לזכר אייבי נתן

הלילה הלך לעולמו אייבי נתן.

חשבתי לכתוב משהו על זה, אבל קשה לי ואני לא ממש יודעת מה לאמר.

עצוב לי – שאייבי לא הצליח להגשים את חלומו. אני באמת מאמינה שאם כולם – משני צידי הגבול – היו עוצרים לרגע, ומקשיבים לו, ומנסים (לשם שינוי) לעשות את מה שהוא ביקש – אני חושבת שהחיים פה היו טובים יותר. גם לפלשתינאים, וגם לנו.
you may say I`m a dreamer – but I`m not the only one
I hope someday you`ll join us – and the world will live as one
(ואת זה, כמובן, כתב ג`ון לנון)
חיפשתי תמונה שתתאים לי, וחשבתי שאין כמו החצבים – הם ניצבים זקופים, כמו נרות זכרון.
גדעון לוי כתב ב"הארץ" מאמר מאד יפה. אני ממליצה לקרוא.
ויהונתן גפן כתב לכבוד אייבי כבר לפני הרבה שנים את השיר הנפלא "דון קישוט" –

תשים את השיריון בתוך תיבה
כבר לא מתים יותר מאהבה
לדולצינאה יש שיער שיבה
וכל הגיבורים הלכו אל הצבא

דון קישוט אתה יכול לנוח
יש כל כך הרבה טחנות רוח
אתה לא תספיק אתה לא תספיק
אתה לא תספיק דון קישוט
תשתול כמה חבצלות בגן
ותשלם את המיסים בזמן
המלך מת ועל כתרו נפל
וכל המלחמות עכשיו זה על חשמל

דון קישוט אתה יכול לנוח
יש כל כך הרבה טחנות רוח
אתה לא תספיק אתה לא תספיק
אתה לא תספיק דון קישוט

יהי זכרו של אייבי ברוך. אני מקווה שאכן יזכרו אותו. אני מקווה מאד שיום אחד נצליח לקום, להסתכל בעיניים פקוחות קדימה, ולהגשים את חלומו של אייבי נתן.
התמונה האחרונה צולמה על שפת מכתש רמון, במצפה רמון, 30.9.2006.
כל השאר צולמו במזרח כפר סבא, 26.8.2008.
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות  ואז F11 על מנת לראות אותן בגודל מלא.

 

חבצלת החוף – Pancratium maritimum

(4.8.2005, בגן הבוטני באבו כביר)
גבירותי ורבותי, הסתיו כמעט כאן.
כן, כן – אני יודעת. הלחות מחרידה  (כמה זה פה במישור החוף? 7000%? ) והטמפרטורות גבוהות, ומה פתאום אני מדברת על סתיו?
אבל… לכו לחוף הים (רצוי אחה"צ, זה ממש נעים) ולפני שאתם רצים למים, תעיפו מבט באיזור הכורכר. ותראו שם פרחים לבנים ומקסימים.
אל תתעצלו, תתקרבו אליהם, תדחפו את האף פנימה ותשאפו טוב טוב את הריח הנפלא.
זוהי חבצלת החוף – אחת ממבשרי הסתיו. היא פורחת כבר בעיצומו של הקיץ – ואותי לפחות, היא תמיד ממלאת בתקווה לחורף גשום ופורח.

(מצוקי חוף השרון, 9.9.2006)

(חוף השרון, 4.10.2005 – באדמת חמרה)
חבצלת החוף פורחת בכורכר ובחמרה, וגם בחולות (למשל, וינגייט)
והיא צמח היסטרנטי (יובל, תתקן אותי אם אני כותבת בשגיאות…)
מה זה אומר?
זה אומר שהיא פורחת בסוף הקיץ או בסתיו, ללא עלים – ואת העלים היא מוציאה בשלב מאוחר יותר, אחרי הגשמים.
כמו שאתם רואים בתמונות כאן – ישנו עמוד תפרחת ופרחים, אבל אין כלל עלים.
גם החצב, החלמונית, הסתוונית  הם היסטרנטיים, ואפילו יש מופעים היסטנרטיים של הרקפת המצויה
(חוף השרון, 4.10.2005)
לסיום המקבץ הזה של חבצלות – ויש לי עוד הרבה תמונות שלהן – אני אוסיף תמונה של העלים. אותם צלמתי בחוף פולג, 24.11.2007

 כתמיד, אתם מוזמנים להקליק על התמונות על מנת להנות מהן בגודל מלא.

צפורן חתול אחר

כשכתבתי בשבוע שעבר על צפורני החתול, AquaG – שהיא חברה טובה שלי – שאלה על "צפורן ההוא, שלא היה פרח".
אז מיד שלפתי את אלבום התמונות הישן, זה שיש בו תמונות מלפני 20 שנים בערך – וסרקתי, והנה הוא לפניכם, בכל הדרו ופארו.

זהו צפורן חתול. הוא אמץ אותי כשהייתי בת 16: יום אחד הוא הגיע, כשאני ישבתי וקראתי בחצר, יפהפה וג`ינג`י. מובן שמיד רצתי והבאתי לו אוכל. הוא אכל בשמחה, והתיישב לנוח בחייקי. מאותו רגע הוא עבר אלינו הביתה – וגר אצלינו בערך 6 שנים – עד שיום אחד הוא נעלם.

מכל החתולים שהיו לי ולבני משפחתי, והיו (ויש) הרבה – צפורן הוא ללא ספק הכי נפלא, הכי ג`ינג`י, הכי חכם והכי אהוב על כולנו.

צפורן היה חתול נפלא. הוא דבר איתנו, הוא הבין אותנו. הוא פתח את דלת הבית כשרצה לצאת, והיה ישן בכל מיני מקומות מעניינים…. תמיד הוא אהב גובה – לישון ולראות הכל מלמעלה.
כאן, למשל,  הוא עלה לו לנוח בקערה שהיתה מונחת לקישוט על הארון העליון במטבח.


שתי התמונות צולמו ב1989-1990, בחיפה. את הראשונה אני די בטוחה שאני צלמתי – אבל את השניה אני חושבת שאבא או אמא שלי צלמו. (זה בסדר, יש לי אישור מהם להשתמש בתמונה… )
(ואם מישהו לא הבין עדיין, קראנו לו ככה בגלל הצבע!)
כרגיל, אתם מוזמנים להקליק על התמונות ולהקיש f11 על מנת לראות אותן בגודל מלא! תהנו!

יום הולדת לציפורן חתול1

היום הוא יום הולדתה של ציפורן חתול1. אנחנו מכירות ממש מההתחלה, (והמבין יבין)  ולמדתי ממנה המון המון. 
אז אני חוגגת היום עם זר של צפורני חתול מצויות. 

(16.2.2008 – שמורת פורה)

צפורני חתול מצויות – Calendula Arvensis – הוא פרח חביב ממשפחת המורכבים. צבעו כתום-צהבהב, והחלק המרכזי הוא לעתים באותו כתום:
(13.1.2007, נחל מערה, הרי יהודה)

 ולעתים כהה יותר, חום:

(25.11.2006, חוף השרון)

צפורני החתול הם ממשפחת המורכבים. כלומר, מה שאנחנו רואים כ"פרח" – הוא בעצם תפרחת של הרבה פרחים קטנים, שהסתדרו להם כפרח.

(16.2.2008 – שמורת פורה)

"עלי הכותרת" נקראים בעצם פרחים לשוניים, ואילו החלק המרכזי, שבפרח סטנדרטי כולל את מנגנון ההאבקה – בנוי פה מפרחים קטנים הקרויים "פרחים צינוריים".
מנגנוני ההאבקה של הפרחים הלשוניים נמצאים בבסיסם, ואילו של הפרחים הצינוריים – במרכזם.

(10.1.2008, הכרמל)

אפשר להקליק על התמונות ולראות אותן גדולות, ולראות יפה שהפרחים הצינוריים הם ממש במבנה של פרח זעיר, כל אחד מהם.

(10.1.2008, הכרמל)

צפורני החתול בדרך כלל קרובות בגודל לסביון – קצת קטנות יותר ממנו. הנה צפורן חתול (משמאל) ליד סביון – כדי שתוכלו להשוות את הצבע והגודל השונים. וגם אצלו כל "פרח" הוא בעצם תפרחת של פרחים.

(7.3.2006, רמות מנשה)

לסיום, שוב – מזל טוב והרבה אושר לציפורן חתול1, שתמשיכי להנות מהפרחים והטבע מסביבך!

(10.1.2008, הכרמל)

באהבה, ממני ומכל המשפחה.

סיקסק

סתם, כי הוא חמוד כזה. לבוש בחליפה מהודרת.
התמונה הראשונה צולמה ביולי 2007 בפארק אוטופיה, וכל השאר – ביולי השנה, בפארק כפר סבא.

אפילו הצלחתי לתפוס אחד בתעופה:

כרגיל, מוזמנים להקליק על התמונות ואז F11 על מנת לראות בגודל מלא.

שפירית כתומה

קיץ, חם, ואין הרבה פריחה.
אז מה עושים? מצלמים שפיריות.
 

אז צלמתי. ואז עברתי על אלבום השפיראים של עמיר ווינשטיין, והשוויתי – ניסיתי למצוא מה צלמתי. עמיר (שהבלוג שלו מופיע ברשימת הבלוגים בצד – "חרקים – עולם קטן בגדול") הוא מומחה לחרקים, ולצלום. האיש הזה הוא אוצר של ידע, בכל הקשור למה שאני בדרך כלל אגדיר כ"אמאלה! ג`וק!!!".

בקיצור, עברתי על השפיריות שם – ואני לא בטוחה כלל. יש שם שפירית אדומה שדומה לשלי, וישנה Sympetrum fonscolombii – מה יותר דומה? אני משאירה את זו כ"שפירית" וזהו.

צלמתי אותה בנחל תנינים, 16.9.2006

אם אתם מסתכלים במקרה באלבום ההוא (שיש בו תמונות מדהימות), ודאי תשימו לב שיש שפּיריות, ויש שפריריות.
ואתם בטח רוצים לדעת מה ההבדל, נכון?

ובכן, הסימן הכי פשוט שיש – הוא מצב הכנפיים בשעת המנוחה.
שימו לב לשפיריות שלי: בשעת מנוחה הכנפיים פרושות לרווחה. אצל שפריריות הן מקופלות.
וזאת למה? השפריריות הן מעט פרימיטיביות יותר מן השפיריות. כשהן מרחפות, כל כנף מרפרפת לה בפני עצמה, בלי תאום עם השאר. לשפיריות יש מעין קרס קטן שמחזיק כל זוג כנפיים ביחד.
התוצאה היא תעופה טובה יותר, אבל גם עזרה בשיווי משקל! לשפירית נוח לשמור על שיווי משקל עם כנפיים פרושות. אצל השפרירית זה בלתי אפשרי. אז היא מקפלת את כנפיה.

אתם מוזמנים להקליק על כל תמונה ואז להקיש F11 כדי לראות אותן בגודל מלא.
בוקר טוב ושבוע מוצלח לכולם!

געגועים

לפני 9 שנים ביקרתי בפארקים הלאומיים ילוסטון (Yellowstone) וגראנד טיטון (Grand Teton) בארצות הברית.
זה היה אחד הטיולים הכי נפלאים שהיו לי בחיים – מקום מרהיב ונפלא, מרגש ומרתק.

עוד לא היתה לי אז מצלמה דיגיטלית, אבל תמונה אחת מכל מה שצלמתי אז אהובה עלי במיוחד – תמונה שלווה ונפלאה, של ציירת על חוף ה-Snake River שבפארק Grand Teton, עם השתקפות העצים שעל הגדה ממול.

התמונה הזו מסמלת את כל מה שאני מתגעגעת אליו. שלווה, רוגע, פנאי, טבע… לא צריך יותר.

הפעם, זו ממש חובה להקיש על התמונה ואז על F11 – בשביל לראות אותה בגודל המלא.
צולם ב14.9.1999, בGrand Teton, Wyoming, USA.

שפירית בשקיעה

את השפירית הזו צלמתי בשלולית דורה, 21.8.2007

שפירית ארגמנית, בשקיעה ארגמנית. (לפחות, נדמה לי שזו שפירית ארגמנית. אם לא – אשמח לתיקון)
תהנו מהצבעים…

      

אתם מוזמנים להקיש על כל תמונה, על מנת לראות אותה בגודל מלא.
ומומלץ אח"כ גם להקיש F11 בשביל לראות אותה בFullScreen !

נימפאה תרבותית

נזכרתי שיש לי עוד כל מיני תמונות של נימפאות, מבריכת המים הקטנה של פארק כפר-סבא.
בהנאה…

כבר כמה זמן אני תוהה איך מכניסים תמונות לבלוג כך שאפשר יהיה להציג אותן קטנות, ואז להקיש עליהן כדי לראות אותן בגודל המקורי. לכאורה פשוט, אבל אין ממש הסברים פה…
בסופו של דבר, שאלתי. וקיבלתי הסבר מפורט מsiv30.
אז לך, סיון (סיוו?  siv? ) תודה רבה – וכל הנימפאות פה מוקדשות לך.

הרב-גוניות שלהן תמיד מאד מרשימה!

וגם הניצנים (כמו פה למעלה) חביבים מאד.

וסוף סוף גם אני יכולה לכתוב:
אתם מוזמנים להקיש על כל תמונה, על מנת לראות אותה בגודל מלא. ומומלץ אח"כ גם להקיש F11 בשביל לראות אותה בFullScreen !

את התמונה הבאה אני מחבבת במיוחד: יש בה איזו שלווה ורוגע.

ולסיום עוד מבט על הורודה-ורודה, הראשונה –

כל התמונות צולמו בפארק כפר-סבא, ביולי 2008 וביולי 2007.