היום אני מציגה את הדבורנית המושלמת…
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
זוהי דבורנית הדבורה. הגוף שלה (כלומר השפית) עגלגל, הכנפיים ורודות יפהפיות (למרות שיכולות להופיע בלבן – כבר דיברתי על שונות בסחלבים. באירופה יש בד"כ כנפיים לבנות) ויש לה שן קטנה וירוקה בתחתית הבטן.
(כרמל, 3.2006)
דבורנית הדבורה בארצנו היא מהסחלבים הנדירים ביותר. בעולם היא גדלה על שטח די רחב – ממערב אירופה, סביב הים התיכון ומזרחה עד להרי הקווקז.
(כרמל, רקית, 31.3.2007)
לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, אפילו דארווין חקר את הדבורנית הזו – היא היתה נושא לתצפית-האבקה קלאסית של דארווין.
(3-4/2007 – בכרמל ובשמורת הסחלבים ליד חורשת טל)
כבר הסברתי בבלוג, ששיטת ההאבקה של הדבורניות היא על ידי רמייה מינית – הן מרמות דבורים ממין זכר, שבאים להזדווג איתן וע"י כך מאביקים אותן.
אבל… מה קורה אם הרמאות נכשלה, ואף "דבוֹר" לא הגיע להאביק?
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
בשביל זה קיימת שיטה בשם "האבקה עצמית":
בתמונה הבאה אפשר לראות את האבקיות – שני כדורונים שיורדים אל הצלקת, והדבורנית מאביקה את עצמה:
(מירון, 24.7.2007)
לפי ההערכה, כ-5% מדבורניות הדבורה נוקטות בשיטת ההאבקה העצמית.
(מירון, 2.5.2009)
כנאמר – "אם אין אני לי, מי לי?!"
(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)
לפני כמה זמן החלטתי לבדוק איך נראית דבורנית הדבורה מלמטה:
(31.3.2007, רקית, כרמל)
ועוד נסיון שאני מאד אוהבת:
(7.4.2007, שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל)
את דבורנית הדבורה אני מכירה מהכרמל, מאז שהייתי ילדה. שם תמיד מצאנו אותה – פשוט כי ידענו היכן לחפש.
לכן די הפתיע אותי לגלות שזהו בעצם פרח נדיר ומיוחד למדי, ויש אנשים – גם כאילו שמקצועם הוא בוטניקה – שמעולם לא פגשו אותה…
(כרמל, 19.4.2008)
שתי התמונות הבאות מאד חביבות עלי: זה היה טיול אחרי-הגשם בעליה להר מירון, והדבורנית הזו, רחוצה מגשם, היתה פשוט נפלאה:
(הר מירון, 25.3.2006)
את התמונות צלמתי בכרמל (בעיקר בחורבת רקית וחורשת הארבעים), בגליל (לאורך הכביש העולה למירון, ובחורבת צונם), ובאצבע הגליל (שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל) בשנים 2006-2009
(הר מירון, 2.5.2009)
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם! זו דבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה, ושווה להתעמק בתמונות.
(שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, 7.4.2007)
פרחים, פרפרים וכל מיני 