20. תודה לך

    זו היתה חוויה מרתקת. למרות שראיתי הרבה מהכיעור שיש בארץ – ראיתי גם הרבה יופי, וביליתי סופ"ש בחברתו של אדם מקסים ומיוחד.

    אהבתי

  21. ראשית, ברוך הבא לבלוג שלי!

    מעבר לזה, לא אמרתי שהכל ורוד. יש בעיות ברשות, כמו בכל מקום בארץ.
    אבל…
    שיקול דעת זה בדיוק מה שאין לפקח. הוא צריך לאכוף את החוק היבש ככתובו. אחר כך אפשר לכתוב מכתב לרט"ג, לתאר את המקרה, להסביר את הנסיבות המיוחדות – ואז אפשר יהיה להפעיל שיקול דעת.

    מעבר לזה, תקרא מה שכתבו בשרשור galvin, bergerhaim ואמנון גופר. תנסה לנשום עמוק, לקרוא את זה בלי לכעוס – רק על מנת לראות זוית אחרת. אני מאד מבינה את הכאב והכעס מצד יותם, אבל היום אני מסתכלת על הדברים גם מהכיוון השני.

    שיהיה לך יום טוב.

    אהבתי

  22. מרתק לקרוא על החוויות שלך

    וגם נותן תמונה על נקודת הראות של הרט"ג שאני יודעת שהרבה טוענים נגדם שהם פוגעים באפשרויות הטיול בכל מיני מגבלות שהם מטילים.
    הולכת לקרוא את ההמשך!

    אהבתי

  23. הטוב הרע והישראלי המכוער

    חיכיתי לקרוא את הרשומה הזאת, מתנצלת על האיחור…
    אני שמחה שנהנית, זו נשמעת חוויה מדהימה.
    לא מלחיץ קצת הסיור בלילה עם כל החושך מסביב?

    אהבתי

  24. תודה 🙂

    כיום מגיעים לנגב מאות אלפי אנשים. ואני מסכימה שהמגבלות מרגיזות – אפילו מאד! אבל… אם אנחנו רוצים שגם הילדים שלנו יוכלו לראות את הנופים האילה, עם הצמחים והחיות – אנחנו חייבים להגביל את עצמנו למען העתיד.

    תודה לך

    אהבתי

  25. זו היתה חוויה נפלאה,

    מרתקת, מדהימה, עוצרת נשימה – ומצד שני, גם חינוכית מאד.

    החלק בחושך? אולי קצת. אבל להיות במדבר בלילה בחושך – תאמיני לי – הרבה יותר נעים ובטוח מאשר בכמה וכמה מקומות בעיר…

    אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s