סביון אביבי – Senecio vernalis

 
החורף מנסה-לסמן-לנו שהוא כאילו-מתחיל, ומי מתייצב מיד לעזור לו?
 
הסביון האביבי. כן. אביבי – ופורח כבר בתחילת החורף.
 

 
לכאורה, הפרח הכי "פושט" מכולם – מי לא מכיר?! צהוב, קטן וזהו.
אבל בכל זאת, תנו לו רגע, תסתכלו עליו – יש לו חן משלו, יש לו עדינות.
 

 
בעולם, המין "סביון" כולל צמחים רבים ומגוונים. חלקם קטנים, כמו הפרח הקטן אצלינו – ואחרים גדולים מאד. באיים הקנריים יש עץ שהוא בעצם… סביון!
 
נזכרתי גם בשירו של אהוד מנור –
 
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם –
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?

 

 
ועוד תמונה אחת – מופע בהיר של סביון.
בחרציות, רואים לפעמים את מה שקוראים "מופע עשרה-שקלים" (או עשר-שקל, אם אתם מתעקשים…) – חרצית שהפרחים הלשוניים שלה (זוכרים? משפחת המורכבים!) הם דו-גוניים: צהור בבסיס, צהבהב בהיר בשוליים.
אצל סביונים זה פחות קורה. ובכל זאת, לפני שנתיים, ב12.2.2006 צלמתי את הסביון הזה:
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון. האחרונה – ב2.12.2006, והשאר ב-13.12.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא.
 
וכמובן, שיר: