עיירת הרפאים בודי

אחד הדברים שקליפורניה – ובמיוחד ההרים בקליפורניה – מפורסמת בו – זה הזהב. או נכון יותר, מחפשי הזהב.

החל מאמצע המאה ה-19, אלפים נהרו אל קליפורניה, וחיפשו את מזלם במכרות ובנהרות. הרבה זהב נמצא, אבל לא רבים התעשרו ממנו.

בכל איזור שבו נמצא זהב – הוקמה עיירה. גודל העיירה היה ביחס ישר לכמות הזהב. אך כשהזהב אזל – התושבים נטשו – ונותרה עיירת רפאים – Ghost Town.

כזו היא העיירה בודי – Bodie.

בשנת 1859 הגיע לאיזור הזה אדם ששמו וויליאם ס. בודי, ומצא פה זהב. הוא הקים  מכרה – ובעקבותיו הגיעו עוד אנשים, ונחצבו עוד מכרות. בודי עצמו נהרג בסופת שלגים בשנת 1860, ולא זכה לראות את העיר שוקקת החיים שנקראה על שמו.

העיירה גדלה במהירות – תוך 20 שנים, בשנת 1879, כבר גרו בה כ-10,000 תושבים! המקום משך אליו רבים, אך בינהם היתה אוכלוסיה ידועה לשמצה – גנבים, פושעים,  רוצחים ושודדים, פורקי עול למינהם מלאו את העיר. ממש No-Name City, כמו בסרט הנפלא Paint Your Wagon.

כשהזהב התחיל לאזול, והסיפורים על זהב ב-tombstone באריזונה וב-Butte במונטנה היו מפתים – רוב מחפשי ההרפתקאות המשיכו הלאה, והעיר הפכה להיות נורמטיבית יותר – גרו בה משפחות, הוקמו כנסיות; אפילו רובע סיני – Chinatown – היה בעיר.

אחת הכנסיות – הכנסיה המתודיסטית – עומדת עדיין על תילה –

אנחנו טיילנו בעיירה, והצצנו דרך החלונות לתוך הבתים, לראות מה נשאר בהם. הנה מוטי והעננצ`יקים מציצים:

הנה כמה מן הדברים שראינו בבתים – לא היה הרבה. העזובה גדולה. העיר ננטשה סופית רק בשנות ה40 של המאה ה20, לאחר שהזהב אזל מזמן, החורפים הקשים הכבידו – וחלקים נכבדים מהעיר נשרפו.

בעיר היו 65 פאבים –  Saloons – שבהם כל הפושעים יכלו לקבל את מה שהם רצו – כלומר, וויסקי וזונות.

היה גם מלון בעיר, ובו ראינו את מרכזיית הטלפונים העירונית, את אולם הביליארד וגם מכונת כתיבה עתיקה ויפה.

בחנות הכללית – הGeneral Store – עדיין יש קופסאות שימורים ותיבות על המדפים. אני התפעלתי במיוחד מהקופה וממטחנת הקפה –

כמובן, היה בית ספר בעיר – ואת הכיתה בקומה התחתונה השאירו מסודרת, כדי שנחשוב שהנה-עוד רגע, יחזרו הילדים לשיעור.

אפילו גלובוס היה להם –

כזכור, לב העיירה היה המכרות. הנה, למשל, מנורות הכורים –

הנה המעלית של אחד המכרות – שהורידה אנשים למכרה והעלתה אותם ממנו –

אפשר למצוא בעיר גם כמה מעגלות המכרה. רוב המכרות נסגרו בסביבות 1915, כי כבר לא היה רווחיים. החלק האחרון שנותר פעיל נסגר רק ב-1942, בעקבות צו ממשלתי שסגר את כל המכרות בתקופת מלחמת העולם השניה.

בודי היא מהמפורסמות והגדולות מבין ערי הרפאים של האיזור, ולכן – למרות המיקום המרוחק שלה, מגיעים אליה אנשים רבים. זה – למען האמת – קצת פוגם באווירה של "העיר הנטושה"… בכל זאת, השתדלתי לצלם רק מראות אותנטיים של העיר, עם כמה שפחות תיירים.

כבר ציינתי שהעיר סבלה משריפות – ואחד הבניינים החשובים בה הוא בנין מכבה-האש, שבו יש ציוד כיבוי אש ועגלות עם מיכלים למים

הפעמון שבראש הבנין צלצל בכל פעם שהיתה שריפה, ולפי הכתוב בהסברים – הוא צלצל פעמים רבות…

אמנם רוב העיר היתה מורכבת מכורים, אבל היתה גם תעשיה נלווית. למשל, מנסרה לחיתוך קורות עצים –

השירותים באותה תקופה לא נבנו כחלק מהבית. הם היו חיצוניים – outhouse – ביתנים קטנים ומשעשעים ליד בתי המגורים –

האדם העשיר ביותר בעיר לא היה כורה, כמובן – כי אם סוחר בשם ג`יימס ס. קיין, שדאג להביא סחורות שונות לעיר, לבנות את הנגריה וכדומה. הבית שלו יפה ומפואר, והיה לו חלון גדול – שמאחוריו חממה, ובה הוא גידל ירקות. עם תום הזהב, ודעיכת העיר – הוא קנה עוד ועוד חלקים ומבנים מהעיר, ניסה להחזיק אותה ולתפעל חלקים ממנה למען אנשים שעדיין גרו שם. בשנת 1920 גרו בעיר 120 אנשים, והמספרים הלכו וקטנו.

הטיול בעיירה היה מעניין מאד- אפשר לראות איך חיו האנשים בראשית המאה הקודמת, איך הם התמודדו עם החורף הקשה והשלגים של האיזור.
המעניין מכולם היה המוזיאון, שבו רוכזו רוב החפצים שנשארו שלמים מתוך העיירה.

 כיום גרים בעיר שני אנשים – שניהם Rangers של המתחם, ששומרים עליו. הבית שלהם הוא בעצם בעיירה Bridgeport הסמוכה (כחצי שעה נסיעה) – אך שני בניינים בעיר שופצו וסודרו כך שהריינג`רים יוכלו לישון שם וממש לגור באתר.
כל התמונות צולמו בעיירה בודי, קליפורניה, 17.8.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

אני חייבת להוסיף את ה-Gospell של No-Name City מתוך Paint Your Wagon: