מרווה בוצינית – Salvia microstegia

היום אני ממשיכה עם פרחי החרמון הגבוה.
החרמון תמיד היה משהו נורא "רחוק" ובכלל לא חשבתי שהוא מעניין.
בשנה שעברה טיילתי שם בפעם הראשונה – במסגרת סיור רת"ם. ונדהמתי – מהפריחה, מהנוף, מהשקט השברירי…
השנה, כמובן חזרתי עם רת"ם – אבל יצאתי לעוד שני טיולים פרטיים בחרמון. טיולים שבהם פגשנו פריחה מרהיבה ומרתקת.
 

 ובעצם, הסתבר לי שהחרמון הוא לא "כל-כך" רחוק: בערך שלוש שעות נסיעה מהבית (באיזור השרון) אם יוצאים בשבת ב6 בבוקר…
 

 
כשאומרים "מרווה" רוב האנשים חושבים על צמח התה ההוא, נו, את יודעת, לא כולם מתים עליו… והם מתכוונית למרווה משולשת.
אבל יש המון מינים של מרווה בעולם, חלקם ממש מיוחדים ויפים. כמו המרווה הזו:  מרווה בוצינית!
 

 ולמה בוצינית? כי העלים שלה מזכירים עלים של בוצין.
הנה השיח המלא:

 
 
המרווה הבוצינית – ממשפחת השפתניים – פורחת אצלינו רק בחרמון, אנחנו פגשנו אותה באיזור רכבל עליון (רום של כ2000 מטר) ובירידה לכיוון רכבל תחתון. חודש יוני הוא שיא הפריחה שלה.
כל המרוות צולמו בשבת, 21.6.08 בחרמון.

ואם אתם מחובבי המרוות – הנה קישור לאתר מעניין, של חובב מרוות בריטי.

צפורן הלבנון – Dianthus libanotis

הפעם אני מציגה בפניכם צמח מדהים. פרח יפהפה, שממש חבל שאי אפשר לקנות אותו – ככה, כמו שהוא בטבע, ולגדל בעציץ.
צפורנים אתם מכירים?מאד פופולריים בחנויות הפרחים. אבל לדעתי – הצפורנים התרבותיים לא מגיעות לקרסוליים של הצפורן הזה.
 
אני מתכבדת להציג בפניכם את צפורן הלבנון.
 
 
אחת התכונות המיוחדות של הצפורן הזה, היא שאין שניים זהים. לכל צמח ישנם הפרחים שלו, בצבעים שלו.  הנה עוד דוגמן:
 
 
ועכשיו אתם בטח שואלים את עצמכם, איפה ראיתי פרח מדהים שכזה, פורח, ועוד באמצע יוני?!?!?
נו, התשובה ברורה: בחרמון!
בשבת האחרונה יצאתי לטייל עם כמה חברים בחרמון. ראינו שם פרחים מדהימים, שחלקם עוד יככבו אצלי כאן בקרוב. עלינו ברכֶּבֶל למעלה, טיילנו באיזור גבעות הקרב, ואז ירדנו לפי סמ"ש ירוק אל תחנת הרכבל התחתון – שם חנו המכוניות שלנו.
 
 
את הצפורן הזה חפשנו לאורך כל המסלול, כי ידענו שהוא אמור לפרוח. אבל מצאנו רק ניצן…
ואז, ממש מעל לחניון של רכבל תחתון, כשהתבשמנו כבר בריחו של חד-אבקן אדום (שיח יפהפה, עם ריח מתקתק) – ראיתי משהו פורח במדרון…
 
 
מיד צעקתי לכל החברים: צפורן!!! – וכולם באו בריצה (אחרי 5 שעות של שיטוטים, וירידה לא קלה…)
מצאנו שם 6 צמחים פורחים, ועוד כמה ניצנים… ממש נפלאים.
 
 
אז כמובן, לא קפּחתי אף אחד! צלמתי את כוווולם! ועכשיו אתם יכולים להנות יחד איתי ממגוון הצבעים 
 

בטטה – לא מה שחשבתם…

מה עושים עם בטטה ששכחנו, והיא התחילה להצמיח גבעולים?

שמים אותה בעציץ, כמובן! דואגים להשקות, ותוך לא הרבה זמן – צומח ועולה צמח מטפס, עם עלים בצורת לב. ואז הוא פורח, ואנחנו מגלים לתדהמתנו, שלמרות שחשבנו שתפוח אדמה ובטטה הם מאותה משפחה – תפוח אדמה הוא ממשפחת הסולניים, אבל הבטטה היא בכלל ממשפחת החבלבליים! אתם רואים את הפרח? זה בהחלט לא פרח סולני. זה פרח חבלבלי. או יותר נכון – לפופית. שמה הנכון הוא לפופית הבטטה. או בלטינית – Ipomoea batatas .
Ipomoea זו לפופית, ו-Batatas – נו, אתם יודעים לקרוא.

 
מה, לא התעללו בה מספיק שקראו לה "בטטה"? צריך עוד להוסיף "לפופית" קודם?
 
כבר 3 שנים בערך אנחנו מגדלים בטטות על הגג, מנסים לשכנע אותן לטפס על הגדר – אבל לא ממש מצליחים… מהפריחה, לעומת זאת – אנחנו מאד נהנים.
כל התמונות הפעם צולמו בשבת האחרונה, אצלינו על הגג.
… ובפעם הבאה שאתם אצל הירקן, תנסו לבקש קילו לפופית הבטטה…

סטירית משוישת

פרפרים – הרבה יותר קשה לצלם, יחסית לפרחים. יש להם מין נטיה לעוף, אתם יודעים…
וכשמטיילים עם שני ילדים  ולפעמים יותר (חברים, בני דודים…) – לא תמיד אפשר לאמר להם – חכו חמש דקות בשקט, אני רוצה שהפרפר הזה יחזור אל הצמח החביב עליו, ואז אני אוכל לצלם אותו!

בכל זאת, לאחרונה אני מנסה גם לצלם פרפרים. על הפרפר הזה – סטירית משויישת – כתוב בספרות: "מעופה חלש, מרפרף וצמוד לקרקע". (ציטוט מתוך "מדריך הפרפרים בישראל" של דובי בנימיני, אך גם בספר "פרפרי ארץ ישראל" של יצחק אייזנשטיין יש ניסוח דומה) כלומר – בדיוק הפרפר להתאמן עליו!
בפעם האחרונה שהיינו במירון, ניסיתי לצלם את נמפית היערה – אבל הפרפר הזה כל כך מהיר, שבאמת לא היה לי סיכוי.
לא נורא! טוב שיש אתגרים בחיים!  אני מבטיחה לנסות שוב

הסטירית, כאמור, איטית יותר, ורגועה. את הסטירית למעלה – צלמתי ברכס בשנית ברמת הגולן, ב2.5.2008. היא ישבה לה על פרי התגית, ברוח חזקה, ועשתה הכל כדי להאחז בפרי. עד כדי כך, שממש לא היה לה אכפת שאני תוקעת לה מצלמה בפנים. וכך קיבלתי זוית די לא שגרתית לצילום…
הנה אותה אחת, מהצד:

הנה עוד צמד תמונות של סטירית משויישת, פורשת כנפיים; הפעם מהכניסה למצפה הלה בגליל – 19.5.2007

ועוד תמונה אחת – ממרומי החרמון (טוב, לא לגמרי "מרומי" – רק רום של 1500 מטר לערך) – סטירית משויישת על קרקפן נמוך, פרח מקסים שיקבל רשימה משלו, ביום מן הימים…

ולסיום, פינת Where`s Waldo :
באחת התמונות, יחד עם הפרפר,  ישנה חיפושית שחורה מנוקדת בשם פרחית אביגיל, ובאחרת – יש אקרית אדומה.
אקרית היא פרוק-רגליים ממשפחת העכבישים, יצור אדום וזעיר בגודל מילימטר בערך.  
החיפושית די בולטת, אבל האקרית… נראה אתכם מוצאים אותה!

קצח השדה – Nigela Arvensis

קצח השדה הוא פרח מקסים – עם שם לא מוצלח. השם הלטיני הרבה יותר נעים ומתגלגל על הלשון: נייג`לה. גורם לי לחשוב על נייג`ל הותורן – שתמיד היה חביב עלי.
אבל העברי? חתוך. קצר, וצבאי. בטח יש גם ראשי תיבות מאחוריו. קצ"ח. רק שאני לא בטוחה מהם: אתם מוזמנים להציע משמעויות לראשי התיבות הצבאיים הללו…
 
הקצח פורח עכשיו! כן – במאי וביוני – לאורך מישור החוף, רצוי בחולות. מכירים את חוף "הולידי אין" באשקלון? צפונית לו, עדיין ניתן למצוא קצח. אבל לא לזמן רב: כבר מתוכננת שם בניה.  שם צלמתי את התמונה העליונה – לפני 3 שנים (4.6.2005).
 

מעל: קצח השדה מגן לאומי חוף השרון, 31.5.08 ואחריו – מחוף אשקלון, 3.5.2006
 
חשבתי מה עוד אפשר לכתוב על קצח, ובסוף מצאתי מתכון לעוגיות קצח. למען האמת, אף פעם לא ניסיתי את זה. אבל לפזר קצת זרעי קצח על מאפים זה מאד טעים בעיני. זרעי הקצח שמשתמשים בהם כתבלין הם של קצח תרבותי. הוא דומה לקצח השדה.

 והנה עוד שלשה מחוף אשקלון, 4.6.2005:
 
הקצח מדהים כל פעם במורכבות של הפרח – העלים הקטנים המפוספסים, מעל העלים התכולים – נותנים אפקט של מין חצאית מזרח-אירופאית יפהפיה, וכל שלל האבקנים, צלקות וכו` וכו` באמצע – פשוט מדהימים כל פעם מחדש.

אני גומרת את הרשימה הזו בעוד זר, מחוף השרון, 31.5.2008
 
 
 

רשימה ראשונה: סחלב מצויר – Orchis Israelitica

שלום.. שלום… יש פה מישהו? קצת מהדהדת, הריקנות…
הנה: העזתי ופתחתי בלוג. לא שיש לי מה לאמר לעולם – אבל רציתי קצת להתהדר בתמונות שאני מצלמת.
אני מתכוונת לפרסם פה תמונות שאני מצלמת – בעיקר פרחים ופרפרים. אבל ודאי יהיו עוד דברים!
הפרחים הם התחביב העיקרי שלי בשנים האחרונות, ומכל הפרחים – סחלבי הבר הם הכי נפלאים בעיני.
העדינות והחן שלהם, התחכום של הפרחים – מקסימים אותי כל פעם מחדש.
 
וכיון שבחרתי לי כשם הבלוג Orchis Israelitica – אז אני אפתח בתמונות של Orchis Israelitica, הוא סחלב מצויר.
זהו סחלב אנדמי לישראל – לגליל העליון והתחתון. אני פגשתי אותו בידפת ובמירון, אבל יש סיכוי מסוים שאם היינו מחפשים טוב בדרום לבנון – היינו מוצאים גם שם…
 
הסחלב הישראלי – או בשמו הרשמי, הסחלב המצויר, פורח בפברואר-מרץ, הוא עדין וקטן מאד – בד"כ בין 10-30 ס"מ גובה עמוד התפרחת.
כמו רוב הסחלבים, הוא רמאי – הוא מנסה להתחזות, מבחינת הצבעים, לזמזומית – ולפתות חרקים לבוא אליו, למרות שאין לו כלל צוף.
את התמונה הראשית צלמתי בהר מירון, ב24.3.2007
ולמטה פה תוכלו לראות מצגת קצרה של סחלבים מצוירים מאיזור ידפת בגליל התחתון, ומהר מירון בגליל העליון.
 
 אני עוד לא בטוחה לגבי עיצוב הבלוג והרשימות בו, וגם לא בטוחה אם המצגת שהוספתי פה היא רעיון מוצלח. אולי עדיף להכניס את כל התמונות בעמוד ברצף, גדולות יותר – ולא במצגת ממוזערת?
אני אשמח לתגובות ולהמלצות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.