דבורנית שחומה – Ophrys israelitica

הפרח החביב עלי ביותר מבין פרחי חודש דצמבר הוא הדבורנית השחומה.
דבורנית שחומה היא סחלב, צנוע, עדין וקטן – ולא מאד מרשים. במיוחד לא אם משווים אותה לאחיותיה הדבורניות שיפרחו באביב – כמו דבורנית גדולה, דבורנית הדבורה

הדבורנית השחומה חשובה בעיני, כי היא מבשרת את פתיחת עונת הסחלבים – היא הסחלב הראשון שפורח.
חוץ מזה, היא הסחלב היחידי שפורח ביום ההולדת שלי (שהיה ביום שני – 29.12)
לכן, בדרך כלל, ביום ההולדת שלי, אני משתדלת לקחת יום חופש – ולצאת לחפש דבורניות שחומות.
אחד המקומות החביבים עלי לחפש דבורניות שחומות הוא עין אלון בכרמל. מקום מומלץ לטיול כל השנה, אבל במיוחד בחורף – כשגשום.

וכן – גם השנה יצאתי לי (מלווה במשפחתי האוהבת) לכרמל, וירדנו אל עין אלון – וכמו כל שנה, חיכה לי שם זר עדין ונפלא של דבורניות.
קטנות, עדינות – צריך לחפש אותן בשביל לראות אותן. מוטת ה"כנפים" שלהן היא בערך 2-3 ס"מ.
וכמובן – גשומות! 🙂

לעניין השם דבורנית – הדבורניות נקראות ככה כי בצורתן הן דומות לדבורים. כמו רוב הסחלבים, הדבורניות הן רמאיות. הן מתחזות לדבורים נקבות, מגרות את הזכרים – ואז מגיע זכר להוט, רואה נקבה יפה ומושכת, מזדווג איתה…. ו…. מגלה באמצע שהוא לא עם Hot Babe, אלא סתם תחליף. אבל בינתיים היא כבר הדביקה לו אבקה על המצח. הוא עובר אל יפהפיה מושכת אחרת – שוב מרומה – אבל אותה הוא מאביק.

מה שעוד אני יכולה לספר על דבורניות, זה שבדוגמא על גוף הדבורנית יש שוני – יש הבדל בין פרח לפרח, אפילו באותו צמח. וזאת למה?
כמו שאמר פעם פרופסור שמידע: "אם אתה רמאי, ולידך נמצא עוד רמאי – אתה לא רוצה להראות בדיוק כמוהו, כדי שלא יזהו אותך מיד!"

עוד תמונה אחת: ניצן חמוד של דבורנית שחומה.

כל התמונות צולמו בעין אלון בכרמל, 29.12.2008

כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

בז מצוי – Falco tinnuculus

אמרתי שאני חוזרת לפרחים, ואז יצאנו לטייל בבני ציון – ונקרתה בפני הזדמנות בז לצלם פז –
כלומר, הזדמנות פז לצלם בז מצוי ממש מקרוב.
זה התחיל מבז שדאה מעלינו – אם אני לא טועה, בָּזָה. כלומר, נקבה:

 ואז היא ירדה מעט קרוב יותר –

 הסתכלנו עליה. היא ובן זוגה כנראה קיננו באחד העצים בשולי השמורה. ראינו אותם יוצאים מהעץ ושבים אליו.
 בשלב כלשהו, אחרי שצלמתי עוד כמה מרסיות וגם כלנית אחת – הבזה נעמדה לה על גדר השמורה. לא רחוק ממני.
מיד צלמתי:
ואז התקדמתי כמה צעדים.
וצלמתי שוב:

וכך זה המשיך: אני מתקדמת כמה צעדים, ומצלמת.
מתקדמת, ומצלמת. יש לי בערך 10 תמונות כמעט זהות לשתים שכאן…
הגעתי ממש קרוב אליה – פחות מעשרה מטרים.
ואז היא החליטה שמספיק, אני כבר נראית לה מאיימת – ועפה לה משם:

כל זה היה מאד מרגש בעיני – להתקרב אליה, לראות אותה כל כך טוב. מכל העופות, הדורסים הם הכי מרתקים בעיני. נפלאים, בעלי עוצמה וחן.
 ובקשר לזְוִיג – כלומר, על סמך מה אני טוענת שזו נקבה?
אצל בז מצוי, הנקבה היא בגון חום-מנומר כולה. לזכר – הראש ונוצות הזנב הם בגוון אפור יותר.
הנה זכר שצלמתי על גג הבית שלי, ב29.11.2008 :

כל תמונות הבזה הנקבה צולמו בשמורת בני-ציון, 13.12.2008. הזכר צולם בכפר סבא, 29.11.2008.
 כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

כתמה עבת-שורשים – Leontodon tuberosus

חנוכה שמח לכולם!
 
לפני זמן מה למדתי מושג חדש: DYC
זהו מושג מקובל בבוטניקה, בעיקר אצל סטודנטים לבוטניקה, ומשמעותו:
Damn Yellow Composite
או בעברית: מורכב צהוב ארור!
 

 
וזאת למה?
פשוט, כי יש המוני פרחים ממשפחת המורכבים, שעונים על ההגדרה "פרח מורכב צהוב". והרבה פעמים קשה להבדיל בינהם.
 

 
אם אני מסתכלת במגדיר, אני יכולה למנות – פרט לכתמה, סביון, ציפורני-חתול וחרצית – גם טיונית, טיון, בן-טיון, כתלה, פרעושית, מוצית, כוכב, אכילאה, אהרונסוניה, בן-חרצית, לענה, דרדר, דרדרת, חוח, אוזן-גדי, קיטה, היפוכריס, הרדופנין, שינן, לוניאה, מרור, מררית, מרית, תמריר, חסה וניסנית…. בטח השמטתי כמה.
ואילו רק מינים שגדלים בארץ!
 
אז לא את כולם אני מכירה, והרבה פעמים אני מבלבלת.
מצד שני, הכתמה היא אחד הפרחים הנפוצים בארץ.
 

 
ובכל זאת, איך אפשר לזהות את הכתמה?
הפרחים בתפרחת שלה הם לשוניים בלבד – אין פרחים צינוריים, והגבעולים שעירים מאד. הכתמה מתחילה לפרוח כבר בראשית החורף – בדצמבר – אבל באיזורים שונים אפשר לפגוש אותה לאורך כל החורף וגם האביב.
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראות את התמונות בגודל מלא.
 

הכלנית הראשונה

 
כן, עוד חודש וחצי בערך כבר יהיו שדות אדומים…
זאת, כמובן, אם ירד מספיק גשם!!!

אבל הכלניות הראשונות כבר פורחות – וכלניות זו תמיד התרגשות.
 

 
כל שנה, כשפורחות הכלניות הראשונות בדצמבר (והשנה פרחו כבר בנובמבר!) – אני מופתעת מחדש מהצבע שלהן.
כל שנה, נדמה לי שהוא אדום יותר מבשנים עברו.
 

 
כל שנה אני מתפעלת מחדש מהראש השחור-סגול בלב הכלנית…
 

 
ואני יודעת שזה לא באמת, שהאדום לא השתנה – אבל האדום הזה , כל כך אדום! והשחור, כל כך שחור! הן פשוט נפלאות, הכלניות. תמיד מרגשות אותי.
 

 
 
כל התמונות צולמו בבני ציון, 13.12.2008
במישור החוף ולמרגלות הכרמל, הכלניות מתחילות כבר עכשיו. בהרים הן תפרחנה מאוחר יותר.
 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 

907 ימים

 
תרשו לי לצעוק לרגע.
 
לפני 907 ימים נחטף לנו בן.
ונכון, לא אני ילדתי אותו – אבל נכון להיום, הוא הבן שלי, הוא הבן שלך, הוא הבן שלנו.
והוא חטוף.
ברור שהשחרור שלו אינו פשוט, אך מצד שני – עבר כל כך הרבה זמן, ואין שום התקדמות, שום כיוון או דרך.
 
ביום ראשון, 28.12.2008, נר שמיני של חנוכה בשעה 17:00 תערך עצרת למען גלעד שליט בכפר סבא, בקניון ערים. בואו. הפגינו נוכחות. זכרו. אל תתנו לאף אחד לשכוח.
עוד יום עובר. ועוד יום. אני רוצה שהבן שלי יחזור לבית שלו.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נ.ב
מה אכפת לי ש-907 זה לא מספר עגול או משמעותי במיוחד? גם שבוע היה יותר מדי, אז 900 ימים ושבוע – על אחת כמה וכמה!
 
נ.ב.2
בתמונה – נמפית החורשף על דרדר מצוי, צולמה במירון, 23.5.2007

סביון אביבי – Senecio vernalis

 
החורף מנסה-לסמן-לנו שהוא כאילו-מתחיל, ומי מתייצב מיד לעזור לו?
 
הסביון האביבי. כן. אביבי – ופורח כבר בתחילת החורף.
 

 
לכאורה, הפרח הכי "פושט" מכולם – מי לא מכיר?! צהוב, קטן וזהו.
אבל בכל זאת, תנו לו רגע, תסתכלו עליו – יש לו חן משלו, יש לו עדינות.
 

 
בעולם, המין "סביון" כולל צמחים רבים ומגוונים. חלקם קטנים, כמו הפרח הקטן אצלינו – ואחרים גדולים מאד. באיים הקנריים יש עץ שהוא בעצם… סביון!
 
נזכרתי גם בשירו של אהוד מנור –
 
מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים
שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים
שספר כל נמש חרש ובחול נרדם –
מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם?

 

 
ועוד תמונה אחת – מופע בהיר של סביון.
בחרציות, רואים לפעמים את מה שקוראים "מופע עשרה-שקלים" (או עשר-שקל, אם אתם מתעקשים…) – חרצית שהפרחים הלשוניים שלה (זוכרים? משפחת המורכבים!) הם דו-גוניים: צהור בבסיס, צהבהב בהיר בשוליים.
אצל סביונים זה פחות קורה. ובכל זאת, לפני שנתיים, ב12.2.2006 צלמתי את הסביון הזה:
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון. האחרונה – ב2.12.2006, והשאר ב-13.12.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11  על מנת לראותן בגודל מלא.
 
וכמובן, שיר:
 

 

מרסיה יפהפיה – Maresia pulchella


הבטחתי פרחים, ואני מקיימת – והפעם אני מציגה את המרסיה היפהפיה!
 

 

בתור מישהי שמתהדרת בתואר "יפהפיה", המרסיה היא דווקא צנועה, קטנה ועדינה…
היא מראשוני הפרחים החד-שנתיים שפורחים – יוצאת מיד לאחר הגשמים הראשונים,
ופעם היא פרחה במרבדים לאורך מישור החוף.
 

 
המרסיה היא פרח קטן מאד ממשפחת המצליבים. משפחת המצליבים נקראת כך, כי תמיד הפרחים הם בעלי 4 עלי כותרת, מסודרים כצלב קטן.
 

 
המרסיה היא צמח חד-שנתי. כלומר, מהזרע נובט הצמח, פורח, מוציא זרעים – ומת. בשנה הבאה, מזרע חדש – יצאו פרחים חדשים.
וזאת בניגוד – למשל – לכרכומים, סתווניות, חצבים, חלמוניות שכיכבו אצלי ברשימות הקודמות: הם פרחי בצל ופקעת, כלומר גיאופיטים. הבצל אוגר מזון ומים במשך השנה – ואז מוציא פרח. הפרח פורח, נובל, מפיץ זרעים – אבל הבצל עדיין שם, ואם הכל יהיה בסדר, הוא יפרח גם בשנה הבאה.
 

 
המרסיה היא מהצמחים האופיניים של מישור החוף – גדלה בחולות ובחמרה.
גודל הפרח הוא פחות מסנטימטר.  אבל כשיש מרבד ורדרד – זה פשוט נפלא.
 

 
כל התמונות צולמו בשמורת בני ציון, 13.12.2008
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ואז להקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

דוחל שחור-גרון


עוד ציפור אחת לסבב הזה, ואני אחזור לי לפרחים.
הפעם אני מציגה דוחל שחור-גרון. ציפור שיר חביבה מאד, שאוהבת לעמוד על ענפים בולטים או עמודים או קוצים, ולהסתכל על סביבתה. ממש כך:
 
 

 
השם דוחל בא מערבית – דחל פירושו רעד,(דחל במובן פחד, כמו בשורש דחילו) שכן הדוחל מרעיד את זנבו מפעם לפעם, כאילו הוא מפחד.
 
אבל רק כאילו…
 

 
הדוחלים נמצאים בדרך כלל בזוגות. אז אם ראיתם את הזכר – כמו בשתי התמונות הראשונות, חפשו מסביב את הנקבה. סביר שתמצאו אותה לא רחוק:
 
 

 
ואם יהיה מזל, היא גם תפנה אליכם את פניה –
 

 
יש לי עוד תמונה אחת, של שני דוחלים.
צלמתי אותה בשמורת בני ציון, 29.10.2008. הראיתי אותה לכמה חברים שמתמחים בציפורים, והם לא ממש ידעו להסביר מה הם רואים פה.
הציפור הימנית בתמונה היא דוחל שחור גרון, זכר רגיל ונורמלי.
השמאלית?
 
אולי מוטציה? אולי סתם מין לבקנות או שונות בדגם הנוצות? אני לא יודעת. אתם מוזמנים להעלות השערות:
 

 
כל התמונות צולמו ב10.2008 בבני ציון ובאפולוניה.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונה ולהקיש F11 על מנת לראותה בגודל מלא.

עַלְוִית אפורה – Phylloscopus trochilus


העלווית נקראת ככה, כי היא חיה בד"כ ביערות ובחורשות. העלוויות ניזונות מחרקים, תוך כדי טיפוס וניתור מהיר בין העלים. כלומר – בעלווה.

פגשתי אותה בשמורת בני-ציון, שהיא לא בדיוק חורש ובטח שלא יער…
היו שם כמה וכמה עלוויות, נחמדות.
אגב, גם אדי צלם עלוית מקסימה. כדאי להציץ!

כל התמונות צולמו בבני ציון, 29.10.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.

את שתי התמונות הבאות שמתי במקור ברשומה הזו, אבל היתה לי טעות: אילו לא עלוויות, אלא נקבות של דוחל שחור-גרון: גם הן נחמדות מאד.

בחזרה לאדום-החזה

 
מסתבר שיש לי כמה וכמה תצלומי ציפורים – אמנם לא ברמה של פורום ציפורים וצפרות בטבע, אבל בכל זאת, תמונות נחמדות.
 
ביום שבת (5.12.08) יצאנו לטיול עם משפחה של חברים – למערת התאומים, ליד בית שמש.
כשהילדים שלי היו קטנים, ניסיתי – כמו רוב האמהות (כולנו אמהות פולניות,לא?) לעזור להם למצוא חברים.
מסתבר שהם לא נזקקו לעזרתי – אלא להפך. הם עזרו לי.
דרך כמה חברים מאד מוצלחים של הילדים שלי, יצא לי להכיר אנשים מאד נחמדים ומעניינים.
 
טיילנו בנחל דולב אל מערת התאומים, והיה נחמד מאד – אם כי מרגישים איך האדמה משוועת לגשם.
הכרכומים קטנים ואומללים, רקפות פורחות, אין חיננית אחת לרפואה, וכל הנרקיסים כבר נבלו.
 
ולפתע, לפתע, לפתע, לפתע, (2 נקודות למי שמזהה את הציטוט)  ליאת – חברתי – אמרה: "יו! תראו איזו ציפור יפה!"
הסתכלנו, וראינו:
 

 
מזהים? נו, אתם בטח מזהים. אדום-חזה!
הוא עמד לו שם על עץ, במרחק לא גדול מאיתנו, והסתכל עלינו.
 
ממש כך:
 

 
הילדים עשו המון רעש (זה היה ליד סלע המגלשה הגדול), והוא – פשוט הסתכל עלינו, ואנחנו – עליו.
 

 
אחר כך הוא ירד, ומיד ראינו איזה הסוואה נהדרת יש לו, אם הוא רק רוצה:
 

 
הבטחתי לליאת, שכשאני אכתוב עליו בבלוג – אני אזכיר במיוחד שהיא איתרה אותו. והבטחות צריך לקיים, נכון?!  
עוד תמונה אחת, בפוזה ייצוגית:
 

 
כל התמונות צולמו ב5.12.2008, ליד מערת התאומים.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
ולגבי הטיול למערת התאומים – טיול ברמה קלה למדי, אך לא לעגלות, רק להולכים ולנישאים. מעל בית שמש, ליד מושב זנוח. מערת התאומים עצמה משמשת עטלפים לשנת חורף, ולכן הכניסה אליה סגורה בין נובמבר למרץ. עכשיו אפשר לעלות ולהציץ לכניסה למערה, ולשמוע את ציוצי העטלפים. הולכים עוד כמה דקות במעלה הנחל – ומגיעים לסלע נפלא וחלק, שכולם מתגלשים עליו בשמחה רבה.

סלעית אירופית – Oenanthe oenanthe

בחוף השרון, עוד באוקטובר, פגשנו סלעית:
 

 
היא עמדה לה שם, בקצה המצוק –  והסתכלה מסביב. מחפשת ציד – כלומר, חרקים.
 

 
ואני התחלתי להקליק על המצלמה…
 

 
זוהי סלעית אירופית, ציפור בעלת תפוצה עולמית רחבה מאד. אלינו היא מגיעה באביב ובסתיו.  בסתיו היא "לבושה" בגוונים חומים-אפורים, באביב – הפס השחור על הכנף מודגש יותר.
 

 
כל התמונות צולמו בחוף השרון, 11.10.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
 

סלעית שחורת בטן – Oenanthe leucopyga

 
 
במצפה רמון, עצרנו בתצפית על המכתש. אנחנו מאד אוהבים את נקודת התצפית הזו, והרבה פעמים אפשר גם לראות שם יעלים.
הפעם חיכתה לנו שם ציפור:
 

 
הציצה לפה,
הציצה לשם
 

 
ירדה רגע למטה –
עלתה בחזרה
 

 
זוהי סלעית שחורת בטן, פרט צעיר. כשהוא מתבגר – נוספת לו גם כיפה לבנה.
השם הלטיני שלה – סלעית לבנת-זנב – הולם אותה יותר לדעתי, אבל ככה זה.
   

כל התמונות צולמו במצפה רמון, 13.11.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
 
שבת שלום!

עלי רקפת

 
כשכתבתי על הרקפות בסתיו, motior הגיב וכתב שהוא מאד אוהב גם את העלים.
הסכמתי, כמובן. עלי הרקפת מיוחדים ומעניינים לא פחות מהפרח.
יש להם צורת לב יפהפיה, ועליה שלל דוגמאות מעניינות.
 
אז אספתי לי כאן כמה עלי רקפת נחמדים, בגדלים ודוגמאות שונים. כולם צולמו במצוק הארבעים, בתאריכים שונים.
 
זה, למשל, דגם די סטנדרטי, שצלמתי ב1.11.2008
 

 
וכאן יש מקבץ נחמד – גם הוא מאותו טיול:
 

 
הדוגמא על העלה הזה בהירה יותר, וכאילו "נמרח" לו הצבע: (שוב, מאותו טיול)
 

 
הבא הוא עלה צעיר וקטנטן, אני מחזיקה אותו ביד בשביל קנה מידה. צלמתי ב18.11.2006.
 

 
ומיד אחרי הכי קטן – הנה הכי גדול. שוב, עם היד שלי להדגמת הגודל:  18.11.2006
 

 
 
ולסיום – הכי יפה מכולם – עלה מושקע עם דוגמא מעניינת מאד. 1.11.2008:
 

 
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.