פרסתנים בנגב – יעלים וצבאים

 
היום אני אספר על שניים מבעלי החיים היפים בנגב – יעלים וצבאים.
 
היעלים –
 
היעל הנובי (Capra Ibex nubiana) כבר מזמן הפך לאחד מסמלי הדרום אצלינו.
 

 
הפעם לא ראינו הרבה יעלים. קבוצה של חמישה (בערך )היו באיזור העיר עבדת (ראינו אותם בנסיעה, מהאוטו), ועוד שני גדיים ביציאה ממצפה רמון – בראש מעלה העצמאות. אותם גם צלמתי.
 
היעלים במדבר הפכו למין מלווה אדם. הם כבר לא מסיירים בטריטוריות שלהם – הם מתקבצים באיזורים המיושבים, ומחפשים את המזון בין השאריות שלנו. וזה עצוב מאד.
גל הפקח מספר שמעל 90% מהיעלים שחיים ברמת בוקר – נמצאים בתחום מדרשת שדה בוקר.
העדר של מצפה רמון היה עולה בעבר לראשי ההרים. הוא ויתר על זה, והיעלים מסתפקים בשטח המוניציפלי של העיר. בעין גדי הם כבר מזמן הפכו ל"חיות מחמד".
גם היעלים של עין גדי מסתובבים בין הבתים ומקבלים מזון מן התיירים..
 
 

גדי יעלים בשקיעה, במצפה רמון
 
 
האם זה טוב? מצד אחד, זה מאפשר לנו, הבאים מהעיר, לצפות בהם די בקלות. ואני מאד אוהבת יעלים. הם מרשימים. זה מאד מלהיב להגיע למצפה רמון ולראות יעל חוצה את הכביש מולך.  אבל בעיר? שים אותם על איזה מצוק, הם נראים הרבה יותר טוב שם…
ההצמדות לאדם מאפשרת להם למצוא מזון בקלות, וגם הגנה מסויימת מפני הטורפים – זאבים לא ייכנסו למרכז עירוני על מנת לצוד יעל.
אבל ההצמדות לאדם גורמת להם לשנות את טבעם, את דפוסי ההתנהגות שלהם – הם כבר לא באמת חיות בר. הם "חתולי-רחוב עם יחסי ציבור"…
 
הצבאים –
 

 
פגשנו גם צבאים בסיור שלנו. צבי הנגב – Gazella dorcas. אילו בעלי חיים שאוהבים לאכול עלי שיטה וזרעי שיטה, ולכן חשוב גם לעקוב אחר מצב השיטים – ולא לתת להן להפגע יותר מדי מן הבצורת. כאן רואים עוד דוגמא למערך האקולוגי השברירי – השיטים מקיימות את הצבאים.

 
הצבאים הם עדינים מאד, וחששניים. כאשר הם רואים רכב – הם מתרחקים ממנו. אמנם לא בורחים בהיסטריה כמו הראמים – אבל בהחלט שומרים על מרחק. ואם תפתח את הדלת ותצא – עד שתספיק לצאת מהרכב, הם כבר לא יהיו בטווח ראיה.
 

 
בארץ ישנם שני מיני צבאים – הצבי המצוי (Gazella gazella), שמצוי באיזור הים תיכוני – ירושלים, גליל, גולן; ויש לו תת מין ייחודי לערבה – צבי השיטים, הידוע גם בשם צבי הערבה (Gazella gazella acaiae) תת המין הזה הוא בסכנת הכחדה חמורה, ויש נסיון נואש להגן עליו בשמורה מיוחדת וסגורה לקהל.
הצבי שאנחנו ראינו הוא המין השני – צבי הנגב (Gazella dorcas) – הוא קטן יותר וחי בנגב ובערבה.
 
 

 
הצבאים הם בעל חיים המותאם לחיי המדבר.
בגלל היכולת שלהם להסתגל לתנאי מחיה קשים, הצבאים – בניגוד לראמים, למשל – לא נכחדו מן הארץ. הם הצטמצמו לאיזורים פחות נגישים – איזורים הרריים וסלעיים, שקשה היה לרדוף אחריהם לשם – ובזכות זה יש היום צבאים בארץ.
 

 
וחוץ מזה, הם יצורים חינניים מאין כמותם. אני באמת לא מבינה איזו הצדקה יש להרוג אותם. אבל אני מעולם לא הבנתי את הכיף בציד או דיג.
 

 
התמונות צולמו בהר הנגב, בתאריכים 25-26.12.2009
כתמיד, מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
 
 
About these ads

38 מחשבות על “פרסתנים בנגב – יעלים וצבאים

  1. שתי התמונות הראשונות מקסימות.

    חיות עדינות. מזל שלהן שהן זריזות מאוד.
    אבל ה"אדם" זריז מהכל.
    וחבל.

    אהבתי

  2. חמודים כאלה

    אני מבינה את הבעייתיות שאת מתארת עם זה שהיעלים הפכו חיות מחמד, אבל האמת היא שהייתי מתה ללטף אותם :-)
    תמונות מקסימות ועוד רשומה ללמוד ממנה.
    ציידים ודייגים, גם אני מעולם לא הבנתי את הקטע שלהם.

    אהבתי

  3. יעל -בעל חיים עדין ואהוב [איך לא?]

    שאלה נוספת במסגרת התהיות שהעלית היא, כיצד משפיע עליהן
    שינוי המזון, שהרי בחברת בני האדם תפריטם ודאי אחר מאשר בטבע,,

    ושאלה נוספת של בורות – מהם ומיהם הפרסתנים ועל שום מה קיבלו כינוי זה?

    אהבתי

  4. מה לעשות – זו עובדה שאנחנו בני האדם

    מגיעים לכל מקום , כמעט (במיוחד בארץ המאד צפופה שלנו) וזה תמיד בא על חשבון בע"ח.
    שמת לב שכל הצבאים מצולמים מאחור? כך רואים את ה"דגל" השחור שלהם המתנפנף על הרקע הלבן. יש תקשורת!!!
    יופי של תמונות.

    אהבתי

  5. יופי של בעלי חיים

    ויופי של רשומה.
    היעלים אופורטוניסטים – עושים מה שנכון להם. ואם זה משפר את שרידותם אז זה חלק מהעניין.

    והצבאים באמת יפהפיים. כיף לראותם בכל מקום, ובמיוחד במרחבים הצחיחים של הנגב.
    רק שלא יצודו אותם חובבי ההרג, אלו עם הרישיון ואלו בלעדיו

    אהבתי

  6. תודה לך :-)

    כיום הצבאים הם אסורים בציד – לפחות בנגב, אם לא בכל הארץ.
    אבל ציידים ללא רשיון יש הרבה, ואם פקח מעז לאמר להם משהו – הם עלולים גם לצוד אותו. ממש לא אכפת להם את מי או את מה הם הורגים.
    לכן הנוהל הוא לצלם, לעקוב ולספק הוכחות – במחיר חיי בעל החיים, אבל בהגנה על הפקח.
    כל עוד אין תקציבים לכמות פקחים סבירה יותר, אני לא רואה דרך הגיונית יותר לעשות זאת.

    אהבתי

  7. מעניין מאוד

    אני בעצמי גדלתי בנגב ונתקלתי ביעלים לא מעט. גם הם וגם הצבאים חיות יפיפיות!
    מסכימה איתך שזה לא טבעי שהיעלים מתקרבים כל כך לאנשים ולערים ולא חושבת שזה טוב. אולי לא תמיד, אבל נראה שבדרך כלל, שינויים בדרך הטבע אינם לטובה.

    אהבתי

  8. אני אוהב את היעלים

    שמסתובבים עלך המדשאות במצפה רמון, אבל באמת הייתי מעדיף לראות אותם בטבע אמיתי

    והצבאים כל כך עדינים… אני באמת (אבל באמת) לא מבין איך מישהו יכול לצוד אותם

    אהבתי

  9. אכן יצורים חינניים

    אני נורא אוהבת לצפות בהם ויצא לי פעם או פעמיים כשהיינו בעין גדי
    תודה עננת

    אהבתי

  10. כל-כך עשית לי חשק לרדת למדבר…

    אילולא הלימודים…

    נו, טוב שחופשת הסמסטר מתקרבת.

    יופי של תמונות והסברים מאד מעניינים. תודה רבה!

    אהבתי

  11. חיות בר הן מרתקות

    אני מאמינה ששינוי המזון אכן משפיע – מן הסתם הם נחשפים עכשיו למזון מעובד, למשל… איך הוא משפיע? המממ… יש לך כסף לממן מחקר? :-/

    והפרסתנים, כמו שמוטי הסביר, הם בעלי הפרסה.

    אהבתי

  12. אני מודה

    שגם אני אשמח ללטף יעל נובי… ולהסתכל מקרוב על קרנים של זכר מרשים.
    אבל מצד שני, בעיר הן דומות יותר לעיזים מגודלות ולא לחיות בר…

    תודה לך

    אהבתי

  13. ממש עצוב לקרוא

    שבעלי חיים משנים דפוסי התנהגות בגללנו ובגלל שינויים בתנאי המחייה והסביבה .
    אכן יצא לנו לפגוש ולגעת בהם בעצירה במצפה רמון כשעצרנו לצפות בנוף היפהפה ואחת מהן הייתה דאז בהריון .
    צפינו בהם גם בעת טיול בים המלח מעל השמורה החבויה על מורדות ההרים .

    אהבתי

  14. צילומים יפהפיים!

    אהבתי ביוחד את הצילום השני:)
    ולעצם העניין יעלים מבוייתים גם לי עושה עצוב לראות – אבל זו תופעה שקוראת בכל העולם, אם זה הדובים שאוכלים שאריות שמאשאירים מטיילים ביוסמיטי או כל התופעה של החיה שעכשיו ברחה לי שמה שנוברים בפחים בארה"ב כמו חתולי רחוב…
    זה כנראה בלתי נמנע:/

    אהבתי

  15. רקונים…

    הם תמיד עושים בלגן והופכים את כל הפחים ומשאירים בלגן גדול אחריהם.
    הסנאים באמת לוקחים חטיפים מידי אנשים, אבל הם לא חופרים בזבל.

    אהבתי

  16. בהחלט..

    ושכחתי גם את האופוסומים.
    אבל הרקונים הם הגדולים והחזקים מכל מי שמניתי. הם בהחלט גורמים הכי הרבה נזק.

    אהבתי

  17. פינגבק: Mule Deer – Odocoileus hemionus – אייל פרדי | פרחים, פרפרים וכל מיני

ספרו לי מה חשבתם על הרשימה שלי!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s