כל מיני פשתים – Linum

 

אחרי שהזכרתי את הפשתה, כי שמה דומה לפשטה ולפשתניות (שהן בכלל ממשפחת הלועניתיים) – אני מגיעה אליה עצמה.

 

אבל כדי להוסיף ענין, אני לא אסתפק במין אחד של פשתה. לא-לא. היום אני מציגה ששה מינים!

 

אני אתחיל במובן-מאליו: הפשתה המוכרת ביותר היא

 

הפשתה השעירה – Linum pubescens

 

(9.4.2009 – חורבת רקית, כרמל)

 

 ורודה, נפוצה, בולטת – ומוכרת מאד. גדלה בכל האיזור הים-תיכוני, מהשפלה ועד לחרמון.

 

(14.4.2009, בני ציון)

 

הפשתה השעירה היא צמח רעיל, ולכן הוא נפוץ כל כך: הבקר והצאן הרועים בשדות לא אוכלים אותו, והוא מתפשט על חשבון פרחים שהם כן אוכלים…

 

(9.4.2009 – כרמל, חורבת רקית)

 

השניה אחריה – נפוצה גם היא – 

 

פשתה מצויה – Linum nodiflorum

 

(בני ציון, 14.4.2009)

 

היא קטנה מעט מן השעירה, צהובה – וחיננית למדי.

 

(בני ציון, 14.4.2009)

 

גם אותה אפשר למצוא בכל האיזור הים תיכוני בארץ.

הפשתה המצויה והפשתה השעירה מסתדרות יפה במרבדים – פעמים רבות מרבדים משותפים:

(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)

 

הפשתה הבאה היא הגדולה מכולן:

 

פשתה גדולה – Linum mucronatum

 

(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)

 

קוטר הפרח של הפשתה הגדולה הוא כ-3 ס"מ! ועל צמח אחד יש פרחים רבים.

בעקרון, לכל פרח של פשתה (כל פשתה) יש חמישה עלי כותרת, חמישה עמודי עלי, חמישה אבקנים, חמישה עלי גביע… פה בתמונה נראה שיש ששה עלי כותרת – אבל זה רק נראה. העלה הימני קרוע באמצע, ולכן הוא נראה כשניים.

הפשתה הגדולה גדלה בשדרת ההר המרכזית, כלומר – הרי יהודה ושומרון.

 

(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)

 

ומהגדולה ביותר – לקטנות:

הנה שני מינים קטנים של פשתים:

 

פשתה אשונה -Linum strictum

 

קודם כל, מה זה "אשונה"? הסתכלתי במילון: "אָשׁוּן" פרושו קשה, בלתי גמיש – ואכן, הגבעול של הפשתה הזו קשה ולא גמיש: הפרחים קטנים, חיקיים – כלומר, בחיק הגבעול ובגודל של פחות מסנטימטר.

הפשתה הזו גדלה גם היא בכל האיזור הים-תיכוני.

 

(בני ציון, 14.4.2009)

 

פשתת המכבד – Linum corymbulosum

 

עוד מלה לא לחלוטין ברורה… "מַכְבֵּד" – במילון אבן שושן כתוב: בבוטניקה, תפרחת בצמחים שצירה הראשי מסתעף לענפים נושאי פרחים. וזהו אכן ההבדל העיקרי מהפשתה האשונה. באשונה הפרחים צמודים לגבעול – פה הם מתפרשים.

 

פשתת המכבד בתמונה שלי רק מתחילה לפרוח, ועוד אין מכבד מלא, אבל אפשר להבין למה הכוונה:

 

(הר מירון, 2.5.2009)

 

 

ולקינוח – הפשתה היפה מכל אילו שאני מכירה (לפחות לטעמי):

 

פשתה צרת-עלים – Linum bienne

 

קודם כל – הצבע שלה. תכול-סגלגל ומקסים: והאבקנים הכחולים הללו מדהימים.

 

(17.4.2009, הר מירון)

 

חוץ מזה, העדינות הזו. היא דקיקה וגבוהה יותר.

 

 

(17.4.2009, הר מירון)

 

היא נדירה למדי וגדלה במקומות לחים. מצד אחד, איזורי הצפה וביצות כמו אחו בנימינה ומצד שני מקומות לחים בגלל גובהם, כמו הר מירון, או הר קטע.

 

היא פורחת בבוקר, משכימת קום. אם תבואו אחרי הצהרים – היא תסגור את הפרחים, או פשוט תִּבּוֹל.

 

(הר קטע, 13.4.2007)

 

 

ולסיום, עוד קצת מהמרבד החביב של הפשתה המצויה והשעירה:

 

(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

 

ו..כמעט שכחתי, ותודה לצפורן חתול שהזכירה לי: הפשתים הן ממשפחת ה…פשתיים!