מאי 2009 – פרחים, פרפרים וכל מיני

מישויה פעמונית – Michauxia campanuloides

היום אני ממשיכה עם מוטיב הפרחים בלבן – ומציגה פרח שאינו לבקן, אלא לבן באמת.

לדעתי, זהו הנציג היפה ביותר ממשפחת הפעמוניתיים בארץ – מישויה פעמונית.

(3.5.2007 מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)

המישויה גדלה בצפון הארץ – גליל עליון, מורדות החרמון ועוד כמה נקודות. זהו צמח אוהב מצוקים, ולכן לרוב קשה להגיע אליו.

(19.5.2007, קרן ברתות, נחל כזיב)

הפרח עצמו מיוחד מאד: הוא הפוך! עלי הכותרת מופשלים לאחור. מה שגורם לי תמיד לחשוב על הבן שלי, שמסוגל לא לשים לב וללבוש את המכנסים הפוכים….

זהו פרח גדול למדי – מגיע ל9 ס"מ קוטר, עלי הכותרת משוכים לאחור – ואילו עמוד העלי ובראשו הצלקת – בולטים קדימה.

הפרח מזכיר לי קצת דב נמלים, עם חרטום ארוך…

(15.5.2008, מעל עין קיניה, מורדות החרמון)

המישויה נקראת כך על שם בוטנאי צרפתי ששמו אנדרה מישו – שחי במאה ה18, נשלח לחקור את איזור פרס וגילה את המישויה. הוא היה הבוטנאי המלכותי של המלך הנרי ה-16.

(15.5.2008, מעל עין קיניה, מורדות החרמון)

יש בעולם שבעה מינים שונים של מישויה, וכולם נמצאים באיזור שלנו – מכרתים ועד פרס. לנו יש מין אחד – הוא נדיר למדי, ומאד יפה.

(15.5.2008, מעל עין קיניה, מורדות החרמון)

בנחל כזיב, בקרן ברתות פגשתי מישויות ועליהן מסיבה: המוני פרפרים – כחליל האשחר – התגודדו על המישויות. חלק מהם צלמתי:

(19.5.2007, קרן ברתות, נחל כזיב)

בגלל הנטיה של המישויות לגדול במצוקים, הרבה מהתמונות שלי צולמו מלמטה, בעוד אני מנסה לשמור על שיווי משקל במדרון תלול, ולצלם את המישויות הגבוהות – הצמח גובהו מטר עד שניים – שפורחות מעלי.

(17.5.2008, מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)

הפרי של המישויה גם הוא מיוחד מאד: בצורת כוכב –

(17.5.2008, מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)

חג שמח ופורח לכולם!

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

(17.5.2008, מורדות המירון, הכביש לבית ג`אן)

רשימה לבנה לשבועות – חלק שני – סחלביים

אני ידועה כחולת סחלבת מוצהרת.

ואתמול פרסמתי רשימה מלאה מינים לבקניים – אפילו זכיתי בבול התמונה הנבחרת – אבל הרשימה לא כללה ולו סחלב אחד!

הייתכן?!?!?!

יתכן. שמרתי את הסחלבים הלבקניים שלי – לרשימה מיוחדת.

היום אני ממשיכה במוטיב הלבן לשבועות, ומפרסמת סחלבים לבקניים.

עד היום, פגשתי 4 מיני סחלבים לבקניים: שנק החורש, שקבל רשימה משלו – ואת שלושת הסחלבים שלי היום:

סחלב פרפרני – Orchis caspia

סחלב נפוץ מאד בארצנו. מתהדר בשלל גווני ורוד – מורוד בהיר מאד ועד ורוד-סגלגל כהה. בבני ציון – כל שנה אני פוגשת כמה לבקנים.

הרביעיה פה מעל צולמה ב-19.2.2009, בבני ציון.

השנה, בטיול בהר קטע, 3.4.2009 – פגשנו, לצד המוני מינים אחרים – גם סחלבים פרפרניים לבקניים:

במיוחד אני אוהבת כאשר הלבקן והרגיל משתלבים יחד, כמו בתמונה הבאה, גם היא מאותו טיול להר קטע:

סחלב אנטולי – Orchis anatolica

סחלב יפהפה ונפוץ למדי, שלא הספקתי עוד לכבד ברשימה משלו. הסחלב האנטולי מאד מאד חביב עלי, וכבר פגשתי כמה וכמה לבקנים ממנו – במירון, ובהר קטע.

אילו מהר קטע, 13.4.2007 :

נכון שהם מקסימים?

הבאים הם מהמירון – 13.4.2007 בעליה לפסגה, ו-10.4.2008 מאיזור בית ג`אן.

סחלב שלוש-השיניים – Orchis tridentata

סחלב מקסים, שה"כובע" שלו מחולק לשלוש שיניים, ומכאן שמו. למרות שהוא מאד נפוץ (יחסית לסחלבים…) – אין הרבה לבקנים. את הלבקנים היחידים פגשתי בהר קטע.

אילו מה13.4.2007:

את הניצן צלמתי ב29.3.2008, וגם הוא בהר קטע:

עד כאן הלבקנים לשבועות. שיהיה לכולם חג שמח ומלא טיולים!

מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

רשימה לבנה לשבועות

לכבוד שבועות החלטתי ללבוש לבן ולהציג פרחים לבנים.

השושן הצחור, שאין כמוהו בלבנים, כבר סיים את פריחתו – והרעיון שלי הפעם הוא לקחת פרחים שביום-יום כלל אינם לבנים, אבל פה-ושם יש מופע לבן שלהם.

כלומר, לבקנים.

כבר הצגתי פה שני לבקנים, ואני אזכיר אותם:

כלנית מצויה – Anemone coronaria

ממשפחת הנוריתיים – שצלמתי ליד קיבוץ ארז, 15.2.2007 :

סתוונית היורה – Colchicum stevenii

ממשפחת השושניים – שצלמתי בחורשת הארבעים, 1.12.2007:

ועכשיו אני מוסיפה, לפי סדר כרונולוגי:

בן חצב יקינתוני – Scilla hyacinthoides

גם הוא ממשפחת השושניים, שצלמתי בחורשת הסרג`נטים הנתניה, 31.3.2007 : צבעו של בן-החצב הוא תכלת-סגלגל. האחד הזה החליט להתחפש לקרובו החצב:

ומבט על פרח בודד מקרוב:

פעמונית קִפּחת – Campanula rapunculus

ממשפחת הפעמוניתיים – פרח נפוץ ומוכר, בצבע סגול עז. במירון, ב-23.5.2007 – הפעמונית החליטה להחליף את הסגול בלבן.

כנראה יש משהו באווירו של הר מירון, שגורם לפרחים לרצות להטהר מצבעי היום-יום, ולהתקשט בלבן חגיגי. יש לי כמה צילומים של סחלבים לבקנים מהמירון. הנה שוב הפעמונית:

דרדר כחול – Centaurea cyanoides

ממשפחת המורכבים.

ב5.4.2008 ביקרתי בגן הבוטני של עָתַי יופה בנתיב הל"ה. זהו מקום נפלא, ושמעתי שעכשיו עתי עורך שם סיורים בתשלום. זהו גן מדהים שכולל כמה מהיפים והנדירים שבצמחי ארץ-ישראל.

בביקורי אז, עתי הראה לי דרדר כחול – שפרח בלבן:

הדרדר הכחול – עם צבעו הכחול העז – תמיד הקסים אותי. והנה, גם בלבן הוא מיוחד ומרגש:

שום תל-אביב – Allium tel-avivense

גם הוא ממשפחת השושניים, פרח ורוד ומיוחד של מישור החוף שכבר הצגתי פה – ואת האחד המיוחד הזה פגשתי בשמורת בני ציון, 19.2.2009

יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis

עוד נציג יפהפה של משפחת השושניים, שככב אצלי בעבר.

בטיול במירון, בפורים האחרון – 10.3.2009 – ההר היה מלא יקינתונים. חגיגה תכולה לכל עבר. אבל בין המוני התכולים – גילינו בשביל הפסגה אחד לבן:

עכנאי יהודה – Echium judaeum

ממשפחת הזיפניים. פרח חביב מאד, שצובע מרבדים בורוד-סגול במרץ. בגבעת זקיף, מעל כרמיאל ב-21.3.2009 – הוא הפתיע אותנו בלבן.

ועכשיו, לכבוד החג – אני שוב מארחת בבלוג את אמא שלי – ציפורן חתול1. כשסיפרתי לה שאני מתכוונת להכין רשומה לבקנית לכבוד שבועות, היא תרמה לי עוד שני פרחים מיוחדים בלבן:

דם המכבים האדום – Helichrysum sanguineum

ממשפחת המורכבים. כשמו כן הוא – אדום. בעצם, האדום שבו איננו הפרח אלא מעטפת של הפרחים. הפרחים הם בצבע קרם, פורחים מאוחר יותר ופחות בולטים. אבל אין ויכוח על זה שהמעטפת היא אדומה לוהטת…

… פרט למקרים שבהם היא לבקנית: צולם ע"י ציפורן חתול1, ליד עפולה, 8.5.2009 :

ואין כמו לסגור את הרשימה הזו עם פרח מרהיב, לא משנה מה הצבע שלו:

מרווה כחולה – Salvia indica

המרווה הכחולה ממשפחת השפתניים כבר כִּכבה אצלי ביום העצמאות. היא גדולה ומרהיבה. בהר בנטל, ב-8.5.2009, ציפורן חתול1 פגשה אותה בלבן!

חג שמח ולבן לכולכם!

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש על F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!

לפני שהתחלתי לכתוב את הרשימה על בן-החורש, קראתי עליו קצת במקורות שונים: האנציקלופדיה של החי והצומח, ספר סחלבי הבר של אסף שיפמן, לקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, וחוברת רת"ם מס. 19 המוקדשת לסחלבים, בעריכת פרופ. אמוץ דפני.

(17.5.2008, מירון)

להפתעתי, קראתי באנציקלופדיה של החי והצומח: "גדל בארץ במורדות החרמון, בגולן, בגליל העליון ובכרמל."

בכרמל???

בכרמל, ואני לא יודעת מזה???

(2.5.2009, מירון)

מיד הרחבתי את החיפוש. גם בספר "צמחי הגליל" כותב ד"ר עוזי פז שבן החורש ידוע מהכרמל! לעומת זאת, בסקר נוף הכרמל של מנחם מרקוס, ובספר המצוין והותיק "למטייל בכרמל" של זהרוני ו-וגר – הוא לא נזכר כלל.

(2.5.2009, מירון)

שלחתי מייל אל אסף שיפמן ואל אישי טלמון (עוד רודף סחלבים ותיק) עם שאלה נרגשת, ובינתיים קראתי שוב בחוברת רת"ם. שם כתוב כך:

"טוביה קושניר מדווח על המצאותו בכרמל, ומאז אין אישור לכך. לעתים, נראים העלים הצעירים של סחלבן מעוגלים ודומים לעלי בן-חורש רחב-עלים, ואולי זה מקור המידע?"

(מירון, 2.5.2009)

בינתים קבלתי מייל תשובה מאישי: הוא ספר לי שלפחות מאז 1980 לא דווח בן-חורש מהכרמל. יתר על כן: הוא יצא פעם אחת לסיור, יחד עם פרופ. דפני ועם אסף שיפמן לחפש את בן-החורש – והם חזרו ריקם.

(2.5.2009, מירון)

האם טוביה קושניר טעה? האם נצפה בן-חורש בכרמל מאז? אין לי תשובות, אבל אם ידווחו על בן חורש בכרמל, אני מבטיחה לגשת לבדוק!

(2.5.2009, מירון)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

צבעוני החרמון – Tulipa humilis

כבר הרבה זמן אני רוצה לראות את הפרח הזה.

הוא גדל רק באיזור אחד: החרמון.

מבחינת עונת הפריחה הוא מהמקדימים בחרמון, והפרח נפתח רק בשעות הצהרים.

מכל הסיבות הללו, תמיד פספסתי אותו.

תמיד… עד יום חמישי האחרון:

אני גאה ומאושרת להציג את צבעוני החרמון!

ביום חמישי היינו בהשתלמות רת"ם לחרמון. ההשתלמות השנתית לחרמון היא ללא ספק פסגת ההשתלמויות השנתית. מגיעים לאיזור שבד"כ קשה לטייל בו, ורואים דברים מדהימים.

בניגוד לצבעוני המוכר לנו – צבעוני ההרים, הצבעוני הזה הוא לבן-ורדרד, עם מרכז צהוב. הוא קטן יותר – קוטר הפרח כ-3 ס"מ.

הוא פורח באפריל, אבל במקומות שבהם השלג נמס רק לא מזמן, אפשר למצוא אותו עד סוף מאי.

הכתם הצהוב במרכז נועד להקל על המאביקים לזהות את איזור האבקנים. הוא גדול ובולט ומושך את העין.

הסיור אתמול היה אחד הקשים שהיו לי: הקפנו את הר חבושית וירדנו ממנו לאיזור הרַכֶּבֶל התחתון – ירידה קשה במצוק תלול מאד, טרשי מאד.

אבל הפיצוי – הצבעוני – היה שווה את כאבי השרירים שיש לי עכשיו בכל הגוף!!!

לא היו הרבה פרטים: ראינו פרט אחד פתוח יפה, ועוד 4 סגורים. אבל כל אחד מהם זכה (לפחות ממני) לכבוד ואהבה…

כל התמונות צולמו בהר חבושית, רום של כ-1800 מטר; בתאריך 21.5.2009

כדאי מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!!!

בן-חורש רחב עלים – Epipactis helleborine

היום אני מגיעה אל אחד הסחלבים המפוארים בארצנו.

הבטחתי סחלבים מיוחדים במאי, ואני מקיימת.

לא עוד סחלבים קטנים כמו הניאוטינאה או חמקמקים כמו המירונית. הסחלב שלי היום הוא מפואר והדור, צבעוני ומלא צוף. לא מאד גדול – כל פרח קטרו כ-2 ס"מ – ויפהפה:

(מירון, 2.5.2009)

זהו בן-חורש רחב עלים, גדל בגליל העליון ובגולן – ופורח בשלל צבעים משגעים. הנה כמה דוגמאות צבע:

(מירון, 14.5.2005)

נפלא, נכון? יש לו הכל! ורודים, סגולים, אדומים, צהובים, ירוקים.. ססגוניות לשמה.

(מירון, 14.5.2005)

בן-חורש הוא סחלב נפוץ למדי בעולם – הוא פורח ממערב אירופה ועד להרי ההימלאיה! במסגרת חיפושים ברשת היום מצאתי אתר של צמחי הבר בהודו, וראיתי שם תמונות סחלבים מדהימים ויפהפיים, שגדלים בהודו, מהדרום הטרופי ועד להימלאיה הקרה. הסחלב היחידי שגדל גם בהודו וגם אצלינו – הוא בן-חורש רחב עלים.

(בירנית, 4.5.2006)

הסחלב הזה הוא גם מין פולש! אמנם לא אצלינו, אבל הוא הובא לצפון אמריקה – ארה"ב וקנדה – על ידי האדם, התבסס שם – ואף "אמץ לעצמו" מאביקים – 4 מיני צרעות שמאביקות אותו שם.

(מירון, 13.4.2007)

אצלינו בארץ – הוא מופיע בגליל העליון ובגולן. המקום הנעים ביותר (לטעמי!) לפגוש בו, הוא שביל הפסגה של הר מירון. עכשיו זה שיא העונה, והפריחה שם נהדרת.

(מירון, 24.4.2007)

לפי לקסיקון מפה לצמחי ישראל של פרופ. שמידע, המאביקים של בן החורש בארצנו הם זבובי רחף שנמשכים אל הצוף המשחתי הדביק שלו, ומטילים את ביצהם שם.

(23.5.2007, הר מירון)

אני יכולה להעיד שראיתי כמה וכמה פעמים קורי עכביש שעוטפים בני חורש. אפילו ראיתי פעם אחת "גנון" של עכבישונים צעירים שרק בקעו על בן-חורש.

יכול להיות שהעכבישות מוצאות את התטולות של הזבובות, והופכות אותם למסעדה לצאצאים שלהן?

אני לא באמת יודעת, זו סתם השערה פרטית שלי.

(23.5.2007, מירון)

כתמיד, מוזמנים מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא!

פעמונית גפורה – Campanula sulphurea

עדכון:

בשבוע שעבר בקשתי מכולם לשלוח פקסים למשרד האוצר ולשר האוצר, כדי להביע דיעה נגד הרחבת סמכויות הות"ל.

לפי מה שפורסם בעיתונות האלקטרונית, הצלחנו – ואכן הנושא לא הועבר כחלק מחוק ההסדרים.

אבל… ההצלחה היא זמנית. ביבי החליט להפריט את מנהל מקרקעי ישראל.

לכאורה, מטרתו של ביבי היא להקל על האזרחים ולהפחית את מחירי הדיור לזוגות צעירים.

בהחלט יתכן שהתוצאה תהיה הפוכה, ובסופו של דבר התוכנית תגרום להעברת הבעלות על הקרקעות מהמדינה ליזמים וקבלנים שיאגרו קרקעות ויספסרו במחירן ויפגעו ביכולתה של המדינה לשווק קרקעות בשיטות של מחיר למשתכן וכדומה.

כמובן, ההפרטה לא תעזור לשטחים הפתוחים (בלשון המעטה) – כיון שהקבלנים והיזמים ירצו לבנות ככל האפשר, ללא התחשבות בתכנון ארצי.

לקריאה נוספת:

מאמר מענין של איריס האן מהתנועה הירוקה

מאמר מעניין מאד של עמית הרפז באתר "עבודה שחורה"

אתמול דברתי על פעמונית. ובהקשר הזה, רציתי לאמר שרוב הפעמוניות בארצנו הן סגולות. הפעמונית הקִפָּחַת – שאני חושבת שהיא המוכרת ביותר, פעמונית ירושלים, פעמונית זיפנית – כולן סגולות. ויש עוד.

הפעמונית הדמשקאית שהראיתי אתמול היא מיוחדת – ורודה.

היום אני מראה את יוצאת הדופן: הפעמונית הגפורה.

גְפורה – בגלל הצבע הגפריתי שלה.

כלומר, הצבע הצהוב.

הפעמונית הגְפורה היא הפעמונית של מישור החוף – היא גדלה בחולות, והיא מוכרת מהחולות של אגן הים המזרחי: חופי סוריה, לבנון, ישראל ומצרים.

וכן, גם היא שייכת לצמחים המאויימים ע"י בניה.

אני פשוט נהנית מהצהוב העז שלה – שמשתלב עם השמש והחול (או החמרה) ומהעובדה שאחרי שיא האביב, רגע לפני הקיץ – עדיין יש פרחים מעניינים. הפעמונית הגפורה פורחת בין אפריל ליוני.

הפעמונית הגפורה היא קטנה למדי – בשיאה היא מגיעה בערך ל-20 ס"מ לכל הצמח. בד"כ פחות. אבל הצהוב שלה זוהר למרחק, וקשה לפספס אותה.

התמונות צולמו בחוף אשקלון (4.6.2005) ובשמורת בני ציון (14.4.2009)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

פעמונית דמשקאית – Campanula damascena

בחודש מאי, כמעט בכל שנה, אנחנו נוסעים לנחל כלח.
הסיבה הראשית היא – כמובן, השושן הצחור.
אבל בנחל כלח ישנם בעונה הזו עוד כמה צמחים יפים ומיוחדים. פחות בולטים – אבל שווים גיחה.
כזה הוא הפרח שלי היום: הפעמונית הדמשקאית – ממשפחת הפעמוניתיים.

הפעמונית הדמשקאית היא קטנה מאד, והיא צמח סלעים: גדלה רק מתוך הסלע.

הצבע שלה ורדרד עדין, והיא כולה פיצקלה. צריך לדעת שהיא שם בשביל לחפש אותה.

לשמחתי, אמא שלי יודעת שהיא שם. אז היא הראתה לי את הפעמונית המיוחדת הזו כבר לפני שנים רבות, ואנחנו משתדלות לחזור כל שנה, ולבקר את הפעמונית הזו.

הפעמונית הזו היא רב-שנתית, כלומר היא פורחת באותם מקומות שנה אחר שנה. הצמח מתחדש כל שנה.

הפעמונית פורחת לה בכמה נקודות ידועות (לפחות, ידועות לנו ) בנחל כלח: למשל, על סלע אחד – שאנחנו קוראות לו "סלע הפעמוניות הדמשקאיות", ובפתח מערונת קטנה אחת, שכמובן ידועה בשם "המערה עם הפעמונית"…

כל התמונות צולמו בכרמל, בתאריכים 3.5.2008 ו-16.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

שושן צחור – Lilium candidum

היום אני מציגה פרח מלכותי. אחד שיש לו הכל – גובה, יופי, ריח, הוד והדר.

כן-כן – הנה לפניכם השושן הצחור: ואם הייתי יכולה להעביר את הריח שלו, זה היה מושלם.

(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)

השושן הצחור הוא בפירוש פרח מדהים. הוא גדל על מצוקים, מעדיף מקומות מאד לא נגישים. כך, למשל, נראה המצוק של נחל אַיְלַנְתָּה – יובל של נחל כֶּלַח – בכרמל כשהשושן פורח :

(נחל איילנתה, 16.5.2009)

בעבר טיפסתי לשם, למצוקי נחל איילנתה. זה מרשים ומדהים – אבל הטיפוס קשה. הפעם הסתפקתי בשושנים של נחל כלח: גם הם מקסימים.

(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)

לשושן הצחור יש ריח נפלא. לקראת הלילה, הריח שלו מתחזק. הוא אינו סוגר את פרחיו ללילה, הוא משאיר אותם פתוחים ואף מחזק את הריח – כי המאביקים שלו הם רפרפים וחרקי לילה שונים.

(כרמל, נחל כלח, 3.5.2008)

השושן ריגש ועניין אנשים מאז ומעולם. הוא נזכר פעמים רבות בתנ"ך; במשנה, במדרשים, בכתבי בן סירה – הוא נזכר כסמל ליופי, וכמקור לתרופות.

היוונים והרומאים האמינו שהוא צמח מטיפות שנתזו מחלבה של מלכת האלים הֶרָה (יונו בגרסא הרומאית), כשזו הניקה את הרקולס.

הנוצרים ראו בו סמל לטוהר והקדישו אותו למריה אם-ישו – ובגלל זה כנראה הוא התמעט כל כך – הצלבנים במסעות הצלב אספו שושנים להביאם לכנסיות שלהם.

(נחל כזיב, קרן ברתות, 19.5.2007)

בעבר הוא היה – כפי הנראה – נפוץ בארץ הרבה יותר מהיום. אבל יופיו גרם לאנשים לאסוף את הבצלים ולתרבת אותם. וכך הוא נותר באיזורים חבויים ובמצוקים שהגישה אליהם קשה.

הנה דוגמא:

(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)

את התמונה הזו צלמתי מהעבר השני של הנחל… השושן צומח באמצע המצוק, פשוט קיר אנכי וגבוה. זו בהחלט דוגמא לנקודה בלתי נגישה בעליל!

(נחל כזיב, קרן ברתות, 19.5.2007)

בארץ, השושן התגלה מחדש במהלך המאה ה-20 – ע"י אוטו ורבורג באיזור מטולה, ע"י נח נפתולסקי במרומי הגליל העליון, וע"י טוביה קושניר (שכבר הזכרתי בבלוג) בכרמל.

(כרמל, נחל כלח, 16.5.2009)

כך נראה הפרי של השושן, שהפיץ זרעים:

(כרמל, נחל כלח, 3.5.2008)

"כשושנה בין החוחים" (שיר השירים פרק ב` פסוק ב`) – בעונה הזו, שבה רוב הפרחים קמלים, והקוצים שולטים בנוף – פורח השושן ומרגש אותנו ביופיו ובריחו.

(כרמל, נחל כלח, 16.5.2008)

מומלץ מאד להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את התמונות בגודל מלא, ולהנות מזיו יופיו של השושן!

(כרמל, נחל כלח, 16.5.2008)

אהבתם? תקליקו על MaxIt!

מירונית סרגלית – Platanthera holmboei

מה עשיתי פה? לקחתי את הרימונית מאתמול, ושחקתי בה משחק אותיות קליל: החלפתי את ה-ר` וה-מ` זו בזו.

ומה קבלתי?

מירונית!

ועוד הפעם –

מירונית!

כולם ביחד!

מירונית!!

טוב. אני אעזוב את תנועות הנוער השונות, ואגיע אל המירונית…

הפרח שלי היום הוא סחלב נדיר במיוחד. לראשונה הוא נתגלה בארץ במירון, בשנת 1956 – והוגדר ע"י פרופ. נעמי פיינברון בתור Platanthera holmboei – סחלב שמצוי בקפריסין ונקרא על שם Holomboe – שכתב את הפלורה של קפריסין.
היא גם הציעה את "מירונית" בתור השם העברי – הסחלב מהמירון.

אבל מאז היא נראתה במירון רק על ידי יחידי סגולה.

אסף שיפמן אמר לי שהוא ראה אותה לפני כ-10 שנים, ואילו יואב גרטמן – לפני 25 שנים בערך…

למזלם של משוגעי הסחלבים בארצנו, אנחנו יכולים לראות אותה ביער אודם בגולן. שם היא אמנם לא נפוצה, אבל אפשר למצוא אותה – פרט פה-פרט שם, באיזור תל אל קצעא.

כל המירוניות שאתם רואים כאן – צולמו ביער אודם. וזה ממש קשה לאתר אותם! הסחלב הירוק הזה לא טורח לצבוע את עצמו – כי הוא מואבק ע"י חרקים ליליים, ובלילה ממילא לא רואים את הצבעים.

מצד שני, הסחלב הזה אינו מהרמאים! הוא נותן גמול למאביקים – הדרבן שלו מלא צוף, ולפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, יש לו גם ריח! מעולם לא ניסיתי להריח אותו, ולכן אני לא יכולה להעיד על הריח…

כמו שאפשר לראות, למירונית יש הסוואה מצוינת. קשה לראות אותה. צמח ירוק, בגובה 30 ס"מ, ביער ירוק ומוצל. ממש כך:

אבל בשנה שעברה, טיילתי ביער אודם עם אסף שיפמן. אסף הוא ממש גלאי-מירוניות מדהים. הוא נסע באחת מדרכי העפר ביער אודם, ואז אמר לי – הנה!

– הנה מה?

– מירונית!

– איפה?

– שם!

הוא עצר את הרכב, יצא ממנו והצביע – ועדיין לא ראיתי.

רק כשהוא התכופף ונגע בה, ראיתי אותה. והוא זיהה אותה מהאוטו, בנסיעה!

אסף אמר, שמירונית היא כזו. אם אתה קולט אותה – אז תראה. אם לא – אז תפספס.

ובאמת, בפעם הראשונה שטיילנו למירונית, זה היה כך.

רזי הופמן, מנהל פורום "עולם הטבע" ב-ynet הסביר לי איך להגיע, ולאן.

טיילנו לנו – החלטנו על מסלול ביער, ששיאו אמור היה להיות מפגש עם המירוניות. הגענו לאיזור המיועד ובהתחלה לא ראינו כלום. ואז – ממש פתאום – היא צצה לי. ככה. הופיעה לה. לפתע ראיתי אותה.

הנה היא! קראתי

איפה? שאלו אותי בני משפחתי…

ו… הדיאלוג היה מאד דומה לזה שאני ניהלתי עם אסף

התמונות צולמו בתאריכים:

12.5.2007

2.5.2008 (הטיול עם אסף)

25.4.2009

כולם ביער אודם.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא. וכדאי לכם, כי למרות שהוא ירוק לחלוטין – הוא סחלב, וזה אומר שהפרח מורכב ומיוחד.

רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם – Cytinus hypocistis

זה מתחיל בקטן. ציץ אדום בקוטר סנטימטר או שניים, שבוקע מהאדמה:

(2.5.2009, הר מירון)

אם מחפשים, וחושפים בעדינות – מגלים לפעמים מושבות שלמות:

(6.4.2007, הר מירון)

ותמיד תמיד למרגלות הלטם. בעיקר בכרמל, אך גם במירון.

בשלב הבא, זה מציץ קצת יותר מהקרקע, והכדורים האדומים נפתחים ומראים תוכן לבן:

(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

ובסופו של דבר, גם הם פורחים:

(הר מירון, 27.5.2006)

זהו צמח טפיל – כלומר, אינו עושה פוטוסינתזה ואין לו עלים או גבעול ירוקים. הוא מתחבר לשורשים של צמח אחר, וגונב ממנו את כל צרכי מחייתו. לצמח הזה קוראים רִמּוֹנִית הַלֹּטֶם.

רמונית – בגלל הצבע האדום והצורה הכדורית

לטם – הוא הפונדקאי של הרמונית. לטם שעיר ולטם מרווני.

(17.4.2009, הר מירון)

לשמחתי, הרימונית גדלה בד"כ בכמה מקומות שמאד חביבים גם על הסחלבים – ולכן כשאנחנו יוצאים לחפש דבורניות וסחלבים בכרמל ובמירון, בדרך כלל אנחנו בודקים גם את האדמה מתחת לשיחי הלטם הרבים, וכמעט אף פעם לא מתאכזבים.

(19.4.2008 – כרמל)

לפעמים פוגשים פרטים בודדים וקטנים, כמו זה:

(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)

ולפעמים מושבות גדולות –

(28.4.2007, חורבת רקית, כרמל)

הנה מושבה ולידה עלה כותרת שנשר מאחד הלטמים – לטם שעיר –

(28.4.2007, חורבקת רקית, כרמל)

הרמונית שייכת למשפחת הרפלסיים, והיא הנציגה היחידה של המשפחה בארץ.

באנציקלופדיה של החי והצומח כתוב: "המין הידוע ביותר במשפחה – Rafflesia arnoldii – גדל ביערות הטרופיים של מלזיה, ולו הפרח הגדול ביותר בממלכת הצמחים. קוטר הפרח כ-50 ס"מ, ומשקלו מגיע עד 7 ק"ג."

(22.4.2006, כרמל – התמונה הזו מזכירה לי נר זכרון)

אז הייתי חייבת לעשות חיפוש, ומצאתי כמה תמונות מדהימות של הפרח הזה. הרימונית הקטנה שלנו, שקוטרה סנטימטר בערך – היא קרובתו של הענק המרשים הזה.

(25.4.2005, כרמל)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

(22.4.2006, חורבת רקית, כרמל)

בוציץ סוככני – Butomus umbellatus

בשבת (9.5.2009) בקרנו בשמורת בריכת-יער בחדרה. זו שמורה חביבה מאד, ואנחנו פגשנו בה (פרט לשלל עופות מים, פרפרים, חרקים שונים, אילניות, וכל מיני צמחים) – את הבוציץ הסוככני.

הבוציץ הוא צמח מים מקסים. בעברית הוא נקרא כך בגלל נטיתו לגדול בבוץ. אבל מה זה משנה מה יש למטה, כשרואים מרבד שכזה:

אני מכירה את הבוציץ משלולית דורה בנתניה, ומכמה מקומות ברמת הגולן. אבל תמיד זה פרטים בודדים. כמו שכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח:

פריחתו הורודה מפארת בארץ נופי מים, זעיר-פה וזעיר-שם.

אני מסכימה עם רוב הכתוב – הבוציץ אכן מפאר את סביבתו. הפרח הבודד מאד יפה: סוכך קטן של פרחים (ולכן הוא נקרא סוככני, למרות שאינו שייך למשפחת הסוככניים):

אבל הפעם, בבריכת יער – זה בהחלט לא היה "זעיר-פה וזעיר-שם". זה היה מרבד ורוד ומשגע!!!

ואני… לא הפסקתי להקליק.

העלים של הבוציץ קצת חדים בשוליים, ולכן בעלי חיים נוטים לא לאכול מהם – זה לא נעים ללעוס, זה פוצע את החניכיים… זו הגנה לא רעה מפני בעלי חיים.

מצד שני, עם התמעטות מקורות המים והשטחים המוצפים באיזור מישור החוף – גם הבוציץ מתמעט איתם. לאדם לא מפריעים כמה עלים חדים.

בתמונה הבאה אפשר לראות דבורה מתקרבת אל הפרחים. הרקע האפור הוא מי השלולית.

לאחרונה שמחתי מאד לראות בוציץ סוככני פורח ב"בריכות אקולוגיות" שונות – למשל, הבריכה האקולוגית בפארק כפר סבא. אני מאד מאד בעד גינון בצמחי ארץ-ישראל! שימוש בבוציץ בפארק עירוני זה רעיון מצוין.

כל התמונות צולמו בשמורת בריכת-יער בחדרה – ( אם אתם מגיעים, קחו אל-תוש כלשהו! ) בתאריך 9.5.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אני לא יודעת עדיין מה התוצאות של "חוק ההסדרים". אני פסימית למדי.

הצילו את השטחים הפתוחים ואת הטבע!

במקור, התכוונתי להעלות היום רשימה על בוציץ סוככני.

אבל בעקבות פרסום בפורום שמירת טבע ופרסום באתר החברה להגנת הטבע – אני דוחה את תמונות הבוציץ.

אני מעתיקה ומצטטת כאן את ההודעה ככתובה וכלשונה. בסופה יש בקשה לפעולה – ואפילו לא מסובכת. לשלוח מייל או פקס.

אני מבקשת מכולכם –

אנא, שִלחו פקס! שִלחו מייל! זה לא מסובך!

ולהודעה עצמה:

» ביום שלישי הקרוב עתיד לעלות על שולחן הממשלה חוק ההסדרים לשנת 2009, הכולל בתוכו מספר שינויים מרחיקי לכת בכל הקשור לתכנון וניהול הקרקעות במדינה. שינויים אלה מאיימים על עתידו של המרחב הציבורי בישראל – על מרחבי הטבע, הנוף, והשדות, המהווים חלק בלתי נפרד מחיינו.
» החוק יאפשר העברת הבעלות על אדמות מדינה לידיים פרטיות, ובנייה מוגברת על חשבון הטבע והשטחים הפתוחים שכיום שייכים לנו, הציבור.
» החוק אף כולל פגיעה משמעותית ביכולתו של הציבור להשמיע את קולו ולהשפיע על הליכי התכנון, הקובעים כיצד ייראו פני הארץ בדורנו ובדורות הבאים.

מה כולל החוק?
הרחבה של סמכויות הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות ופגיעה בזכות הציבור להשתתף בהליכי התכנון:

• הרחבה של סמכויות הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות (הות"ל), וועדה ריכוזית המתאפיינת בהליכי תכנון מקוצרים.
הרחבת הסמכויות יובילו לכך שהוועדה, שעד כה עסקה בתשתיות בלבד, תוכל לאשר ולעודד בניה של מגורים, אזורי תעסוקה, תיירות ואף שטחים למחצבות, על חשבון הטבע והשטחים הפתוחים של כולנו. הות"ל היא וועדה חסרת איזונים ובלמים ההכרחיים לוועדת תכנון. 12 מתוך 15 חבריה הם נציגים של משרדי ממשלה, לטובת התנגדויות הציבור מוקצים רק 30 יום במקום 60 יום בתכניות "רגילות", והליך הבחינה הסביבתית מקוצר בצורה קיצונית. מדובר בפגיעה משמעותית ביכולת הציבור להשפיע על הליכי התכנון, ובמהלך המעודד חוסר שקיפות ופגיעה במנהל תקין.

• רפורמה במדיניות הקרקעית: מכירת שטחים ירוקים לכל המרבה במחיר
החוק מציע שינוי של ממש במדיניות הקרקעית של ישראל. כיום, מרבית הקרקע בישראל היא בבעלות המדינה. חוק ההסדרים מציע למעשה להפריט את הקרקע, כך שקרקעות המדינה יעברו לידיים פרטיות. הצעה זו חיובית ככל שמדובר בהעברת בעלות על דירות ובתי מגורים, אלא שהרפורמה מאפשרת גם מכירת שטחים שאינם בנויים בפועל, מה שיוביל בפועל להפשרת שטחים ירוקים פתוחים לבנייה, עידוד אינטרסים נדלנ"ים לפיתוח חדש בשטחים ירוקים, ולמעשה ניתן יהיה למכור קרקעות מדינה, השייכות לכולנו לכל המרבה במחיר. בנוסף, מוצע כי את מקומה של מועצת מקרקעי ישראל תחליף "רשות מקרקעין", אלא שזו מורכבת בעיקר מנציגים של שרי הממשלה, בעיקר אלו שעניינם פיתוח, ואינה כוללת כלל נציגים מן השלטון המקומי, ולא נציגים של ארגונים סביבתיים וחברתיים בלתי ממשלתיים.

שינויים מרחיקי לכת אלו מקודמים בהליך הפסול מיסודו של חוק ההסדרים. חוק ההסדרים הוא הליך של חקיקה פזיזה, הנעשית תחת אילוצים פוליטיים וקואליציוניים שאינם מאפשרים דיון שיטתי בהצעות החוק. הדיון והאישור נעשים בחטף, ללא דיון פרלמנטרי וציבורי מעמיק. זו אינה הדרך הראויה לדון בשינוי סדרי בראשית של מדיניות הקרקע ומדיניות התכנון בישראל.

רוצים להשפיע?

הצטרפו אלינו בקריאה לשר האוצר, להסיר את הפרקים העוסקים בהרחבת סמכויות הות"ל והרפורמה במקרקעי ישראל מחוק ההסדרים. הבעלות הציבורית על הטבע והשטחים הפתוחים, והשתתפות הציבור בהליכי התכנון הקובעים את דמותה העתידית של המדינה ראויים לדיון מעמיק, ולא ל"הסתרה" במסגרת חוק ההסדרים.
העתיקו את הנוסח למטה או לחצו להורדת נוסח המכתב ושלחו לשר עוד היום, עדיף באמצעות פקס שמספרו 02-5695335. ניתן לשלוח גם לדוא"ל sar@mof.gov.il או בדואר רגיל לכתובת משרד האוצר, רחוב קפלן 1, ירושלים.

כבוד השר ח"כ יובל שטייניץ,

אני פונה אליך בבקשה להסיר את הפרקים העוסקים בהרחבת סמכויות הות”ל והרפורמה במקרקעי ישראל מחוק ההסדרים.
מדינת ישראל היא מדינה צפופה, דלת קרקע, שנופיה ומשאבי הטבע שלה החשובים לכולנו הולכים ומצטמצמים. מהלכים עוקפי תכנון וניסיונות חפוזים לקיצורי דרך פוגעים במינהל התקין, בסביבה ובזכותנו כציבור להשפיע על ההליך התכנוני בישראל ועל דמותה העתידית של הארץ.
במדינת ישראל הסובלת ממחסור חמור בקרקע ובשטחים פתוחים יש חשיבות עליונה להמשך הבעלות הציבורית על השטחים הפתוחים כדי לאפשר למדינה לנהל את הקרקע למען כלל הציבור וצרכיו, ולצמצם ככל שניתן את הליך ההפרטה של הקרקע הציבורית, השייכת לכולנו.
בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית ביכולתו של הציבור להשפיע על הליכי התכנון, ובשילובם של שיקולים סביבתיים בהליכי התכנון, הקובעים באיזו ארץ נחיה כאן ואיך תיראה הארץ בה יחיו ילדינו.
השינויים המוצעים כעת בחוק ההסדרים מאיימים לא רק לבטל הישגים אלו, אלא גם להצעיד אותנו מרחק שנות דור לאחור, לנורמות תכנון ריכוזיות, להתעלמות משיקולים סביבתיים, ולקבלת החלטות הנעשית הרחק מעין הציבור ללא שקיפות ובניגוד למנהל התקין.
אני קורא לך להוציא את הסעיפים הנוגעים להרחבת סמכויות הוועדה לתשתיות לאומיות ולרפורמה במקרקעי ישראל מחוק ההסדרים, כך שיתאפשר דיון ציבורי ופרלמנטרי נרחב, כראוי לנושאים חשובים אלה.

בברכה,

השלימו כאן את פרטיכם האישיים: שם פרטי, שם משפחה, טלפון ומקום מגורים ושלחו על פי ההנחיות שלמעלה.

עד כאן הציטוט.

אני אוסיף בכל זאת תמונה אחת של בוציץ סוככני – רמז למה שאני אפרסם פה, פרח מקסים, ואם החוק הזה יעבור – הוא יהיה מהראשונים שיוכחדו.

(בוציץ סוככני, שמורת בריכת יער, חדרה, 9.5.2009)

כל מיני פשתים – Linum

אחרי שהזכרתי את הפשתה, כי שמה דומה לפשטה ולפשתניות (שהן בכלל ממשפחת הלועניתיים) – אני מגיעה אליה עצמה.

אבל כדי להוסיף ענין, אני לא אסתפק במין אחד של פשתה. לא-לא. היום אני מציגה ששה מינים!

אני אתחיל במובן-מאליו: הפשתה המוכרת ביותר היא

הפשתה השעירה – Linum pubescens

(9.4.2009 – חורבת רקית, כרמל)

ורודה, נפוצה, בולטת – ומוכרת מאד. גדלה בכל האיזור הים-תיכוני, מהשפלה ועד לחרמון.

(14.4.2009, בני ציון)

הפשתה השעירה היא צמח רעיל, ולכן הוא נפוץ כל כך: הבקר והצאן הרועים בשדות לא אוכלים אותו, והוא מתפשט על חשבון פרחים שהם כן אוכלים…

(9.4.2009 – כרמל, חורבת רקית)

השניה אחריה – נפוצה גם היא –

פשתה מצויה – Linum nodiflorum

(בני ציון, 14.4.2009)

היא קטנה מעט מן השעירה, צהובה – וחיננית למדי.

(בני ציון, 14.4.2009)

גם אותה אפשר למצוא בכל האיזור הים תיכוני בארץ.

הפשתה המצויה והפשתה השעירה מסתדרות יפה במרבדים – פעמים רבות מרבדים משותפים:

(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)

הפשתה הבאה היא הגדולה מכולן:

פשתה גדולה – Linum mucronatum

(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)

קוטר הפרח של הפשתה הגדולה הוא כ-3 ס"מ! ועל צמח אחד יש פרחים רבים.

בעקרון, לכל פרח של פשתה (כל פשתה) יש חמישה עלי כותרת, חמישה עמודי עלי, חמישה אבקנים, חמישה עלי גביע… פה בתמונה נראה שיש ששה עלי כותרת – אבל זה רק נראה. העלה הימני קרוע באמצע, ולכן הוא נראה כשניים.

הפשתה הגדולה גדלה בשדרת ההר המרכזית, כלומר – הרי יהודה ושומרון.

(26.3.2009, שומרון – ליד עפרה)

ומהגדולה ביותר – לקטנות:

הנה שני מינים קטנים של פשתים:

פשתה אשונה -Linum strictum

קודם כל, מה זה "אשונה"? הסתכלתי במילון: "אָשׁוּן" פרושו קשה, בלתי גמיש – ואכן, הגבעול של הפשתה הזו קשה ולא גמיש: הפרחים קטנים, חיקיים – כלומר, בחיק הגבעול ובגודל של פחות מסנטימטר.

הפשתה הזו גדלה גם היא בכל האיזור הים-תיכוני.

(בני ציון, 14.4.2009)

פשתת המכבד – Linum corymbulosum

עוד מלה לא לחלוטין ברורה… "מַכְבֵּד" – במילון אבן שושן כתוב: בבוטניקה, תפרחת בצמחים שצירה הראשי מסתעף לענפים נושאי פרחים. וזהו אכן ההבדל העיקרי מהפשתה האשונה. באשונה הפרחים צמודים לגבעול – פה הם מתפרשים.

פשתת המכבד בתמונה שלי רק מתחילה לפרוח, ועוד אין מכבד מלא, אבל אפשר להבין למה הכוונה:

(הר מירון, 2.5.2009)

ולקינוח – הפשתה היפה מכל אילו שאני מכירה (לפחות לטעמי):

פשתה צרת-עלים – Linum bienne

קודם כל – הצבע שלה. תכול-סגלגל ומקסים: והאבקנים הכחולים הללו מדהימים.

(17.4.2009, הר מירון)

חוץ מזה, העדינות הזו. היא דקיקה וגבוהה יותר.

(17.4.2009, הר מירון)

היא נדירה למדי וגדלה במקומות לחים. מצד אחד, איזורי הצפה וביצות כמו אחו בנימינה ומצד שני מקומות לחים בגלל גובהם, כמו הר מירון, או הר קטע.

היא פורחת בבוקר, משכימת קום. אם תבואו אחרי הצהרים – היא תסגור את הפרחים, או פשוט תִּבּוֹל.

(הר קטע, 13.4.2007)

ולסיום, עוד קצת מהמרבד החביב של הפשתה המצויה והשעירה:

(כרמל, חורבת רקית, 9.4.2009)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

ו..כמעט שכחתי, ותודה לצפורן חתול שהזכירה לי: הפשתים הן ממשפחת ה…פשתיים!

שום תל אביב – Allium tel-avivense

אי שם, בפברואר, הבטחתי רשימה על שום תל-אביב.

כשמבטיחים, צריך לקיים. אז למרות שעונת הפריחה שלו היא בחודש פברואר, ואנחנו כבר בחודש מאי – אני מקיימת, ומפרסמת את שום תל-אביב.

(2.11.2006, בני ציון)

שום תל-אביב הוא צמח מאד חשוב: זהו מין אנדמי לארץ שלנו, כלומר – אפשר למצוא אותו רק במדינת ישראל, ורק באיזור מישור החוף.

פרופסור דנין כותב עליו:

"גיאופיט אנדמי של קרקעות חול-חמרה במישור החוף. גדל על פי רוב בקרקעות שאינן מופרעות ועל כן עם התקדמות העיור והעיבוד בחקלאי של מישור החוף נמצא בסכנת הכחדה. כיום עוד מצויים פרטים רבים בשטחי הבור שהקרקע בהם מתאימה לו ונותרו בלתי מופרעים."

(19.2.2009, בני ציון)

זהו צמח מאד יפה – הפרחים הורודים שלו, ועמוד התפרחת העבה – פשוט מקסים.

הבעיה שלו היא הבעיה של כל הצמחים המיוחדים למישור החוף: הם לא משלמים ארנונה. ולכן מחליפים אותם בבניינים.

(19.2.2009, שמורת קדימה)

אז בינתיים אפשר לפגוש אותם בכל שמורות העציץ בשרון, ובשטחים הפתוחים שנשארו בין פלמחים לאיזור חולות חדרה…

(19.2.2009, בני ציון)

וכמובן, בחודש פברואר. כלומר, יש עוד 9 חודשים עד לפריחה הבאה…

(דבורה מבקרת שום, שמורת קדימה, 19.2.2009)

בהשתלמות רת"ם בנחל תלכיד בבקעת הירדן, צלמתי שום מאד דומה לשום תל אביב:

(נחל תלכיד, 26.3.2008)

זהו שום אשרסון – Allium aschersonianum – בארץ הוא גדל בנגב ובבקעה. הוא הרבה יותר גבוה משום תל אביב, אבל בסך הכל הם דומים, ופרופסור שמידע טוען ששום תל אביב התפתח משום אשרסון.

פרופסור דנין כותב עליו:

"גיאופיט בעל בצל, הדור פרחים שגובה עמודי התפרחת שלו מגיע ל-30-70 ס"מ, הגדל בעיקר בבתי-גידול מדבריים. צמח זה הוא אחד מהצמחים שמנסים לתרבת במוסדות המחקר הישראליים. גדל בקרקעות חוליות בצפון הנגב, בקרבת סלעים בהר הנגב וגם על קרקעות המתפתחות על חואר הלשון בבקעת הירדן."

(19.2.2009, שמורת קדימה)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

(שמורת בני ציון, 21.2.2009)

פשתנית קטנת-פרחים – Linaria simplex

אחרי שלל הפשתניות שהצגתי בחודש שעבר, פגשתי עוד אחת – זעירה כמו הפשתנית הזעירה, צהובה כמו פשתנית אשקלון ונדירה כמעט כמו פשתנית משולשת.

הכירו נא את הפשתנית קטנת הפרחים.

הפשתנית הזו מאד נדירה – היא פורחת בחרמון, באיזור הר כחל ורכס נמנמן; ובמירון – בהר שפנים. אני פגשתי אותה בשני המקומות הללו, ולמיטב ידיעתי אין אחרים.

הפרי שלה גדול מאד יחסית לפרח, כמו שאפשר לראות בתמונות. (מה שלא אומר הרבה: הפרי גדלו פחות מס"מ, הפרח – כ-3 מ"מ)

שאלו אותי מאיפה הגיעה השם "פשתנית" – במיוחד לאור העובדה שפשתנית ופשתה כלל לא דומות.

ניסיתי לחפש – מצאתי שהשם ה"עממי" (לא מדעי) באנגלית לפשתנית הוא: toadflux.

בדקתי במילון:

flux היא הפשתה – צמח הפשתה.

toad – קרפדה.

כלומר, השם האנגלי הוא משהו כמו "פשתת הקרפדה".

אז אם אתם שואלים אותי – כנראה המתרגמים לעברית ניסו להקל עליה עם השם הזה…

כל התמונות צולמו בתאריך 17.4.2009, במירון, בהר שפנים – שזה עוד תרגום גרוע לשם: השם המקורי של ההר הוא ג`בל שופנין – כלומר, הר הצופים או המשקיפים – כי הוא הר שמשקיף יפה על סביבותיו. כשעברתו את השם, החליטו ללכת על הצליל ולא על המשמעות.

למיטב ידיעתי, אין שפנים בהר שפנים.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

קצח ריסני – Nigella ciliaris

אי-שם, התחילת ימי הבלוג שלי, הצגתי פרח יפהפה ומיוחד מאד – קצח השדה.

כמעט שנה חלפה, וקצח השדה ודאי יתחיל לפרוח עוד מעט לאורך מישור החוף. אבל בינתיים אני מציגה קרוב משפחה מכובד ולא פחות יפה:

זהו הקצח הריסני. פרח מאד דומה לקצח השדה, רק שהוא פורח בצהוב ולא בתכלת.

הקצח הריסני גדל בכל שדרת ההר – הרי יהודה, כרמל, גליל…
ותמיד הוא מרשים במורכבות של הפרח…

מבחינתי, לפגוש קצח ריסני זו חוויה. אף פעם לא פגשתי אותו באותו מקום פעם שניה. תמיד הוא מפתיע אותי.

מה שמיוחד בקצח, זה שהוא מעניין בכל שלב. הפרח שלו מדהים. אך מן הפרח בא הפרי:

כאן הפרח נובל ופרי צעיר יוצא ממנו:

הפרי עצמו הוא מין כוכב יפהפה:

וגם כשהפרי מתייבש ומבשיל, הוא עדיין מעניין:

(מעניין גם את הפשפש – תריסית כלשהי – שטפס עליו!)

מבט על הפרי הפתוח (שכבר הפיץ את הזרעים) מלמעלה:

הפרחים צולמו בכרמל, בהרי יהודה ובגליל העליון במרץ עד מאי, בשנים 2007-2009…

הפרי היבש צולם בתחילת המסלול של נחל עמוד, ביולי 2006.

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רציתי לצרף שיר שנזכרתי בו פתאום – אבל לא מצאתי קליפ, לכן אני מסתפקת בחלק מהמלים של השיר, וקישור לשיר המלא –

שש עשרה
מילים ולחן: נעמי שמר
בסנדלים על גשר הירקון
שניהם בג`ינס ובטריקו
והם תולים מבט ירוק במיים
הם בשישית, ובינתיים-

ספרי ספרי
האם מתוך הפרח יעלה הפרי ?
ספרי ספרי
איך מן הפרח בא הפרי ?

הולכים ברגל עד רמת אביב
ובדממה שמסביב
בנקישות הרגל הקלה – לה
כל סימני השאלה – לה

ספרי ספרי
האם מתוך הפרח יעלה הפרי ?
ספרי ספרי
איך מן הפרח בא הפרי ?

7.5.2009: תוספת: תודה רבה לאדי, שמצא עבורי את הסרטון עם השיר:

דבורנית הדבורה – Ophrys apifera

היום אני מציגה את הדבורנית המושלמת…

(כרמל, רקית, 31.3.2007)

זוהי דבורנית הדבורה. הגוף שלה (כלומר השפית) עגלגל, הכנפיים ורודות יפהפיות (למרות שיכולות להופיע בלבן – כבר דיברתי על שונות בסחלבים. באירופה יש בד"כ כנפיים לבנות) ויש לה שן קטנה וירוקה בתחתית הבטן.

(כרמל, 3.2006)

דבורנית הדבורה בארצנו היא מהסחלבים הנדירים ביותר. בעולם היא גדלה על שטח די רחב – ממערב אירופה, סביב הים התיכון ומזרחה עד להרי הקווקז.

(כרמל, רקית, 31.3.2007)

לפי הכתוב באנציקלופדיה של החי והצומח, אפילו דארווין חקר את הדבורנית הזו – היא היתה נושא לתצפית-האבקה קלאסית של דארווין.

(3-4/2007 – בכרמל ובשמורת הסחלבים ליד חורשת טל)

כבר הסברתי בבלוג, ששיטת ההאבקה של הדבורניות היא על ידי רמייה מינית – הן מרמות דבורים ממין זכר, שבאים להזדווג איתן וע"י כך מאביקים אותן.

אבל… מה קורה אם הרמאות נכשלה, ואף "דבוֹר" לא הגיע להאביק?

(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)

בשביל זה קיימת שיטה בשם "האבקה עצמית":

בתמונה הבאה אפשר לראות את האבקיות – שני כדורונים שיורדים אל הצלקת, והדבורנית מאביקה את עצמה:

(מירון, 24.7.2007)

לפי ההערכה, כ-5% מדבורניות הדבורה נוקטות בשיטת ההאבקה העצמית.

(מירון, 2.5.2009)

כנאמר – "אם אין אני לי, מי לי?!"

(גליל עליון מערבי, חורבת צונם, 20.4.2008)

לפני כמה זמן החלטתי לבדוק איך נראית דבורנית הדבורה מלמטה:

(31.3.2007, רקית, כרמל)

ועוד נסיון שאני מאד אוהבת:

(7.4.2007, שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל)

את דבורנית הדבורה אני מכירה מהכרמל, מאז שהייתי ילדה. שם תמיד מצאנו אותה – פשוט כי ידענו היכן לחפש.

לכן די הפתיע אותי לגלות שזהו בעצם פרח נדיר ומיוחד למדי, ויש אנשים – גם כאילו שמקצועם הוא בוטניקה – שמעולם לא פגשו אותה…

(כרמל, 19.4.2008)

שתי התמונות הבאות מאד חביבות עלי: זה היה טיול אחרי-הגשם בעליה להר מירון, והדבורנית הזו, רחוצה מגשם, היתה פשוט נפלאה:

(הר מירון, 25.3.2006)

את התמונות צלמתי בכרמל (בעיקר בחורבת רקית וחורשת הארבעים), בגליל (לאורך הכביש העולה למירון, ובחורבת צונם), ובאצבע הגליל (שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל) בשנים 2006-2009

(הר מירון, 2.5.2009)

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא – כדאי לכם! זו דבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה, ושווה להתעמק בתמונות.

(שמורת הסחלבים מאחורי חורשת טל, 7.4.2007)

דבורנית גדולה – Ophrys holosericea

(מירון, 2.5.2009)

דברתי כל כך הרבה על ההבדלים בין דבורנית נאה לדבורנית גדולה, אז אני ממש מרגישה צורך לפרסם גם את הדבורנית הגדולה.

(כרמל, איזור רקית, 28.4.2007)

ובהמשך לרשימת הדבורנית הנאה – הסתכלו-נא על התמונה הבאה. האם הגוף נראה לכם משולש, כעין אוהל – או מרובע?

(כרמל, 19.4.2008)

לי זה נראה משולש יותר. אבל הפרח היה גדול למדי – בהחלט מעל סנטימטר, וזו דבורנית גדולה.

או הדבורנית הבאה:

(הר מירון, 2.5.2009)

ה"כנפיים" של הדבורה ירקרקות ולא בורוד עז.

בקיצור, התחלתי לחפש בספרות.

(הר מירון, 2.5.2009)

בספר הסחלבים של אסף שיפמן ובאנציקלופדיה של החי והצומח – כתוב רק מה שאני כבר יודעת.

(הר מירון, 2.5.2009)

ואז נזכרתי בחוברות רת"ם. כבר סיפרתי שבשנות ה-80, אנשי הבוטניקה בארץ הוציאו חוברות מאמרים ומחקרים בוטניים – כתב עת מעניין מאד.

חוברת מספר 19 הוקדשה כולה לסחלבים, והעורך הוא ד"ר אמוץ דפני – (אז הוא היה ד"ר, היום כבר פרופסור) מאוניברסיטת חיפה, שהתמחה בסחלבים, ובפרט בסחלבי הבר בארצנו.

(הר מירון, 2.5.2009)

ובכן, פתחתי וחיפשתי, ומצאתי את הפסקא הבאה:

דבורנית גדולה – Ophrys holoserica

א. תת מין גדולה – ssp. holoserica

ב. תת מין נאה – ssp. bornmulleri

(כתוב שם גם שקיים שם נרדף לדבורנית הגדולה – Ophrys fuciflora ).

(הר מירון, 17.5.2008)

א-הא! חשבתי לעצמי! זה מעניין מאד! תת מין, ולא מין נפרד?!

וכך כותב פרופ. דפני:

כמה מחברים מקבלים את הגישה שמדובר בשני תתי-מינים ולא בשני מינים נפרדים. מאחר ששני הטקסונים מכליאים זה בזה וכמעט חופפים בתפוצתם בארץ (לדבורנית הגדולה שטח נרחב יותר המגיעה עד לצפון מערב אירופה) – מקובלת עלינו הגישה שדבורנית נאה תחשב כתת מין של דבורנית גדולה, כפי שהוצע ע"י Willing & Willing (בשנת 1976)

(הר מירון, 2.5.2009)

את זה לא ידעתי! ואני מאמצת בשמחה את הגישה הזו. תמיד חשבתי שההפרדה בינהם אינה ברורה דייה.

ועכשיו עוד כמה דבורניות מיוחדות:

דבורנית-ענק בעלת 6 פרחים שפרחו במקביל (בד"כ יש 3-4 במקביל) ובערך תשעה בסך הכל – שצלמתי ממש ליד גבול לבנון, איזור בירנית 4.5.2006 :

דבורנית יפהפיה שנראית כאילו שפכו עליה אקונומיקה… פגשתי אותה בכרמל, איזור רקית, 28.4.2008 :

ודבורנית מ-ד-ה-י-מ-ה שבמקום לפרוח לגובה – פרשה את הפרחים לכל עבר. פגשתי אותה בכרמל, 25.4.2005 :

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

(כרמל, 19.4.2008)

דבורנית נאה – Ophrys bornmuelleri

בשבת טיילתי להר מירון, ופגשתי מספיק נושאים לעשרות רשומות… הר מירון הוא באמת אחד המקומות הקסומים ביותר בעיני.

אבל אני מתחילה לאט, והיום אני מציגה בפניכם דבורנית נאה:

הדבורנית הנאה פרחה בפברואר-מרץ בהרי יהודה, במרץ-אפריל בכרמל וברוב הגליל, ועכשיו היא פורחת בפסגת המירון.

הצורה שלה מקסימה בעיני – גם הציור היפהפה, וגם העובדה שאם מסתכלים עליה, אפשר לראות מין דובי חמוד ומחייך שמושיט את זרועותיו קדימה לחיבוק…

בד"כ ה"כנפיים" של הדבורנית הזו הן לבנות, אבל לעיתים הן נוטות לירקרק.

הבעיה העיקרית שלי עם הדבורנית הזו… שהיא דומה מאד לדבורנית הגדולה. וממש קשה לי להבדיל בינהן.

לכאורה, ההבדל הוא בצורה השׂפית – "גוף" הדבורה – פה, בנאה, אמור להיות משולש; ואצל הדבורנית הגדולה – הוא רבוע יותר.

אבל ההבדל הזה כל כך "in the eyes of the beholder" – כבר היו לי ויכוחים עם אנשים לגבי מה זה "משולש" לעומת "מרובע"…

פעם חשבתי שאם ה"כנפיים" לבנות-ירוקות, אז זו ודאי נאה, ואם הן ורודות – זו גדולה. מבחינה סטטיסטית זה אולי נכון – אבל יש ויש דבורניות גדולות עם "כנפים" לבנבנות או ירקרקות, ויש גם נאות ורודות כנפיים.

בסחלביים יש כזו שונות בצבעים, שאי אפשר להסתמך גם על זה.

…וחוץ מזה, סטטיסטיקה פה אינה הוכחה. זה כמו הסיפור על הסטטיסטיקאי שטבע באגם שעמקו הממוצע הוא 10 ס"מ.