נובמבר 2009 – פרחים, פרפרים וכל מיני

Yosemite National Park – Tioga Pass

ברוכים הבאים לפארק הלאומי יוסמיטי – Yosemite National Park.

היום אנחנו נכנסים לפארק, מכיוון מזרח – בכביש יפהפה שנקרא מעבר טיוגה – Tioga Pass. הכביש הזה סגור לתנועה בכל חורף, כלומר – בערך חצי שנה כל שנה.

אם תבדקו באתר של רשות הפארקים האמריקאים, הדבר הראשון שתראו זה שעכשיו (נובמבר) – הכביש כבר סגור בגלל השלג.

אבל אנחנו, כזכור, בקרנו שם באוגוסט…

Tioga Pass – מעבר טיוגה, הוא כביש יפהפה בהרי הסיירה נבאדה. הנופים עוצרי נשימה – אגמים קטנים, הרים מלכותיים, יערות עבותים, אחו פורח פה ושם…

רשימה עם תמונות מדהימות של עצים יפהפיים עדין בהכנה. היום אני בענייני נופים ואגמים.

האגם פה למעלה, למשל, שמו Ellery Lake (אגם אלרי) וגבהו 9538 רגל מעל פני הים. שזה בעברית בערך 2.9 ק"מ.

הנוף המרהיב של יוסמיטי – הרי גרניט נישאים, מצוקים אדירים וקניונים עמוקים – עוצב בעיקר על ידי גופי מים – קרחונים שהיו באיזור לפני 2-3 מליוני שנים, נהרות שניקזו את הקרח שהפשיר (שני הנהרות החשובים בפארק הם נהר טולומני ונהר מרסד), הצפות חוזרות, חורף קר מאד, וקיץ חם למדי ויבש (רק 3% מהמשקעים יורדים בקיץ)

הכביש עובר חלק מהזמן לאורך נהר טולומני – Tuolumne River – שבאיזור הזה הוא רדוד ואיטי, וממש מזמין להכנס אליו. אז נכנסנו: אני והעננצ`יקים, רק לטבול רגלים. כשרצינו לצאת, העננצ`יק אבד שיווי משקל, תמך את עצמו בי – התייצב, והופס! הושיב אותי במים…

משם המשכנו והגענו אל אגם יפהפה עם גדה חולית ונעימה. זהו Tenaya Lake שעל חופו צלמנו את העורבני היפהפה – Steller`s Jay

הפעם שלפנו את בגדי הים שלנו, ונכנסנו לאגם – הנה שלושתנו במים: מוטי צלם, ונשאר בחוץ – ודווקא מזל שהוא החליט ככה, כי המים ק-פ-ו-א-י-ם! בררררר!

מגבת, כמובן, שכחנו לקחת איתנו – אז מוטי רץ לאוטו, הביא ז`קט פליס (זה דווקא כן היה) – ושלושתנו השתמשנו בז`קט במקום מגבת. אגב, מומלץ. הוא מחמם ונעים גם אם הוא לח.

המשכנו בנסיעה, ועצרנו בנקודות תצפית שונות. פה לפנינו ההר הידוע the half-dome – מחצית הכיפה. צוק גרניט ענק שנראה כמו כיפה שבורה:

ההמשך יבוא

כל התמונות צולמו בTioga Pass, Yosemite National Park

ב-17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

כרכום חרפי – Crocus hyemalis

עדיין לא הספקתי לפרסם את נופי יוסמיטי, וכבר מתחילה עונת הפריחה אצלינו. לצערי, אין מספיק גשם – אז הפרחים ממהרים לפרוח, כדי להספיק קצת לחיות לפני הקיץ הבא.

אני עדיין מקווה שתהיה שנה גשומה, אבל נובמבר היה שחון מדי עד כה.

היום אני מציגה את אחד מראשוני פרחי החורף, הפורח עם ראשית הגשמים ויחד עם סתוונית היורה מבשר לנו על בוא החורף – הכרכום החורפי.

הכרכום הוא ממשפחת האירוסיים, והוא פורח בארץ בכל החבל הים-תיכוני, כלומר – מהנגב וצפונה.

רוב הכרכומים בעולם הם דווקא בגוון סגול-לילכי, כמו למשל הכרכום הנאה וכרכום החרמון שהצגתי כבר בבלוג. אבל אצלינו הכרכום הנפוץ הוא דווקא לבן.

עוד דבר מיוחד לכרכום הזה הוא צבע האבקנים שלו – שחור-סגול. זהו מין הכרכום היחיד שהאבקנים שלו שחורים. (הצבעים הנפוצים לאבקנים הם צהוב ולבן)

השנה עוד לא הזדמן לי לפגוש כרכומים חורפיים, ולכן כל התמונות הן משנים קודמות. אבל אני מציעה לכולכם לצאת לטבע ולראות אותם עכשיו – במצוק הארבעים בכרמל, בתבור ובארבל ובדרך בית קשת בגליל התחתון; בנחל קטלב, מערת התאומים, נחל שורק, נחל כסלון בהרי ירושלים – נדמה לי שגם בגבעת התיתורה במודיעין (בעצם, למה לא…) – ועוד, ועוד…

אז צאו לכם, וחפשו כרכומים! אני אשמח לשמוע על פריחה!

לפני שנתיים, במצוק הארבעים, צלמתי את השילוב הנפלא הבא: עציץ סלע טבעי, ובו פורח כרכום, מלבלבים עלי רקפת – ואת הכל בודק גמל שלמה צעיר:

באותו יום גם ראיתי כרכומים שחיפשו מסתור מאחורי הסלע: אולי הושפעו קצת מהרקפות?

בנחל קטלב, לעומת זאת, פגשתי מרבד של כרכומים –

וליד מערת התאומים פגשתי כרכום שבמקום עורקים סגולים – חצי מהעלים שלו (אחד-כן-אחד-לא) היו סגולים לגמרי:

התמונות צולמו במקומות הבאים –

מערת התאומים (9.12.2006)

נחל כסלון (30.11.2007)

מצוק הארבעים (1.12.2007)

נחל שורק (22.12.2007)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

קליפורניה ממעוף הציפור

אספתי כמה ציפורים שצלמתי בטיול לארה"ב, ואני מפרסמת אותן יחד:

בסן פרנסיסקו פגשנו שחרורים. במבט ראשון הם נראו שחורים לגמרי – בלי המקור הצהוב המאפיין את השחרורים באיזורנו:

זהו שחרור ברוור – Brewer`s Blackbird – או בלטינית Euphagus cyanocephalus

ציפור חביבה, שטיילה על מדשאות הgolden gate park בסן פרנסיסקו (ובזאת הזכירה לנו את התנהגותו של השחרור "שלנו")

למרות השם Blackbird, הצבע שלה לא רק שחור. בתוך השחור מעורב גוון ירוק-סגול מטאלי, וזו ציפור יפהפיה.

בעיירה Red Bluff שישנו בה לילה אחד, פגשתי מוקדם בבוקר חוחית –

החוחית הזו – Lesser Goldfinch – או בשמה הלטיני – Carduelis psaltria – חיה בדרום מערב ארה"ב. לפרט שאני צלמתי יש (תאמינו לי…) גב ירוק. לזכרים של החוחיות הללו יש שוני בצבעים – ככל שהם נמצאים מזרחה יותר, הכתם השחור על הראש גדל וממשיך לגב. למערביים יש גב ירוק – ולמזרחיים יותר הגב כמעט כולו שחור.

את צמד הציפורים הללו פגשתי בפארק יוסמיטי, רוחצות להן בנהר המרסד (Merced River). אילו שתי נקבות של Mountain Bluebird – Sialia currucoides – ממש מתאים לי לתרגם את השם הזה ל"כחלית ההרים", למרות שכחלית ההרים זה פרח ולא צפור.

הנקבות הללו לא מאד מרשימות. הזכר הוא כחול מדהים ויפהפה, אך לצערי לא צלמתי אותו.

בטיולנו בפארק לאסן, שמענו לפתע קריאות רמות של ציפורים גבוה מעלינו. כיוונו את המשקפות והמצלמות, וברגע הראשון לא ראינו כלום. העצים הללו צמחו על ההר מעלינו, ובהחלט היו מאד גבוהים גם בפני עצמם, ללא עזרת ההר.

אחר כך הבחנו שהענפים העליונים של העצים מלאים בציפורים, שיושבות ומנהלות שיחה בינהן. הקולות היו משהו בין עורבים לתוכים – מאד רעשניים. בדקנו היטב,

והגענו למסקנה שאילו Clark`s Nutcracker – Nucifraga columbiana . מפצח האגוזים של קלארק? (ואני בכלל חשבתי שצ`יקובסקי כתב את זה!)

בכל מקרה, היה מעניין מאד לראות אותן מקשקשות ומדברות בינהן. מפצח האגוזים הזה נפוץ במערב ארה"ב, בעיקר באיזורים ההרריים.

ניסיתי לצלם גם רובין אמריקאי – American Robin – Turdus migratorius

אבל ראינו אותם רק בין השיחים או ממש לפני השקיעה, ורוב התמונות יצאו מאד מטושטשות. ה-Robin – אדום החזה האמריקאי, הוא שונה מאד מאדום החזה שלנו – כלל לא מאותה משפחה. אדום החזה הזה הוא בעצם קיכלי, והשם הנכון עבורו בעברית הוא קיכלי נודד.

עוד ציפור נפלאה שפגשנו ביוסמיטי היא נקר – White Headed Woodpecker – נקר לבן ראש

הנקר לבן הראש, ששמו הלטיני הוא Picoides albolarvatus – חי רק באיזור הסיירה נבאדה. לזכר יש כתם אדום בקצה הראש, אבל לנקבה אין.

ולכן שני הפרטים שאני פגשתי – כפי הנראה היו נקבות.

הנקר ניזון מחרקים, אותם הוא מחפש בגזעי העצים. הוא גר בד"כ בחורים בעצים – לרוב בעצים מתים, ומעדיף חורים שהוא ניקר בעצמו.

כל התמונות צולמו בקליפורניה:

בסן פרנסיסקו 8-9.8.2009

בעיירה רד-בלאף 15.8.2009

בפארק לאסן 15.8.2009

ובפארק יוסמיטי. 17-18.8.2009

תודה לאבו-נטע, על העזרה בזיהויים!

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

…וכיון שהזכרתי את צ`יקובסקי, הנה הוא:

On The Road again – II

אני ממשיכה עם פרחים לאורך הדרך בקליפורניה, באוגוסט האחרון.

לצד דרך העפר ניצבו עמודי פריחה גבוהים – שאת המין שלהם זיהיתי עוד מהאוטו:

מזהים? מספיק רקע ממש קל בבוטניקה בשביל לאמר "בוצין!" – ואכן, זהו בוצין, ממשפחת הלועניתיים. שמו הלטיני – Verbascum thapsus. בדקתי וגיליתי שמשמעות השם היא בוצין סיציליאני! אני לא יודעת איך הגיע הבוצין הסיציליאני לארה"ב.

מהעיירה Bodie נסענו אל Mono Lake היפהפה. האגם מוקף בשדות פורחים. השיח הבולט ביותר הוא בסביבה הוא הלענה (Artemisia tridentata – Sagebrush). הלענה (ממשפחת המורכבים) היא מרכז המערכת האקולוגית – ציפורים מקננות בשיחים, סנאים ניזונים מהם והם ממלאים משטחים נרחבים בעמקים ההרריים. האיזורים הללו קרויים על שמה – Sagebrush Scrub.

אני צלמתי שיח אחר ממשפחת המורכבים, שפרח בצהוב מרהיב –

זהו Chrysothamnus viscidiflorus – שמו העממי הוא Yellow Rabbitbrush – מברשת-ארנב צהובה.

צמח אחר שכיסה משטחים בסביבה היה זה –

נראה מוכר? זהו עוד מין של Monardella ממשפחת השפתניים. גדול יותר וסגול יותר מזה שפגשתי בפארק לאסן, אך גם זו Monardella.

הפרח הבא הוא ממשפחת הסוככיים – מזכיר קצת את הגזר הקיפח, רק שהוא קטן יותר והריח אחר.

שמו של הפרח הזה הוא Angelica lineariloba. השם העממי הוא Poison Angelica – כלומר, אנג`ליקה רעילה. במשפחת הסוככיים סוככיים יש מספר זנים רעילים מאד, למשל הרוּש, שהשתמשו בו על מנת להרעיל את סוקרטס ביוון העתיקה.

הפרח האחרון שלי להיום הוא ממשפחת המורכבים –

הפרח הזה מאד מצא חן בעיני, הוא סגול ועדין מאד. שמו הוא Lessingia nemaclada, והוא גדל במקבצים יפים.

תודה רבה לגולשים בפורום זיהוי הפרחים של הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia – שעזרו לי לזהות את הפרחים.

התמונות צולמו בקליפורניה, בתאריך 17.8.2009 .

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ויש עוד שיר ששמו On the road again, שאני אצרף הפעם: של להקה משנות הששים, בשם Canned Heat :

On the Road again

זוכרים את אוגוסט האחרון? אני זוכרת היטב… ועוד יש לי הרבה מה לספר עליו. נסענו לנו מ-Lassen Volcanic National Park אל Yosemite National Park, ובדרך ראינו הרים, אגמים, עיירות, עצים מרשימים… אני, כמובן, התמקדתי בפרחים.

חלק מהם אני אציג היום.

הפרח הראשון צולם מוקדם בבוקר, ולא בטבע… בערוגה של המלון ששהינו בו בעיירה Bridgeport. זוהי אקילגיה – Aquilegia – ששמה העממי הוא Columbine, ואת בת משפחתה האדומה פגשנו בפארק לאסן. האקילגיה היא ממשפחת הנוריתיים. רק שזהו מין תרבותי (או לפחות, מין שגדל בתרבות ולא בר)

מהעיירה הזו נסענו, כזכור, אל עיירת הרפאים Bodie. הנסיעה אל Bodie לא קלה – יש לרדת מהכביש, ולנסוע כמה וכמה קילומטרים (או יותר נכון, מיילים) בדרך עפר. לאורך הדרך פרחו פרחים:

ואני כמובן עצרתי את כולם, כדי לראות אותם מקרוב. הם נראו לי דומים לפרגים –

אך הם היו קוצניים וגדולים יותר. והצבע, כמובן שונה לחלוטין. זהו ארגמון – Argemone munita – והוא אכן ממשפחת הפרגיים. שמו העממי הוא פרג קוצני – Prickly Poppy, ומשמעות השם הלטיני הוא ארגמון מוגן (כנראה כי הוא מוגן על ידי הקוצים שלו). אחד מקרובי המשפחה שלו, ארגמון מקסיקני, התגלה לאחרונה כמין פולש בארץ, באיזור עתלית.

הגענו אל Bodie – בעיירה, בין הבתים, שמתי לב בעיקר לקוץ אחד. הקוץ פרח, והיה שרוע על הקרקע:

הפרח הזה הוא ממשפחת המורכבים. הפרח מורכב מהמון פרחים זעירים. והוא ורוד, וקוצני. ישנם כמה וכמה מינים דומים לו בארצנו – וזיהו לי אותו בתור Cirsium scariosum – מין של קוצן.

הפעם הפרחים שלי הקשו על המומחים המוכרים לי, אז פניתי לאתר הגנים הבוטניים של אוניברסיטת British Columbia, ואת רוב הפרחים פה הם זיהו עבורי.

נסענו לנו חזרה מBodie אל הכביש, ולאורך דרכי העפר שמתי לב לפרחים נוספים. עצרנו לצלם –

הפרח הזה היווה אתגר עבורי – גם אתגר צילומי, כי הוא התנדנד ברוח(ולכן היד שלי אוחזת בצמח מלמטה…) והוא קטן מאד, וגם אתגר זיהוי – כי לא היה לי מושג מה זה.

אז צלמתי גם את הפרי –

והמומחים זיהו לי אותו בתור Epilobium brachycarpum – כלומר, ערברבה קצרת-פרי, ממשפחת נר הלילה.

המשך יבוא…

כל הפרחים צולמו בהרי הסיירה נבאדה, בקליפורניה, 17.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

…ולגבי שם הרשומה – נזכרתי בשיר country ישן של וילי נלסון, שמאד מתאים לי לסיירה נבאדה.

עורבני סטלר – Steller`s Jay – Cyanocitta stelleri

היום אני ממשיכה עם עורבנים.

ברשימה הקודמת סיפרתי שהיו שני מיני עורבנים שפגשנו בחוף המערבי – האחד הוא עורבני השיחים, והשני – העורבני שאני מציגה היום – עורבני סטלר.

את רוב העורבנים הללו פגשנו ליד חופי אגם טנאיה (Tenaya Lake) בפארק יוסמיטי. הראשונים היו חבויים בין עצי האורן, אבל גם כך ראינו את הצבעים המופלאים שלהם –

שמו של העורבני הזה – עורבני סטלר – הוא על שם זואולוג-בוטנאי חוקר גרמני בן המאה ה-18, גיאורג וילהלם סטלר, שהיה הראשון שתאר אותו.

העורבני עצמו יפהפה. ראש שחור שהופך לגוף כחול-מבריק, ציפור גדולה (בערך בגודל של העורבני שלנו) ומרשימה.

כשטיילנו לחוף האגם, יכולנו להנות מהעורבנים הללו במלוא יופים – הם טיילו על החוף החולי, חיפשו מזון.

העורבנים הם אומניבורים – כלומר, אוכלי כל. הם ניזונים גם ממזון צמחי -פירות, אגוזים, בלוטים, זרעים; וגם מחרקים, תולעים, ביצים וגוזלים. כ-2/3 ממזונם הוא צמחי, וכ-1/3 מגיע מן החי.

ישנם אפילו דיווחים על עורבנים שטרפו נחשים קטנים ולטאות קטנות!

העורבני הזה חי בהרים של מערב אמריקה – ברוקי`ס ובסיירה נבאדה, לאורך כל היבשת עד אלסקה.

ושוב אני מפנה את מי שרוצה לשמוע אותם – לאתר All About Birds היפהפה.

התמונות צולמו בפארק יוסמיטי, בתאריך 17.8.2009 לאורך ה-Tioga Pass.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

עורבני השיחים – Scrub Jay – Aphelocoma californica

אני חוזרת לתמונות מהטיול בארצות הברית, באוגוסט האחרון – אל ציפור נפוצה מאד במערב ארה"ב – ה-Scrub Jay.

ה-Jay הוא העורבני, אך בארה"ב יש מספר מינים שלו. כשגרנו בחוף המזרחי, פגשנו את העורבני האפור (Gray Jay) והעורבני הכחול (Blue Jay).

בחוף המערבי הכרנו שני מינים נוספים – והפעם אני מתמקדת באחד מהם – ה-Scrub Jay.

משמעות המילה "Scrub" (פרט לקירצוף) – היא צמחיה נמוכה. לפי מה שקראתי, העורבני הזה נוטה לגור באיזורים של צמחיה נמוכה יחסית – חורשות של עצים נמוכים, שיחים – מה שנקרא בלשון מקצועית "גָרִיגָה" (Garigue). כיון שהשם "עורבני הגריגה" נשמע לי מוזר, בחרתי לתרגם את שמו ל"עורבני השיחים" – וזהו כמובן, תרגום פרטי שלי – ולא שמו הרשמי.

את העורבנים שלנו פגשנו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park, ובשמורת Point Lobos הנפלאה.

העורבני הזה נוטה לגור בחורשות של ערערים, ואלונים נמוכי קומה.
בקיץ הוא אוגר לו מזון וטומן אותו במחבואים, כדי שיהיה לו זמין לחודשי החורף. מחקרים שנעשו, גילו שהעורבני חכם מאד ומצליח לדאוג לעצמו לכמויות מזון מספיקות, במספר מחבואים – לזכור איפה כל המחבואים נמצאים, ולהשתמש בהם בעת הצורך. כמו רוב חברי משפחת העורבים, הם נמשכים לחפצים מבהיקים ואוספים גם אותם למחבוא.

אנחנו ראינו עורבני אחד עסוק בהטמנת מזון:

התמונות צולמו בסן פרנסיסקו, ב-Golden Gate Park בתאריך 8.8.2009
ובשמורת Point Lobos בתאריך 11.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רגע לפני הסוף אני מזמינה אתכם לבקר ברשומה שmotior פרסם היום – על הופעה מיוחדת במינה שהיינו בה ביום חמישי האחרון.

ולסיום, אני מוסיפה קטע מקסים שמצאתי במקרה. ג`ולי אנדריוס מארחת את ג`ין קלי – זו הנאה צרופה, וכל מילה נוספת מיותרת:

בשמים ראיתי קשת

אני חייבת לעצמי קצת אופטימיות לכבוד סוף השבוע, והבוקר הזה נפתח לי נפלא:

מחלון החדר שלי ראיתי קשת!

מיד ידעתי שזה סימן טוב, ונזכרתי גם בשיר אהוב עלי – שכתבה המשוררת האהובה עלי, לאה גולדברג:

בשמיים ראיתי קשת,
היא עמדה ממש מול הרחוב
ורציתי אליה לגשת
ולראות אותה מקרוב.
והתחלתי ללכת, ללכת,
ועליתי אֶל ראש הגבעה.
אך ככל שהרחקתי לכת
הקשת לא קרבה:

עופי, עופי, יפת כנפיים!
עופי, עופי אל המרום,
אל הקשת אשר בשמיים
ומסרי לה בירכת שלום.

היא עמדה במרום רקיע
כמצויירת על עננה,
אז ידעתי שלא אגיע
ושלחתי אליה יונה.
בשמיים יונה וקשת,
בשמיים הדרך פתוחה
וטיפות ראשונות של גשם
מבשרות שנת שלום וברכה.

עופי, עופי, יפת כנפיים!
עופי, עופי אל המרום,
אל הקשת אשר בשמיים
ומסרי לה בירכת שלום.

חפשתי את השיר בyou-tube, אני יודעת ששרו אותו גם עוזי חיטמן וגם עוזי פוקס – אבל לא מצאתי. אם מישהו מוצא, אני אשמח לקישור

תוספת 12/2012: הנה השיר:

הקשת מעוררת תקווה, כבר מאז ימי קדם. בתנ"ך הקשת היא הברית בין אלהים לנח – שלא יהיה עוד מבול שישמיד את כל העולם –

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם- לְדֹרֹת, עוֹלָם. אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ." (בראשית, ט י"ב-י"ז)

התקווה החמקמקה הזו גרמה להרבה שירים נפלאים להכתב. עוד שיר, מלא תקווה ויופי הוא השיר המופלא Somewhere over the rainbow, ששרה ג`ודי גארלנד הנפלאה – כשהיתה בת 17 בלבד.

כל התמונות צולמו מחלון החדר שלי, הבוקר – 13.11.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

שיהיה לכולכם יום נפלא, סופשבוע מצוין!

ועוד שיר נפלא – של קרמיט הצפרדע:

לך, חברתי

אנחנו מכירות זמן קצר מאד. נפגשנו רק פעם אחת, ורוב הקשר ביננו הוא וירטואלי.

קראתי את מה שכתבת, וזה חדר עמוק פנימה.

החיים שלך היו – ועודם – סיוט מתמשך, ואני באמת לא יודעת איך את מחזיקה מעמד.

איך את קמה בבוקר ומשכנעת את עצמך לצאת לעוד יום, שאין לך מושג איך הוא יעבור.

הכתיבה שלך היתה מבחינתך פריקה. אבל אני – ועוד אחרים – ראינו בה זעקה לעזרה, וכתבנו לך. רצינו לעזור.

אנחנו עדיין רוצים.

את קצת נבהלת מהגל שיצרת. את לא רגילה להיות במרכז העניינים, לא רגילה שאנשים מסתכלים עליך כעל אדם, אישה צעירה עם זכויות.

ועכשיו את מנתקת את עצמך מכולם, ועוד מבקשת סליחה.

על מה את רוצה שאסלח לך?

את לא פרצת לחיים שלי, אם כבר אז להפך. אני התפרצתי לשלך.

את לא יצרת את המצב המחורבן שאת נמצאת בו, את קורבן.

את מנסה לעשות הכל כמו שצריך – הודעת למשטרה, הגשת תלונות, אפילו באת להעיד.

את ברשימת ההמתנה (עדיין? אני מקווה שלא ביטלת את זה!) של מרכז הסיוע

ובכל זאת, אף אחד לא מגן עליך.

אין לך על מה להתנצל. את לא צריכה לבקש סליחה.

ואני אומרת פה: אני רוצה להגן עליך. אני רוצה לעזור.

אבל בשביל זה – את צריכה לתת לי. אם לא תתני לי להתקרב, אם לא תתני לי לעזור – כל מה שאני אעשה יהיה מסביב.

אני יודעת שאתמול נלחצת ממני. אני מקווה שלא הכאבתי לך יותר מדי. אני יודעת שזה קשה לך, ובכל זאת –

אני רוצה להזכיר לך שאני כאן.

תתקשרי, תכתבי, תבואי.

– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

בתמונה: Lesser Goldfinch זכר. (קרוב משפחה של החוחית) צולם ב-Red Bluff, California,

בתאריך 15.8.2009

ציפורן משתלשל – Dianthus pendulus

בשבת נסענו לטייל לנחל המערות בכרמל.רוב האנשים שבאים לטייל בנחל המערות, עושים זאת על מנת לראות.. מערות.
לסייר בין מערות האדם הקדמון, לשמוע הסברים על החיים באיזור הכרמל לפני עשרות ומאות אלפי שנים… אבל אותי מעניינים דברים אחרים.

אני חיפשתי – ואף מצאתי – ציפורן משתלשל.

להמשיך לקרוא

קיפוד מצוי – Erinaceus concolor

בשבת האחרונה, לאחר טיול חביב, בקרנו את ההורים שלי.

להורים שלי יש חצר נפלאה. אני בטוחה שחובבי הגינון יביטו עלי במבט עקום, כי מבחינת גינון היא… איך לאמר… פראית.

מבחינתנו, חובבי הטבע, הגינה הזו היא אוצר.

השקדיה פורחת לכבוד ט"ו בשבט , רקפות ולוף מנומר בחורף, סיפן התבואה פורח באביב – ובין לבין יש המון עשבים שאנחנו לא תמיד מזהים.

מזה זמן מה שאמא שלי גורמת לי להזיל ריר עם סיפורים על הגינה: בין עלי האשחר רחב העלים מסתובבים ירקונים ובולבולים; על עץ אורן היא צלמה לילית מצויה, דורס לילי יפהפה מהמשפחה של הינשוף – רק נדיר ומיוחד יותר; היא צלמה חזירי בר שותים מים מכלי האוכל של החתולים, והתעוררה בלילה מ…יללה של תן. לא פחות ולא יותר!

לכן, הפעם כשבאנו לבקר – החלטנו לא לוותר, ולנסות לפגוש לפחות חית בר אחת.

מעט אחרי השקיעה אמא שלי הורידה אוכל לקערית של החתולים שבחוץ, ואנחנו ישבנו וארבנו. אחרי שהחתולים גמרו לאכול, והתיישבו להתרחץ ולנוח – שמענו רשרושים חשודים בסבך. הכנתי את המצלמה, ומבין השיחים הופיע קיפוד מצוי!

נכון, זהו לא חזיר בר – אך זו בהחלט חיית בר. יפהפיה, חמודה – ולצערנו, הופכת ליותר ויותר נדירה בארץ. הקיפוד לא התמהמה – פנה אל קערית האוכל, והתחיל לאכול בתיאבון.

הקיפוד הזה הוא צעיר, והוא אחד ממשפחה של אם ושלושה גורים שמגיעים באופן קבוע לאכול מאוכל החתולים בחצר של ההורים שלי.

אומץ לא חסר לו: התקרבתי למרחק של כמטר וחצי ממנו, אבל הוא המשיך לאכול. מאוחר יותר ראינו גם את אמו – אך היא חששנית, וברגע שהיא שמעה אותנו מתקרבים – היא נסוגה בחזרה לשיחים.

הקיפוד – אם אין לו מזון חתולים זמין – ניזון מחרקים, תולעים, חלזונות – וגם פירות וזרעים. כלומר, מכל הבא לפה.
בעבר, הקיפוד המצוי היה נפוץ יותר. אני זוכרת שפגשנו קיפודים בגנים ציבוריים בכפר סבא, ואפילו בחצר של דירה אחת בכפ"ס, שגרנו בה לפני כ-15 שנים. אך לצערנו הם מתמעטים, וכיום אפילו הקיפוד המצוי – אינו מצוי כל עיקר.

התמונות צולמו בחיפה, 7.11.2009

מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

תורמוס גדול עלים – Large Leaf Lupine – Lupinus polyphyllus

אני ממשיכה בטיול הגדול בקליפורניה, והיום אני מתמקדת בפרח אחד, יפה ומיוחד – ממשפחת הפרפרניים (Papilionaceae)

זהו תורמוס גדול-עלים, קרוב של תורמוס ההרים ושאר התורמוסים בארץ.
אחד ההבדלים העיקריים בין התורמוסים שלנו לתורמוס הזה, הוא שהתורמוסים שלנו הם חד-שנתיים, ואילו זה – רב-שנתי. יש לו שורש והצמח מתחדש כל שנה.

את התורמוס ראינו פורח לאורך הכבישים והשבילים גם בפארק Lassen, וגם בYosemite.

השם "תורמוס" מקורו בספרות חז"ל – שם מתייחסים בעיקר לתורמוס תרבותי, שגוּדָל בארץ למאכל מאז זמנים קדומים מאד.

אך כמו שכל דובר-לטינית ממוצע ישים לב, השם הלטיני של התורמוס – Lupinus – מזכיר את המילה הלטינית לזאב – Lupus. ובאמת תהיתי מה הקשר של התורמוס – לזאב.

אני חייבת לציין שההסבר שמצאתי די מאכזב: כאשר התחילו להסתכל על תורמוסים, ולתת להם שם, החוקרים הראשונים סברו בטעות שצמחי התורמוס גוזלים מהאדמה את החומרים המזינים שבה. הסברה הזו נולדה כי הם תמיד מצאו תורמוסים בקרקעות מופרעות ועניות בחומרים מזינים.
זה הזכיר לאותם חוקרים להקת זאבים שמתקיפה חווה מלאה חיות משק וגוזלת את החיות…

אז הם קראו לתורמוס על שם הזאב, למרות שהסברה שלהם – וגם היחס לזאבים – לא ממש נכונים.
הזאבים, כחיות מתלהקות, מנהלים חיי משפחה מלוכדת ועוזרים זה לזה – מה שמוציא את כל העוקץ מהביטוי "אדם לאדם זאב" (למשל, הלוואי שבני האדם היו מתייחסים לילדים כמו זאבות לגורי הלהקה…)

ואילו התורמוסים – לא רק שאינם גוזלים מהאדמה – אלא להפך! בין השורשים שלהם חיה בקטריה, שמסבה את החנקן מהאטמוספירה לצורה בה הצמחים יכולים להשתמש בו – כלומר, מעשירה את האדמה סביבה.
הבקטריה משיגה את חומרי המחיה שלה, ואת ההגנה – בשורשי התורמוס. חיי שיתוף למופת!

ישנם מינים רבים של תורמוסים בעולם, רובם בגודל דומה לתורמוס גדול העלים פה, שהוא גדול יותר מתורמוס ההרים שלנו – יכול להגיע לגודל כפול מתורמוס ההרים.
מינים מסויימים הם שיחים -שמגיעים לגובה של שלושה מטרים, ובמקסיקו קיים מין אחד שהוא עץ תורמוס – וגבהו מגיע לשמונָה מטרים!

מהשם הלטיני נגזר גם השם האנגלי – Lupine. אבל לפי מה שקראתי, בשפות הים-תיכוניות, שמות המאכלים שמכינים מזרעי התורמוס נשמעים דומים –

בספרדית קוראים לו altramuz – אלתרמוז
בפורטוגזית – tremoços – תרמוסוס
בטורקית – tirmis – תירמיס
ובערבית – תורמוס, כמו אצלינו.

אגב, אל תתפתו לאכול זרעי תורמוס לא מבושלים – הם מכילים רעלים שמתפרקים בבישול, ולא כדאי לאכול אותם טריים!

תוספת, בעקבות תגובתה של אתי אברהמי:

זרעי תורמוס שמשו מזון ליהודים בגטו ורשה. לא היה להם מזון, והתורמוס הוא צמח חזק, שגדל – כמו שציינתי כבר – גם באדמות עניות מאד. היהודים בגטו אספו את הזרעים ואכלו אותם, אבל סבלו מהרעלנים שבזרעים. כאשר משתמשים בתורמוס כמקור מזון עיקרי ואוכלים הרבה ממנו, הרעלנים משפיעים על הגוף וגורמים לשיתוק.
תודה לאתי על התוספת המעניינת!

התמונות צולמו:
ב- Lassen Volcanic National Park – בתאריך 15.8.2009
וב -Yosemite National Park – בתאריך 18.8.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

ותודה לאום נטע, על הספר המצוין שקנית לי – ספר פרחי הסיירה נבאדה, שעוזר לי לזהות וגם מלמד אותי על הפרחים השונים!

סנאים קטנים וזהובים

אני חוזרת היום אל הסנאים.

כבר הצגתי פה את הסנאי האפור, הנפוץ ברחבי ארה"ב – וגם את סנאי-הקרקע הקליפורני, עם הפרווה המנוקדת. (יש תמונות טובות שלו גם בבלוג של עופר D)

הפעם אני מתמקדת במפוספסים, זעירים, ומהירים.

מהר מאד שמנו לב שיש שני מינים מפוספסים וקרובים בגודל – כ-20 ס"מ אורך גופם, כולל זנב –

עם פסים על "הלחיים",

ובלי פסים על הלחיים – רק על הגב.

ובכן, אילו לא שני מינים של אותו יצור – אלא שני סוגים שונים (ואולי אפילו יותר…)

מפוספסי הלחיים הם Chipmunks – סנאים חביבים וקטנים, נפוצים מאד ברחבי ארצות הברית ובסרטונים של וולט דיסני,

לפי מה שקראתי, ישנו מין אחד של Chipmunks באסיה, מין אחד במזרח צפון אמריקה – ועוד 23 מינים במערב צפון אמריקה…

כשגרנו בארה"ב לפני כ-12 שנים, עבדו איתנו בצוות שתי בחורות מהודו. כשהן ראו לראשונה את הסנאי האפור הנפוץ – הן אמרו – "באמריקה, הכל גדול יותר: אפילו הסנאים!" רק אחר כך, ראינו שם גם Chipmunks – והבנות הסבירו לנו שזה הסוג שהן מכירות מהודו.

המינים השונים של הChipmunks כל כך דומים (כנראה גם זה שבהודו) – לפחות, לעין הבלתי-מקצועית-בעליל שלי – אז אני נשארת עם צ`יפמנקס – Chipmunks – או Tamias בלטינית; ולא מסתכנת בזיהוי ברמת המין.

השם הלטיני – Tamias – פירושו "מאחסן" – והוא מרמז על הרגליו של הChipmunk לאחסן מזון לקראת עונת החורף.

כשגרנו בארה"ב, נהגנו לשים מעט אגוזים ובוטנים במרפסת הדירה שלנו (בקומת הקרקע), ולצפות בסנאים שבאו לאכול אותם ולקחת אותם למאגרים שלהם. הChipmunks היו מאד זריזים – ותמיד הצליחו להפתיע אותנו.

מקורו של השם האנגלי – Chipmunk – הוא כנראה שיבוש של מילה באחת השפות האינדיאניות – שפת אוג`יבווה – Ojibwe – המילה המקורית היתה jidmoonh – ומשמעותה – סנאי אדום. כדרכם של שיבושים – המוכרים לכל מי שמשחק "טלפון שבור", זה ממש לא דומה למקור – אבל זה שיבוש בן 350 שנים בערך, אז הוא כנראה שובש מאד.

ומה-Chipmunk, לידידו:

לסנאי השני, כאמור, אין פסים על הלחיים – והוא ה-Golden Mantled Ground Squirrel – כלומר, סנאי-קרקע זהוב-אדרת (או משהו כזה) –

שמו הלטיני הוא Spermophilus lateralis, והוא חי באיזורים גבוהים ומיוערים, וניזון ממגוון מאכלים – מזרעים ופירות, דרך פטריות – ואפילו חרקים.

כיון שהם כל כך זריזים, פעמים רבות לא הצלחנו להבחין בזמן אמת אם אנחנו רואים Chipmunk או Ground Squirrel – ורק בהגדלה, על מסך המחשב, ראינו מי הוא מי.

תפוצתו פחות רחבה מזו של הצ`יפמנקס – בעוד צ`יפמנקס מכסים יפה את רוב צפון אמריקה, סנאי-קרקע זהוב שכזה חי רק באיזורים הרריים ומיוערים, כמו הפארקים יוסמיטי ולאסן, שם פגשנו את שני המינים.