ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות

(נחל מערה, הרי יהודה, 13.1.2007)

 

ט"ו בשבט כאן, וזה אומר שאנחנו –

א. חגיגיים

ב. מפרסמים שקדיות!

 

(נחל מערה, 13.1.2007)

 

העץ "שקד מצוי" הוא עץ מיוחד מאד.

כמו שהגר לשנר (אחראית העשביה באוניברסיטה העברית) תמיד אומרת, זהו עץ שיש לו שני שמות.

 

(21.2.2007, צפון הנגב, איזור חלץ)

 

לאורך כל השנה, שמו "שקד מצוי". יש לו פרי מריר, עלים ירוקים צרים, גזע אפרפר, וזהו בערך.

 

אבל שבועיים בשנה, הוא הופך לשקדיה.

השקדיה היא עץ שונה לגמרי: עטוית פרחים לבנים-ורדרדים, מבשמת את סביבותיה בריח עדין ונעים, הומה זמזומים של חרקים וצופיות שבאים להנות מהצוף… פשוט עץ אחר.

 

(21.2.2007, צפון הנגב, איזור חלץ)

 

הפעם, לכבוד החג, אני מארחת צלמת נוספת בבלוג שלי:

הרשו לי להציג בפניכם תמונות של אמא שלי, צפורן חתול1, ואת עץ השקדיה האהוב עלי ביותר בעולם – העץ בחצר שלה. את התמונות הבאות היא צלמה השבוע, בחיפה:

 

 

עץ השקדיה הזה מאד מיוחד עבורי: מהרגע שלמדתי לטפס, הייתי עליו. טיפסתי עליו אינספור פעמים, אספתי עלי כותרת של פרחים שנשרו, שיחקתי ב"שלג" למרגלותיו…

 

 

זהו העץ שלִמֵּד אותי שפירות של שקד בר הם באמת מרים (כן, הייתי חייבת לנסות!)

ועוד תמונה של אמא שלי: צופית על השקדיה, זכר, רגע אחרי ששתה צוף מהפרחים.

 

 

תודה לאמא שלי על האישור לפרסם אותה קבל עם ועדה…  

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.