היורה חלף, ואפילו נהנינו ממנו. ואם היורה ירה – מיד צריך לחפש את הפרח המסמל את הסתיו יותר מכולם – סתוונית היורה.
אז יצאנו לנו אל מצוק הארבעים – והעיניים זהרו בורוד.
כבר בתחילת הירידה לחורשת האלונים הקדושים היה משטח ורוד ונפלא. ובהמשך – החגיגה רק התגברה. סתווניות חיכו וקרצו אלינו מכל כיוון ועבר.
בבודדים, בזוגות ובמקבצים. עדינות ונחמדות.
אם מסתכלים עליהן מלמעלה, נראה כאילו הן ממש מחיכות אלינו – אני תמיד חייבת לחייך אליהן בחזרה… 
הפקעת של הסתוונית מכילה רעל – הקרוי "קולכיצין". (ושמה הלטיני של הסתוונית – קולכיקום, מאותו מקור). ברעל הזה משתמשים גם לרפואה – מפיקים ממנו תרופות שונות.
המקור לשם – הוא איזור ושמו קולכיס בצפון תורכיה, לחוף הים השחור. היוונים הכירו את תכונותיו הרעילות של הפרח, ולפי המיתולוגיה היוונית, הסתוונית היתה אחד הצמחים בהם השתמשה מדיאה המכשיפה, שגרה בקולכיס, התאהבה בגיבור יאסון ועזרה לו להשיג את גיזת הזהב.
בספרו של עזריה אלון "77 שיחות על טבע" כתוב שלסתוונית קוראים גם "בָּר-יוֹרֶה"
אני פשוט אוהבת לראות אותן מציצות בין הסלעים במצוק – כמו עציצים קטנים ומקסימים שנוצרו שם באופן טבעי.
כל התמונות צולמו במצוק הארבעים בכרמל, 1.11.2008
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש F11 על מנת לראותן בגודל מלא.
