זריחה בהר הנגב

 
זריחה מעל מכתש רמון, מבט מהמצפור בראש מעלה העצמאות –
 

 
עמדנו לנו, בראש מעלה עצמאות. כמה פעמים כבר עמדתי שם? בכל נסיעה לאילת, בכל פעם שאנחנו יורדים למדבר, לאיזור מצפה רמון – אנחנו מקפידים לעצור שם במצפור ולהסתכל על הנוף. וכל פעם אני נפעמת מחדש. כל פעם נוף הקדומים הזה, הנוף המיוחד והיפהפה הזה מרגש מחדש.
 

 
ערפילי הבוקר מתפוגגים לאיטם, וההרים, הגבעות, הנחלים וכל הנוף – כאילו נוצרים מחדש, נעשים מוצקים יותר ככל שהשמש עולה.
 

 
מראש המכתש נסענו לבור חמת – בור אגירת מים קדום, ששופץ בראשית שנות ה80 ע"י בני נוער מתנועת המושבים. הבור נמצא ממש ליד כביש 171, וכיון שהיו גשמים – כעת הוא מלא.

 
בור מלא מים, באמצע המדבר – זו פשוט חוויה מרגשת.
השמש עולה, ומתחילה להציץ מעל ההרים. פעילי הלילה כבר מצאו מסתור והם חוזרים למנוחתם, ופעילי היום משפשפים עיניים ויוצאים לדרך – אנחנו איתם.
 

 
ליד בור חמת ניצבת אלה אטלנטית זקנה ויפהפיה, לצערי הרב – האלה יבשה לגמרי, נשאר רק גזע אפור. אבל זו אשליה: בעוד חודש-חודשים היא תלבלב, תוציא עלים חדשים ותוריק.
 

 
כל התמונות צולמו בהר הנגב (מעלה העצמאות והמצפור מעל בור חמת) בתאריך 26.12.2009, מוקדם בבוקר
כתמיד מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגדל מלא!
 
 

הבטחה לעתיד

 
בסוף השבוע האחרון נטשתי את המשפחה והבית, וירדתי לנגב.
הצטרפתי לסיורים של פקח של רשות הטבע והגנים בהר הנגב – לראות איך נראית עבודתו.
 
עבר עלי סופשבוע מרתק, מדהים ומיוחד – ראיתי את כל היופי והפלא שבמדבר, אבל ראיתי גם כמה קשה עבודתו של הפקח – גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית.
 
אני עוד מנסה להעביר למילים חלק ממה שחוויתי, ובינתיים – רק הצצה – הבטחה לעתיד, הבטחה שאני עוד אשוב השנה למדבר:
 

 
האדום האדמוני המדהים הזה, שצץ לו כך במדבר, וכל גדלו (כרגע) הוא כ-2 ס"מ, זהו ציץ של ריבס המדבר – Rheum palaestinum – צמח מדהים ממשפחת הארכוביתיים, שעוד לא פגשתי במלוא הדרו. למען האמת, זו היתה פגישתנו הראשונה.
 

 
אני אומרת שהצמח הוא "מדהים" – ואני אומרת זאת בלי שום הגזמה. שני הסנטימטרים הקטנים הללו יגדלו להיות עלים ענקיים שקוטרם בין חצי מטר למטר.
 
אז אני עוד אשוב למדבר, לראות את פריחת הריבס (ולא רק אותו)
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
התמונות צולמו בתאריך 26.12.2009 בהר הנגב.

לוביה מצרית – Vigna luteola

קון ירקון ירקון
אי אי אי
שמש צהובה בשמיים
וירוק כהה כהה
ירוק כהה במים…
                              (אריק איינשטיין)

השמש היא לא הצהובה היחידה בירקון…  אתמול הצגתי נופרים צהובים פורחים בירקון, והיום אני מוסיפה עוד צהוב אחד: לוביה מצרית.

הלוביה היא צמח מטפס ממשפחת הפרפרניים, שגדל על גדות נחלים ומקווי מים.
הפרחים שלה גדולים וצהובים – יכולים להגיע לגודל של 3-4 ס"מ.

השם העממי שלה באנגלית הוא Nile Bean – כלומר, שעועית הנילוס – ואכן, הלוביה היא מן הקטניות, וממנה תרבתו את הלוביה שאנו אוכלים.

הפרי שלה עשיר בחלבונים, וגדל בתרמילים – הנה, כך:

הלוביה היא צמח שאוהב איזורים טרופיים-חמים. בארץ היא היתה נפוצה בעבר לצד נחלי מישור החוף,  אך ממש כמו הנופר, היא סובלת מהזיהום ויבוש הנחלים וכיום היא נדירה.
עדיין ניתן למצוא אוכלוסיות יפות לאורך הירדן – למשל, שמורת בית ציידה במזרח הכינרת, ובעמק החולה.

אנחנו, כאמור פגשנו אותה ליד בריכת הנופרים, במקורות הירקון

לאורך התעלה הזו – שהיא מקסימה וקסומה בפני עצמה:

כל התמונות צולמו ב19.12.2009 ליד בריכת הנופרים, מקורות הירקון

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
ואם נעשיתם רעבים בינתיים, מצאתי מתכון לסלט לוביה ועגבניות מצרי…

 וכמובן, השיר –

נופר צהוב – Nuphar lutea

 
במעבר חד, אני נוטשת את נהר המרסד  – אבל נשארת עם סביבה מימית, ועוברת אל נחל הירקון.
בשבת האחרונה ביקרנו בגן לאומי מקורות הירקון (בין צומת ירקון לצומת סגולה, ליד כפר הבפטיסטים) – הגן חביב, בעיקר אם אתם רוצים לערוך פיקניק רגוע בצל עצי האקליפטוס, ולהשקיף על החלקים הפחות-מזוהמים של הירקון.
 

 
בנחל ישנם איזורים כמו בתמונה מעל – מכוסים עלים רחבים. אילו עלים של פרח שפעם היה נפוץ ברוב נחלי מישור החוף – הנופר הצהוב.
 

 
 יצאנו גם מתחומי הגן הלאומי והמשכנו אל "בריכת הנופרים" – והופתענו לטובה.
זהו מבט כללי על הבריכה:
 

 
בספרות כתוב שהנופר פורח בין יוני לספטמבר. הנופרים בבריכה שכחו לקרוא את הספר, ובזכות זה אנחנו פגשנו פריחה נאה.
 

 
כאמור, הנופר היה נפוץ, אבל בגלל הייבוש המסיבי של ביצות ונחלים, והזיהום של מה שנשאר – הנופר התמעט והגיע לסף הכחדה בכל הארץ. לא רק במישור החוף – אם כי שם, בגלל הלחץ וכמות האוכלוסיה, הפגיעה הקשה ביותר.  (כבר הזכרתי פה בבלוג את הביטוי "לא משלמים ארנונה")
 

 
כמו שכתוב באתר Wildflowers
 
הרס בתי הגידול המימיים הביא אותו לסף הכחדה. נוספה לכך גם פגיעתן של הנוטריות אשר התפשטו בארץ בעשרות השנים האחרונות ומכרסמות את צמחי המים מסכלות כל נסיון להשבתו אל בתי הגידול מהם נכחד.
 

 
הנוטריה, למי שלא מכיר, היא מכרסם בינוני, שמוצאו בדרום אמריקה. הוא הובא לארץ כדי לגדל אותו, ולהשתמש בפרווה – לפני כ100 שנים. אבל… בגלל הבדלי מזג האוויר בין ישראל להרים של דרום אמריקה, הפרווה של הנוטריה פה היא מדולדלת ודקה יותר. לא טובה למעילים וכיו"ב. אז מה עושים? משחררים את החיות. "נו, שילכו. מה זה משנה. לנו הן לא מועילות."
 

 
כיום, מי שרוצה לראות נופר צהוב במישור החוף – יכול לעשות זאת בבריכת הנופרים של מקורות הירקון, או בגן הבוטני של אוניברסיטת ת"א.
 

 
אם נתרחק ממישור החוף, אפשר לפגוש את הנופר בכמה נקודות בעמק החולה ובמקורות הירדן. אני פגשתי אותו בגן הבוטני שפתחו באגמון החולה.
 

 
העלים של הנופר הם בעלי משקל סגולי נמוך מזה של המים, ולכן הם צפים על פני המים. הם גדולים מאד, בשביל להגדיל את רמת הפוטוסיתזה שהם עושים.
 

 
קראתי שוב את הרשימה שלי, והנופרים המקסימים לא מצליחים להסתיר את הגוון הכחול-עצוב של הרשומה עצמה. אני מקווה שגם הנכדים שלי יזכו לראות את הפרח הזה בסביבתו הטבעית, מאיר את הנחל שזורם סביבו בצהוב עז ומקסים.
 

 
כל התמונות צולמו במקורות הירקון, בתאריך 19.12.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

עצירה ראשונה לחוף נהר מרסד

הגענו לעמק יוסמיטי. הכביש נוסע לאורך נהר Merced – הנהר שעובר במרכז העמק. לאורך הנהר ישנם מקומות עצירה רבים, שבהם אפשר לרדת לחוף הנהר.

אז עצרנו, וירדנו.

הנוף רגוע ונעים, הנחל (באיזור הזה הוא זורם לאט ורגוע, הוא לא עמוק ולא רחב. נחל, לא ממש נהר…) מפכה בקול נעים, צוקי הגרניט נישאים מעלינו… שלווה ורוגע בכל.

הסתכלנו, וראינו שמישהו מתקרב אלינו:

המתנו לו, וראינו שזהו ברווז:

ואז ראינו שהוא לא היה לבד. אחריו התקדמו עוד כמה. אחד-פה, שניים-שם – ממש מין התגנבות יחידים.

הם נראו לנו מאד מוכרים, ואכן – אילו הברכיות שנפוצות ברוב העולם, ומגיעות גם אלינו – אפילו לירקון. באנגלית שמן Mallard, ובלטינית – Anas platyrhynchos.

מהברכיה בייתו את ברווז הבית.

רק שאנחנו מכירים זכרים עם ראש ירוק מבהיק,  ונקבות חומות. אז האם ראינו רק נקבות?
עוד דבר שהפריע לנו בזיהוי היה שבד"כ לברכיות יש ריבוע סגול מתחת לכנף. אצל אילו לא איתרנו ריבוע כזה.

אז שאלנו את אבו-נטע, והוא שלף ספר גדול ומפורט, והראה לנו – Mallard בלבוש קיץ, בהרים גבוהים – הזכר נראה חום כמו הנקבה, ללא הראש הירוק; ואצל שניהם אין כתם סגול!

אני מודה שלרגע קצת התבאסתי. קיוויתי (כמו כל חובב טבע) שהצלחתי לראות את אחד ממיני הברווזים הנדירים והמיוחדים להרי הסיירה נבאדה, ובמקום זה אני פוגשת בברווז הנפוץ ביותר בעולם?!

אבל הברווזים כלל לא התרגשו. הם שחו אנֶה ואנָה במים, חיפשו מזון (הם ניזונים בעיקר מאצות וצמחי מים)  – היו שם כעשרה ברווזים.

ומה זה משנה כמה הם נדירים? הם היו מאד נחמדים, שחו להם במים מסביב – ואנחנו נהננו לצפות בהם.

כל התמונות צולמו בעמק יוסמיטי, Yosemite National Park, בנהר מרסד (Merced ) ב-18.8.2009

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

לפעמים אני, לפעמים אתה כה זקוקים לנחמה

עבר עלי שבוע מעייף מאד – במיוחד מהבחינה הבריאותית (כאבי שיניים וחך, והצטננות פראית שמתבטאת בשיעולים ועיטושים, והתרוצצות בין רופאים שלא הצליחו לאבחן שום דבר…) – והחלטתי שמגיעה לי קצת נחמה.
ומה יותר מנחם מעמק יוסמיטי?!

זהו העמק. קניון יפהפה ועמוק למדי, בהרי הסיירה נבאדה. צלמתי את התמונה מנקודת התצפית שנמצאת אחרי המנהרה, על הכביש דרומה מהעמק לאיזור הסקוויות במריפוזה.
ערפילי הבוקר עוד לא התרוממו, והכל נראה כבדרך מסך, חלומי משהו.

אפילו ה-Half Dome – הר מחצית-הכיפה המפורסם של יוסמיטי, מטושטש מעט באור הבוקר..
 לפחות יש עצים, אפשר להנות מהם מקרוב –

כל התמונות צולמו בפארק הלאומי יוסמיטי, קליפורניה  19.8.2009
מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
אני לא כל כך אוהבת את השיר "נחמה" של אילנית, אז אני מצרפת במקומו שיר שלה שאני כן אוהבת.

טיול שבת אל שמורת בני ציון – 12.12.2009

 
בשבת נשארנו קרוב לבית -ובכל זאת קפצנו לטיול קצר בשמורת בני ציון.
כבר כתבתי כאן על שמורת בני ציון הקטנה, שאני מאד אוהבת – בגלל העושר המרוכז שלה.
וגם הפעם נהנינו בשמורה.
 

 
את פנינו קידמו בחיוך שני מיני פרחים מורכבים צהובים קטנים – הסביון האביבי, ופה בתמונה – צפורני חתול מצויות.
הפרח נקרא כך על שם הפרי שלו, שנראה כמו כפת חתול שכל הציפורנים שלה שלופות.
 

 
עלינו בשביל, וכשכבר תהיתי איפה הן – הן הציצו וחייכו אלי מכל עבר: החינניות! חיננית הבתה, גם היא ממשפחת המורכבים, פרח עדין ונחמד של ראשית החורף.
 

 
כבר הצגתי פה את החינניות, והזכרתי את התכונה שלהן לחייך אל השמש – הן מפנות את ראשן לכיוון השמש, ומחייכות…
 

 
המשכנו וירדנו אל עץ האקליפטוס הענק – וליידו באחו, ראינו את ההוכחה שהחורף כבר כאן – פורחת באדום עז ויפהפה…
 

 
כבר ציינתי שכל שנה, כשהכלניות הראשונות פורחות, נראה לי שהן אדומות יותר ממה שזכרתי? מבהיקות יותר ממה שזכרתי?
 

 
עוד הוכחה שהחורף כבר מתחיל – לפחות לדעת הצמחים – פרחה באיזורים הגבוהים יותר של השמורה:
 

  
 
המרסיה היפהפיה אמנם קטנה מאד,אך זה כלל לא גורע מיופיה!
 

 
המשכנו לטייל ופגשנו עוד מצליב זעיר – הפעם בגוון צהבהב-קרמי עדין –
 

 
כאן קצת נעצרתי… לא הייתי בטוחה מי זה. פניתי לפורום צמחי בר – ושני אנשים שאני מאד מעריכה זיהו לי את הפרח בתור כרוב החוף.
למען האמת, חשבתי על הכרוב – אבל אני מכירה את כרוב החוף כצמח גדול יותר, ואילו הפרט הזה היה "פרט רעב" – זעיר ואומלל.
 

 
כדי להזכיר לנו שהסתיו עוד לא לחלוטין סגר את ענייניו פה, עדין פרחו סתווניות היורה פה-ושם –
 

 
ראינו כמות נאה של זחלים מסתובבים על הצמחים הקטנים ובינהם –
 

 
אני משערת שזהו זחל של טוואי כלשהו. לא מצאתי אותו בספרים שלי. שאלתי בפורום שמירת טבע, ואני ממתינה לתשובה – ומבטיחה לעדכן אם תהיה.
 

 
בדרכנו חזרה, עצרנו במרכז הקניות המאולתר בכניסה לבני ציון. בד"כ אני לא עורכת קניות בשבת (עונג שבת אצלי קשור לפרחים וטבע) – אבל הפעם עצרנו בחנות "ספרים בכפר" – ואני שמחה לאמר שסוף סוף קניתי לי עותק של ה"משקולת הצהובה" – ב50 שקלים בלבד!
יש לי אוסף מכובד למדי של ספרים בנושאי בוטניקה של ארץ ישראל, אבל מגדיר מלא מעולם לא היה לי. עכשיו – יש!
 

 
 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון, בתאריך 12.12.09
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 
 

Rudbeckia californica – סוזן שחורת העין

 

 
תכירו, זוהי סוזן שחורת העין.
או באנגלית – Black Eyed Susan
 
והיא לא לבדה….
 

 
בעמק יוסמיטי פגשנו את אחד הפרחים הנפוצים בארה"ב – פרח ממשפחת המורכבים, הממלא שדות בעמק –  ושמחה בלב.
 

 
שמו הרשמי של הפרח הוא Rudbeckia californica, על שם שני פרופסורים שוודים לבוטניקה – אב ובן – בשם רודבק (Rudbeck) שחיו במאה ה-17 ובראשית המאה ה-18.
 

 
הסוג "רודבקיה" הוא אחד הסוגים הנפוצים בארה"ב (ישנם מינים שונים ברחבי היבשת)  – וזכה לשם העממי והחביב מאד – Black Eyed Susan. זה מאד נחמד לחשוב על כל הסוזנות הללו, מסתכלות עלי…
 

 
למין הספציפי הזה ישנו שם עממי נוסף – California Coneflower – פרח-חרוטי קליפורני.
 

 
כשמסתכלים על פרח זקן, שכבר מסיים לפרוח – ברור מאד מאיפה הגיע השם. מרכז הפרח – החלק של הפרחים הצינוריים (זוכרים? פרח ממשפחת המורכבים, מורכב מפרחים צינוריים – במרכז, ופרחים לשוניים בהקף) עולה וגדל, בצורת חרוט.
 

 
את השדות של סוזן שחורת העין ראינו בעמק יוסמיטי, בזמן ה-Bear walk עם הריינג`ר של הפארק. (Ranger – שומר היערות והפארקים)
 
ונכון, יצאנו ל-Bear walk – אבל לא פגשנו דובים.
 

 
זה היה משעשע למדי: ראינו בעלון שבשעה מסויימת אפשר להפגש ולצאת להליכה קלה וקצרה עם הסברים של הריינג`ר בנושא דובים.
הגענו למקום הכינוס – ו…למען האמת התאכזבנו. הריינג`ר, שהיה נחמד מאד, נתן לנו הרצאה של כ-20 דקות (אותה תרגמנו סימולטנית לעננצ`יקים, כדי שיבינו מה קורה) – ואז לקח אותנו לסיור של 10 דקות כדי להראות לנו איפה כדאי לנו לשבת במארב כל הלילה, אם אנחנו רוצים לראות דובים.
 
דובים לא היו באותו מקום, אפילו לא קויוטים (מין של תן) אבל פגשתי את הסוזאנות!
 

 
כל התמונות צולמו בעמק יוסמיטי, בתאריך 19.8.2009
 

 
כולכם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לקבל קצת אור לעיניים ושמחה ללב – וגם על מנת לראות אותן בגודל מלא.
 
 
תוספת חשובה:

היום אני חוגגת שני ארועים חשובים –
יום הולדתה השישי של נטע (הבת של אבו- ואום-נטע)
ויום הנישואין השישי של AquaG ובעלה – איך נקרא לו? AquaS ?
 
מזל טוב לכולכם, יקירי! אוהבת אתכם!
 
 

Mule Deer – Odocoileus hemionus

 
אני עדיין בגעגועים לטיול האחרון שלנו… ויש לי עוד הרבה תמונות… אז היום אני מציגה איילים.
האיל הנפוץ במערב ארצות הברית הוא ה-Mule Deer – תרגום השם הוא "איל פִּרְדִי" – הוא נקרא כך בגלל אזניו, הדומות לאזני פרד.
 

 
האיילים הם בעל חיים נפוץ למדי בארה"ב – כשגרנו שם, תמיד הזהירו אותנו מדריסת איילים בעת נסיעה לילית, ומה לעשות כשיש תאונה עם אייל (הרוב פשוט אוספים אותו ועושים ממנו שיפודים… )
 

 
האייל הנפוץ במזרח ארה"ב שונה מזה שאנחנו פגשנו – אוזניו קטנות יותר, והוא ה-White tailed Deer – איל לבן זנב.
אבל אנחנו פגשנו, כאמור, את האיל המערבי. אפשר לראות שקצה זנבו שחור.
 

 
את האיילים פגשנו ברוב השמורות שבקרנו בהן – בPoint Lobos, ליד החוף, ראינו שתי קבוצות של איילים אוכלים או נחים בסבך. בעונת הקיץ קל להבדיל בין הזכרים והנקבות – רק לנקבות אין קרניים.
 

 
בLassen Volcanic National Park, בערב שעשינו בו Camping, הגיחה לפתע איילה וחצתה את ה-Campground
 

 
אבל את רוב האיילים פגשנו בYosemite National Park – שניים טיילו באיזור ה-Tolumne Meddows, עוד כמה וכמה ראינו ממש לפנות ערב, בעמק יוסמיטי; ולקינוח – מוטי פגש עוד שלושה זכרים במרומי Mariposa Grove, ליד עצי הסקוויה הענק.
 

 
חלק מהתמונות מטושטשות מעט, או בזויות לא מוצלחות מאד – וזאת כי האיילים הם בעלי חיים חששניים מאד, הם פוחדים להתקרב לבני האדם – ובצדק.
 

 
זכרי האיילים הללו משירים את הקרניים שלהם – כמו שאר האיילים – כל חורף, מיד לאחר תום עונת החיזור. באביב הם מתחילים להצמיח קרניים חדשות.
 

 
הקרניים של האיילים (משפחת האיליים – Cervidae) נקראות Antlers – אילו קרנים שגדלות רק אצל הזכרים, גידול מהיר ועונתי. הם גדלים מתוך שני עוקצים – בליטות עצם – שיש להם בקצה הגולגולת, ובהתאם לגיל האייל – קצב הגידול. קרניו של איל צעיר לא יצליחו לגדול לאותו גודל כמו אילו של אייל בוגר, למרות שמשך הגדילה זהה.
 
במשך גדילתן, הקרניים מצופות בעור ופרווה עדינה וקטיפתית. שם עוברי כלי הדם והעצבים של האייל. ככל שהעונה מתקדמת, כלי הדם מתים, עצמות הקרן מתקשות  – והקרניים מקבלות מראה מחוספס יותר.
 
 

 
בחורף, הורמון הגדילה של הקרניים לא מופרש ככל שהיום מתקצר,  הן נחלשות – ובסופו של דבר האייל משיר אותן.
כאשר היום יתחיל להתארך, לקראת האביב – הוא יחזור להפריש את הורמון הגדילה, ויצמיח קרנים חדשות וגדולות יותר.
 
התמונה כאן היא של אייל צעיר יחסית, הקרניים לא מאד גדולות. הוא מטושטש – כי הצילום הוא לפנות ערב, והוא עסק בבריחה מקבוצת אנשים שצפתה בו. (בעמק יוסמיטי)
 

 
לעומת קרני האיילים, ישנן קרנים מסוג Horns – קרני משפחת הפריים, העיזים והכבשים.  קרניים אילו מופיעות לרוב גם אצל הזכרים וגם אצל הנקבות, אם כי אילו של הנקבות בד"כ תהיינה קטנות יותר. דוגמא טובה היא כמובן היעלים .
קרניים אילו גדלות במשך כל חייו של בעל החיים. הן עשויות מחלק פנימי – שבנוי עצם, ומעליו ציפוי – כמו נדן – העשוי קֵרָטִין (חלבון הבונה חלק מהגוף. אצלינו הוא בונה את השערות והציפורניים)
הצבי המצוי  (שאפשר לפגוש ברמת הגולן, בירושלים, במקומות מסויימים בגליל, וגם בנגב) גם הוא ממשפחת הפריים, ולמרות שיש המבלבלים וקוראים לו אייל – הוא צבי ולא אייל, וקרניו צומחות לאורך כל חייו.
 

 
 
בתמונה הבאה אפשר ממש לראות את המעטה הקטיפתי של הקרניים –
 
 

 
את התמונה הבאה מוטי צלם בMariposa Grove, ולדעתי – מבין תמונות האיילים שלנו – הא הטובה ביותר. נכון שגם לו יש עתיד? (כל התמונות עד סוף הרשימה הן של מוטי)
 

 
התמונות צולמו בקליפורניה –
 
בשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009
בשמורת Lassen Volcanic בתאריך 16.8.2009
ובשמורת יוסמיטי בתאריכים 18-20.8.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!
 

 
 

 
 

Yosemite National Park – עצים במעבר טיוגה

 
היום אני ממשיכה את הנסיעה ב-Tioga Pass ביוסמיטי. 
רוב העצים שראינו בדרך היו מחטניים – בעיקר אורנים –
 
 

 
האורן הנפוץ באיזור הוא ה-Jeffrey Pine – אורן ג`פרי – שקרוי על שם בוטנאי ממוצא סקוטי שפעל בארה"ב במאה ה-19. ישנם עוד מיני אורנים, ובכלל עצים מחטניים באיזור – ואני לא בטוחה מה מהכל צלמתי. אורני ג`פרי הם פשוט הנפוצים ביותר, אז לפחות חלק מהתמונות כאן כוללות אותם בוודאות.
 

 
עצרנו ב-Olmsted Point – נקודת תצפית יפהפיה, שמשקיפה על העמק. הנקודה הזו נקראת על שם פרדריק אולמסטד – אדריכל-נוף חובב טבע שפעל רבות למען שימור הטבע בארה"ב בראשית המאה ה20.
 

 
 
…ואם כבר קוראים על שמכם איזו נקודה – תאמינו לי, הנקודה הזו שווה. הנוף מהמם, והעצים פשוט מרגשים:
ירדנו בשביל למטה, ונהנינו מהעצים הענקיים והמיוחדים – 
 

 
ההרים עשויים ממשטחי גרניט גדולים, והעצים ממש פורצים מתוך הסלע.  
 
 

 
מראה העצים מעיד על תנאי מזג האויר הקשים בחורף – רואים שהעצים עוצבו על ידי רוחות חזקות שכיוונו אותם לגדול באופן מיוחד – ממש מזכיר בונזאי, אבל ענק.
 

 
השמש התחילה לשקוע מעבר להרים,  חזרנו למכונית והמשכנו לנסוע למלון שלנו, בעיירה מריפוזה (בצד השני של הפארק – מרחק של שעתיים וחצי נסיעה בערך, מהמקום בו נכנסנו לפארק, וכ-45 דקות מהכניסה הקרובה לפארק) – חלק מהנסיעה עובר לאורך נהר מרסד, והדרך פשוט יפהפיה – גם בחושך.
 

 
כל התמונות צולמו לאורך ה-Tioga Pass ב-Yosemite National Park, בתאריך 17.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם…