נימפאה תכולה – Nymphaea nouchali

הפרח שלי היום הוא הנימפיאה התכולה.
אני משערת שכולם מכירים את הנימפיאות התרבותיות – מאד פופולריות בגינון בבריכות נוי. 
אבל יש בארץ שני מיני בר של נימפיאה! נימפאה לבנה (בעלת פרח לבן לחלוטין) ונימפאה תכולה (ששולי הפרח אצלה הם בעלי גוון תכלכל). שניהם – כמובן – בסכנת הכחדה. שניהם גדלו בנחלי מישור החוף ובביצות של מישור החוף והעמקים, שאותם ייבשנו כבר מזמן. מעטים שרדו.

הנימפאה התכולה – מהבחינה הזו – היא ממש סיפור הצלה. ב12.6.2008 השנה, השתתפתי בסיור רת"ם בעמק זבולון, וכחלק מהסיור טיילנו בשמורת עין אפק שליד צור שלום (קרית ביאליק). בשמורה פגשנו את מנהלת השמורה – ג`יזל – והיא סיפרה לנו את סיפור הצלתן של הנימפאות. אני חושבת שזהו סיפור חשוב והצלחה חשובה בהגנה על הטבע – ולכן אני אספר כאן את הסיפור. 

הנימפאה התכולה פרחה בביצות של עמק זבולון והסביבה, ולאט לאט נכחדה. נחלים יובשו, ביצות יובשו, בריכות נעלמו או זוהמו – והנימפאה צריכה מים נקיים.

בשלב מסוים, האנשים הטובים בעין אפק שמו לב לבעיה – והתחילו לעשות הכל על מנת להציל את הנימפאה. הם דאגו לנקיון הבריכות, והתחילו לעקוב אחרי כמות הפריחה, הפירות… כלום לא עזר. הנימפאות המשיכו להתמעט.
 
 
עובדי עין אפק התחילו לחפש גורמים חיצוניים – מי פוגע בנימפאות? התנאים בבריכה היו ללא רבב. הם חשדו בנוטריות – שהן מין פולש בארץ, והובאו הנה על ידי האדם לפני כמאה שנים.
אז הם גידרו היטב את בריכות הנימפאות – ועדיין זה לא עזר. הנמפאות המשיכו למות.
ממש תעלומה בלשית.
 
 
המצב החמיר, ובסופו של דבר נשאר קנה השורש האחרון של הנימפאה האחרונה.
מיואשים, עובדי עין אפק שלפו אותו על מנת להעביר אותו לצנצנת סגורה ואולי לקבל עזרה ממומחים בחו"ל…
ואז להפתעתם הם גילו שקנה השורש של הנימפאה מלא בחלזונות מים שחורים קטנים! המים היו כל כך נקיים, שהחלזונות התרבו – ואכלו את הנימפאות!
ג`יזל סיפרה לנו איך הם ישבו עם פינצטה, ושלו את אותם חלזונות זעירים אחד-אחד, עד שהם ניקו את קנה השורש מכולם.
ואז הם בנו בריכה איקלום לאותה נימפאה תכולה, אחרונה חביבה.
הנימפאה התאוששה במהירות, עכשיו כשכבר לא היו עליה הטפילים, ואף התרבתה יפה.
כל כך יפה, עד שכיום – פרט לבריכות האקלום, היא הוחזרה למספר נקודות בנחל נעמן (הנחל שמתחיל בעין אפק) וכן לשמורות טבע נוספות באיזור.
 
אני חושבת שהסיפור הזה הוא משמח ומעודד, ואני מקווה שיירבו כמותו בארץ. וכמובן, אני רוצה לאמר שאני מלאת הערכה לאנשי רשות הטבע של עין אפק, שהצילו ערך טבע נדיר ומיוחד כל כך!
 
 
 התמונות צולמו כולן בעין אפק, בתאריכים 12.6.2008 ו-27.7.2008. ואם אתם מחפשים יעד לטיול קל, שאת חלק מהמסלולים ניתן לעשות עם עגלת תינוק – או, להבדיל, כסא גלגלים – ובכל זאת לראות טבע, סיפורי הצלחה של שמירה על הטבע ומקום נעים ויפהפה – אני ממליצה על שמורת עין אפק. גם עכשיו, גם בשיא הקיץ. ליד בריכת הנימפאות פורחים גם פרטים מעטים של סם-כלב מזרחי. השמורה מלאה מציאות – והילדים היו מאושרים מהטיול על הגשר הארוך ב"אגם".

צופית בוהקת, והקדשה

הפעם אני מציגה תמונות עם הקדשה.
השבוע סיימתי פרק של 6 שנים ושלושה חודשים, שבו עבדתי באגף מערכות מידע בבנק דיסקונט.
זהו פרק זמן ארוך ומשמעותי מאד בשבילי, ופרט לעבודה – רכשתי לי כמה חברים מאד טובים. אז הפעם אני מקדישה את התמונות ברשימה הזו לחברים הטובים שלי בבנק דיסקונט – אילו שעזבו עוד לפני, אילו שנשארו לעבוד שם…
כל מי שבא לראות איזה שירים תליתי על קיר הקוביה שלי, או איזה פרחים צלמתי בטיול האחרון – לכם מוקדשות שתי התמונות הבאות.

התמונות הללו מאד מיוחדות בעיני, והן צולמו ממש ממש קרוב למקום העבודה בדיסקונט: הן צולמו בגן הבוטני של אבו-כביר.

דרום תל-אביב איננה מקום מזמין במיוחד למישהי כמוני, שזקוקה לפעמים לראות פרחים, צמחיה או קצת שלווה. בכל זאת, בלב כל הצפיפות והזוהמה יש מקום אחד – הגן הבוטני ברחוב הרצל – ולשם הייתי "בורחת". ושם צלמתי יום אחד שתי תמונות של צופית זכר, על עץ הדר פורח.

התמונה הראשונה חביבה, אבל את זו השניה אני ממש אוהבת. אני חושבת שזה בהחלט צילום מיוחד. שתיהן צולמו ב-18.3.2007, בגן הבוטני של אבו כביר.

ולסיום, רציתי לצטט שוב את השיר שצטטתי במסיבת הפרידה שלי – מתוך התכנית הנפלאה – "קרוסלה". כתבה – לאה נאור, הלחין יורם צדוק.
 
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
– טוב יותר?
– רע יותר?
– לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל,
כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה, עוד שעה מגיעה,
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה.
סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

יש תמיד יום מחר לכל יום שעובר,
כל חלום משומש מחליפים באחר.
כשנגמרת שנה, עוד שנה מתחילה,
כל תשובה מתחילה רק בסוף שאלה.
כי סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

כשהסרט נגמר החיים מתחילים,
הצלילים מתחילים כשאין כבר מלים.
כשנגמור את הצלילי אז נתחיל צליל אחר.
כשנגמור את השיר אז נתחיל לדבר.

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
– טוב יותר? רע יותר?
– לא יודעת מה יותר.
משהו אחר.

כחליל החומעה – Lycaena thersamon omphale

היום אני חוזרת לפרפרים. אחד הנפוצים* בפרפרי ארצנו.

* רציתי לכתוב "הנפוצים והמקסימים", אבל  בניגוד לכל מיני פרוקי רגליים אחרים – הפרפרים כולם מקסימים! לא כן?
ראיתם פעם פרפר שלא היה מקסים?
 


בכל מקרה, הנה לפניכם כחליל החומעה. הוא אמנם שייך למשפחת הכחלילים – אבל הכנפיים שלו כתומות, ואין בו שמץ כחול.
אולי בגלל זה, בספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין הוא קרוי "נחושתני החומעה" ולא "כחליל החומעה".

בתמונה הראשונה רואים את הכחליל – בעצם, כחלילית – שותה לה מפרחי ליפיה זוחלת – פרח עדין ויפהפה, מהמשפחה של הוֶרְבֶּנָה. צולם בשמורת עינות אפק, 21.6.2008

את התמונה הזו צלמתי בהר מירון, 24.4.2007 – יום העצמאות. זה היה טיול נפלא, שבו ראיתי לראשונה ניאוטינה תמימה – סחלב זעיר, שלקח לי 3 שנים לחפש אותו ולמצוא אותו…

התמונה הזו מעוררת בי רגשות מיוחדים… אני יודעת שזה לא באמת כך, ושאני סתם מאנישה את הפרפרים – אבל נראה לי כאילו הצעירה היפה, באה לעזור או להקשיב לדברי חכמה מפי הפרפר הזקן והמרוט יותר.
אני יודעת שאצל פרפרים הגיל נספר אחרת – הם חיים ימים ספורים כפרפרים, ופרפר בן 5 ימים כבר נחשב זקן בד"כ – אבל התמונה הזו נעימה ורגועה. ממש מספרת סיפור…

צלמתי אותה באחו בנימינה, 12.4.2008

והפרפר המרוט הוא הזכר, שמחזר אחרי הנקבה הצעירה.

ולבסוף, אני חוזרת אל הכחליל שעל הליפיה, מעינות אפק, 21.6.2008
לילה טוב לכולם!

לשון-אפעה קטנה – Ophioglossum lusitanicum

אני מתגעגעת לטמפרטורות ולצמחיה של ינואר, וזה רשמי.
אז החלטתי להציג בפניכם צמח של ינואר. אחד מאילה שאם אתם לא משוגעים לצמחים – אין מצב שתדעו שעברתם לידו.
זהו לשון-אפעה קטנה: מין של שרך. הוא גדל במישור החוף.

לשון-אפעה הוא צמח זעיר. אתם רואים את רגבי החמרה לידו? גודל הצמח כולו לא עולה על 5 ס"מ. פצפון. גם כשמסתכלים ממש ממש עליו – אפשר לפספס אותו. והצבע שלו – ירוק רענן מאד – קצת יצא לי זרחני מדי בחלק מהתמונות…

בפעם הראשונה שראיתי אותו, זה היה ממש מצחיק… שיר ורד – אדם נהדר ומומחה לצמחים – פרסם בפורום שמירת טבע, שהוא מוכן לתת הוראות הגעה לשרך הזה בשמורת בני ציון, למי שיבקש במסר. אז בקשתי.
קבלתי הסבר – שכלל משהו כמו "עוברים את השלט של עירית גדולה שנמצא בשמורה, ומחפשים סרט סימון אדום על שיח אספרג…" החלטתי שנוסעים לשם בשבת. בסה"כ, שמורת בני-ציון היא קרובה הביתה, והיא מאד חביבה.

כשהגעתי לשם, מצאתי חמישה אנשים כורעים על הקרקע, וסורקים אותה גבעול-אחר-גבעול… חמישה אנשים בוגרים, שכורעים על הקרקע, לא רחוק משיח אספרג שקשור אליו סרט סימון… המממ… מיד הבנתי (אבחנה גאונית…) שהם גם אנשים ששלחו מסר לשיר
שאלתי אותם, הצגנו את עצמנו – בניק ובשם. מובן שכולם אנשי הפורום ובני משפחותיהם.  ואז מצאנו את לשון-האפעה.

כבר ציינתי שהדבר הזה קטנטן? פצפון? הענן שלי טען שהוא לא מבין למה גררתי אותו לבני ציון, לראות סתם חתיכת עשב פיצקלה.
אמרתי לו שהוא יכול לשמוח שגררתי אותו רק עד בני ציון כדי לראות את העשב הפיצקלה, ולא לראש הר מירון, או לבורות לוץ…

ובקשר לשם… לשון-אפעה… כמו שאפשר לראות בתמונה שבקישור, לשון אפעה לא נראית כמו הצמח הזה. בכלל לא. השם הנכון כאן לדעניותי הוא זנב-עכסן – נדמה לי שזהו השם העברי של ה-Rattlesnake האמריקאי. וזה דומה לזנב שלו ולא ללשון… כנראה הבוטנאים שקבעו את השם לא התחשבו כל כך בזואולוגיה…

כל התמונות צולמו ב2.12.2006 וב5.1.2008, בשמורת בני-ציון

געדה מזרחית – Teucrium orientale

קיץ בא ושוב זה חם,
בואי ונרד לים…
 
בעצם, לים אני פחות אוהבת לרדת. אני מעדיפה לעלות. רצוי על הר גבוה…
אז אני חוזרת אל הטיול בחרמון, מה-21.6.08
בדולינה, ליד רכבל עליון, ראינו כמה שיחים סגולים. ממש כך:
 

 
התקרבנו אליהם, ופשוט נשאבנו אל היופי הנהדר הזה:
 

 
זוהי געדה מזרחית. אפשר לפגוש אותה גם בגולן, אנחנו ראינו כמה שיחים יפהפיים בשולי דולינות* באיזור גבעות הקרב ורכבל עליון (כלומר, רום של סביבות 2 ק"מ) ופשוט ישבנו להסתכל עליהן, ולהנות מהן.
ואנחנו ממש לא היינו היחידים… הנה למשל:
 

החבר הנחמד הזה הוא פרפר ממשפחת הכחלילים. היו המון כחלילים מסביבנו לאורך הטיול בחרמון, חלקם זיהינו, וחלקם לא… יש כמה מינים מאד דומים זה לזה.
לגבי הכחלילים כאן – אני כמעט בטוחה שהם משתייכם למין כחליל החרמון. היתה קבוצה שלהם על שיחי הגעדה.
 
 
אם מישהו יכול לאשר לי שזהו אכן כחליל החרמון, אני מאד אשמח. בכל מקרה, הגעדה המזרחית היא מקסימה, וביחד עם הכחליל – פשוט תענוג.
 
* דולינות – דולינה היא עמק קארסטי, שקוטרו יכול לנוע בין מטרים ספורים ועד לחצי ק"מ בערך. בד"כ – אבל לא תמיד – זהו עמק בצורה קערה. בחרמון יש די הרבה, מה שמעיד על מסלע גירני ופעילות של המסה קארסטית.

תוספת, 10.7.2008: שאלתי בפורום שמירת טבע בתפוז, ובפורום עולם הטבע בynet על הפרפר הזה, והתשובה של רחלישצ – שאותה אני מכירה ומאד מעריכה – היתה… שזה או כחליל החרמון או כחליל אנטיוכיה. היא לא בטוחה…
נו, אז אני חשבתי על כחליל החרמון, ואדי חשב על כחליל אנטיוכיה: האמת היא אי-שם באמצע

סם-כלב מזרחי – Trachomitum venetum

היום מצאתי לי עוד פרח ממשפחת הפרחים בעלי השמות האיומים. קוראים לו:

סם כלב מזרחי

ולמה, לעזאזל, קוראים לו כך?
לפי מה שהסבירה לנו הגר לשנר – סם-כלב הוא ממשפחת ההרדופים – שברובם הם צמחים רעילים. בצמח הזה השתמשו על מנת להרעיל כלבים.

יחד עם זאת, ובלי קשר לשימושים המצערים הללו – הפרח עצמו הוא מקסים במיוחד. כמו קרובו ההרדוף, גם הוא זקוק להרבה מים, וגדל באיזורי נחלים. אך כיון שהנחלים בארצנו מתמעטים, גם הצמח הנפלא הזה מתמעט יחד איתם.

אני פגשתי אותו בשמורת כרי נעמן, דרומית לעכו. אני יודעת שהוא פורח גם באיזור מעיין צבי – אם כי שם טרם חיפשתי. והוא פורח בקיץ! כן, כן – כשהכל יבש, הולכים לנחלים ולמקווי המים , ושם פוגשים יופי של פרחים!
הנה שדה של סם-כלב:

אבל אל תשארו מרוחקים כל כך… לא לא! בואו, תתקרבו אליו – ותריחו את הפרחים. ריח נעים, פשוט תענוג!

וחוץ מזה, מרחוק לא רואים כמה הם חינניים! צריך להתקרב, לתחוב את האף פנימה ולשאוף עמוק. ההנאה מובטחת!