כלנית מצויה – זן סגול

 

 

חשבתי מה לכתוב על הכלנית הסגולה. מה אני יכולה לספר שעוד לא סיפרתי על כלנית?

 

 

 

פתחתי את ספרה של פרופ. נעמי פיינברון-דותן, "צמחי בר בארץ ישראל" הוצאת מסדה-הקיבוץ המאוחד – והחלטתי לצטט קטעים ממה שהיא כתבה על הכלנית.

 

 

פרופ. פיינברון, למי שלא מכיר, היתה מראשי הבוטנאים בארץ. חוקרת בעלת שם עולמי, שמספר מיני פרחים קרויים על שמה ולכבודה. היא היתה מכותבי ה"Flora Palestina", ומכותבי ה"מגדיר הצהוב" – מגדיר הפרחים הרציני ביותר שיש כיום בארץ.

 

 וכך היא כותבת על הכלנית הסגולה:

 

הכלנית – מוניטין יצאו לה בארץ. בחדשי שבט-אדר מזהירים פרחיה האדומים על פני הירק הרענן המכסה את עין הקרקע. תחילה יופיעו יחידים, אחר כך יתרבו וילכו, עד כי יבואו בהמוניהם, כתמים אדומים עליזים, הפזורים בבתה ובשדה הבור. אולם לא רק כלניות אדומות גדלות בארץ. מצויים גם זנים אחרים, ופרחיהם סגולים, ורודים ולבנים.

 

באיזור החוף, בהרי יהודה והשומרון ובכרמל שלטת הכלנית האדומה, ואילו הזנים האחרים נפוצים בעיקר בחלקה הצפוני של הארץ. מורדות ההרים בסביבות טבריה זרועים כלניות לבנות, בגליל ובעמק יזרעאל גדלות בעיקר הכלניות הסגולות. הזן האדום נפוץ כמעט בכל חלקי הארץ. הסיבות, הקובעות את תפוצת הזנים כפי שהיא, טרם נחקרו. משימה נאה היא לחובבי הטבע בארץ להסתכל בתנאי גידולו המיוחדים של כל זן וזן, לאסוף ידיעות מדויקות על תפוצתם ועל מיני הצמחים הנלווים אליהם. ייתכן וטיב הקרקע הוא הקובע את הופעת הזנים. כך קשורה הכלנית הסגולה, בדרך כלל, לקרקע לחה יותר.

 

 

שלוש התמונות הראשונות צולמו ב-9.1.2009 ברמות מנשה.

התמונה הרביעית צולמה במירון, 9.2.2008

התמונה פה מעל – עם הצלליות של האבקנים – צולמה במנחת מגידו, 26.1.2008

והתמונה שלמטה – שיש בה כלנית עם לא פחות מתשעה (!!) עלי כותרת – צולמה אף היא במנחת מגידו, 10.2.2007

 

 

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.