Epitaph to a Parrot


דררה אוכלת אזדרכת, צפון ת"א, 25.1.2008

אנחנו מקריאים לילדים שלנו עכשיו את "משפחתי וחיות אחרות". מין בילוי נחמד – כל ערב לפני השינה, קוראים פרק אחד.
ג`ראלד דארל הוא, כמובן, אחד הסופרים החביבים עלי ביותר – וגם איש שאני מאד מעריכה, בגלל פועלו הרב למען שימור טבע, הגנה על הטבע ועל העולם שאנו חיים בו. הילדים שלנו מאד מרוצים מהסיפורים – אתמול קראנו איך לארי פתח קופסת גפרורים מלאה עקרבים על מנת להדליק סיגריה לאחר ארוחת ערב, והכל הפך למהפכה…


דררה ירוקה אוכלת אזדרכת, צפון ת"א, 25.1.2008

אחת הדמויות האהובות בספרים הללו היא ד"ר תאודור סטפנידס – שמלמד את ג`רי הרבה זואולוגיה, ומספר סיפורים מצחיקים כל הזמן.
תיאו היה רופא, משורר, מתרגם ועוד דברים רבים בזכות עצמו. במלחמת העולם השניה, כשהיה בן כמעט 50, הוא התנדב לצבא הבריטי, והיה רופא צבאי ביוון וכרתים.
חיפשתי קצת ברשת – ומצאתי שיר קצר, שהוא כתב – שיר שמאד מצא חן בעיני.
אני מצטטת אותו כאן כלשונו:
 
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008

Epitaph to a Parrot

For thirty years he talked in feathered pride
For thirty years he talked before he died.
You say that parrots do not really know
The meaning of the words they speak? Just so,
I grant you that you may be right – but then,
Do men?

By Theodore Stephanides

 
נכון שזה חביב?
מיד צרפתי לזה תמונות של התוכי העיקרי שמסתובב אצלנו בארץ – הדררה הירוקה
 
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008
 
כאן נכנסתי קצת לדילמה. ג`ראלד דארל, וגם תיאודור סטפנידס, פעלו רבות למען שימור ולימוד. ואני מציגה אותם עם תמונות של מין פולש?
הדררה, למי שלא יודע, היא תוכי שמוצאו באיזור הודו-פקיסטן. וזה כבר מתאים, כי גם ג`רי וגם תיאו נולדו בהודו.
לפני 20-30 שנים ברחו כמה דררות מאנשים שגידלו אותן, ואולי כמה "נשמות טובות" ש"חסו" על התוכים המסכנים שחיים בכלוב – שיחררו אותם סתם כך.  הדררות נפגשו, הקימו להקות – והתרבו…
 
היום יש דררות בכל הארץ – מדן ועד אילת. ראיתי דררות באילת רבות עם טריסטרמיות על חצי בגט שמישהו זרק…
 
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008
 
אז כן, אני דוקא שמה פה את הדררות, הפולשות, שמסתובבות וצורחות כל בוקר ליד הבית שלי – בתור עוד דוגמא לכישלון שלנו בשמירה על הטבע. הדררה היום היא אחת הציפורים הנפוצות בארץ. וחבל שכך. כי זו ציפור אופרטוניסטית ואגרסיבית, והיא דוחקת את רגלי הציפורים המקומיות – כמו חוחיות, דרורים, בולבולים…
 
דררות על אנטנה, כפר סבא, 3.10.2008

שוב, אין לי מסקנה ואין לי פתרון כרגע. רק שיר נחמד, ותקווה שנלמד מטעויות העבר שלנו.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.

ולמעוניינים: רשימת ההמשך: תרגום לשיר.

 

מאת: ע נ נ ת

I love nature, and I take pictures of nature - mostly flowers, mostly in Israel - but not exclusively

17 תגובות על ״Epitaph to a Parrot״

  1. יההה לא להאמין!!
    למה אצלנו אין כאלה? איזה בעסה.
    ומשפחתי וחיות אחרות שופך מצחוק

    אהבתי

  2. ציפור יפה
    שמוסיפה צבע (ירוק) ורעש לארצנו.
    ומצד אחד חבל ומצד שנינחמד לראות לפעמים תוכים "אמיתיים" מסתובבים סביב הבית שלנו.
    ולסיכום? לא נראה לי שכבר אפשר לעשות משהו נגד הדררה הירוקה (או המיינה לצורך העניין) צריך להתמקד בלנסות למנוע את התופעה הבאה…
    ובלי קשר לדררות – ג`ראלד דארל כותב נהדר…

    אהבתי

  3. תוכים יפים אבל הם באמת מזיקים בטבע
    והם רק הולכים ומתרבים ללא הרבה אפשרויות לשלוט בהם….
    בדיוק כמו הבעיות בעבר שגרמו צבי המים שנמאסו על האנשים והם זרקו אותם בנחלים :-))
    התמונות נהדרות כי אחרי הכל תוכי תמיד זו חיה מרהיבה ביופיה.

    אהבתי

  4. גם אני בדילמה קשה 😦
    גם לגבי הדררות וגם לגבי המאינות.
    יופי של צילומים 🙂
    e
    אדי

    אהבתי

  5. תודה 🙂
    ואתה כמובן צודק.
    עם הצבים היה קל יותר לאסוף אותם – כי אחרי הכל מקורות המים הם ממוקדים יותר.
    ציפורים פשוט עפות לכל מקום, אז קשה להשתלט על זה – במיוחד אם במשך 20 שנים לא נעשה שום נסיון…

    אהבתי

  6. אצל חברתי בעדנים
    ערמה של דרדרות ותוכנים אחרים
    לפנות ערב הציוץ הופך למקהלה רצינית
    למרות זאת אוהבת את הרעש עדיף על זה של המכוניות
    שבוע טוב
    אתי

    אהבתי

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!