זנב-ארנבת ביצני – Lagurus ovatus

 

החלטתי להשקיע וישבתי לכתוב רשימה מלאה – שאפשר להגדיל בה את התמונות.

אבל… קיץ, חם ורוב הפריחה כבר סיימה.

אז אני מגיעה ליבשים שנשארים מאחור: הצמח שלי היום הוא זנב-ארנבת ביצני

 

 

זנב-הארנבת שייך למשפחת הדגניים. כל העשבים האילה, הירוקים-צהבהבים שבד"כ לא מסתכלים עליהם – הם ממשפחת הדגניים. ובד"כ גם מאד מסובך להבדיל בינהם.

 

 

על רוב הדגניים אני בד"כ מדלגת. אני מודה שאני לא מבדילה בין "ברומית" ל"בולבוסן", בין "דגנין" ל"זיפן" או בין "שילשון" ל"שעלב" וגם יש להם שמות איומים כמו זוּן ועוּקצר וזקנן וכּוֹסנית וסיסנית…

א ב ל – יש כמה יפים. באמת יפים.

 

 

ואחד מהיפים הוא זנב-ארנבת ביצני. בתור ילדה, קראתי לו "זנב הארנב" – החרוז עזר לי לזכור את השם… הצורה שלו מאד חיננית, הוא רך ונחמד ומלטף, השם הולם אותו – ואני בטוחה שאתם מכירים אותו, כי הרבה פעמים צובעים אותו ומשתמשים בו לסידורי פרחים יבשים, לנוי.

 

 

השנה גידלתי זנב ארנבת בעציץ על הגג – ואילו רוב התמונות שאתם רואים פה. הורדתי "זר" לצנצנת בבית, אבל… יש לי חתולים – והם מאד נהנו לשלוף את הצמחים מהצנצנת, ולהתיחס אליהם כמו שהם היו מתייחסים אל… המממ… זנב ארנבת אמיתי

לפני כמה שנים היתה לי חתולה בשם אספרגוס. כשאמצנו אותה, מצאנו בגן הציבורי גם זנב ארנבת, וקטפתי לי כמה כדי להביא אותם הביתה. אספרגוס פשוט התלהבה מהם. היא היתה שולפת אותם מהצנצנת, רודפת אחריהם בהתלהבות ובמרץ, מקפיצה אותם מצד לצד, אורבת להם ומזנקת עליהם – ולא נרגעת עד אשר אחרון זנבות הארנבת היה מפורק לשיבוליות על פני כל הבית.

החתולים הנוכחיים שלי פחות אובססיביים לגבי הצמח הזה. הם מסתפקים בלפזר אותו לכל עבר, לקחת אחד מזדמן ו"להרוג" אותו…

 

 

זנב הארנבת נפוץ בכל אגן הים התיכון, בארץ הוא גדל בכל האיזור הים-תיכוני (כלומר, לא במדבר).

 

כשהוא עוד ירוק ו"פורח" (קשה לי לאמר פורח על הדגניים האילה) – הוא נראה כך:

 

 

את התמונה מעל צלמתי בשולי כפר סבא, באפריל 2008. שם אספתי זרעים של זנב ארנבת, על מנת לפזר בעציץ שלי.

 

 

כל שאר התמונות צולמו על הגג שלי ביולי 2009

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!