פזמון ליקינתון

לא יכולתי לדבר על יקינתונים, ולא להזכיר את המשוררת האהובה עלי – לאה גולדברג, נכון?

במיוחד כשהיא כתבה שיר כל כך נחמד עליהם… אמנם היא כתבה על יקינתון לבן – ואצלינו פורח תכול. אבל היקינתון התרבותי, שמופיע בשלל גוונים (לבנים, ורודים, אדומים, כחולים וסגולים) תורבת במאה ה16, ע"י האירופאים – בעיקר ההולנדים –  מן היקינתון המזרחי שפורח בר אצלינו.
 

 
את השיר "פזמון ליקינתון" כתבה לאה גולדברג, וכשרבקה גוילי-ברוידא, המלחינה, קבלה את המלים וישב להלחין – היא לא ידעה מה מקור השם (שספרתי עליו ברשומת היקינתונים הקודמת שלי) והשם נראה לה בכלל… יפני, או משהו כזה.
 

אז היא ניסתה להלחין שיר בסגנון יפני.

לילה לילה מסתכלת הלבנה
בפרחים אשר הנצו בגינה
בצִיצֵי היקינתון
בגננו הקטון
לילה לילה מסתכלת הלבנה….

ואומרת הלבנה לעננים:
תנו טיפה ועוד טפונת לגנים
שיפרח היקינתון
בגננו הקטון
כך אומרת הלבנה לעננים

בא הגשם וצלצל בחלוני
שר ניגון עליז לפרח בגני
וענה היקינתון
בשמחה ובששון
למטר אשר צלצל בחלוני.

ומחר נצא כולנו אל הגן
ונראה שם את הפרח הלבן
ולכבוד היקינתון
בני ישיר את הפזמון
ושמחה גדולה מאד תהיה בגן.

 
כל התמונות צולמו בארבל, בתאריכים 17.1.2009, 19.1.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 
הנה אסתר עופרים שרה את השיר, וגם עוד גרסה נחמדה שמצאתי, מ-1980 –  של ירדנה ארזי, מזי כהן, יואל לרנר וראובן גבירץ. תהנו…
 

 

כדן סגול – Muscari commutatum

בסתו פרסמתי כאן תמונות של פרח עדין וצנוע בשם כדן קטן-פרחים.
עכשיו, בחורף, פורח אחיו הגדול והמרשים יותר – כדן סגול.

הכדן נקרא כך, כי פרחיו נראים כמו כדים קטנים שיש להם שש שיניים בולטות.

הפרחים בראש התפרחת – הקטנים והבהירים יותר – הם בעצם פרחים עקרים, שמשמשים כדגל צבעוני, למשוך את הדבורים אל הפרח.

את הכדנים פגשתי בארבל – מציצים מן המצוק, כמו גנים תלויים מיניאטוריים. ממש יפהפיים.

וגם אצלם, כמו אצל זלזלת הקנוקנות שהראיתי כבר – הפרחים הפוכים, כדי להגן בפני הגשם. המאביקים שלהם הם דבורים שהן חכמות מספיק ללמוד להתקרב לפרח מלמטה.

כל התמונות צולמו במצוק הארבל, ב-19.1.2008 וב-17.1.2009

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

יקינתון מזרחי – Hyacinthus orientalis

 
החורף מתעכב – לצערי הרב, אמרו בחדשות שגם השבוע לא יהיו גשמים.  אבל התותחים הגדולים כבר מתחילים – צמחי הבצל והפקעת שולפים פרחים, ומרגשים אותנו ביופים.
 
והנה פרח נפלא: יקינתון מזרחי.
 

(קרני חיטים, 29.1.2005)

 
היקינתון פורח עכשיו – בינואר – בגליל התחתון, בארבל ובקרני חיטים.
 
(רמות נפתלי, 4.3.2007)
 
עוד חודשיים בערך – במרץ – הוא יחייך אלינו במירון, וברמות נפתלי
 
(ארבל, 19.1.2008)
 
וחודשיים מאוחר יותר – בסביבות מאי – בהר כחל בחרמון.
 
(ארבל, 19.1.2008)
 
פעם – כשהייתי ילדה – עוד ראיתי יקינתונים גם בכרמל. אבל לצערי הרב הם נעקרו משם, ונעלמו.
היקינתון הוא פרח נהדר – גם הצבע שלו מקסים, וגם הריח שלו עדין ונפלא.
 
(ארבל, 19.1.2008)
 
השם יקינתון – או השם הלטיני, הְיָקִינתוֹס – בא מהמיתולוגיה היוונית. היקינתוס היה בנה של המוזה קליאו, והיה ידוע ביפיו. עד כדי כך היה יפה, שהתאהב בו האל אפולו – ואף זכה באהבתו.
אך – כרגיל במיתולוגיה, טרגדיות ואסונות הם ענין של יום-יום, ואפולו הרג את אהובו בשוגג, כשהשליך דיסקוס ופגע בראשו…
היקינתון פרח במקום בו נפל היקינתוס, עלה מדמו – וכאן נשאלת השאלה האם להיקינתוס היה דם כחול?!
 
 
(ארבל, 17.1.2009)
 
כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
(ארבל, 17.1.2009)

כלנית מצויה – זן סגול

 

 
חשבתי מה לכתוב על הכלנית הסגולה. מה אני יכולה לספר שעוד לא סיפרתי על כלנית?

 
 
 
פתחתי את ספרה של פרופ. נעמי פיינברון-דותן, "צמחי בר בארץ ישראל" הוצאת מסדה-הקיבוץ המאוחד – והחלטתי לצטט קטעים ממה שהיא כתבה על הכלנית.
 

 
פרופ. פיינברון, למי שלא מכיר, היתה מראשי הבוטנאים בארץ. חוקרת בעלת שם עולמי, שמספר מיני פרחים קרויים על שמה ולכבודה. היא היתה מכותבי ה"Flora Palestina", ומכותבי ה"מגדיר הצהוב" – מגדיר הפרחים הרציני ביותר שיש כיום בארץ.
 

 וכך היא כותבת על הכלנית הסגולה:
 
הכלנית – מוניטין יצאו לה בארץ. בחדשי שבט-אדר מזהירים פרחיה האדומים על פני הירק הרענן המכסה את עין הקרקע. תחילה יופיעו יחידים, אחר כך יתרבו וילכו, עד כי יבואו בהמוניהם, כתמים אדומים עליזים, הפזורים בבתה ובשדה הבור. אולם לא רק כלניות אדומות גדלות בארץ. מצויים גם זנים אחרים, ופרחיהם סגולים, ורודים ולבנים.
 
באיזור החוף, בהרי יהודה והשומרון ובכרמל שלטת הכלנית האדומה, ואילו הזנים האחרים נפוצים בעיקר בחלקה הצפוני של הארץ. מורדות ההרים בסביבות טבריה זרועים כלניות לבנות, בגליל ובעמק יזרעאל גדלות בעיקר הכלניות הסגולות. הזן האדום נפוץ כמעט בכל חלקי הארץ. הסיבות, הקובעות את תפוצת הזנים כפי שהיא, טרם נחקרו. משימה נאה היא לחובבי הטבע בארץ להסתכל בתנאי גידולו המיוחדים של כל זן וזן, לאסוף ידיעות מדויקות על תפוצתם ועל מיני הצמחים הנלווים אליהם. ייתכן וטיב הקרקע הוא הקובע את הופעת הזנים. כך קשורה הכלנית הסגולה, בדרך כלל, לקרקע לחה יותר.
 

 
שלוש התמונות הראשונות צולמו ב-9.1.2009 ברמות מנשה.
התמונה הרביעית צולמה במירון, 9.2.2008
התמונה פה מעל – עם הצלליות של האבקנים – צולמה במנחת מגידו, 26.1.2008
והתמונה שלמטה – שיש בה כלנית עם לא פחות מתשעה (!!) עלי כותרת – צולמה אף היא במנחת מגידו, 10.2.2007
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

נרקיסים בתל אביב?!?!

 
כן, נרקיסים פורחים בר בתחומי תל אביב.
ואפילו הרבה. אלפים.
לא מאמינים?
 

 
כשאתם נוסעים באיילון לכיוון דרום, בין גלילות לקק"ל, תעיפו מבט לכיוון מערב. לשדות.
ממילא יש פקק, נכון?
 
עכשיו – בינואר – רואים את ריכוזי הנרקיסים הלבנים בשדות. וזה פשוט נפלא!
והריח… תענוג. חבל שאני לא יכולה לצלם את ריח הנרקיסים ולהעביר אותו כאן.
 

 
לנרקיסים הללו יש רק בעיה אחת… והיא אנחנו, בני האדם.
שטח הנרקיסים שייך לרמת השרון, וחלק אחר מהאיזור שבין רמת אביב ג` לגלילות – שייך לת"א.
ואתם יכולים לנחש מה העיריות רוצות לעשות בשטח…
 

 
ולא, זה לא דומה למה שעשו חברי קיבוץ "גלעד" עם שמורת הרקפות ליד הישוב שלהם.
יש מספר תכניות בניה לשטח הזה.
אחרי הכל, צמוד לרמת אביב ג` – זה איזור מבוקש ויקר, נכון?
 

 
אז מה אם בשטח הזה נמצא ריכוז הנרקיסים הגדול ביותר בגוש דן, וגם מערות קבורה בנות 1500 שנים, כלניות, אירוס ארץ-ישראלי ואירוס הארגמן ?
הם לא ישלמו ארנונה, נכון?!
 
 
 
 
אז מה יהיה? כרגע יש ויכוחים בין עירית ת"א לעירית רמת השרון, ומהצד עומדים חברי "מגמה ירוקה" ופעילי סביבה נוספים, ומנסים להשמיע קול, בין בעלי הממון.
האם הם יצליחו?
לצערי אני לא אופטימית. אני מקווה שחלק מהאיזור – אולי המתחם הארכיאולוגי, וחלק משדות הנרקיסים – יינצלו ויישמרו כמזכרת. אבל הגיוני יותר שתוקם שם "שכונה אקולוגית" שיקראו לה "תל נרקיס" או שם דומה – מעין לעג לרש, כדי להזכיר לנו מה הם הרסו בשביל לבנות את השכונה.
כמו שעושים עכשיו בישוב החדש "אירוס" – שבונים אותו על כמה גבעות שעד-לא-מזמן פרחו שם אירוסי ארגמן.
 

 
בינתיים, עד שזה יקרה, אני ממליצה לכולכם להצביע ברגליים!
צאו לטייל! פִּגְשו את הנרקיסים והריחו אותם!
 

 
איך מגיעים? נוסעים לרמת אביב ג` בת"א, לרחוב דרזנר. מוצאים חניה. בערך מול הפניה לרחוב אלקחי, יש שטח פתוח בין שני בתים – נכנסים לשם, חוצים אותו, ועוברים אל מעבר לשכונה. והנה הגעתם אל האיזור. פשוט צריך ללכת לכיוון גלילות.
בשביל להגיע לנרקיסים, יש להמשיך ישר נוכח פניכם ולחצות את תעלת הביוב שנקראת גם "נחל אחיה". אל תדאגו, זה לא קשה.
אם ירד גשם – שימו לב שהאיזור מאד מאד נוטה לבוציות, ורצוי לבוא בנעלים עמידות לבוץ.
 

 
מפה והסברים נוספים על מה שאפשר למצוא באיזור, אפשר למצוא באתר של עמית מנדלסון (תחת נושא שימור טבע וסביבה – מחוז תל אביב) .
עוד חומר גם באתר "מערות אפקה בסכנה".
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

נמפית החורשף

 
נימפית החורשף, אחד הפרפרים הכי נפוצים בעולם. לפי ספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין, הוא נפוץ בכל העולם – פרט לדרום אמריקה.

 

 
הפעם, פגשתי אותו במנצור אל עקב – שרידי חווה עתיקה בתחומי רמת הנדיב.
אנשי פרק רמת הנדיב גיננו שם צמחי זוטה לבנה (רעיון נפלא!) – והפרפרים חגגו עליהם.
 

 
היתה שם קבוצה גדולה של פרפרים, שהתחרו בינהם על העמדות השליטות – מי יעמוד הכי גבוה, בראשי הפרחים.
אנחנו נהנינו גם מהריח הטוב של הזוטה (שאפשר גם לעשות ממנה תה נפלא), וגם ממחול הפרפרים…
 
 

 
מפעם לפעם נדחקו רגליו של אחד הפרפרים מהשיחים, והוא נאלץ לעמוד לרגע על קירות החורבה, עד שאזר אומץ וחזר לנסות לתפוס לעצמו מקום הולם.
כך זכינו לצלם גם פרפר בעל כנפיים סגורות, ולראות שהנימפית יפהפיה גם כשהיא סוגרת כנפיים:
 

 
כל התמונות צולמו במנצור אל-עקב, רמת הנדיב, 1.1.2009
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 
 
 

אבני חן מיניאטוריות

בהשתלמות רת"ם האחרונה, טייל איתנו אופק.
אופק הוא ילד בן 10 – אבא שלו מגיע להשתלמויות, ומפעם לפעם אופק מפסיד יום בית-ספר, ומרוויח יום לימודי טבע, גיאוגרפיה, היסטוריה ואהבת הארץ.
להשתלמות רת"ם מגיעים בד"כ אנשים שגילם פי 4 ואפילו פי 7 מגילו של אופק. אבל אופק לא נרתע. הוא מטייל, מוצא, שואל, לומד… ממש כיף לטייל איתו.
 
בהשתלמות האחרונה, אופק מצא את האבן הזו: 


 
רואים מה יש עליה? 11 ביצים.
ביצים אפרפרות-כסופות, והקוטר של כולן ביחד הוא בערך סנטימטר. 

 



שאלתי את כל אנשי החרקים, חקרתי והשוויתי לתמונות של ביצים בספרים שיש לי, אבל… יצאתי ריקם.
אני באמת לא יודעת מי הטיל את הביצים הללו. 

 



אז אם מישהו מכם יודע מי הטיל את הביצים הללו, אני אשמח לדעת – וגם אופק יישמח!



כל התמונות מוקדשות לאופק.
כולן צולמו ברמת הנדיב, 1.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

רקפת מצויה לא כל כך מצויה

 
ודאי שמתם לב שאני אוהבת כל מיני יוצאי דופן.
ואם אני רואה זחל מטפס על רקפת, אני אתקרב מיד – על מנת לצלם אותו.

 
התקרבתי, ושמתי לב ש…אהא! משהו מיוחד ברקפת הזו!
 
 

 
לא סתם הזחל בחר בה! גם הוא ראה משהו מיוחד, והחליט לבדוק אותו מקרוב!
שימו לב לעלי הכותרת של הרקפת:  הם מנוקדים!!! 
 

 
לטעמי זה פשוט יפהפה. אני לא יודעת מה גרם לנקודות הללו, אבל תודו שהתוצאה מרהיבה ומיוחדת.
שאלתי כמה אנשים מה גורם לניקוד הזה, אך גם המומחים הגדולים שאני מכירה – לא באמת יודעים. הועלו שתי השערות – אחת שזהו סוג של מוטציה גנטית, או כמו שכתב יובל: "קטעי DNA שמתבטאים באופן שונה בתאים שונים בזמן ההתפתחות בגלל פעילות של טרנספוזונים"
לחילופין, אולי זו מחלה.
 
הנה עוד מבט עליה:
 
 

 
 
ובקשר לזחל – גם כאן הועלו שתי השערות:
Weinman מפורום שמירת טבע חושב שזהו זחל של פרפר ממשפחת התנשמיות. לעומתו, רחלי (האקולוגית של רמת הנדיב) ועוז ריטנר חושבים שמדובר בזחל של פרפר ממין טוואי.
 

 
התמונות צולמו ברמת הנדיב, 1.1.2009.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונה ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

 

זלזלת הקנוקנות – Clematis cirrhosa

החורף התחיל. אמנם שוב יש עצירת גשמים, אבל אני מקווה שהתמונות שלי – שצולמו בימים לחים – יחזירו אלינו קצת משקעים.
 
נשאלת השאלה, למה פרחים פורחים כבר בתחילת החורף?
 
ובכן, אם אין להם הרבה מה להציע – הם לא צמחי צוף מדהימים, והם לא רוצים לעמוד בתחרות עם ה"בום" הגדול של הפריחה באביב – הם פורחים מוקדם יותר (או מאוחר יותר. תלוי בצמח).
בעונה הזו יש פחות תחרות על המאביקים, ויותר סיכוי להאבקה ולהתרבות.
והלא זוהי מטרת כל האורגניזמים בעולמנו…
 

 
אז פרחים מקדימים או מאחרים את זמן הפריחה, בשביל להמנע מהתחרות. למה? כי בתחרות אפשר גם להפסיד…
 

 
אבל, מצד שני, התנאים כעת הם לא אידאליים לפריחה ולהאבקה.
קר בחוץ, הרבה יצורים נמצאים בתרדמת חורף.
 
 

 
וחוץ מזה, יורד גשם!!! (לפחות מדי פעם…)
מה נעשה? אם ירד הגשם, הוא ירטיב את האבקנים והצלקות, ויקלקל לנו את ההאבקה.
והלא זו היתה הסיבה שבכלל שינינו את מועד הפריחה!!!
 
הפרח שלנו היום – זלזלת הקנוקנות – מצא פתרון.
 

 
הוא פשוט פורח הפוך.
זלזלת הקנוקנות היא פרח שכבר חודש בערך מפאר את החורשות אצלינו, בכרמל, בגליל, ביהודה…
זהו צמח מטפס, שמטפס על עצים אחרים, ופורח – בפעמונים הפוכים בצבע לבן-חלבי.
 
הפרי שלו מאד מוזר:
 

 
ככה נראה פרי טרי. מכל אחד מה"קוצים" יוצאים הזרעים, שנראים כנוצות מפוארות.
כלומר, אחרי הפריחה – כל העצים מתמלאים בנוצות לבנות, שהן הפירות של הזלזלת.
 
 

 
פרחי הזלזלת צולמו בכרמל, חניון האגם, 29.12.08; ואילו הפירות הצעירים – ברמת הנדיב, 1.1.2009
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

אלקנת הצבעים – Alkanna tinctoria

 

הגיע חודש ינואר. אני יוצאת אל מישור החוף, לאיזור הכורכרים.
אחד הפרחים שצובעים את החולות בצבע נהדר הוא אַלְקַנַּת הַצַּבָּעִים

נכון שהכחול הזה מ-ד-ה-י-ם?

כל פרח בקוטר סנטימטר, והצמח שרוע ויוצר מרבדים כחולים.

ומה לגבי השם? אַלְקַנָּה – שזהו גם השם הלטיני – מגיע בכלל מ…ערבית.
בערבית, השם המקורי הוא "אל-חינה" – כלומר, "האדום".

תשאלו: למה לפרח כל כך כחול, קוראים "האדום"?
אם תעקרו אותו (אבל אל תעקרו אותו, בטח לא לידי, ולא בשמורות טבע) תבינו: השורשים שלו אדומים-חומים; ובעבר, נהגו להפיק מהם צבע אדום – כלומר, חינה. הַצַּבָּעִים היו משתמשים בשרשי האלקנה להפקת צבע אדום.
כעת השם ברור, ואפילו הגיוני!

כל התמונות צולמו באיזור חוף גדור, ליד גבעת אולגה; בתאריך 1.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

מעשה בחתולָיִים ובכלבה

היֹה היוּ שני חתולָיִים, בכפר סבא.
נסיכה אפורה בשם סיסלי, ופרחח ג`ינג`י בשם בילבו.

החתולָיִים חיו בשלווה ובשלום יחסיים. בילבו גנב לסיסלי את האוכל, והיא מדי פעם ניסתה לתפוס אותו לא מוכן. כך נמשכו להם הימים בשלווה, עד שלפתע…

 פרצה מלחמה. (מבצע "עופרת יצוקה")

בעקבות המלחמה, התחילו לנהור לכפר סבא תושבי הדרום, וביתם של החתוליים זכה לארח את הכלבה פונץ`.

 פונץ` היא כלבה מאד נחמדה, אבל… גדולה. וכלבה.

כתגובה ראשונית, טיפסו החתולָיִים למקום תצפית גבוה, משם יכלו להשקיף בבטחון על תנועות הפולשת.

אבל לאחר מעקב ראשוני, בילבו החליט לצאת לאיסוף מידע מודיעיני נועז: הוא התחיל לעקוב אחרי פונץ`, בזמן שהיא חקרה את המקום מחדר לחדר,  שומר על מרחק בטוח – ומקפיד להיות קרוב לזנבה, ולא לשיניה!

קשיי התקשורת בין החתוליים והכלבה היו קשים מנשוא.
כשפונץ` מנסה להתיידד – היא מכשכשת בזנבה, מושכת את אזניה אחורה ונובחת נביחות קצרות.
בשפת החתולים – זנב מכשכש ואזניים משוכות אחורנית זה איום ברור. והנביחות? פשוט רועשות ומפחידות!
האם מישהו מכיר מתורגמן מכלבית לחתולית?

סיסלי שמה נפשה בכפה, והגיעה אל פינת המחשב. כשפונץ` ניסתה להתקרב אליה – זו היתה התגובה:

ולמרות שתמונה שווה אלף מלים, אציין את המלים המתאימות לתמונה זו: :  "קְחְחְחְחְחְחְחְחְ! אָווווווּ!!!"

בילבו, לעומת זאת, התחיל להעז להתקרב:

פונץ` השתדלה להתחנף אליו.

היא, כנראה, הבינה מי פה בעל הבית.

ככל שחלפו הימים, התקצרו המרחקים

וביום השמיני של מבצע "עופרת יצוקה" – פונץ` עדיין מתחנפת ומכשכשת בזנב, ומשתדלת להעמיק את ההכרות עם החתולים.

סיסלי כבר ירדה ממרומי המדרגות, אך משתדלת לבלות את היום במקומות מרוחקים ככל האפשר מפונץ`.

ובילבו – בודק כמה הוא מעז להתקרב אל פונץ`, אבל בלי לתת לה להריח אותו מאחור.

ואם היא מתקרבת יותר מדי לטעמו – הוא מניח כּפּה לא-מאד-ידידותית על אפה.

כל התמונות צולמו אצלינו בבית, 1-3.1.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
תודה רבה למוטי על העזרה בניסוח, ולע. הלל על השיר "מעשה בחתוליים" שנתן לנו השראה.

אתמול בערב התחילה הפעולה הקרקעית. אנחנו – כל המשפחה והחיות – מאחלים הצלחה רבה לצה"ל במלחמה, ומקווים שפונץ` ומשפחתה יוכלו לחזור הביתה ולחיות בשלווה.

כלניות בגשם

 
איזה כיף זה, לטייל בגשם!
ואם יש כלניות שפורחות – מה טוב!
 

 
נכון שהן נפלאות? עם הגשם הן נראות מקסימות אפילו יותר מהרגיל.
 

 
תשאלו למה הן פתוחות? הלא בדרך כלל, בגשם הן סוגרות את הפרח!
ובכן, אצל הכלניות זה לא הגשם, כי אם כמות האור והטמפרטורה. אם הטמפרטורה היא לפחות 14 מעלות צלזיוס – הן נפתחות.
אם היא יורדת מ-14 מעלות – הן נסגרות.
כלומר, כשצלמתי את הכלניות הללו – לא היה מאד קר.
 

 
רוצים עוד הוכחות? הנה:
 

 
עוד משהו שלמדתי השבוע, בהשתלמות רת"ם: הגר לשנר (מנהלת העשביה באוניברסטיה העברית) הסבירה לנו, שרק אצלינו באיזור יש ריכוז כזה של פרחים אדומים: הכלניות ברוב העולם הן לבנות-צהובות; הנוריות – רובן צהובות כתומות; הדמומיות – צהובות, הפרגים – כתומים או ורודים. רק אצלינו יש ריכוז של אדומים. הנושא נבדק, ומסתבר שיש התאמה. ברוב העולם, החרקים לא מזהים צבע אדום. הם לא רואים אותו כלל, ולכן לא ישימו לב לפרח אדום.
רק באיזור שלנו ישנם מספר מינים, שרואים אדום – ואילו המינים שמאביקים את הפרחים האדומים!
 

 
כל התמונות צולמו באיזור צומת אורן למרגלות הכרמל, 29.12.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.